מגמת הייהוד מחריפה - כשחינוך מיני הוא בסיס לחיזוק היהדות, אין ספק שהבעיה עם האונס הבא זה whatsapp

טוב, כתבתי אתמול על כפייה דתית, מחקתי,לא בגלל שלא היה טוב, אלא לא היה שם שום דבר שלא אמרתי קודם. למה התעצבנתי הפעם? כי ארגון דתי, שמנצל פרצות והיעדר קריטריונים ברורים מטעם משרד החינוך לפעילות גופים חיצוניים, נכנס לבתי ספר ממלכתיים, באישור המנהלים, ומעביר לתלמידי כיתות ז'-י"ב סדנאות שונות, בין היתר גם בנושא "בינו לבינה". 

OK, אז יש פרצות ואין קריטריונים ומי שקיבל אישור לעסוק בתכנים תורניים יכול להכפיף הכל תחת עולה של תורה, אבל מה עם שיקול הדעת של המנהל/ת? אני מניחה שכמו רבים מהציבור הישראלי גם לשיקול המנהלים "עוד קצת יהדות בטח לא מזיק" והתירוצים בלתי נגמרים - מה רע בקצת חזרה לערכים? זה לא מזיק וכו'. אין לי ספק שלא מזיק ללמוד יהדות, גם לא מזיק לדעת תנ"ך, אבל בדיוק בשביל זה מוקדשות במערכת השעות דקות מרובות - שיעור תנ"ך ושיעורי תרבות ישראל ומורשתו, גם שיעורי היסטוריה רבים, חלק משיעורי אזרחות, ובעצם גם חלק משיעורי הספרות ואפילו שיעורי חברה וכל זה עוד איכשהו בסדר, אבל תוסיפו לזה שלאורך כל תקופת בית ספר יסודי סיפור הבריאה הוא הסיפור שמספרים לילדים שלנו ותוסיפו לזה את כל סיורי חיזוק המורשת ואת כל הפעילויות לפני חגים - כבר יש די הרבה, לא? אז עכשיו תוסיפו לזה גם שעות העשרה של ארגונים ועמותות ומה קיבלתם? חינוך ממלכתי יהודי לעילא ועילא לכל מי שבחר במערכת חילונית.

סדנאות "בינו לבינה"? סדנאות על זוגיות יהודית? ז"א מסיונריות שנכנסת בדלת הראשית, בואו לא נשלה את עצמנו שמדריך דתי יכול להעניק קלט כלשהוא לילדים חילונים בני 12, שגם יכול באמת להתאים לחיים של המתבגר/ת החילוני/ת. אין השקה בין הדברים, לא במובן של חינוך, לא במובן של מין, לא בשום מובן. חושבים שהילדים צריכים ערכים? מצוין, גם אני, דעו לתת להם אותם ממקום של כבוד ושוויון. אם יש ערכים שצריך לחזק זה את כבוד האדם, קבלת האחר, סבלנות, על זה אמונה מערכת החינוך ועל זה אמונים אנחנו ההורים (אבל תסלחו לי אם לא אדון באחריות ההורית היום למרות חשיבותה). אבל כשהורים עושים out-sourcing לבית הספר, ובית הספר עושה out-sourcing לגופים חיצוניים ועמותות דתיות מסובסדות על יד משרד החינוך, אז את השאיפה לחנך אותם לערכים אתם כבר די יכולים לזנוח. אה בעצם, היא כבר די נזנחה ממילא.

לצערי, חינוך לערכים של שוויון וכבוד לא יכול להגיע משום דת, לכן דת צריכה להיות בתחום הבחירה במרחב האישי. אין קשר בין מהות יהודית של אישה מדליקה נרות ואופה חלות וגבר מקדש עליהן ועל היין, גם אם אלה ערכים מופלאים, כדי לייצר שיח של מין וזוגיות בעידן של פורנו קשה על מסכים והודעות בין חברים שנראות כמו סנאף. אחר כך מתפלאים על בני נוער שאונסים בשישי אחר הצהריים, אבל חוזרים הביתה לקידוש ושמים כיפה. ילד נורמטיבי, מקדש וגומר הכל מהצלחת. לא צריך שיפנה את השולחן, אמא יכולה, שיחזור להודעות הטקסט שלו ב- whatsapp. שזה, בהערת אגב, מסתבר בגורם מספר אחד לאונס קטינות. אז אולי בכלל ששיעורי חינוך מיני יתוגברו על ידי עמותות שמתעסקות בטכנולוגיה סלולארית?

מה שזה זה מסיונריות, המדינה כולה עוברת למצב "ייהוד". הייהוד היה כאן מזמן אבל הוא הולך ומתרחב. ישראליות - out, יהדות - in. עובדת הלאום יהודי כנראה לא מפריעה ליותר מדי, וזה נידון כבר שנים בשולי השיח הישראלי. וכבר עברנו גיוס נשים, הדרת נשים, מיהו יהודי ועוד ועוד. אבל לאחרונה הדגש על יהדות הפך לאגרסיבי הרבה יותר. זה כולל את מנהלת הדת, את פרוייקט המדריכים הרוחניים לבתי הספר, את כל טיולי הנחלת היהדות והמורשת, את רכזי היהדות הישוביים, את מערכת החינוך, את הצבא, את השיח הציבורי, את הזרמת הכספים להתנחלויות שיוצרת מעמד בינוני אחר מעבר לקו הירוק (על חשבון כולנו) וכמובן את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית במסגרת המשך המשא ומתן הפלסטיני. הדרישה נראית לחלקים בציבור הגיונית ולגיטימית, אבל מה השתנה? אם מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי בהגדרה מה פתאום נעשה כל כך חשוב לבקש הכרה יהודית? אז ברור שאפשר רק לפתור את זה בהסבר של ספין על המשא ומתן שראש הממשלה לא רוצה לקדם. רק שזה לא נגמר כאן, זה ממש לא נגמר כאן. כי הדרישה הזו אומרת שמדינת ישראל היא רק הישג ביניים בדרך למדינה תיאוקרטית יהודית. כזאת שהאזרחות היחידה שיכולה להתקיים בה הלכה למעשה היא יהודית בלבד. בשביל זה צריך לייהד את כולנו כי אם אין משא ומתן לשלום מוטב שכולנו נשנן הלכות ונתחזק באמונה כי הרבה עתיד פה לא יהיה אז לפחות שנגיע לגן עדן.

מדיניות הייהוד והעובדה שהרוב החילוני עובר על זה לסדר היום  יוצרים מצב של עליונות הערכים היהודיים על פני כל ערך דמוקרטי אחר, רק שאנחנו שוכחים שלולא היתה פה דמוקרטיה, החיים פה היה עוד הרבה פחות נוחים וכבר עכשיו זה לא תמיד משהו, תודו. מה שמבטיח את קיומנו פה הוא הדמוקרטיה, אך המדיניות הנוכחית מעקרת מהמילה דמוקרטיה את כל המהות ומשאירה אותנו עם פרוצדורות שכמעט את כולן יש צורך להכשיר כדי שיהיו דמוקרטיות לפחות על פניהן. זו לא בעיה להשתמש בדמוקרטיה כדי לצמצם אותה, הבעיה היא שלרוב הקריסה העצמית לא מאחרת לבוא. דמוקרטיה אמורה להתרחב, לא להצטמצם, אבל אצלנו בתוך מערכת החינוך אסור לערער על הצבא או על האמונה וגם אסור להפסיק לפמפם את נושא השואה, כי יהודי הוא נרדף באשר הוא אבל במדינה שלו, ואם זה מזכיר לכם משהו זו בטח העובדה שגם נאצי עוד מעט אסור יהיה לומר פה. אם מערכת החינוך נוקטת קו מצמצם, צפו לטור הנדסי של אזרחים לעתיד שהבנתם את המושג דמוקרטיה היא ברוח היהדות בלבד.

תגידו סטטוס קוו? אין סטטוס קוו - יש שיטת סלאמי, יש מצב שבו החילונים מכילים את הדת ונותנים לה מקום וכבוד ואילו על עצם החילוניות יש להתנצל. אין צורך להתחשב בחילוני, צריך להתחשב בדתי - הוא שומר, הוא מאמין, לא צריך לפגוע וכו'. אין לי בעיה עם זה, אבל זה צריך לפעול בשני הכיוונים. זה לא יכול לפעול בשני הכיוונים במדינה יהודית (ודמוקרטית), זה רק יכול לפעול במדינה דמוקרטית. אני לא מנופפת בדגל ה"אין אלוהים" שלי אבל בדגל ה"בעזרת השם" מנופפים לי כל הזמן ודוחפים לי כשרות מכל עבר. אם היה סטטוס קוו מקובל, הרי שהיום כל דרישה חילונית היא פגיעה בססטוס קוו וכל דרישה דתית היא בגדר עדכון המצב. רק שהמצב מתעדכן לשני הצדדים אך מעודכן רק לצד אחד.

הבחירה בחילוניות היא לא הבחירה לא להיות דתי, יש הבדל עצום בין שני הדברים. לכן על המדינה הזו להכיל את החילוניות שלי כפי שהיא מכילה את יהדותו של אחר. אבל על מי אני עובדת? המדינה הזו לא תכיל את החילוניות שלי כפי שהיא לא תשכיל להכיל את המושג דמוקרטיה עד שיהיה מאוחר מדי, לגרמנים לא נשכח אבל לעצמנו כנראה שכן.  

ברוכים הבאים לארץ ישראל, בה פועלת כנסת יהודית כדי להבטיח בית יהודי לעם היהודי

אני מתחילה לחשוב שיש לנו בעיה גדולה יותר ממה שחשבנו. שוב התיישבתי היום כדי לכתוב על הסרבנים אך בצר לי שוב הם נדחקים מהפוסט שלי - אבל לא לנסיונות הכתיבה שלי התכוונתי בכותבי "בעיה". לבעיה שלנו קוראים דמוקרטיה ואנחנו מנהלים איתה יחסי שנאה-אהבה שיכלו לספק חומר טוב לפסיכולוג מדיני-קליני  (הנה הזדמנות לפתוח תת-התמחות חדשה של פסיכולוגיה ומדע המדינה). 

ברור לי שהעיתוי של הפוסט הזה בערב של יום הפצצות, בעוד הרעמים והברקים משתלבים בהפצצות ומטחי רקטות, הוא לא טוב. אבל זוהי המציאות בה אנחנו חיים וכל עוד לא באמת ננסה להגיע לאיזשהו הסדר בוודאי לא נגלה אם יכול להיות כאן טוב יותר. בערב שכזה, קצת לפני פורים, ממש לא רחוק מכאן מנסים ילדים לישון בחיק הוריהם ומשפחות שלמות מכונסות בתוך ממ"דים עם ילדים שחוששים שהמצב הנוכחי יהרוס להם את חגיגות הפורים והורים מודאגים שמנסים למצוא את הכוח להישאר אופטימיים לפחות עד שהילדים ירדמו. לא רחוק משם יש גם משפחות אחרות, שגם הן כל פשען הוא לרצות לחיות ולדאוג לילדים שלהם וגם הן חשופות להפצצות ואולי אף נותק החשמל והגג גם דולף או אולי נשברו זכוכיות החלון ואין חימום וקר וגם שם הילדים מפחדים וגם שם יש הורים שמנסים להיות אמיצים. זה לא ערב טוב לכתוב ביקורת, אבל איזה ערב הוא ערב טוב לזה? 

הגשם יורד, חורף מוטרף חזר לרגע. גשם, כמו תופעות טבע רבות, מביא עימו קלישאות אינסופיות. אנחנו אוהבים את הדימוי של גשם ששוטף את הכל, אבל הראייה הרומנטית הזו טובה בעיקר לסדרות אמריקאיות ולא באמת תופסת בחיים האמיתיים. הגשם הוא גם לא באמת דמעות של מלאכים הבוכים עלינו, בני התמותה על פני כדור הארץ. לי באופן עקרוני די מתחשק לבכות, רק שזה לא ממש יעזור, למרות שסצינת סיום של הגיבורה יוצאת אל הסופה יכול להיות סוחט דמעות ומרגש. נוותר.

ולמה כל כך עצוב לי? כי שנים האמונה שלי בדמוקרטיה הישראלית כתנאי יסודי לחיים שלנו כאן הולכת ונשחקת. כבר שנים שאני מתחזקת בקושי רב את המחשבה האופטימית שישראל עוד תהיה מדינה דמוקרטית מהותית המקדשת זכויות אדם וזכויות המיעוט. מדינת כל אזרחיה שנותנת פירוש חילוני לאורח החיים היהודי ומהווה מקום טוב לחיות בו ליהודי דתי כמו לחילוני, ליהודי כמו ללא יהודי (ויסלח לי יריב לוין שאינני מבחינה) וגו'. אבל השבוע לחרדתי הבנתי שהקרב על הדמוקרטיה נמצא בסופו, לא שאני מנבאת חלילה שתהיה פה מהפכה שתוביל לכינון משטר לא דמוקרטי - לא זו הנקודה. אלא שעברנו להגדרה מצמצמת ביותר של המושג דמוקרטיה ושבמתח בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, ניצחה ההגדרה היהודית ולאורה נשפטת הדמוקרטיה. כל עוד הדמוקרטיה מתאימה ככלי להעצמת הנרטיב היהודי-ציוני אין לנו בעיה עם הדמוקרטיה אך ברגע שהיא מתנגשת עם הנרטיב היהודי-ציוני היא הופכת משנית אם בכלל.  

פורים שחל השבוע (בעצם שבוע הבא - אבל אני פועלת במתכונת משרד החינוך מסתבר) הוא חג מאוד רלוונטי לנושא אם חושבים על זה - החג שבו אנו חוגגים את התהפכות הפור - מתכנונו של המן לכלות את יהודי ממלכתו הנרחבת של אחשוורוש ל"אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". נדמה לי שבמבחן ההיסטוריה, וסליחה מראש על הדרמה, השבוע בפוליטיקה הישראלית מסמל מבחינתי התהפכות גורלית, אולי קו פרשת המים, ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה יותר יהודית מדמוקרטית. כפי שכבר אמרתי בעבר (למשל בפוסט הזה) אני מניחה, אלא אם כן יהיו התפתחויות מרחיקות לכת, שחלון ההזדמנויות להרכבת קואליציה חילונית שתוביל להפרדת דת ומדינה הולך ונסגר. אבל עם עוד איכשהו אפשר היה כחילוני להסכין עם הכמו-סטטוס קוו באה שנה הפעילות של הממשלה החדשה להוכיח כי אין סטטוס קוו יש מטרה לאומית חדשה - ייהוד המדינה (גם על זה כתבתי). הייהוד הזה, נרצה או לא נרצה בא על חשבון הדמוקרטיה.

הייהוד הזה בא לידי ביטוי בפעולות הממשלה, בהצהרות הממשלה, בהזרמות התקציבים של הממשלה, ביעדי החינוך של הממשלה, בתקציב הביטחון, בסדר העדיפויות של הממשלה ובשיח שהממשלה הזו מקדמת. להלן מספר דוגמאות רלוונטיות להמחשת הנושא ואנסה לקצר:

1. החוק השלישי בשילוש הקומבינטורי עבר היום. שלושתם חוקים שפוגעים מהותית בדמוקרטיה - אם יש בעית משילות הרי היא נעוצה בשיטת הבחירות ויש לבחון אותה מחדש, העלאת אחוז החסימה לא תפחית סחיטה קואליציונית היא פוגעת בעיקר במפלגות הערביות ובכך בזכויות המיעוט (אמרנו ייהוד? אפשר להתחיל עם ייהוד הכנסת - אוי סליחה זה הסעיף הבא שיתייחס לברכתו של נתניהו לקמרון היום). משאל העם הוא חוק פופוליסטי שנועד באופן ברור לנסות ולהקשות על כל מהלך מדיני משמעותי ואין בו טעם - ממילא בישראל מתקיימות בחירות, הגורם המרכזי בהצבעה בישראל הוא בעיקר הפוליטי-מדיני ולכן תוצאות הבחירות מעידות במידה רבה על המוכנות הציבורית להחזרת שטחים. וגם חוק הגיוס אינו דמוקרטי, הוא אינו שוויוני בעליל, המכסה הקבועה בחוק יכולה להשתנות בהסכמת הממשלה והוא בעיקר מפלה בין דמם של הנושאים בנטל ודמם של אלה שלא, אם בוחנים את זה על פי "רמת הייהוד" - הרי שהיהודיים ביותר (האורתודוקסים) צריכים למלא מכסה של 5,000 בשנה החל מ- 2017 (והממשלה יכולה להסתפק בפחות ד"א), היהודיים אבל גם ציונים "ישאו בנטל" פחות חודשים והפחות יהודיים (מסורתיים, חילוניים ולא עלינו גם לא יהודים) ישרתו כרגיל אבל יקבלו העלאה של 20 ש"ח לחודש כי כנראה הם לא שווים הרבה יותר, ולגבי אלה שלא משרתים כי הם לא יהודים ובכן הם לא יהודים זה ממש לא מעניין.

2. אחר הצהריים ראש הממשלה בירך את את ראש ממשלת בריטניה על דוכן הכנסת במילים "ברוכים הבאים לעיר דוד לכנסת היהודית". לא בטוחה שצריך להוסיף על זה, אני מוצאת את זה מביך שנתניהו יחד עם בנט פצח בשיח הייהוד. נתניהו הוא ראש ממשלת מדינת ישראל, לא ארץ ישראל. במדינת ישראל יש אזרחים לא יהודיים (גם אם יש רמות אזרחות לכל אוכלוסיה כי ככה זה בדמוקרטיה כידוע), בבית המחוקקים הישראלי יש מחוקקים לא יהודיים, אבל נתניהו לא רואה אותם ממטר. שרק ינסו להזכיר לו את זה והוא שולף את הצילומים של אושוויץ, הוא כבר מזמן לא שלף אותם אבל זה בגלל שלאחרונה הוא מעיד על עצמו שהוא אוהב לצייר קווים (אולי מתחשק לכם לפתוח איזו באדוויזר עם הדחקה העצמית הזו? אה זה היה הומור אמריקאי - זה כבר שלב אבולוציוני אחר). נתניהו לא התבלבל היום, נתניהו אמר את מה שחשוב היה לו להגיד - זו מדינה יהודית ונתניהו יכול להיות לא פחות יהודי מבנט. ורק עוד שאלה אחרונה - מי קיבל את פני קמרון יו"ר עמותת אלעד (שזכתה במכרז לניהול עיר דוד) או ראש הממשלה?

3. הקלף החדש של נתניהו בהליכה להסכם הוא ההתניה של הכרה בישראל כמדינה יהודית, יש כאן חידוש לשוני ברוח הייהוד והוא לא מוסתר - עד עתה הניסוח היה הכרה במדינת ישראל, אולם נתניהו הוסיף את היהודית כחלק בלתי נפרד. זה משחק שנראה סמנטי, הרי כל בר דעת יודע שהכרה במדינת ישראל היא הכרה גם בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, אין צורך להדגיש את זה, אבל ההדגשה הזו היא בגדר פיזור זכוכיות בדרכו של עבאס לשולחן הדיונים (בהזמנה נכתב לבוא יחף כדי לרקוד טנגו) והזכוכיות האלה מיותרות, כולם יודעים את זה.

4. הממשלה הזו היתה אמורה לא להיכנע לסחטנות דתית, אם אינני טועה זה היה אחד הטיקטים שלה - בפועל מעולם לא הזורמו כל כך הרבה כספים למטרות יהודיות, כאשר מפלגות חרדיות היו בממשלה, הן אמנם סחטו כספים אך עשו זאת למען האוכלוסיות שלהם. בממשלה הנוכחית לא רק שמוזרמים כספים רבים להתנחלויות (ולרוב סקטור אחד הוא הנהנה העיקרי), יש ממש התערבות דתית בוטה בחיי האזרחים החילוניים החל מהקמת מנהלת הדת, המדריכים הרוחניים שנכנסים למערכת החינוך, רכזי הדת החדשים וכלה בהכרזה של שר החינוך על שלושת הערכים המקודשים "אמונה, שואה וצבא". מעולם לא עמדה ישראל לפתחו של מבצע ייהוד כזה. קל לדמיין כיצד היתה ישראל מגיבה לו מדינה דמוקרטית אחרת בעולם היתה מחליטה על מבצע התנצרות כלל לאומי שכזה.

אלה רק ארבע דוגמאות, אבל אם נשים לב רגע לקורה סביבנו נגלה שאנשים רבים כורכים את המושג דמוקרטיה בהיות המדינה יהודית, זה מסוכן לנו היום וזה מסוכן עוד יותר לעתיד שלנו כאן. אני לא אאריך כבר נעשה מאוחר. אבל רק השבוע שיתפתי את התמונה הזו שפירסם Dubi Kanengisser זה תופס לאור ביזוי הרעיון הדמוקרטי שהתבטא בקומבינת החוקים של הקואליציה שהשתמשה בדמוקרטיה כדי לנגח את האופוזיציה ולטול מהדמוקרטיה את עוקצה.

דלדול השיח הדמוקרטי, חוסר הסבלנות לשונה, רמיסת המיעוט, קביעת הרוב וייחוס השמירה על זכויות אדם לשמאל משל היה בזה אות קין הם סימנים מדאיגים. הפער בין ימין ושמאל מעולם לא נראה עמוק יותר. פעם (למשל בתקופתו של בגין) היה ברור שיש דעות מדיניות שונה אך המכנה המשותף הוא חתירה מתמדת לשכלול הדמוקרטיה ושמירה על מדינת כל אזרחיה עם היות ישראל בית לאומי ליהודים, היום המכנה המשותף הזה הולך ומצטמצם וככל שהוא יצטמצם כך יהיה פחות ופחות צידוק להישארותינו כאן אלא אם כן נהיה כולנו דתיים ואז שברור שלעזאזל הדמוקרטיה. דמוקרטיה זו לא פריווילגיה והיא אינה משנית ליהדותה של המדינה. ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן אם תהפוך לתיאוקרטיה. מדינת ישראל לא נבחנית ביחס למדינות האזור, מדינת ישראל נבחנת ביחס לעצמה והשאלה היא אם אנחנו באמת מוכנים לוותר על דמוקרטיה עוד קצת בשביל עוד קצת יהודית? אני מוצאת את השאלה לחלוטין מיותרת ומצטמררת לנוכח המחשבה שהיא דווקא רלוונטית מאי פעם

השמיים לא נופלים על הראש, אבל האדמה מאיימת לבלוע - או שקט! עכשיו מייהדים

הייתי צריכה להגיב על זה קודם, אני מודה, לתרץ אני יכולה בלי סוף. 6 ימים למניין החוק הגזעני החדש ונראה ששום דבר לא קרה, השמיים לא נפלו לנו על הראש. הם גם לא נופלים עם כל העברת כספים מוטרפת להתנחלויות וגם לא עם כל התפרצות של חברי כנסת ו/או ממשלה על אורחים מזדמנים ואפילו לא עם כל פנינה שיוצאת מפיה של מירי רגב (נו, נו ראו תמונה) וגם לא כאשר מרכז הכובד התקשורתי והחקיקתי עובר לנושא ייהודהּ של המדינה. הפעם מתברר שהם אינם לא נופלים כשמחוקקים בישראל חוק גזעני באמתלה מתקדמת של העדפה מתקנת, אבל שום עלה תאנה לא ממש מכסה ערווה זו. 

השמיים לא ממש נופלים. נקודה. ולמה הם לא נופלים? לא בגלל שזה לא נורא אלא בגלל שהסברים פיזיקליים חוברים כדי להסביר את החלק הזה שמעל האדמה והוא למעשה רק מה שהעין רואה מהאטמוספירה שלנו - השמיים. זה לא קשור אלינו בני האדם, לכן כשרות לקורא אני מכריזה בזאת כי לא משנה מה נעשה, כן, כן אפילו פצצות אטום ומימן, השמיים יישארו, אלה רק אנחנו שכנראה לא נהיה כאן כדי לראות אותם. עזבו את כל הקטע של גשם חומצי וכאלה, השמיים עדיין יהיו. טוב, לא בענייני ד'אפוקליפסה עסקינן. 

זאת אומרת שמי שמחפש בכל זאת איזה סימן קוסמי כזה או אחר, מוטב שבאותה הזדמנות יחפש כבר גם את המראה של אמה החורגת של שלגיה או את קדרת מטבעות הזהב בקצה הקשת בענן. אבל בעינייני מדינה, כך לימדו אותי לחשוב, יש לחפש את הראציונל והוא לגמרי פשוט - יש לנו היום ממשלה שאולי חתומה על קוי יסוד ברורים, אבל יוצאת מתוך הנחה שהיא אינה מחוייבת להם. קוי היסוד שלה נועדו לסבר את האוזן והמדיניות שלה נועדה לקדם את האינטרסים הפוליטיים הימניים-דתיים של היושבים בה, הבטחת קיומה של מדינת ישראל מבחינתם היא לא בהשגת שלום אלא בייהוד הארץ. לא קרי הוא המשיחי, כמאמר יעלון, מי שמשיחי הם המנהיגים שלנו ודרך הפריזמה הזו הם רואים את העולם,  אל דאגה הסבר מגיע.

במתח התדיר המצוי בהגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, ילדי גנון נתניהו מחוייבים אך ורק לחזון היהודי והם מתנגחים בדמוקרטיה, הם לא צריכים לשנות כלום רק להשתמש בכלים שמעניקה הדמוקרטיה להרס עצמי. במערכת האיזונים והבלמים המורכבת של הדמוקרטיה, מצאו להם חברי הכנסת מהקואליציה וחברי הממשלה את הדרך לקדם את הראיה הלא דמוקרטית שלהם, אך הם לא רואים כיצד הם למעשה פוצעים נואשות את המרכיב החלש בתוך המשוואה העגומה הזו. בתום המשחקים שלהם עם שברים עשרוניים נגלה בסופו של דבר שאיבדנו את הדמוקרטית ונשארנו עם יהודית. במסווה של שוויון בנטל והפסקת הרודנות הפוליטית -חרדית, הלכו בנט וחבריו לחפש אתונות ומצאו מלוכה. מעולם, גם כשש"ס היו בקואליציה לא היה ייהוד הארץ כל כך קונקרטי כמו שהוא עכשיו, עם הפוליטיקה החדשה שקיבלנו בפרצוף.

במסגרת שיפור יכולת ההרס של בני האדם, הצלחנו אמנם לייצר נשקים משוכללים ומרתיעים, אך הפצצות המדוייקות שלנו לא גורמות לנו להתקדם לעבר משא ומתן מתוך עמדת כוח, להפך עמדת הכוח הזו משכרת את הממשלה ומעוורת אותה לנוכח הצורך הקיומי הממשי לא להתבסס על יכולת הלחימה, כי אם לשכלל את המשא ומתן ולהגיע להישגים. דווקא הכוח היחסי שלנו, היה אמור לייצר בתוך מדינה מודרנית את הצורך לעגן את החלק החלש יותר שלנו - שמירה על זכויות האדם. ייתכן שזה נשמע בארץ גרמני מדי ולכן אתקן לשפת המקום - במידות שבין אדם לחברו (ובניגוד לפרשנות המצמצמת של קברניטי המדינה היינו חברי חוג הסילון, הכוונה כאן, מצמררת ככל שתהיה לחלקים גזענים בציבור, היא למושג אדם באשר הוא אדם). לא סתם לא מופיע אלוהים מפורשות בתוך המסמך המכונן של מדינת ישראל, הרעיון המקורי היה לייצר מדינת כל אזרחיה. התקומה הלאומית היתה במהותה אזרחית ולא דתית. כאשר השיוך האתני והדתי ליהדות הוא כחוט השני, הוא הסיבה אך לא המסובב. תהליך היהוד והאגרגציה המתבקשת בשוויון האזרחי תשאיר אותנו עם צד אחד של מה שמזמן כבר איננו משוואה אלא אי שוייון מובהק. 

אז בתכל'ס, אם חשבתם שבגלל שאתם לא ערבים (ולא משנה מאיזה סוג, הרי אחרי שהשר גדעון עזרא בחוש הריח האנין שלו שמבחין בין יהודים ללא יהודים [לא, זה לא נשכח], בא יריב לוין ומבחין בין סוגי ערבים בחוק, כי חלקנו כנראה תתרנים) שאפשר לעבור הלאה, אז טעות בידכם. כי אם אתם יהודים חילוניים, אז גם אתם על הכוונת, ואם אתם גם שמאלנים ראו בזה אות אזהרה. אין ספק שאם אתם כן ערבים וחיים בישראל, אז די אכלתם אותה עכשיו, אפילו אם אתם נוצרים. כי חלוקה אזרחית שכזו חותרת תחת המושג הנדוש הזה דמוקרטיה, בה לא אמורה להיות אבחנה בין בני אדם, אבל עכשיו יקום חבר הכנסת שיטען שזה לא חוקתי ויביא את זה לדלתו של בג"ץ שיטען שזה בלתי שפיט ויגלגל שוב את תפוחי האדמה החמים הללו לפתחה של הכנסת, שרק תשתמש בהם לקומזיץ לאור מדורות עצי אשוח בחג המולד, כי מרוב שאנחנו פרוגרסיבים יו"ר הכנסת לא הסכים להעמיד אחד בכנסת, זוכרים?  

אבל כדאי לשים לב שהחוק הזה מצביע על כך שכולנו אכלנו אותה, יש לנו כנסת שיש בה רוב לעמדות האתנוצנטריות, הגזעניות והמיותרות של יריב לוין למשל שנוצרים בישראל בכלל לא ערבים, למה? כי יריב לוין לא רואה בהם כאלה. אני גם מכירה אנשים, חלקם אפילו שופטים לשעבר בבית המשפט העליון, שאומרים שאין כיבוש. זה לא אומר שאין, זה רק אומר שהתרגלנו לכבס הכל כדי שזה יתיישב לנו עם תפיסת העולם שלנו. הפגיעה במושג האזרחי נראית לנו לא מורגשת, אבל יריב לוין משרטט את מפת האזרחות בישראל בקוים מאוד ברורים - מסתננים (כי הם לא פליטים והם דווקא משתוקקים לחזור למדינות בהן חייהם בסכנה, אבל שלא יגדירו לנו מהי סכנה כי אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים, אנחנו מבינים בסכנה ולכן חומלים עליהם ומוציאים אותם מכאן או לחלופין כולאים אותם), עובדים זרים, פלסטינים, ערביי מזרח ירושלים, ערבים מוסלמים, בדואים, ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים, יהודים חילוניים מעמד נמוך-בינוני, יהודים חרדים, מתנחלים, עשירון עליון. לאט לאט מסמנים מטרות, תחליטו באיזה שלב זה ימאס לכם כי ההתקדמות, אם אפשר לקרוא לה כך, מובטחת. ההבחנה הזו בין מה שבלית ברירה נקרא לו בשמו, ערבי טוב וערבי רע, והיא אבחנה פסולה שאסור שתגמר בעוד חוק גזעני שהציבור אדיש לו. האדישות הזו היא מכה אזרחית אנושה הרבה יותר מהחוק הזה והחוק הזה די כבד למרות שעבר לו בקלות, ואולי בגלל. אם כולנו אזרחים אז כולנו אזרחים, ההבחנות בחוק מעידות אחרת.

אבל אם בכל זאת חשבתם שבגלל שאתם יהודים טוב לכם, אז תנו לי רגע להציג בפניכם כמה מוצגים מעניינים ועכשוויים:

אוטוטו, 30 קהילות המוגדרות כחילוניות ברחבי הארץ יקבלו תקן חדש של רכז יהודי - מטרתו של הרכז הזה לחולל תהליך ייהוד בצורה שתהיה "נוחה" לקהילה. איך נבחרו 30 הקהילות הללו? ובכן אלה הן 30 קהילות בהן מצוי כבר גרעין, תורני, עכשיו מגיע רכז הגינון, סליחה היהדות, שמטרתו לגרום לגרעין הזה להנביט ולצמוח. היינו התרגלתם שיש אצלכם בעיר גרעיון תורני? חשבתם שבזה מתבטא ה"סטטוס קוו" ובכן טעות היתה בידיכם כי עכשיו הסטטוס קוו הזה רוצה עוד ומכוון לנגוס בעדנה תחילה בדברים הפחות חשובים, אבל תנו לו אצבע ותראו איך, כמו הצמח הטורף ב"חנות קטנה ומטריפה", הוא רוצה עוד. ולמי חוברת מנהלת הדת? לרשת אור תורה סטון וגם ל... איך ידעתם? למשרד החינוך, זו שבראשה עומד זה שטוען שיש שילוש קדוש של "שואה, אמונה וצבא" ואת אלה צריכה מערכת החינוך להנחיל לילדינו. לזה רק יכול לסייע רכז הדת, משל היינו ילדים סורחים שצריכים הכוונה כדי לראות ברוע דרכינו ולחסות תחת כנפי השכינה. השמיים אולי לא נופלים, אך אם לא נשנה את דרכנו החילוניות ונפתח ליבנו לאור הדתי הבוקע ממשיחיותה של אור תורה סטון, תבלע אותנו האדמה משל היינו קורח ועדתו. 

ויפה לנו הקישור לקורח, כי על מה מלין קורח בפני משה ואהרן? על אגרגציה, על מעמדות בקרב העם. נשמע מוכר? אולי מעט עכשווי? קורח מבקש בעצם שיתייחסו לכולנו כמו אל עדת הקדושים, היא בתרגום לימינו המתנחלים או אם תרצו ליפות הימין-הלאומי. אבל בעיני אלוהים הוא מורד ולכן אלוהים מעניש אותו מבלי להתמודד הלכה למעשה עם הטענות שהוא מעלה (גם אם הם באו כדי לשרת אינטרס מגלומני של קורח עצמו, זו לא הנקודה). הנקודה היא שאין מקום לענות לו, אין מקום לעוד דעות. מכאן כנראה שלמרות שכבר מזמן סיימנו עם שיטוטינו המדבריים, כנראה שאנחנו במדבר דמוקרטי, בו אין מקום לחשיבה ביקורתית, נוסח "נעשה ונשמע". למי שלא יהודי מאמין, אין מקום פה. שקט! עכשיו מייהדים.   

יו"ר הועדה למקצוע האזרחות הפריח הבוקר סנונית, עם הקריאה שלו למשרד החינוך להוציא את תוכניות הלימודים של ארגון אמנסטי מבתי הספר, כי הארגון לדידו של היו"ר מכפיש את צה"ל ודוגל בזכות השיבה. תרשו לי רגע לפרש את דבריו של יו"ר הועדה, שלא מרחיק מהמעגל המשורטט היטב של שר לביטחון פנים הנוכחי "די כבר עם זכויות האדם האלה" - מפגשים של בתי ספר עם פליטים? איזו שטות זו? הרי אפשר במקום זה לארגן עוד סיור לחברון, או מפגש עם חיילי צה"ל או אפילו רק תרגול קטן כדי להפוך את המלחמה הבאה לצרוף שגור. כן, עזבו אתכם מאמנסטי, הגיע הזמן להסיר את המסכות. אין כאן חזון של מדינה דמוקרטית, הדמוקרטית היא ברירת מחדל בדרך ליהודית. מי אתה? יהודי. לאום? יהודי. מחשבות? יהודיות. מי הנבחר? היהודי. ספר מועדף? ספר הספרים. יהודים, תנו צ'אנס למדינה יהודית בלי שטויות ליברליות של זכויות אדם. כך נלמד את הדור הזה כדי שאולי סופסוף נוכל לרשת את הארץ ולא להסתובב סחור סחור סביב האמצעי הבזוי - הדמוקרטיה. אללי, מדבר הדמוקרטיה המקולל שמשאיר אותנו בלימבו כבר 65 שנה ולא מותיר לנו לממש את הקלף החזק שלנו הוא המדינה היהודית. 

כמובן שבמסגרת עדכוני השעה יש גם את חוק מירי רגב, היינו חוק העמותות שעולה היום בממשלה, שמטרתו להוסיף על החוק הקיים שעמותות ששוללות את אופיה היהודי של המדינה לא יוכלו להירשם כעמותות. כמובן שיש כאן פרשנות רחבה וביננו אפשר יהיו למצוא המון קריטריונים שיהוו עילה לפסילה. ארגונים רבים יכולים להימצא פסולים אפילו ארגונים כמו התנועה ליהדות מתקדמת. אבל מי לעזאזל רוצה יהדות מתקדמת, כשאפשר להיות תקועים בחושך? האמירה פה ברורה, כל ארגון שמבקש שישראל תעמוד בתוואי שהכתיבה לעצמה במגילת העצמאות היינו "מדינת כל אזרחיה" חותר, אליבא ד'מירי רגב, תחת אושיותיה של המדינה ולכן דינו אחד - לצאת מחוץ לחוק. 

ואפילו לא ציינתי את הפחתת עונשם של השוטרים שהואשמו בגרימת מותו ברשלנות של אבו ג'אריבן, כי בתכל'ס הוא לא ערבי נוצרי, אז לא באמת צריך להתייחס לזה... אנשים כבר 6 ימים אחרי שהחוק עבר, תתאפסו על עצמכם.

תחושת הנרדפות שלנו שהייתה קיימת מאז ומעולם והשואה רק נתנה לה יותר לגיטימציה מביאה אותנו היום לחשוב בניגוד לכל היגיון. אנחנו רוצים הכרה בנו כמדינה יהודית, אבל עושה רושם שלא הצלחנו אפילו לשכנע את עצמנו. הרי לו היינו מדינה דמוקרטית אמיתית בעלת מודעות אזרחית, לא היה צורך בכל סיסמאות היהוד הללו. חוק השבות היה קובע מי יכול להתאזרח ומי לא, מוסדות יהודיים של המדינה היהודית היו מטפלים בפניות אליהם ומי שרוצה להתנהל בתוך המערכת האזרחית ללא קונוטציה דתית היה יכול לממש את זכותו. הרעיון הציוני המקורי לא היה להיות מדינה המקיימת יהדות דתית אלא המקיימת דמוקרטיה, מדינת כל אזרחיה המהווה גם בית לאומי ליהודים. דומני שהתהפכו היוצרות.