שעת המבחן של דרעי - מינוי אבי שמחון

הממשלה הנוכחית אולי לא מייצרת מדיניות אולם פעילותה היא מלאכת מחשבת. הצלחתה הגדולה, בינתיים, היא במציאת איזונים על החוטים הדקים שנתניהו טווה – מהדק ומרופף כאוות נפשו אך תוך שמירה על מתח אינטרסים בלתי שביר בינתיים. בכל פעם שנתניהו פוגע באינטרס או הבטחת בחירות או בקו מקווי היסוד, אפילו רק ברמת ההצהרות, הוא מצליח להמתיק את זה כך שלא תהיה סיבה אמיתית למישהו לפגוע בקואליציה.

מינוי אבי שמחון הוא מבחן, בתוך רצף של מבחנים, לממשלה המתגאה בהיותה "חברתית" לפחות ברמה ההצהרתית (ליכוד, ש"ס, כחלון,  הבית היהודי – כולן טוענות לכתר), גם אם עוד אין הרבה הישגים לזקוף לזכותה בנושא. מועמדו של ראש הממשלה ליו"ר למועצה הלאומית לכלכלה הוא נאו-ליברל כמוהו קשה למצוא, הוא התפיסה המתנגשת חזיתית בכל רעיון המדיף ניחוח של רווחה, קפיטליזם מובהק נוסח שנות ה-90 בארה"ב.

זו שעת מבחן לנתניהו בדיוק כמו לשאר שרי הממשלה שצריכים לאשר את המינוי. אבל יותר מכל לשר לעניני פריפריה, אריה (מכלוף) דרעי. טריק קבלת משרד אחר בתמורה למינוי בלתי ניתן לשחזור וגם לא רלוונטי. הפעם על דרעי לבחור אם הוא על קו האוטובוס עם השקופים או ברכב השרד בדרך ללשכתו החדשה שעלות שיפוצה יעמוד על כמעט מיליון שקל. בעיני די שקוף מה דרעי יבחר – להמשיך במאבק על דמות השטרות הישראלים החדשים, מאבק חשוב לכל הדעות שראוי שישא פרי ועם זאת לא בגללו הוא בכנסת.

כמי שחרט על דגלו את מאבק השקופים, עושה רושם שדרעי יצר תוכנית שקופה, הוא יודע לאן הוא רוצה להגיע אבל לא באמת מצליח להגיע לשם ובינתיים בעיקר הכל מתמסמס לו. הכוונות, טובות ככל שיהיו, ככל הנראה לא עומדות להתממש והמינוי של פרופ' אבי שמחון ליו"ר המועצה הלאומית לכלכלה הוא הכתובת על הקיר.

את קמפיין הבחירות פתח דרעי עם הכרזות בומבסטיות נוסח מע"מ אפס, הטלת מס על עשירים ועוד תוכניות שנשמעו מצויין ברמה ההצהתית. אז היו בישראל 900,000 ילדים עניים בישראל, בינתיים נוספו עוד כ- 32,000, עליה של 3.5%. מועמדו של רה"מ רואה במשפחות של 10 ילדים תופעה הרסנית, פוטנציאל ההתנגשות בין שתי הגישות הוא אפילו לא ניחוש מושכל.

לא צריך להיות גאון פוליטי כדי לראות כיצד קרסו כל הבטחותיו של דרעי וכיצד המעט שנותר עוד יתנפץ על דלתו של שמחון באם יאושר. הדבקות בהבטחות לאפס מע"מ בתחבורה הציבורית ובתשלומי המים והורדת מחירי החשמל לאוכלוסיות מוחלשות משולה לאחיזה בקרנות המזבח. אלא שבינתיים נתניהו מבריג את הברגים החוצה ודרעי יוותר בפינה, אבל לפחות משופצת. בצר לו, אם לא יעמוד על שלו במניעת המינוי, יוכל להתנחם בהתקדמות שיפוצי קברי הצדיקים בדרום כי משיפוצם תחוזק הפריפריה. 

בשעת המבחן של דרעי על מתווה הגז הוא בחר בחירה של פחדנים. קבל עם ועדה הודיע כי ההתפטרותו נובעת מהעדר דרך ליישב את עקיפת הממונה על ההגבלים ובהתפטרותו יצר את הדרך. אתמול הודיע רה"מ על מועמד המתנגד למדינת רווחה, אדם שראה בקיצוץ קצבאות הילדים הישג חשוב של נתניהו. אם זה לא מאותת לדרעי מה הכיוון של נתניהו, הרי הוא נכשל (שוב) בקריאת המציאות. אם יעבור המינוי של שמחון, הרי שמה ששקוף פה זה דרעי.

פורסם לראשונה ב- TheMarker 14.12.2015, ניתן לקרוא כאן

עוד טעות של נתניהו - מי סופר?

הנה סוגיה שכבר מאתמול בערב כולם עוסקים בה - המינוי של רן ברץ לראש מערך ההסברה. עוד הזדמנות לראות את אותן בעיות משתקפות שוב ושוב. 

האם ברץ מינוי ראוי? ברץ הוא מינוי ראוי לנתניהו כי העמדות שלו נוחות לנתניהו. זה הקריטריון וזו אמת המידה, זה גם לא יוצא דופן וכל ראש ממשלה עושה את זה. אם יש לכם תלונות אל תצביעו נתניהו. ראש הממשלה נתניהו נבחר לקדם אג'נדה מסויימת והנה היא באה לידי ביטוי ברור בעוד מינוי. דווקא בנושא הזה הוא מפעיל שיקול דעת, לפחות ברמה האידיאולוגית והפרקטית - ברץ מתאים לו כמו כפפה ליד - הוא מסונכרן עם העמדות שלו ונתניהו חושב שיהיה לו נוח לעבוד איתו. את מי רציתם שהוא יקח? דובר לשעבר של שלום עכשיו? לא ברור על מה התמיהה בכל פעם. התמיהה הזו רק יכולה ללמד שדבריו הברורים של נתניהו לא נשמעים. דני דנון? רן ברץ? אותה מהפכה. מינוי ראוי. זה אולי לא משקף את האינטרסים של מדינת ישראל כמו שאתם רואים אותם, אבל זה בהחלט משקף את האינטרסים של נתניהו. אבל זה מינוי ראוי כי הוא משקף את ראש הממשלה הנבחר. השגות צריכות להיות על הממנה ולא על המינויים.

בעיית שיקול הדעת היא לא לעצם האדם, אלא לעצם התהליך. ברץ אולי האדם המתאים לנתניהו, אלא שבאמתחתו מספר אמירות שניתן להסביר בתירוצים רבים כמו אדם פרטי, הומור שחור ועוד ועדיין הן מביכות ובעייתיות, קופת שרצים קטנה אם תרצו. מה שאומר שבמסגרת הליך בדיקה הנושאים האלה היו צריכים לעלות ואם אחרי בחינה ושקילה ברץ היה עדיין האדם הנכון בעיני ראש הממשלה, הרי שנתניהו יכול היה לנטרל את זה ולפחות להתפס מוכן. מספיק שהיה מוציא הודעה על המינוי ובה חלק קצר המתייחס עניינית להתבטאויותיו הקודמות של ברץ, זה עדיין היה מקים רעש אבל פחות. למה נתניהו לא עשה את זה? זו שאלה טובה כי המסקנות על ראש הממשלה לא צריכות לאחר לבוא.  

הדבר האחרון, טוב אולי אני מגזימה, שראש הממשלה יכול להיות מואשם בו זה חוסר מקצועיות ולכן כל הפרשה הזו מתמיה יותר. הרי, איך ייתכן שלא נעשה תחקיר קצרצר ובסיסי עוד בשלב שקילת המועמדות? זה הרי סינון ראשוני למשרה כזו. תחקיר מינימלי נועד למנוע את המבוכה רבתי שנתניהו הכניס עצמו אליה. ייתכן שנתניהו רואה את הדברים "בפרופורציה" ומבין את ה"הומור" ועם זאת כל מתמחה טירון ביומו הראשון היה אומר לראש הממשלה - אדם שהעלה פוסט שטוען שנשיא ארה"ב הוא אנטישמי מודרני בגרסא מערבית ליברלית, הוא לא האדם הנכון לתפקיד. אולי מה ששיכנע את נתניהו סופית שברץ הוא האדם הנכון לתפקיד זה בכלל הפוסט על האיש השולי - נשיא המדינה, רובי ריבלין? כך או אחרת שוב נתניהו שולף, שוב הוא מזלזל בתהליך ושוב יש להניח שהוא לא ישלם שום מחיר. זו סיבה טובה לשקול את כל נושא המינויים ולהסדיר אותו. לקבוע מה מינוי פוליטי ומהם הקריטריונים וההליך התקני למינוי בשני המקרים.

אגב, אם משהו היה צריך להכניס את נתניהו לפרופורציות זה שחיים כץ נזף בו באופן פומבי על המינוי. אני אחזור על זה - חיים כץ. מה שחסר זה שרגב או אורן חזן יצטרפו ובכלל נתניהו יגיע לשפל חדש. זו לא התנהגות אופיינית לנתניהו, ועם זאת זו התנהגות שמאפיינת אותו למעשה כבר כמה זמן, הרי זה אינו המינוי הראשון שנראה לא נשקל כראוי. ראש הממשלה עשה בקדנציה האחרונה כמה שגיאות קולוסליות - זה התחיל עם קואליציה צרה מאוד ובעיות במשא ומתן הקואליציוני, המשיך דרך המערכה נגד הנשיא אובמה כי אירן זה החיים עצמם, מינויים מפוקפקים, מתווה גז, וסיוע לחברים טייקונים (אדלסון, תשובה, עידן עופר, אלוביץ' - רשימה חלקית), ולא נגמר במופתי. נתניהו מאבד את זה, אבל עדיין מרגיש בשיא כוחו והדיסוננס הזה נותן את אותותיו. הוא מזלזל והזלזול הזה גורם לו לטעויות. בינתיים המחיר שלהן נמוך, אבל זה עלול להצטבר. ואגב, מילה לראש האופוזיציה - כשראש הממשלה עושה טעויות אתה מצביע עליהן, לא מתחנן שיחזור בו.  

הנה עוד דבר שצץ - עוד טעות של נתניהו שהרצוג מצליח לצאת ממנה רע. האיש הזה הוא לגמרי הליהוק הלא נכון לתפקיד ופרשת ברץ מוכיחה את זה שוב. רואה ראש האופוזיציה שראש הממשלה עושה שוב טעות והוא מיד מוציא הודעה: "נתניהו חזור בך מהמינוי - זו טעות!" כן, הוא צודק זה מינוי שגוי ככל הנראה, הוא כראש אופוזיציה יכול להגיד הרבה דברים על המינוי וגם לתקוף את ראש הממשלה בנושא, אבל בטח לא להציע לו הצעות תדמית. וזה מבלי להגיד מילה על המילים הפומפוזיות שהוא מוציא תחת ידו כמו "קודש הקודשים של ישראל - לשכת ראש הממשלה" וגם "נשיא מדינתנו האהוב" - הרצוג שוב מודד פאתוס ושוב נשאר עם בן דודו הפתטי. 

פרשת ברץ היא לא באמת משהו כזה גדול היא רק עוד מחזה פוליטי אבסורדי שמציג את כל הדמויות בצורה כל כך מלעיגה ששום מחזאי ושום בימאי לא היו מצליחים לחקות. אין הנאה מתאטרון האבסורד הזה, כל התפקידים ידועים מראש, אפילו זה של קהל. ברץ קרוב לוודאי ישלם את המחיר. הוא כבר התנצל, נתניהו התנער ועכשיו נתניהו יצנן אותו קצת ואז יחליט מה לעשות. והשורה התחתונה? ישראל 2015 סלחנית מאוד לנתניהו. את המסקנה המתבקשת כל אחד יעשה לעצמו, אבל בינתיים עם הנצח לא מתרגש.

והימים היו ימי נתניהו

כולם מדברים על גל הירש, אקדים אומר אין לי מה להוסיף לגופו של גל הירש - זו הפרשה האקטואלית. אולם אני מוצאת את תהליך המינוי עצמו בעייתי. זכותו של שר לבטחון פנים למנות מפכ"ל אם מבחוץ או מתוך המשטרה, אולם, לפחות בעיניי, חובתו המקצועית היא לבחון את האדם, על כל הבטיו וכמובן את תהליך המינוי עצמו. זו לא ההתנגדות של ראשי המשטרה, בהווה ובעבר, למינוי מבחוץ, להפך - כשהמשטרה מפגינה תסמינים ברורים של חולי (או שמא גסיסה) זה כבר כמה שנים, התנגדות שכזו רק יכולה לגרום לי להאמין שייתכן שהיא נושאת בחובה בשורה חדשה למשטרה שיכולה להביא רק למשהו טוב יותר.

ביננו דנינו השאיר אחריו גוף שאיבד מהאמון הציבורי בשנים האחרונות ונדבקו אליו מספר פרשיות שמאירות באור שלילי את המוסר המשתקף ממנו, זו בדיוק הסיבה שארדן צריך מינוי נקי. בינתיים, אני לא יודעת אם הירש נקי או לא, אבל אני כן יודעת שצצים דברים שהיו אמורים לצוץ אם לא לפני תהליך בדיקת המועמדים, אז לפחות בזמן, אבל בטח שלא אחרי ההודעה. אם שר מודיע על מינוי ומיד אחר כך צצות נקודות בעייתיות שיש לתת עליהן את הדעת, אז עזבו רגע את הפרסונה עצמה, זה התהליך שצריך לעורר דאגה.

רק תארו לעצמכם כמה מביך יכול היה להיות לו היה הירש מתמנה למפכ"ל וההאשמות לכאורה שאולי עולות מהרשות להלבנת הון ו/או ה- FBI היו מתבררות כנכונות? העובדה היא שמשהו במינויים האלה פשוט לא עובד. ארדן נחלץ להגנתו של הירש והסביר ש"קיים תהליך ארוך ויסודי" - תהליך ארוך ויסודי שלקח בחשבון את האחריות של הירש במלחמת לבנון? שבחן את תדמיתו הציבורית? שבחן בוודאות את ניקיון כפיו? כי ההתנגדות לגל הירש היא לא רק של אנשים שחרדים לגורל הארגון שבו הם נמצאים, יש כאן טענות של הורים ששכלו את בניהם לגבי אחריות פיקודית, יש טענות לסחר בנשק וגם להלבנת הון - איך "תהליך ארוך ויסודי" מפספס את זה? הרי אם היה תהליך ארוך ויסודי הוא היה צריך לצפות את כל אלה ושלשר והמינוי הטרי שלו יהיו תשובות מבעוד מועד. העובדה שאין . התשובות ששמעתי של עורך דינו של הירש לא ממש מספקות, לבד מזה שהן כותשות את ראש אגף החקירות ביסודיות מעוררת תמיהה. כל זה הוא בעיקר עדות שהתהליך הזה לא היה יסודי דיו, אלא בעיקר חפיפניקי ומבוסס אינטואיציה. אלא שמינוי מפכ"ל, או כל מינוי בדרגים האלה, לא פועל על אינטואיציה.

כנראה שנקיון כפיים, ממש כמו האמונה במהות דמוקרטית ומנהל תקין, הם לא ממש מה שחשוב במחוזותינו והנה בא תחקיר ערוץ 10 ומגלה שהשרה מירי רגב אולי העבירה כספים וחוזים למקורבים. באמת? מי היה מאמין? שרת התרבות בישראל מוקלטת בשיחה בה היא מנסה למצוא פתרון למנהל לא תקין ומסכמת את הפתרון בזה שהיא לא ידעה כלום. אלא שהיא מוקלטת, אז כנראה שהיא כן ידעה. מה תגובתה הרשמית של השרה שאלתם? ובכן הנה: "כל התהליך מתחילתו ועוד סופו אושר על ידי המשפטנים של המשרד ובוצע כראוי. נקודה" בטח כראוי, כראוי וביסודיות כמו נניח המינוי של הירש שמעוכב עד בירור החקירה. אגב ממשרד התרבות נמסר שההצעה הטובה ביותר ניתנה ממשרד יהושע ולכן הוא גם נבחר. אני שמחה על תגובת המשרד כי זה גם מאשש את מה שנאמר בהקלטה שזה מה שכדאי יהיה להגיד במידה ותצוצנה שאלות. הנה הן צצו, הנה המשרד עקבי. כמה נפלא.

ישראל אף פעם לא היתה חפה מקשרי שלטון ואתננים למיניהם, זה היה קיים וזה עדיין קיים וחבל. אולם יצירה של תהליכים מובנים המסדירים מינויים זו חובת המציאות והיא מחוייבת המציאות עוד לפני בחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא והיא חייבת להיות נטולת פוליטיקה מפלגתית. ניתן לעשות את זה, רק צריך מנהיג שניקיון כפיים חשוב לו כמו גם התהליך הדמוקרטי והמהות הדמוקרטית. הם קשורים אלה באלה. אולם שלטון נתניהו מתמקצע בעיקר בהפחדה, אך כמו שמתמוסס לו קמפיין האנטי איראן של נתניהו, כך גם מתמוסס כל צורך בהעמדת פנים דמוקרטית, העיקר שנשאיר את הטרמינולוגיה.

ערכים מיותרים כמו ניקיון כפיים, דמוקרטיה, שלטון חוק הם משניים, מה שחשוב שנזכור כולנו שאנחנו ישראלים. ומה עושים ישראלים? הם ערבים זה לזה. ואם לא בערבות הדדית, אז בערבות בנקאית או פנסיונית. הי, אפשר גם לדבר על הגז? אבל אופס מי רוצה שנהיה מצרים? אגב, כבר מזמן לא הפחידו אותנו שאנחנו אוטוטו יוון. מה שלא אמרו לנו זה כמה עמוק יכול הסיפור הזה של ישראל להתדרדר. אבל הכל בגלל בג"צ הרדיקלים האלה. D9 זה מה שצריך פה, איפה מוטי יוגב?

נתניהו הפקות מציגים: תאטרון האבסורד

מצעד החיבוקים הלבביים ממשכן הכנסת מסתיים, תכף תתכנס הממשלה ה- 34 לישיבת הממשלה הראשונה שלה. ואני יכולה להגיד בוודאות שלא הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר שם. לא, לא מחשש מתנועות הכפיים הלא מבוקרות של רגב, סליחה של שרת התרבות החדשה. אם כי, לו הייתי זבוב שחור ומעצבן וכבר הייתי מוצאת את עצמי שם, הייתי לוכדת את תשומת ליבה של רגב ומתיישבת על הראש של דני דנון או אולי של אקוניס (למען האמת הם די מבלבלים). מקסימום, אם מכת המוות הזבובי שלי היתה באה מכאפה של מירי רגב על ראשו של דני דנון, הייתי מתה בתחושה זכה של אושר. אושר זבובי, קטנוני, אבל אושר.

אוקסימורון, זה מה שזה. ממשלה אוקסימורונית. מינויים אוקסימורוניים. בשם המשילות נתבשרנו לפני כחצי שנה שיש ללכת לבחירות והנה לנו ממשלה חדשה שעלתה בכספים וערכים וכבר עם השבעתה מכין ראש הממשלה בנאומו גם את נפילתה בטרם עת של זו, או לפחות מנבא את חוסר יכולתה לבצע משהו אם לא תורחב. אוקסימורון.

בשם הקואליציה הצרה, קיבלנו ממשלה כל כך רחבה ובזבזנית שלא נותר אלא לשאול את השאלה המתבקשת היחידה שהיא בכלל לא פרסונלית אלא לחלוטין ערכית - בשם איזו ערכיות ציבורית ניתן להצדיק את המינויים לשר ללא תיק או לשר לענייני קדרת לפרקונים אבודה? איך לעזאזל נבחרי ציבור, שבחירתם בפוליטיקה אמורה להיות על הטיקט של "באנו לשנות" או לפחות לשפר, מוכנים לקחת את התפקידים האלה? שום סמכות ביצועית, שום חשיבות מדינית/פוליטית/חברתית, מינוי שאין בו דבר מלבד הנאה אישית ממנעמי שלטון כי אפילו כבוד אין בו. המטמורפוזה הושלמה, אפילו מראית עין אין. הבחירות לממשלה הזו הן בחירות למיקסום ההנאה של אנשים שלא יעשו כלום ואחר כך יסבירו שזה בגללכם כי לא בחרתם נכון אז בואו ננסה את שוב והפעם - תנו כתף, תהיו בני אדם, תצביעו נתניהו כי אם 4 פעמים (כן, אני כבר כוללת את זו) זה לא עבד, אז אולי בפעם ה- 5? 

זה כבר לא משנה אם הממשלה הזו תרסק את נתניהו סופית מבחינה פוליטית, אגב אני לא בונה על זה, הריסוק הוא לא ברמת הפוליטיקה של שמאל ימין או גושים אידיאולוגיים. זה העדר ערכיות בסיסית של כבוד למשרה, של טובת המדינה לפני טובת ההנאה האישית. במדינה בה זוגות צעירים לא מצליחים להגיע לדירה אלא אם כן יעברו להתנחלות, של משפחות שלא יודעות איך להתגבר על החוב לבנק, חברי הקואליציה לא יכולים להסתפק במשכורתם כחברי כנסת ולפעול למען המטרה לשמה הם בתפקידם, חלילה, הם פה כדי לקבל מינוי ואת המינוי הזה הם יקבלו. פני המינוי הריק כפניו הריקים של המתמנה ופניו האפורים והחלולים של הממנה. ואנחנו שותקים. יושבים מול מסך הטלוויזיה ורואים את הקרקס הפוליטי הצוהל והמחובק של אנשים שלא סובלים אחד את השני, אבל סידרו לעצמם ת'פנסיה.

זה אפילו לא סאטירה מתוחכמת - האנשים הלא מתאימים במקומות הלא מתאימים זה הכי מכנה משותף נמוך, לכן מאז ומעולם הם דרך די בטוחה לעורר צחוק. אבל התופעה של צחוק דווקא במצבים מסכני חיים היא ידועה. ברור שזו שיחת היום,כמעט כל מינוי מרגיש כמו הרמה להנחתה. התבוננות בממשלת נתניהו הרביעית היא כמו מיצג אור-קולי של אוקסימורון כמעט בלתי אפשרי. אפילו לא זה, זה תאטרון של אבסורד. נכתב במציאות נטולת משמעות, סאבטקסט בתוך אדישות. לאף אחד כבר לא אכפת. זה מה שמפחיד. כי כשמפסיק להיות אכפת, לרוב תופעות חברתיות לא רצויות רואות בזה הזמנה. זה מזין את עצמו.

בתוך התאטרון המשתתף הזה הקהל יכול להחליט שעיניו לא מכוסות, הוא רק מעדיף שההוראה תבוא מלמעלה. אבל כשהאזרח מספר אחד שלנו בחלל הוא דנון, הלמעלה נראה לא מבטיח. אם זו תקרת הזכוכית - אז עזבו, כשהחיים נותנים לך תקרת זכוכית עדיף לבנות אקווריום ולנסות לתפוס מקום ליד משאבת החמצן. היו דגים ותודה על השלום*. אה, בעצם גם שלום אין.

*היו שלום ותודה על הדגים (דאגלאס אדאמס)