יום אחרי ההחלטה של ויינשטיין בעניין אשכנזי וכבר מתפרסמים סקרים המעידים כי רק הוא יכול לנצח את נתניהו. פרוטוקול פסטיבל אשכנזי שהיה מאוחסן במגרות כלי התקשורת סופסוף יצא לפועל ואיזה חגיגה צפויה מראש ומייגעת היא. פרשת הרפז נופחה מעבר לכל פרופורציות ועדיין התנהלותו של אשכנזי, גם אם היה אך בגדר קורבן, אינה עומדת בקנה מידה ראוי להתנהלות של עובד ציבור וכפועל יוצא היא מטילה, לפחות בעיניי, ספק לגבי יושרו והתנהלותו העתידית אם יציע עצמו לתפקיד ציבורי. ועם זאת כבר מושמעות הזמנות נלהבות מפוליטקאים משל היו סקאוטים ואשכנזי הטאלנט החדש.
פרשת הרפז רוויית תככים שדומה שניתן לחקור אותה ב- zoom in מכל כך הרבה זוויות מביאות רייטינג שאין צורך לחקור אותה מהזוית ה"משעממת" של המקרו ומה ניתן ללמוד על התרבות הפוליטית בישראל. כי מעבר לעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה חטא כשמשך את הנושא במשך חמש וחצי שנים, או שאשכנזי לא יצא נקי וכמוהו גם לא וינר או בניהו, ושיש כאן מערכת מלאה בחורשי מזימות עם אג'נדה, אנחנו חוגגים כאן גם כניסה אפשרית למרוץ פוליטי של מצטרף פוטנציאלי שגם בו דבק רבב. אולי נקרא לו "מועדון המנערים" - בעיקר מנערים את הציבור מדרישה לסטנדרטים בסיסיים לאישי ציבור.
יש משהו מאוד משובש בתפיסות המוסר של פוליטיקאים ישראלים, קטנים כגדולים, ובהסכמה של הציבור עם למצב העניינים וזה מזין זה את זה. זה לא שנבחרי הציבור לא נתפסים כמושחתים ועם זאת הצעד המתבקש הבא של הרחקתם הטבעית מהזירה לא מתקיים, לא מתוך אמות מוסר אישיות, לא בשל דרישה ציבורית ולמען האמת גם לא מבחינה חוקית.
אם נבחן את הזירה הציבורית, הרי שבשנים האחרונות הציבור לא רק שאינו מזועזע מהשפה הבוטה ומההתנהגות הלא ראויה ומחוסרת הכבוד של רבים מנבחרי הציבור, וגם לא מהעדר האחריות המשתמעת מתפקידם, אלא גם לא מהעדר מוסר בסיסי. נושא חזרתו של דרעי לשר ואחר כך לשר הפנים תפס פחות כותרות מהתפרצותה חסרת הרסן של ח"כית אופוזיציונית כמעט אנונימית לנוכח פרובוקציות של ח"כ מהקואליציה שבחירתו כחבר כנסת היתה צריכה להביא לחשבון נפש ציבורי כמו גם לקביעת קוד התנהגות לחברי כנסת, לפחות כדי לייצר אפשרות ענישה נגד חברי כנסת הפגעים בכבוד הכנסת, שלא לומר המדינה.
חזרתו של דרעי למשרד הפנים, כמו גם סגירת תיקים של פוליטיקאים רבים בלי הפעלת המנגנון הפלילי, לא אומרת שהפוליטיקאים טהורים וזכים, אלא רק שאין הצדקה פלילת. אך בעוד שמערכת המשפט בוחרת שלא לעסוק בזה, על הציבור לעסוק בזה ולא לתת לפוליטיקאי שסרח את האפשרות לחזור. אלא שהציבור הישראלי לא מציב סטנדרטים אמיתיים בפני נבחריו ולמרבה הפלא אלה לא מציבים סטנדרטים לעצמם, לכן גם אין אמון אמיתי לא במוסדות ולא בנבחרים, ובכל זאת דבר לא משתנה.
מרבית המקרים הופכים לחלק מסטטיסטיקה לא הגיונית של מציאת פסול בהתנהלות של פוליטיקאים אך לא כזה שיש בו הצדקה להפעיל את המנגנון הפלילי וכך הם חוזרים לפעילותם כאילו לא היה דבר. במקום להבין שהנוסח העמום והפרשנות המקילה הפכו לחזון נפרץ, הציבור מבטל במו ידיו גם את מנגנון הענישה החוקי והפורמלי בכך שאינו דורש את שינוי החוק וגם את מנגנון הענישה הציבורי והלא-פורמלי, משום שאינו גובה מחיר על שחיתויות, אלא במקרים שבאמת שלא ניתן לטאטא יותר מתחת לשטיח. נקיון כפיים? נו, לא באמת מוכרחים לשפשפף טוב עם סבון כי יד רוחצת יד גם ככה.
מחר תגיע לאישור וועדת השרים הצעת חוק המביאה תיקון לחוק העונשין בדבר הפרת אמונים ומרמה, הצעה זו בנוסחים קודמים היתה מונחת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה עם כניסתו לתפקיד וזה אך אירוני שהשרה שקד מחייה אותה שוב בימים האחרונים של כהונתו. זו בהחלט התחלה חשובה בכיוון המלחמה בשחיתות, אך היא אינה פותרת את הסף הנמוך ממילא שיש לציבור. המלחמה בשחיתות ושקיפות הפכו למילים שגורות, אך אין מאחוריהן הרבה. הצעת החוק שתועלה מחר חשובה אך היא אינה פותרת את הבעיה, רק מתקדמת בכיוון.
אבל מה שבעיקר עולה מכל הפרשות הוא שלציבור הישראלי ממש לא מפריע להמשיך עם אותם פוליטיקאים לעוסים שלא מציעים שום פיתרון, אך משאירים טעמי לוואי של שחיתות וחוסר מוסריות. מכיון שהפוליטיקאים האלה אינם מוסריים ממילא הרי שכל עוד הציבור לא ישים סוף לחגיגה, הם בוודאי לא צפויים לעשות כן. ובתוך כל זה אשכנזי זה בוטנים, שוב הכלבים נובחים אבל השיירה עוברת.
נגד ראש הממשלה, שר החוץ, שר התקשורת, השר לשיתוף פעולה אזורי, שר הכלכלה מתנהלות חקירות בכמה ענייינים, חוץ ממנו גם מול רעייתו, שר הפנים חזר למשרדו אחרי שהואשם בשחיתות בדיוק באותו משרד, ראש עיריות, חברי כנסת - הם כולם יציבו את עצמם לבחירות בסבב הבא, ייתכן שגם אשכנזי יצטרף והציבור הישראלי לא יהסס להצביע להם. בכל זאת מדד אמון הציבור עדיין יכול לרדת.
פרשת הרפז רוויית תככים שדומה שניתן לחקור אותה ב- zoom in מכל כך הרבה זוויות מביאות רייטינג שאין צורך לחקור אותה מהזוית ה"משעממת" של המקרו ומה ניתן ללמוד על התרבות הפוליטית בישראל. כי מעבר לעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה חטא כשמשך את הנושא במשך חמש וחצי שנים, או שאשכנזי לא יצא נקי וכמוהו גם לא וינר או בניהו, ושיש כאן מערכת מלאה בחורשי מזימות עם אג'נדה, אנחנו חוגגים כאן גם כניסה אפשרית למרוץ פוליטי של מצטרף פוטנציאלי שגם בו דבק רבב. אולי נקרא לו "מועדון המנערים" - בעיקר מנערים את הציבור מדרישה לסטנדרטים בסיסיים לאישי ציבור.
יש משהו מאוד משובש בתפיסות המוסר של פוליטיקאים ישראלים, קטנים כגדולים, ובהסכמה של הציבור עם למצב העניינים וזה מזין זה את זה. זה לא שנבחרי הציבור לא נתפסים כמושחתים ועם זאת הצעד המתבקש הבא של הרחקתם הטבעית מהזירה לא מתקיים, לא מתוך אמות מוסר אישיות, לא בשל דרישה ציבורית ולמען האמת גם לא מבחינה חוקית.
אם נבחן את הזירה הציבורית, הרי שבשנים האחרונות הציבור לא רק שאינו מזועזע מהשפה הבוטה ומההתנהגות הלא ראויה ומחוסרת הכבוד של רבים מנבחרי הציבור, וגם לא מהעדר האחריות המשתמעת מתפקידם, אלא גם לא מהעדר מוסר בסיסי. נושא חזרתו של דרעי לשר ואחר כך לשר הפנים תפס פחות כותרות מהתפרצותה חסרת הרסן של ח"כית אופוזיציונית כמעט אנונימית לנוכח פרובוקציות של ח"כ מהקואליציה שבחירתו כחבר כנסת היתה צריכה להביא לחשבון נפש ציבורי כמו גם לקביעת קוד התנהגות לחברי כנסת, לפחות כדי לייצר אפשרות ענישה נגד חברי כנסת הפגעים בכבוד הכנסת, שלא לומר המדינה.
חזרתו של דרעי למשרד הפנים, כמו גם סגירת תיקים של פוליטיקאים רבים בלי הפעלת המנגנון הפלילי, לא אומרת שהפוליטיקאים טהורים וזכים, אלא רק שאין הצדקה פלילת. אך בעוד שמערכת המשפט בוחרת שלא לעסוק בזה, על הציבור לעסוק בזה ולא לתת לפוליטיקאי שסרח את האפשרות לחזור. אלא שהציבור הישראלי לא מציב סטנדרטים אמיתיים בפני נבחריו ולמרבה הפלא אלה לא מציבים סטנדרטים לעצמם, לכן גם אין אמון אמיתי לא במוסדות ולא בנבחרים, ובכל זאת דבר לא משתנה.
מרבית המקרים הופכים לחלק מסטטיסטיקה לא הגיונית של מציאת פסול בהתנהלות של פוליטיקאים אך לא כזה שיש בו הצדקה להפעיל את המנגנון הפלילי וכך הם חוזרים לפעילותם כאילו לא היה דבר. במקום להבין שהנוסח העמום והפרשנות המקילה הפכו לחזון נפרץ, הציבור מבטל במו ידיו גם את מנגנון הענישה החוקי והפורמלי בכך שאינו דורש את שינוי החוק וגם את מנגנון הענישה הציבורי והלא-פורמלי, משום שאינו גובה מחיר על שחיתויות, אלא במקרים שבאמת שלא ניתן לטאטא יותר מתחת לשטיח. נקיון כפיים? נו, לא באמת מוכרחים לשפשפף טוב עם סבון כי יד רוחצת יד גם ככה.
מחר תגיע לאישור וועדת השרים הצעת חוק המביאה תיקון לחוק העונשין בדבר הפרת אמונים ומרמה, הצעה זו בנוסחים קודמים היתה מונחת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה עם כניסתו לתפקיד וזה אך אירוני שהשרה שקד מחייה אותה שוב בימים האחרונים של כהונתו. זו בהחלט התחלה חשובה בכיוון המלחמה בשחיתות, אך היא אינה פותרת את הסף הנמוך ממילא שיש לציבור. המלחמה בשחיתות ושקיפות הפכו למילים שגורות, אך אין מאחוריהן הרבה. הצעת החוק שתועלה מחר חשובה אך היא אינה פותרת את הבעיה, רק מתקדמת בכיוון.
אבל מה שבעיקר עולה מכל הפרשות הוא שלציבור הישראלי ממש לא מפריע להמשיך עם אותם פוליטיקאים לעוסים שלא מציעים שום פיתרון, אך משאירים טעמי לוואי של שחיתות וחוסר מוסריות. מכיון שהפוליטיקאים האלה אינם מוסריים ממילא הרי שכל עוד הציבור לא ישים סוף לחגיגה, הם בוודאי לא צפויים לעשות כן. ובתוך כל זה אשכנזי זה בוטנים, שוב הכלבים נובחים אבל השיירה עוברת.
נגד ראש הממשלה, שר החוץ, שר התקשורת, השר לשיתוף פעולה אזורי, שר הכלכלה מתנהלות חקירות בכמה ענייינים, חוץ ממנו גם מול רעייתו, שר הפנים חזר למשרדו אחרי שהואשם בשחיתות בדיוק באותו משרד, ראש עיריות, חברי כנסת - הם כולם יציבו את עצמם לבחירות בסבב הבא, ייתכן שגם אשכנזי יצטרף והציבור הישראלי לא יהסס להצביע להם. בכל זאת מדד אמון הציבור עדיין יכול לרדת.
