אסופה של נושאים אקטואליים במרחב השיח הציבורי הישראלי:
ישראל במבוכה על פעולותיה? בכיר בממשלה יטען שבהכל אשמה ההסתה הפלסטינית.
אין הסכם שלום? טוב, זה לא אנחנו, זה הפלסטינים והשליחים המשיחיים של ארצות הברית.
ישראל במבוכה על פעולותיה? בכיר בממשלה יטען שבהכל אשמה ההסתה הפלסטינית.
אין הסכם שלום? טוב, זה לא אנחנו, זה הפלסטינים והשליחים המשיחיים של ארצות הברית.
ויכוח על מגבלות חופש הביטוי? אין בעית חופש ביטוי, יש אנשים שמרשים לעצמם לומר את מה שאסור ואם זה לא מספיק אז בואו נזרוק לכאן את השד העדתי.
שתי פעוטות מוצאות את מותן בשל הדברה? משפחה נספית בפיצוף כתוצאה מדליפת גז? "טרגדיה"
צה"ל לא בהכרח מוסרי כל הזמן? "תראו את סוריה" (נו באמת? לזה אנחנו שואפים?) או לחלופין "לא שוחטים פרות קדושות"
עובד מחלקת המחקר והמידע של שרות התעסוקה חושף כי האבטלה אמיתי בישראל הגיעה ל- 23% שזה 17.2% יותר מהנתון הרשמי וטען שהצגת הנתונים הרשמית היא מצונזרת ומסולפת? נפטר אותו, זה לא שלא היו תקדימים - פרופ' שלמה יצחקי הסטטיסטיקאי הראשי, ד"ר גלעד נתן ממכון המחקר של הכנסת, אדר כהן הממונה על לימודי האזרחות- רשימה חלקית לצערי)
לא נראה לכם קצת מעגלי כל הסיפור הזה? קצת כמו שתו לי ואכלו לי ונשארתי לייבב לבד בחושך? אנחנו לא לוקחים אחריות על כלום ברמה המדינית ומה אנחנו מצפים מהאוכלוסיה? הרי אין לה ברירה כי אם להיות בגדר מחרה ומחזיק אחריו. מה ניתן ללמוד מהמנהיגים שלנו? זו הולכת להיות הכללה גסה, אך בכל אחת מהקטגוריות תוכלו למצוא יותר מדמות אחת שמתאימה לקריטריון - הם מטילים את האחריות למצב המדיני על כל גורם אחר מלבדם, הם מעניקים תספורת על גבינו לטייקונים ואנחנו נושאים בנטל, הם מלהיטים ומסיתים ומשתמשים במילה נאצי להטיותיה, הם מפרסמים נתונים מהונדסים כדי שאפשר יהיה להציג לציבור רק את מה שנוח, הם מעיפים את כל מי שלא נוח להם מעמדות מפתח, הם מושחתים, הם נהנתנים, הם בעלי סדר עדיפויות ציבורי מפוקפק, הם נוקטים במדיניות שאינה עונה לקריטריונים בסיסיים של זכויות אדם ופועלים לצמצום מעשי של זכויות האדם בישראל. אם המנהיגים הם תבנית נוף חברתם מצבנו נראה איך לומר - מעט רעוע ועתידנו לוט בערפל. זה לא ממש טוב.
כשלמדתי באוניברסיטה, ברבים מהקורסים גם במשפטים וגם במדע המדינה, שמעתי רבות את המשפט שישראל היא בעייתית כמקרה מבחן בשל המון גורמים והעיקרי אולי הוא היותה כל כך צעירה. נאמר כי יש לבחון מדינה בראי של מאות שנים ולא עשרות בודדות. טוב, חלפו מאז אי אילו שנים (בקרוב אוכל לדבר גם בעשורים), אבל גם אז היה המשפט הזה הוא מאוד שמרני, אמנם סלחני ונכון אך גם לחלוטין מתרץ. היום כהורה, אני מצפה מילדיי, עם השנים, לעלות במדרג האחריות שהם לוקחים על עצמם, אני מניחה שנכון הדבר גם לגבי מדינות. אנחנו כבר לא ממש מדינה צעירה, בטח לאור כל המדינות האחרות שקמו אחרינו ומצליחות להפגין בגרות רבה יותר משלנו, אם כי כמובן תמיד נוכל להגיד שלנו יש בעיות גדולות יותר. בכל זאת יש מאחורינו כמעט 66 שנים ועדיין אנחנו תקועים בתוך סלחנות עצמית מלווה בתירוצים של ילד בן 5. אז נניח שכמו שיש שנות כלב יש גם שנות מדינה, ונגיד שכל שנת מדינה היא כמו עשור בשנות בני אדם, עדיין צריך כבר לעלות כיתה, לא? ולא אני לא קורצת לקמפיין של משרד החינוך (וחבל שהכספים הללו לא הושקעו במערכת במקום בפרסום - רק אומרת). עקרונית זה כבר כיתה א', לא? כי מה שהתאים לגן כבר לא כל כך מתאים בבית הספר, אני זוכרת שזה מה שהסבירו לי תמיד.
ואם בעצות הוריות עסקינן, אז אני די לא אוהבת השוואות, אם במדינות שלידינו קורים דברים נוראיים יותר, זה לא אומר שאני צריכה להסכים עם מה שקורה כאן, פשוט כי זה לא המקור להשוואה. רוצה לומר התירוצים האלה עלובים - אם הפלסטינים כל הזמן מסיתים, הרי שניתן לומר בביטחון שאנחנו כל הזמן מסיטים. אני זוכרת שגם אמרו לי שצריך שניים לטנגו. אם ילדים מתים בשל רשלנות אישית חמורה והעדר אכיפה זה נקרא היעדר אחריות, אחר כך אפשר גם להגיד שזה טראגי. די, לכל התירוצים האלה. אנחנו צריכים להשאיר כאן משהו טוב שהילדים שלנו יוכלו להמשיך את החיים שלנו כאן, זה לא יתקדם אם נמשיך לתרץ ולא ניקח אחריות. אין תירוצים יש בעיה אחת המוגדרת בצמד מילים הרסני - היעדר אחריות.
צה"ל לא בהכרח מוסרי כל הזמן? "תראו את סוריה" (נו באמת? לזה אנחנו שואפים?) או לחלופין "לא שוחטים פרות קדושות"
עובד מחלקת המחקר והמידע של שרות התעסוקה חושף כי האבטלה אמיתי בישראל הגיעה ל- 23% שזה 17.2% יותר מהנתון הרשמי וטען שהצגת הנתונים הרשמית היא מצונזרת ומסולפת? נפטר אותו, זה לא שלא היו תקדימים - פרופ' שלמה יצחקי הסטטיסטיקאי הראשי, ד"ר גלעד נתן ממכון המחקר של הכנסת, אדר כהן הממונה על לימודי האזרחות- רשימה חלקית לצערי)
לא נראה לכם קצת מעגלי כל הסיפור הזה? קצת כמו שתו לי ואכלו לי ונשארתי לייבב לבד בחושך? אנחנו לא לוקחים אחריות על כלום ברמה המדינית ומה אנחנו מצפים מהאוכלוסיה? הרי אין לה ברירה כי אם להיות בגדר מחרה ומחזיק אחריו. מה ניתן ללמוד מהמנהיגים שלנו? זו הולכת להיות הכללה גסה, אך בכל אחת מהקטגוריות תוכלו למצוא יותר מדמות אחת שמתאימה לקריטריון - הם מטילים את האחריות למצב המדיני על כל גורם אחר מלבדם, הם מעניקים תספורת על גבינו לטייקונים ואנחנו נושאים בנטל, הם מלהיטים ומסיתים ומשתמשים במילה נאצי להטיותיה, הם מפרסמים נתונים מהונדסים כדי שאפשר יהיה להציג לציבור רק את מה שנוח, הם מעיפים את כל מי שלא נוח להם מעמדות מפתח, הם מושחתים, הם נהנתנים, הם בעלי סדר עדיפויות ציבורי מפוקפק, הם נוקטים במדיניות שאינה עונה לקריטריונים בסיסיים של זכויות אדם ופועלים לצמצום מעשי של זכויות האדם בישראל. אם המנהיגים הם תבנית נוף חברתם מצבנו נראה איך לומר - מעט רעוע ועתידנו לוט בערפל. זה לא ממש טוב.
כשלמדתי באוניברסיטה, ברבים מהקורסים גם במשפטים וגם במדע המדינה, שמעתי רבות את המשפט שישראל היא בעייתית כמקרה מבחן בשל המון גורמים והעיקרי אולי הוא היותה כל כך צעירה. נאמר כי יש לבחון מדינה בראי של מאות שנים ולא עשרות בודדות. טוב, חלפו מאז אי אילו שנים (בקרוב אוכל לדבר גם בעשורים), אבל גם אז היה המשפט הזה הוא מאוד שמרני, אמנם סלחני ונכון אך גם לחלוטין מתרץ. היום כהורה, אני מצפה מילדיי, עם השנים, לעלות במדרג האחריות שהם לוקחים על עצמם, אני מניחה שנכון הדבר גם לגבי מדינות. אנחנו כבר לא ממש מדינה צעירה, בטח לאור כל המדינות האחרות שקמו אחרינו ומצליחות להפגין בגרות רבה יותר משלנו, אם כי כמובן תמיד נוכל להגיד שלנו יש בעיות גדולות יותר. בכל זאת יש מאחורינו כמעט 66 שנים ועדיין אנחנו תקועים בתוך סלחנות עצמית מלווה בתירוצים של ילד בן 5. אז נניח שכמו שיש שנות כלב יש גם שנות מדינה, ונגיד שכל שנת מדינה היא כמו עשור בשנות בני אדם, עדיין צריך כבר לעלות כיתה, לא? ולא אני לא קורצת לקמפיין של משרד החינוך (וחבל שהכספים הללו לא הושקעו במערכת במקום בפרסום - רק אומרת). עקרונית זה כבר כיתה א', לא? כי מה שהתאים לגן כבר לא כל כך מתאים בבית הספר, אני זוכרת שזה מה שהסבירו לי תמיד.
ואם בעצות הוריות עסקינן, אז אני די לא אוהבת השוואות, אם במדינות שלידינו קורים דברים נוראיים יותר, זה לא אומר שאני צריכה להסכים עם מה שקורה כאן, פשוט כי זה לא המקור להשוואה. רוצה לומר התירוצים האלה עלובים - אם הפלסטינים כל הזמן מסיתים, הרי שניתן לומר בביטחון שאנחנו כל הזמן מסיטים. אני זוכרת שגם אמרו לי שצריך שניים לטנגו. אם ילדים מתים בשל רשלנות אישית חמורה והעדר אכיפה זה נקרא היעדר אחריות, אחר כך אפשר גם להגיד שזה טראגי. די, לכל התירוצים האלה. אנחנו צריכים להשאיר כאן משהו טוב שהילדים שלנו יוכלו להמשיך את החיים שלנו כאן, זה לא יתקדם אם נמשיך לתרץ ולא ניקח אחריות. אין תירוצים יש בעיה אחת המוגדרת בצמד מילים הרסני - היעדר אחריות.
