סורי, זה שוב פוסט פוליטי, באפשרותכם לקרוא או לא, תכל'ס אתם גם יכולים לרפרף, אבל כבר כמה ימים שהפוסט הזה יושב לי בלב ומאלפי סיבות (בעיקר 3 שנמצאות פה בחינוך ביתי) אני לא מספיקה. אולי זה גם התחושה המנדנדת שכבר כתבתי על זה תכל'ס, אבל מתי הפריע לי לחזור על עצמי? משווה תכל'ס ומעלה תכל'ס (לא כולל ליברמן ובלי להיכנס לנושא החלפת אוכלוסיה). אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך בו השיח הציבורי מצוי במאבק ועובר שינוי, יש כאן ניסיון ליצור תודעה לאומנית מקיפה תוך תהליך דה-לגיטימציה למושגים אשר העדרם יצמצם עוד יותר את השיח הפלורליסטי. אם זה תלוי באלה שנחשבים מנהיגים כאן נעבור את השינוי הזה בלי לשים לב, משל רק עברנו בתוך ארון בגדים ומצאנו עצמנו במציאות אחרת, השאלה האמיתית היא האם הציבור מטומטם או שעדיין ההכרה מנצנצת אי שם ואת הספין הזה היא כבר תקיא מתוכה.
השיח הציבורי הוא מעט כמו אשליה אופטית, אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות כי זה נוח לנו. יותר מזה, אנחנו מסננים. המוח שלנו קולט כמויות של אינפורמציה, הוא מעבד אותם לא לפני שהוא מסנן את מה שלא רלוונטי. זה פועל גם במישור הציבורי, אבל שם זה מחריף כי אנחנו נתונים תחת השפעתן של תעמולה ורטוריקה. ככל שיגידו לנו משהו יותר פעמים, כך בין אם נרצה ובין אם לאו משהו מזה ישקע לנו בתודעה. כרגיל, הכל שאלה של פילטרים. מאז שחזרתי לכתוב אני כותבת, ודי בחשש, על תהליך שממש כבר אפשר לחוש אותו של צימוד נוראי יהודי-ישראלי-ציוני. למה נוראי? כי יש רק השקה בין המושגים האלה ואילו אצלנו בשיח הם מתחילים להיות חופפים. בעיני זה תהליך מאוד לא בריא.
בכלל כל שרבוב הנושא היהודי לאחרונה לסדר היום הציבור הוא לחלוטין לא נכון, ז"א האיזון בין יהודית לדמוקרטית תמיד ידע עליות מורדות וכיוונונים. אך כבר כמה שנים ניטע במוחנו הפן היהודי ביתר שאת, רק תספרו את כל שעות המורשת שנוספו לילדי בתי הספר (מילה מכובסת ליהדות - שיהיה ברור). רק תבחנו את התקשורת ותשימו לב איך השיח היהודי הולך ותופס תאוצה. אולי אני טועה, אך הבוסט הגדול לנושא, זה שמאיים ליצור מהפך ב"פחות-או-יותר-סטטוס-קוו-שעוד-איכשהו-היה-כאן" התחיל באפריל, עת ראש הממשלה החליט שלא די בהכרה במדינת ישראל, אלא יש צורך בהכרה במדינה יהודית.
הדרישה הזו התקבלה בישראל כמעט כמובנת מאליה. מבחינתי זה היה רגע מכונן, רגע ההוכחה שההתמרה הושלמה. ספין אדיר של נתניהו ששם את התווית על הנקודה. לא ברור לי איך זה התקבל בטבעיות, כלומר ברור לי התהליך, אך הוא מעיד על העדר שיפוטיות וביקורת עצמית ובשבילי הוא מעיד על אובדן הדרך. רק דמיינו לכם שעכשיו ארה"ב תבקש הכרה כארצם של בני החורין במקום ארה"ב, הרי זה מגוחך. במדינת ישראל קיימות הרבה יותר הגדרות, לא רק - מדינת היהודים, תחת השם "מדינת ישראל" מצטופפות להן בפינה (זה המקסימום מקום שהיהדות מאפשרת) גם "מדינת כל תושביה", וגם "מושתת על יסודות החרות, הצדק והשלום", וגם "על חזון נביאיה", וגם "תקיים שוויון זכויות", וגם "נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". אני לא רוצה הכרה בישראל כמדינת היהודים, אני גאה במדינת ישראל ורוצה הכרה בישראל כמדינת ישראל, פשוט כי זה הרבה יותר מ"רק" מדינה של יהודים.
"מדינת היהודים" מצמצמת את מה שישראל, במקום שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו, השלם הופך קטן מחלקו. זה לא טוב לאף אחד, גם לא בתוך הציבור היהודי בלבד. ישראל דמוקרטית ונאורה לא צריכה להיות משאת נפשם של חילונים בלבד, אדרבא, יש פה אינטרס של כלל הציבור, אבל מה אין פה? אין פה אינטרס של מערכת מסואבת, שלטונית ופוליטית, שמצאה דרך להיאחז בציבור ולעשות על זה כסף והון פוליטי (שמביא כמובן לכסף וכוח). מדינת ישראל מושתת ממילא על היותה בית לאומי לעם היהודי - לכך יש שתי ערובות עיקריות - מגילת העצמאות (שמגדירה את המדינה כבית לאומי ליהודים) וחוק השבות (שמתעדף יהודים כאזרחים). תכל'ס לא צריך יותר מזה, הניסיון לחזק את הפן היהודי ולהפוך אותו לשם נרדף לישראלי פוגע בכולנו. היות מדינת ישראל יהודית זאת עובדה בלתי מעורערת, אבל היותה דמוקרטית מתחיל להיות מוטל בספק. העוד קצת יהודית הזו בכל פעם זה בערך כמו ליישר את העוגה ולבסוף לגלות שמרוב ש"יישרנו", כבר לא נשאר כלום.
אין כמו מערכת בחירות כדי לחשוף תהליכים שאחרת היו נשארים סמויים מהעין, או בלתי מורגשים. הרטוריקה והתעמולה חוגגות בתקופות האלה, הבחירות מעניקות לגיטימציה לחדד עוד יותר מסרים, כמו גם להפוך אותם לקליטים יותר ונוחים יותר להשפיע. לכן, בחינה של התעמולה יכולה להעיד המון על הלוך הרוחות בשיח הציבורי. מערכת הבחירות מגיעה אחרי מלחמה בקיץ שעשתה המון בהקבלה התודעתית בציבור בישראל בין יהודי-ישראלי-ציוני ויצרה דה-לגיטימציה של השמאל. בעיני זו הסיבה העיקרית לבחירת השם "המחנה הציוני" של מפלגת העבודה והתנועה, כיוון שמי שהוא שמאל מתון יצביע לה בכל מקרה ומי שהוא מרכז צריך את הוולידציה (אישור רשמי) שמפלגת העבודה היא עדיין ציונות. הפיכת השמאל ללא לגיטימי זה הקו המנחה את נתניהו, ליברמן והבית היהודי. הקמפיין של הבית היהודי מצייר קו ברור של בוגדים מהמחנה הציוני והלאה, הוא קמפיין מלא שנאה המצייר היטב את הקו בין "אנחנו" ו"הם". המחנה הציוני הוא לא ציוני, הוא כמו חד"ש ולכן שימו לב - הוא מסוכן. הדברים מוצאים מהקשרם, צבעי הקמפיין הם צבעי אזהרה והשנאה בולטת וזה נראה בסדר לרבים מדי.
הבעיה היא שהעולם לא צבוע בצבעי אדום-שחור או אדום-לבן או כחול-לבן, ספקטרום הצבעים הוא רחב הרבה יותר. העולם הוא אינסוף של גוונים וכמוהו גם מושגים כמו - יהדות וישראליות. ישראלי יכול להחזיק בדעה של ארץ ישראל השלמה או גבולות 67', או כל דבר אחר. ישראלי יכול להיות יהודי, מוסלמי, נוצרי,בדואי, דרוזי, צ'רקסי, שומרוני וסליחה אם פיספסתי משהו. יהודי יכול להיות חילוני, דתי-לייט, דתי רפורמי, דתי קונסרבטיבי, חסיד ואפילו אתאיסט שמתייחס ליהדותו כשיוך אתני. הדמוקרטיה היא הרבה יותר ברורה וכוללת פרוצדורה ומהות, ועיקרה זכויות הפרט, כמו גם זכויות המיעוט. אך גם היא מגוונת ויכולה להכיל את כל סוגי היהדות, כמו גם את כל סוגי הישראליות, לצערי היא גם יכולה להכיל את אלה שבהתנהגותם חוטאים לה, בדיוק כמו הקמפיין של הבית היהודי. הבעיה היא שברגע שיש רק סוג ציוני או יהודי רצוי, הדמוקרטיה מצטמצמת. משתמשים בכלים שלה, אך מפרים את המהות שלה.
בעיני שלילת הלגיטימיות של אידיאולוגיה מסויימת היא טעות עקרונית, דמוקרטיה נסמכת על "דעתך אינה מקובלת עליי, אבל אאבק על זכותך להשמיע אותה", ברגע שקובעים את מגבלות השיח (למעט מצבים של פגיעה בזכויות האחר), אנחנו בבעיה. הקמפיין של הבית היהודי מנסה להכתיב שיח כזה - אין מקום לעמדות שמאל, אין כיבוש, אין צורך במשא ומתן ותכל'ס בתוך ה"אנחנו" הישראלי אין מקום לשמאלנים. כולנו אחים כל עוד כולנו מכבדים את היהדות ומאמינים שאין פלסטינים. מי שלא כזה, נתייג אותו כאנטי-ציוני ואם הוא עדיין לא מבין נעזור לו לקום וללכת. בנט מצייר את האויב והאויב שהוא מצייר הוא אויב מבית, זה כלי די פשיסטי ביננו. אפשר רק לקוות שהציבור בישראל עוד יודע להבחין בין אמת לתעמולה.
כל עוד זה רק תעמולה ואין בתעמולה הזו עבירה על החוק הרי שהיא מותרת, אולם הטענה שלי היא לא שהתעמולה הזו אסורה, אלא שהיא מעידה על בעיה. יש ניסיון לערער על מידת הלגיטימיות של דעות שאינן מתחברות לנרטיב הישראלי-יהודי-ציוני המתהוווה. יש אחים ויש לא אחים, יש ציוני ואנטי-ציוני ואלה דוחקים את הדמוקרטיה. צמצום הדמוקרטיה מתוכן ושמירת תהליכים דמוקרטיים הוא מדאיג, הוא גם סממן לא רע לפאשיזם. הלאומנות של בנט נסמכת על עליונות היהדות והפוליטיקה שלו נסמכת על מה שהוא היה רוצה לראות ולא מה שיש בפועל, כי יש כיבוש ויש פלסטינים וכל טענה אחרת היא התכחשות לעובדות בשטח, אגב גם זה עוד סממן פאשיסטי.
אני לא טוענת שישראל פשיסטית, אני כן אומרת שיש סימנים מדאיגים והבחירות האלה מעוררות את השדים האלה מרבצם. בעיניי הבחירות הקרובות הן בחירות על עצם הדמוקרטיה של ישראל, רוצה לומר, אם שוב נתניהו מנצח ושוב יש ממשלה המבוססת ליכוד-הבית היהודי, הרי שהתהליך הזה יתגבר ושום דבר טוב לא יצא מזה. פלורליזם של דעות הוא חיוני, רק כך ניתן לממש חופש דת ולהבטיח זכויות בסיסיות לתושבים ואזרחים. כדי שאפשר יהיה לקיים פה את החזון הציוני, מה שצריך זו לא תעמולה לאומנית, זה לא שלילת האחר, זה לא העצמת הזהות היהודית, זו רק ההעצמה של הדמוקרטיה. רק דמוקרטיה תאפשר גם חופש דתי וגם עיגון היות מדינת ישראל בית לאומי. רק דמוקרטיה, הפיכת מדינת ישראל למדינה דתית-לאומנית תקשה מאוד על ישראל.
בעוד אני כותבת, צה"ל תוקף בסוריה, כנראה שהקמפיין של הבית היהודי עובד כי נתניהו משתמש בכל הכוחות שהדמוקרטיה עדיין מאפשרת לו. בדם ואש כנראה נגאל את ישראל, אחרת אנשים לא מפחדים פה. הארכתי מאוד. אני אסיים כאן.
| אז מה אתה יותר ארנב או ברווז? יהודי או ישראלי? |
בכלל כל שרבוב הנושא היהודי לאחרונה לסדר היום הציבור הוא לחלוטין לא נכון, ז"א האיזון בין יהודית לדמוקרטית תמיד ידע עליות מורדות וכיוונונים. אך כבר כמה שנים ניטע במוחנו הפן היהודי ביתר שאת, רק תספרו את כל שעות המורשת שנוספו לילדי בתי הספר (מילה מכובסת ליהדות - שיהיה ברור). רק תבחנו את התקשורת ותשימו לב איך השיח היהודי הולך ותופס תאוצה. אולי אני טועה, אך הבוסט הגדול לנושא, זה שמאיים ליצור מהפך ב"פחות-או-יותר-סטטוס-קוו-שעוד-איכשהו-היה-כאן" התחיל באפריל, עת ראש הממשלה החליט שלא די בהכרה במדינת ישראל, אלא יש צורך בהכרה במדינה יהודית.
הדרישה הזו התקבלה בישראל כמעט כמובנת מאליה. מבחינתי זה היה רגע מכונן, רגע ההוכחה שההתמרה הושלמה. ספין אדיר של נתניהו ששם את התווית על הנקודה. לא ברור לי איך זה התקבל בטבעיות, כלומר ברור לי התהליך, אך הוא מעיד על העדר שיפוטיות וביקורת עצמית ובשבילי הוא מעיד על אובדן הדרך. רק דמיינו לכם שעכשיו ארה"ב תבקש הכרה כארצם של בני החורין במקום ארה"ב, הרי זה מגוחך. במדינת ישראל קיימות הרבה יותר הגדרות, לא רק - מדינת היהודים, תחת השם "מדינת ישראל" מצטופפות להן בפינה (זה המקסימום מקום שהיהדות מאפשרת) גם "מדינת כל תושביה", וגם "מושתת על יסודות החרות, הצדק והשלום", וגם "על חזון נביאיה", וגם "תקיים שוויון זכויות", וגם "נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". אני לא רוצה הכרה בישראל כמדינת היהודים, אני גאה במדינת ישראל ורוצה הכרה בישראל כמדינת ישראל, פשוט כי זה הרבה יותר מ"רק" מדינה של יהודים.
"מדינת היהודים" מצמצמת את מה שישראל, במקום שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו, השלם הופך קטן מחלקו. זה לא טוב לאף אחד, גם לא בתוך הציבור היהודי בלבד. ישראל דמוקרטית ונאורה לא צריכה להיות משאת נפשם של חילונים בלבד, אדרבא, יש פה אינטרס של כלל הציבור, אבל מה אין פה? אין פה אינטרס של מערכת מסואבת, שלטונית ופוליטית, שמצאה דרך להיאחז בציבור ולעשות על זה כסף והון פוליטי (שמביא כמובן לכסף וכוח). מדינת ישראל מושתת ממילא על היותה בית לאומי לעם היהודי - לכך יש שתי ערובות עיקריות - מגילת העצמאות (שמגדירה את המדינה כבית לאומי ליהודים) וחוק השבות (שמתעדף יהודים כאזרחים). תכל'ס לא צריך יותר מזה, הניסיון לחזק את הפן היהודי ולהפוך אותו לשם נרדף לישראלי פוגע בכולנו. היות מדינת ישראל יהודית זאת עובדה בלתי מעורערת, אבל היותה דמוקרטית מתחיל להיות מוטל בספק. העוד קצת יהודית הזו בכל פעם זה בערך כמו ליישר את העוגה ולבסוף לגלות שמרוב ש"יישרנו", כבר לא נשאר כלום. |
| הוצא מהקשרו, אך משרת את אדונו |
הבעיה היא שהעולם לא צבוע בצבעי אדום-שחור או אדום-לבן או כחול-לבן, ספקטרום הצבעים הוא רחב הרבה יותר. העולם הוא אינסוף של גוונים וכמוהו גם מושגים כמו - יהדות וישראליות. ישראלי יכול להחזיק בדעה של ארץ ישראל השלמה או גבולות 67', או כל דבר אחר. ישראלי יכול להיות יהודי, מוסלמי, נוצרי,בדואי, דרוזי, צ'רקסי, שומרוני וסליחה אם פיספסתי משהו. יהודי יכול להיות חילוני, דתי-לייט, דתי רפורמי, דתי קונסרבטיבי, חסיד ואפילו אתאיסט שמתייחס ליהדותו כשיוך אתני. הדמוקרטיה היא הרבה יותר ברורה וכוללת פרוצדורה ומהות, ועיקרה זכויות הפרט, כמו גם זכויות המיעוט. אך גם היא מגוונת ויכולה להכיל את כל סוגי היהדות, כמו גם את כל סוגי הישראליות, לצערי היא גם יכולה להכיל את אלה שבהתנהגותם חוטאים לה, בדיוק כמו הקמפיין של הבית היהודי. הבעיה היא שברגע שיש רק סוג ציוני או יהודי רצוי, הדמוקרטיה מצטמצמת. משתמשים בכלים שלה, אך מפרים את המהות שלה.
בעיני שלילת הלגיטימיות של אידיאולוגיה מסויימת היא טעות עקרונית, דמוקרטיה נסמכת על "דעתך אינה מקובלת עליי, אבל אאבק על זכותך להשמיע אותה", ברגע שקובעים את מגבלות השיח (למעט מצבים של פגיעה בזכויות האחר), אנחנו בבעיה. הקמפיין של הבית היהודי מנסה להכתיב שיח כזה - אין מקום לעמדות שמאל, אין כיבוש, אין צורך במשא ומתן ותכל'ס בתוך ה"אנחנו" הישראלי אין מקום לשמאלנים. כולנו אחים כל עוד כולנו מכבדים את היהדות ומאמינים שאין פלסטינים. מי שלא כזה, נתייג אותו כאנטי-ציוני ואם הוא עדיין לא מבין נעזור לו לקום וללכת. בנט מצייר את האויב והאויב שהוא מצייר הוא אויב מבית, זה כלי די פשיסטי ביננו. אפשר רק לקוות שהציבור בישראל עוד יודע להבחין בין אמת לתעמולה.
כל עוד זה רק תעמולה ואין בתעמולה הזו עבירה על החוק הרי שהיא מותרת, אולם הטענה שלי היא לא שהתעמולה הזו אסורה, אלא שהיא מעידה על בעיה. יש ניסיון לערער על מידת הלגיטימיות של דעות שאינן מתחברות לנרטיב הישראלי-יהודי-ציוני המתהוווה. יש אחים ויש לא אחים, יש ציוני ואנטי-ציוני ואלה דוחקים את הדמוקרטיה. צמצום הדמוקרטיה מתוכן ושמירת תהליכים דמוקרטיים הוא מדאיג, הוא גם סממן לא רע לפאשיזם. הלאומנות של בנט נסמכת על עליונות היהדות והפוליטיקה שלו נסמכת על מה שהוא היה רוצה לראות ולא מה שיש בפועל, כי יש כיבוש ויש פלסטינים וכל טענה אחרת היא התכחשות לעובדות בשטח, אגב גם זה עוד סממן פאשיסטי.
אני לא טוענת שישראל פשיסטית, אני כן אומרת שיש סימנים מדאיגים והבחירות האלה מעוררות את השדים האלה מרבצם. בעיניי הבחירות הקרובות הן בחירות על עצם הדמוקרטיה של ישראל, רוצה לומר, אם שוב נתניהו מנצח ושוב יש ממשלה המבוססת ליכוד-הבית היהודי, הרי שהתהליך הזה יתגבר ושום דבר טוב לא יצא מזה. פלורליזם של דעות הוא חיוני, רק כך ניתן לממש חופש דת ולהבטיח זכויות בסיסיות לתושבים ואזרחים. כדי שאפשר יהיה לקיים פה את החזון הציוני, מה שצריך זו לא תעמולה לאומנית, זה לא שלילת האחר, זה לא העצמת הזהות היהודית, זו רק ההעצמה של הדמוקרטיה. רק דמוקרטיה תאפשר גם חופש דתי וגם עיגון היות מדינת ישראל בית לאומי. רק דמוקרטיה, הפיכת מדינת ישראל למדינה דתית-לאומנית תקשה מאוד על ישראל.
בעוד אני כותבת, צה"ל תוקף בסוריה, כנראה שהקמפיין של הבית היהודי עובד כי נתניהו משתמש בכל הכוחות שהדמוקרטיה עדיין מאפשרת לו. בדם ואש כנראה נגאל את ישראל, אחרת אנשים לא מפחדים פה. הארכתי מאוד. אני אסיים כאן.
