שבת. בוקר. מתעוררת. בזמן שישנתי פיגועים בפריז. בזמן שישנתי גם כמה מאות מתו מוות לא טבעי בסוריה, בתימן, באפריקה (רשימה מצומצמת). הרשת החברתית גועשת מפריז כי דין פריז לא כדין ביירות. העולם המודרני הוא עולם של אינטרסים והוא מבחין בין דם לדם.
הרשת מלאה בתמונות של מגדל אייפל מוחשך מול תמונות של מונומנטים אחרים בעולם מוארים בשלושת הצבעים. כמה אירוני שהעולם מחפש את הסימליות. מגדל אייפל לא הוחשך אתמול בגלל הפיגוע, הוא כבה אוטומטית בלילה. הפיגוע בפריז מחריד גם בלי לחפש את הסימליות או את הזוית האישית. זה גם לא הזמן לחזור לשגרת ה"בואו נשאל את אירופה אם ישראל זו באמת הבעיה של העולם?"
אני לא יודעת למה כן השעה עכשיו. אבל אין ספק שהדבר האחרון העולם צריך עכשיו זה עוד שנאה. ועם זאת היא באינפלציה. את מעלה סטטוס על פיגועים בביירות ופיגועים בפריז וישר יהיה מי שישאל ומה הפיגוע אתמול ליד עתניאל? כי אם דיברתי על פיגועים המוניים (בביירות 43 חפים מפשע ובפריז 127 בני אדם), אני חייבת להזכיר גם את הרצח הנורא אתמול ליד עתניאל כי אחרת אני לא יהודיה מספיק ולא ציונית מספיק ולא ישראלית מספיק. ותתנצלי מיד כי לא מגנים פיגועים של אחרים אם לא מופיע אזכור של הפיגוע בנו קודם. ואז מה אם כבר כתבת על הרצח אתמול של אב ובנו ואת הזוועה שעברה משפחת ליטמן? להזכיר פעם אחת זה פשוט לא ישראלי מספיק. עזבי שעשית צבא ואת משלמת מיסים - כמה פעמים הזכרת את הרצח ואיך? והאם זה היה מספיק מזעזע? רצח הוא רצח והוא תמיד מזעזע, די לדרישות המכסה.
הסבירו לי היום שדם יהודי שווה יותר ולכן כישראלית מצופה ממני קודם כל לכתוב על הפיגועים שאנחנו חווים, אין לי מושג איזה הגיון מעוות יכול להגיע למסקנה שאם אני כותבת על פיגועים של אחרים זה פוגע בישראל. הפסקתי להבין. בישראל היום מי שמגדיר עצמו קודם כל כאדם הוא לא בסדר, משהו אצלו לחלוטין לא תקין. בהיגיון הקלוקל השולט היום זה לא ייתכן שכל דם חפים מפשע הוא נורא באותה המידה. דם של יהודי הוא הכי, אחי.
אחרי הרצח בדרום הר חברון אתמול, הבטיח ראש הממשלה שישראל תגיע לרוצחים כי ישראל תמשיך להילחם בטרור בכל מקום, אני לגמרי מסכימה עם הצורך לא להיכנע לטרור. מהצד השני אני חושבת שלא מספיק לראות רק איך אתה נלחם בו אלא במידה רבה רצוי להבין מה גורם לו או מה יכול לצמצם אותו. זאת אומרת שגם בהנחה שהימין הכי צודק והפלסטינים לא ירגעו עד שלא תהיה מדינת ישראל, מה צריך לעשות? הרי אנחנו יכולים להמשיך ככה אלא שאז אנחנו גם לא מצליחים להגן על אזרחי המדינה וגם בהפרה תמידית של זכויות אדם של עם אחר (לא שזה באמת פרמטר בישראל 2015) - ברור שזה לא יוכל להמשך כך הרבה זמן. ישראל מתכוונת להוריד את גיל האחריות הפלילית ל- 12, וזה לא נראה אבסורדי. מתי זה ייחשב אבסורד? כשנוריד אותו ל- 6? אבל זה בטח לא זמן לדבר על זה עכשיו, עוכרת שכמוני.
צבא קטן וחזק? מה עם מדינה קטנה וחזקה? זה לא הגיוני, נכון? ישראלי טוב זה ישראלי שמאמין שהכל שלנו והערבים שונאים אותנו ולא ירגעו בחיים ושערכים דמוקרטיים הם אירופאיים ולא מתאימים למציאות במזרח התיכון. הנה, תראו את האירופאים האלה - מתעסקים בסימון מוצרים מהתנחלויות בעוד טרור מוסלמי מתקתק להם מתחת לאף. ואם המחיר הוא שכולנו נצטרף למשפחת השכול, ובכן, מחיר זה מחיר - יותר חשובה הארץ מאשר החיים בה. להתכנס בגבולות המדינה? להגן עליה? להבטיח לילדים שלנו עתיד? למה? איזו סיבה יש שנרצה לגדל ילדים שהם לא חלק מסטטיסטיקה של מוות? אלא שבמשוואה הזאת ברור לי במה אני בוחרת. יותר מדי חיים אובדים על אדמה מקודשת במקום לקדש חיים, יותר מדי כסף נשפך רק על הוצאות ביטחון ולכן לא מאפשר כאן חינוך או שירותי בריאות שראוי היה שיהיו כאן. המצב כרגע אינו פיתרון ולא משנה כמה נכופף את החוק ונאמין בעצמנו - בסופו של דבר זה רק יתפוצץ יותר. זה ברור מימין ומשמאל.
ישראל מתייצבת היום לצד מדינות אירופה? זה יפה, רק שבהתבוננות מעמיקה ישראל, לצערי, בעיקר מעניקה הוכחה למדינה שנכנעת לטרור ובכלל לא יודעת. הכניעה לטרור מתקיימת כל יום. כל יום בו ישראלים מוכנים לוותר על הגדרה רחבה של דמוקרטיה, מוסר ושיקול דעת בשל שיקול ביטחוני הוא כניעה לטרור. המחיר של הטרור נמדד בכל יום כאשר יותר ויותר אנשים מאמינים בכוח כתשובה, בכיפוף החוק כאלטרנטיבה ובהעדר שיקול דעת כדרך פעולה הגיונית. העובדה שיש היום ישראלים ששונאים ישראלים אחרים שנאת מוות ומוכנים לפגוע בהם פיזית רק בגלל שהם חושבים אחרת היא כניעה לטרור. אלה המוכנים לשנוא יותר כי יש גל טרור הם הנכנעים לטרור. ולא סתם אלא בדרך הכי מעציבה שאפשר להיכנע - בדרך הלא מודעת שמובילה אותם לשנוא בהתאמה ולהיות מוכנים לשלם ביותר דם.
הטרור כבר ניצח אם יש אנשים בישראל, כולל שרים, שכורכים את המאבק בפלסטינים ובטרור במאבק נגד אנשים בעלי עמדות שמאל. חוסנה של ישראל הוא ביכולתה לעמוד בביקורת מבית בצורה עניינית, ותסלחו לי אם אומר שלקרוא לשכמותי ולי גיס חמישי לא נחשב טיעון הגיוני. לחשוב שיש עתיד מדיני ושמותר להחזיר שטחים ושלגיטימי לא לקנות ביצים של גבעות עולם לא עושה אותי לא ישראלית או לא ציונית. להגיד שמדיניות ישראל מעמידה את חיילי צה"ל במצב בלתי אפשרי זו לא בגידה. לדרוש בדיקה של פעולות הצבא זו לא בגידה. להאמין שישראל צריכה להיות מוסרית וחכמה זו לגמרי דעה לגיטימית שאינה זקוקה להגנה בכל מקום מלבד במדינות שככל הנראה אינן לחלוטין דמוקרטיות. הטרור ניצח, אם זה בסדר בישראל להגיד שחבל שהיטלר לא סיים עם המשפחה שלי. יהודים. בישראל. עם הנצח לא מפחד? עם הנצח לא מצליח להביט במראה.
הרשת מלאה בתמונות של מגדל אייפל מוחשך מול תמונות של מונומנטים אחרים בעולם מוארים בשלושת הצבעים. כמה אירוני שהעולם מחפש את הסימליות. מגדל אייפל לא הוחשך אתמול בגלל הפיגוע, הוא כבה אוטומטית בלילה. הפיגוע בפריז מחריד גם בלי לחפש את הסימליות או את הזוית האישית. זה גם לא הזמן לחזור לשגרת ה"בואו נשאל את אירופה אם ישראל זו באמת הבעיה של העולם?"
אני לא יודעת למה כן השעה עכשיו. אבל אין ספק שהדבר האחרון העולם צריך עכשיו זה עוד שנאה. ועם זאת היא באינפלציה. את מעלה סטטוס על פיגועים בביירות ופיגועים בפריז וישר יהיה מי שישאל ומה הפיגוע אתמול ליד עתניאל? כי אם דיברתי על פיגועים המוניים (בביירות 43 חפים מפשע ובפריז 127 בני אדם), אני חייבת להזכיר גם את הרצח הנורא אתמול ליד עתניאל כי אחרת אני לא יהודיה מספיק ולא ציונית מספיק ולא ישראלית מספיק. ותתנצלי מיד כי לא מגנים פיגועים של אחרים אם לא מופיע אזכור של הפיגוע בנו קודם. ואז מה אם כבר כתבת על הרצח אתמול של אב ובנו ואת הזוועה שעברה משפחת ליטמן? להזכיר פעם אחת זה פשוט לא ישראלי מספיק. עזבי שעשית צבא ואת משלמת מיסים - כמה פעמים הזכרת את הרצח ואיך? והאם זה היה מספיק מזעזע? רצח הוא רצח והוא תמיד מזעזע, די לדרישות המכסה.
הסבירו לי היום שדם יהודי שווה יותר ולכן כישראלית מצופה ממני קודם כל לכתוב על הפיגועים שאנחנו חווים, אין לי מושג איזה הגיון מעוות יכול להגיע למסקנה שאם אני כותבת על פיגועים של אחרים זה פוגע בישראל. הפסקתי להבין. בישראל היום מי שמגדיר עצמו קודם כל כאדם הוא לא בסדר, משהו אצלו לחלוטין לא תקין. בהיגיון הקלוקל השולט היום זה לא ייתכן שכל דם חפים מפשע הוא נורא באותה המידה. דם של יהודי הוא הכי, אחי.
אחרי הרצח בדרום הר חברון אתמול, הבטיח ראש הממשלה שישראל תגיע לרוצחים כי ישראל תמשיך להילחם בטרור בכל מקום, אני לגמרי מסכימה עם הצורך לא להיכנע לטרור. מהצד השני אני חושבת שלא מספיק לראות רק איך אתה נלחם בו אלא במידה רבה רצוי להבין מה גורם לו או מה יכול לצמצם אותו. זאת אומרת שגם בהנחה שהימין הכי צודק והפלסטינים לא ירגעו עד שלא תהיה מדינת ישראל, מה צריך לעשות? הרי אנחנו יכולים להמשיך ככה אלא שאז אנחנו גם לא מצליחים להגן על אזרחי המדינה וגם בהפרה תמידית של זכויות אדם של עם אחר (לא שזה באמת פרמטר בישראל 2015) - ברור שזה לא יוכל להמשך כך הרבה זמן. ישראל מתכוונת להוריד את גיל האחריות הפלילית ל- 12, וזה לא נראה אבסורדי. מתי זה ייחשב אבסורד? כשנוריד אותו ל- 6? אבל זה בטח לא זמן לדבר על זה עכשיו, עוכרת שכמוני.
צבא קטן וחזק? מה עם מדינה קטנה וחזקה? זה לא הגיוני, נכון? ישראלי טוב זה ישראלי שמאמין שהכל שלנו והערבים שונאים אותנו ולא ירגעו בחיים ושערכים דמוקרטיים הם אירופאיים ולא מתאימים למציאות במזרח התיכון. הנה, תראו את האירופאים האלה - מתעסקים בסימון מוצרים מהתנחלויות בעוד טרור מוסלמי מתקתק להם מתחת לאף. ואם המחיר הוא שכולנו נצטרף למשפחת השכול, ובכן, מחיר זה מחיר - יותר חשובה הארץ מאשר החיים בה. להתכנס בגבולות המדינה? להגן עליה? להבטיח לילדים שלנו עתיד? למה? איזו סיבה יש שנרצה לגדל ילדים שהם לא חלק מסטטיסטיקה של מוות? אלא שבמשוואה הזאת ברור לי במה אני בוחרת. יותר מדי חיים אובדים על אדמה מקודשת במקום לקדש חיים, יותר מדי כסף נשפך רק על הוצאות ביטחון ולכן לא מאפשר כאן חינוך או שירותי בריאות שראוי היה שיהיו כאן. המצב כרגע אינו פיתרון ולא משנה כמה נכופף את החוק ונאמין בעצמנו - בסופו של דבר זה רק יתפוצץ יותר. זה ברור מימין ומשמאל.
ישראל מתייצבת היום לצד מדינות אירופה? זה יפה, רק שבהתבוננות מעמיקה ישראל, לצערי, בעיקר מעניקה הוכחה למדינה שנכנעת לטרור ובכלל לא יודעת. הכניעה לטרור מתקיימת כל יום. כל יום בו ישראלים מוכנים לוותר על הגדרה רחבה של דמוקרטיה, מוסר ושיקול דעת בשל שיקול ביטחוני הוא כניעה לטרור. המחיר של הטרור נמדד בכל יום כאשר יותר ויותר אנשים מאמינים בכוח כתשובה, בכיפוף החוק כאלטרנטיבה ובהעדר שיקול דעת כדרך פעולה הגיונית. העובדה שיש היום ישראלים ששונאים ישראלים אחרים שנאת מוות ומוכנים לפגוע בהם פיזית רק בגלל שהם חושבים אחרת היא כניעה לטרור. אלה המוכנים לשנוא יותר כי יש גל טרור הם הנכנעים לטרור. ולא סתם אלא בדרך הכי מעציבה שאפשר להיכנע - בדרך הלא מודעת שמובילה אותם לשנוא בהתאמה ולהיות מוכנים לשלם ביותר דם.
הטרור כבר ניצח אם יש אנשים בישראל, כולל שרים, שכורכים את המאבק בפלסטינים ובטרור במאבק נגד אנשים בעלי עמדות שמאל. חוסנה של ישראל הוא ביכולתה לעמוד בביקורת מבית בצורה עניינית, ותסלחו לי אם אומר שלקרוא לשכמותי ולי גיס חמישי לא נחשב טיעון הגיוני. לחשוב שיש עתיד מדיני ושמותר להחזיר שטחים ושלגיטימי לא לקנות ביצים של גבעות עולם לא עושה אותי לא ישראלית או לא ציונית. להגיד שמדיניות ישראל מעמידה את חיילי צה"ל במצב בלתי אפשרי זו לא בגידה. לדרוש בדיקה של פעולות הצבא זו לא בגידה. להאמין שישראל צריכה להיות מוסרית וחכמה זו לגמרי דעה לגיטימית שאינה זקוקה להגנה בכל מקום מלבד במדינות שככל הנראה אינן לחלוטין דמוקרטיות. הטרור ניצח, אם זה בסדר בישראל להגיד שחבל שהיטלר לא סיים עם המשפחה שלי. יהודים. בישראל. עם הנצח לא מפחד? עם הנצח לא מצליח להביט במראה.
