הימים של לפני פורים הם תמיד ימים עמוסים, זאת אומרת כמעט כל הימים שלי עמוסים, אבל פורים (וימי הולדת, וחגים, בעצם) הם ימים עמוסים אפילו יותר. אז עכשיו, שבוע בדיוק לפני מסיבת פורים הראשונה הבאה עלינו נקודה (אתם יכולים להוסיף לטובה, כך או אחרת זה בלתי נמנע), בעוד אצבעותיי דקורות מסיכות ומחטים בנסיוני האומלל, אך מלא הכוונות הטובות, לתפור תחפושות (ללא מכונת תפירה), הזמן לכתיבה מתקצר אף יותר. אבל פוסט לפורים יבוא בפורים ויש לזה זמן.
אתם לא הרגשתם אבל כבר עברו יומיים, האצבעות שלי עכשיו בעיקר מלאות בדבק, אבל זה נחמד, זה סותם את החורים הקטנים של המחט, ממש כלים שלובים. בינתיים היו כל מיני התפתחויות אישיות והפוסט הזה משתנה תוך כדי תנועה. daedlines מצטברים לי פה על ימין ועל שמאל, יש שלוש תחפושת לסיים ולמרות שהבכור נשמע אומר: "אמא, זה מדהים איזה תחפושות אדירות את עושה למרות שהתחלת רק שבוע לפני" (כן, גם אתם קלטתם את המחמאה המסובבת כולל תלונה מוסווית?), אני בכל זאת תחת לחץ של זמן. חוצמזה, בשבת יש לאמא יומולדת אצלנו, הוא נדחה בגלל הסופה ואין לכם מושג כמה אני מחכה להיבלע בין סירים ומחבתות ולהיות כל כולי עסוקה בקסם שבמטבח. ויש משלוחי מנות להכין ולהתחיל לכתוב את הבקשה לחינוך ביתי (אל תשאלו מה? תקראו, נניח כאן). והבנזוג טס לארה"ב לשמונה ימים כבר ביום ראשון, ויש את כל הדברים הרגילים וגם - אתם מוכנים? אני מתחילה לעבוד.
טוב, לזה חייבים פיסקה חדשה, אני מתחילה לעבוד מהבית כן, כן. זה התחיל שפירסמתי ברשתות החברתיות שאני מחפשת עבודה מהבית. להגיד לכם שחשבתי שבאמת יצא מזה משהוא יהיה שקר גס, אבל קיוויתי. מה שלא האמנתי זה שכל כך הרבה אנשים באמת יתאמצו כדי לגרום לזה לקרות. וככה, סקפטית שאני, אין לי מנוס מלהגיד שאשכרה יש אנשים (והרבה) שאכפת להם. מדהים איזה דיסוננס יש מחד בריחוק הפעולות הפיזיות בתוך העולם הוירטואלי, קשר שאינו "אמיתי" ועם זאת הכי אמיתי (כן, ללא גרשיים), עם מחוייבות ואמפטיה ואפילו ממש היכרות. אבל לא בזה אנחנו עוסקים וגם ככה יש לי נטייה לפטפט על כל דבר.
תוך יומיים מצאתי עבודה, ומיום ראשון, אם כי כבר יומיים שאני קצת עובדת (חפיפה), אני מתחילה בעבודה החדשה שלי. אל דאגה, אני לא יוצאת מהבית בשביל זה, אם את הילדים אפשר לגדל בבית, גם את העבודה אפשר. זה יצריך קצת שינויים, אולי פחות שעות שינה, נקווה שלא פחות שעות כתיבה, אבל יום ראשון here I come. הילדים כבר מוכנים, עד כמה שאפשר לשינוי ולגמרי מעודדים. גם הם מבינים שהכנסה נוספת היא חיונית. מה אני אעשה? (די לזרז אותי) ובכן אני אהיה מנהלת תוכן ב"החלוץ", חברה שלגמרי כיף לי כבר לעבוד בה (להזכירכם, אני מתחילה בראשון, כן?) וכל העובדות הן אימהות (מקסימות) שעובדות מהבית, שזו כבר סיבה טובה לאהוב את המקום.
כבר יומיים שאני מצליחה לשלב קצת עבודה עם אלף ואחד דברים נוספים שאני מג'נגלת באוויר, ולמען האמת עולם המעשה מחכה לי ואני צריכה כבר לסיים את הפוסט, יש עוד המון דברים על האג'נדה ואני לא רואה את התחפושות נעשות מעצמן, או את הילדים אוכלים וכן, אני יכולה להמשיך עם הדוגמאות אבל כבר הבנתם את הנקודה. אני קצת מתרגשת לקראת הבאות, אבל אין לי ספק שזה יעבוד טוב, כמו כל דבר חדש צריך להתרגל להכניס אותו לשגרה. וכמו תמיד השגרה מתכנסת לה מהר מאוד, בעיקר כשהכל מתוקתק משל הייתי רס"ר בצבא.
אחרי יום של מיליון סידורים והתקלות אתמול, כשסופסוף התפניתי אחרי 11 בלילה לדבר עם הבנזוג, חשבתי רגע על היום שהיה ואין מנוס - הבו לי חוקר שיטות ניהול יפני שיתעד את מלאכתי העדינה ויוכל להפיץ את שיטתי להמונים, עכשיו רק נקווה שאני לא אתמוטט והכל יהיה בסדר. בינתיים גם היום מתנהל לא רע, אבל זה כבר לפוסט אחר לי יש בכור (שאתמול קניתי לו נעליים במידה 39 - אדירים ישמור) שצריך לחזור מכנס תזמורות. הכל עניין של למדר, לארגן, להתקדם. יאללה, אני להיום מתקדמת
אתם לא הרגשתם אבל כבר עברו יומיים, האצבעות שלי עכשיו בעיקר מלאות בדבק, אבל זה נחמד, זה סותם את החורים הקטנים של המחט, ממש כלים שלובים. בינתיים היו כל מיני התפתחויות אישיות והפוסט הזה משתנה תוך כדי תנועה. daedlines מצטברים לי פה על ימין ועל שמאל, יש שלוש תחפושת לסיים ולמרות שהבכור נשמע אומר: "אמא, זה מדהים איזה תחפושות אדירות את עושה למרות שהתחלת רק שבוע לפני" (כן, גם אתם קלטתם את המחמאה המסובבת כולל תלונה מוסווית?), אני בכל זאת תחת לחץ של זמן. חוצמזה, בשבת יש לאמא יומולדת אצלנו, הוא נדחה בגלל הסופה ואין לכם מושג כמה אני מחכה להיבלע בין סירים ומחבתות ולהיות כל כולי עסוקה בקסם שבמטבח. ויש משלוחי מנות להכין ולהתחיל לכתוב את הבקשה לחינוך ביתי (אל תשאלו מה? תקראו, נניח כאן). והבנזוג טס לארה"ב לשמונה ימים כבר ביום ראשון, ויש את כל הדברים הרגילים וגם - אתם מוכנים? אני מתחילה לעבוד.
טוב, לזה חייבים פיסקה חדשה, אני מתחילה לעבוד מהבית כן, כן. זה התחיל שפירסמתי ברשתות החברתיות שאני מחפשת עבודה מהבית. להגיד לכם שחשבתי שבאמת יצא מזה משהוא יהיה שקר גס, אבל קיוויתי. מה שלא האמנתי זה שכל כך הרבה אנשים באמת יתאמצו כדי לגרום לזה לקרות. וככה, סקפטית שאני, אין לי מנוס מלהגיד שאשכרה יש אנשים (והרבה) שאכפת להם. מדהים איזה דיסוננס יש מחד בריחוק הפעולות הפיזיות בתוך העולם הוירטואלי, קשר שאינו "אמיתי" ועם זאת הכי אמיתי (כן, ללא גרשיים), עם מחוייבות ואמפטיה ואפילו ממש היכרות. אבל לא בזה אנחנו עוסקים וגם ככה יש לי נטייה לפטפט על כל דבר.
תוך יומיים מצאתי עבודה, ומיום ראשון, אם כי כבר יומיים שאני קצת עובדת (חפיפה), אני מתחילה בעבודה החדשה שלי. אל דאגה, אני לא יוצאת מהבית בשביל זה, אם את הילדים אפשר לגדל בבית, גם את העבודה אפשר. זה יצריך קצת שינויים, אולי פחות שעות שינה, נקווה שלא פחות שעות כתיבה, אבל יום ראשון here I come. הילדים כבר מוכנים, עד כמה שאפשר לשינוי ולגמרי מעודדים. גם הם מבינים שהכנסה נוספת היא חיונית. מה אני אעשה? (די לזרז אותי) ובכן אני אהיה מנהלת תוכן ב"החלוץ", חברה שלגמרי כיף לי כבר לעבוד בה (להזכירכם, אני מתחילה בראשון, כן?) וכל העובדות הן אימהות (מקסימות) שעובדות מהבית, שזו כבר סיבה טובה לאהוב את המקום.
כבר יומיים שאני מצליחה לשלב קצת עבודה עם אלף ואחד דברים נוספים שאני מג'נגלת באוויר, ולמען האמת עולם המעשה מחכה לי ואני צריכה כבר לסיים את הפוסט, יש עוד המון דברים על האג'נדה ואני לא רואה את התחפושות נעשות מעצמן, או את הילדים אוכלים וכן, אני יכולה להמשיך עם הדוגמאות אבל כבר הבנתם את הנקודה. אני קצת מתרגשת לקראת הבאות, אבל אין לי ספק שזה יעבוד טוב, כמו כל דבר חדש צריך להתרגל להכניס אותו לשגרה. וכמו תמיד השגרה מתכנסת לה מהר מאוד, בעיקר כשהכל מתוקתק משל הייתי רס"ר בצבא.
אחרי יום של מיליון סידורים והתקלות אתמול, כשסופסוף התפניתי אחרי 11 בלילה לדבר עם הבנזוג, חשבתי רגע על היום שהיה ואין מנוס - הבו לי חוקר שיטות ניהול יפני שיתעד את מלאכתי העדינה ויוכל להפיץ את שיטתי להמונים, עכשיו רק נקווה שאני לא אתמוטט והכל יהיה בסדר. בינתיים גם היום מתנהל לא רע, אבל זה כבר לפוסט אחר לי יש בכור (שאתמול קניתי לו נעליים במידה 39 - אדירים ישמור) שצריך לחזור מכנס תזמורות. הכל עניין של למדר, לארגן, להתקדם. יאללה, אני להיום מתקדמת
