כן, עדיין גב כואב, אבל במשחק המוחות האדיר שמתנהל ביננו זו אני שידה על העליונה כרגע. נחתי יחסית בבוקר, נתתי לכאב הגב לחשוב שהוא תפס עלי תחת (כך במקור) והרדמתי את דריכותו. כשהוא הרגיש נוח וכבר חשב על שיפור דיור, תקפתי - לקחתי את שלושת גמדי העל והתחלנו לנקות את חדר הלימודים. אתם בטח מדמיינים לכם כבר את חדר הלימודים המשוכלל וכן, זה התחיל בהמון רעיונות לאיך זה יהיה המקום בו נלמד ואפילו עיצבתי עם הנגר משטח לימודים מפואר, אך בפועל השטח נפל קורבן לפלישת הלגו והפליימוביל. ועדת השמות שוקלת את שינוי השם, אך לפני כן ועדת הבינוי והתכנון צריכה להרשות את שינוי הייעוד, בינתיים ההתנחלויות של הלגואים והפליימובילים משגשגות. לכן, ניקוי חדר הלימודים משמעו ילדים מסדרים את מה שאמא מצליחה לדלות מתהום הנשייה, היינו מתחת לשולחן העבודה העתיק שלי ומתחת למשטח הלימודים הענק שלהם ומתחת למזנון הפליימוביל והלגו (קראו לזה איזור הגבעות, אם תרצו). מכיון שדליית האוצרות לא מתבצעת מדי שבוע (כי לפעמים יש נוהל "שטיפת מעברים" ולפעמים יש ניקוי יסודי), הרי שבכל פעם נמצאים אוצרות אבודים. כך שאני נהנית משני העולמות - גם מנקה וגם רואה איך חדוות הגילוי מחדש מתמרצת את הילדים לסדר. די להתעכב על המשפט האחרון כי כבר הודיתי על אהבתי לניקיון, גם כנראה שלא יכולתי לחמוק מגורלי כי מסתבר ש"יקיות" כן עוברת בגֵנים באופן רציסיבי וסלקטיבי (הרי כבר הודיתי בשטיפת מעברים, סימן שאני מעגלת פינות).
כך או אחרת, ניקיון הכולל מתיחת שרירים, תנוחות בלתי אפשריות ודבקות במשימה הוא בהחלט התרופה הבדוקה לסיום מטרד כאב הגב. זה האחרון לא היה צריך הרבה כדי להבין שאני מקרה אבוד ולא אסכים להיכנע. מילא לשבש את החיים שלי, אבל כשזה מגיע ליכולות שלי בניקיון אני מסמנת את הגבול. לכאב לא היתה ברירה אלא להכיר במפלתו ולסגת. ורק כדי לודא נסיגה, אנחנו הולכים עכשיו לסדר את חדר הספריה והמשחקים. מה אתם פוערים שוב עיניים? ברור שיש חדר משחקים, לכל האזרחים השוליים של ממלכת המשחקים שלנו... נו, באמת? איך לא הבנתם את זה קודם?
