היום פצחה לה באופן רשמי שנת הלימודים שלנו, לאור המנטרה החוזרת ונשנית שלי שהלמידה מתרחשת כל הזמן ובכל מקום (ע"ע בלמידה מתמדת לג'ון הולט) הרי שהכרזה על פתיחת הלימודים נשמעת מעט מופרכת. לכן, עלי להבהיר את הנקודה - שנת הלימודים שלנו מתחילה כשחוגי הבוקר של ילדיי חוזרים לשגרה השבועית שלנו. לאורך הקיץ ועד אחרי החגים, יוצאים חוגי הבוקר שלנו לפגרה וחזרתם היא למעשה החזרה לשיגרה. הילדים שלי מאוד אוהבים את החזרה לחוגים הללו (השנה זה שחמט, שומרי הגן, מדעים, מבוא לשפה ותרבות סינית, מבוכים ודרקונים, ימי סיור וחוג בגן החיות התנ"כי). הם אמנם מעדיפים את היקיצה הטבעית וימי הבטלה, אך החוגים הללו שמגלמים גם מפגשים קבועים של חבריהם כיף גדול לא פחות. לא פשוט לקיים את החוגים הללו בתוך קבוצת החינוך הביתי, פעמים רבות שיחקתי ברעיון של ליזום חוג כזה בעצמי אבל אני מסתכלת על הנשים המופלאות שמנהלות אותם ומבינה שאולי עוד לא לגמרי הבשלתי לתוך העניין.
פעמים רבות כשאני נשאלת על החינוך הביתי משתרבבת לה המילה "קהילת החינוך הביתי", אך לצערי זוהי קהילה מדומיינת. אכן מתקיים מצב בו קבוצת אנשים בעלת מכנה משותף (חינוך בבית) מתקבצת לה יחד לפעילות, אכן יש קווי דימיון שניתן למצוא בין האנשים, אך אין בכך משום סיבה מספקת לקרוא לקבוצת אנשים זו קהילה. זה אולי מתאים להגדרה הסוציולוגית של קהילה, אך בעיני קהילה היא במידה רבה הרחבה של המשפחה, בה יש לכל אחד מחבריה אינטרס אמיתי בקיומה של הקהילה והוא פועל בהתאם לאינטרס זה. במקום זה אצלנו יש קבוצה של פרטים שבין רובם קיימים קשרי סימפטיה אמיתיים אך כל אחד מהם שומר בקנאות על האינדיבידואליזם שלו. זה בסדר גמור ולחלוטין לגיטימי ואני מניחה שאני נופלת בדיוק באותם בורות. לא קל לקיים חינוך ביתי, זו החלטה יוצאת דופן, היא גורמת לך לשונות בהמון קבוצות אחרות אליהן אתה משתייך. במקרה שלי בהתחלה גם חשתי שונות בתוך קבוצת החינוך הביתי. הסתכלתי בתמיהה על אימהות שמביאות איתן סירי אוכל (אני הבאתי קופסאות סנדוויצ'ים - כן אני לא ממש נוטה לומר כריכים זה לא מעורר תיאבון), לא הבנתי מדוע המפגשים צריכים להיות נורא ארוכים (אני תמיד תיכננתי שאת שעות הצהריים נבלה בבית ביחד לבד ועם ארוחה אמיתית ליד שולחן), גם בנושא המזון היה אצלנו שוני כי בעוד רבים הקפידו על מזון שלם ובריא אצלנו ניתן היה למצוא אף סנדביץ' לחם לבן עם ממרח שוקולד (רחמנא ליצלן) וזה עוד לא הכל, ממש ממש לא - אצלנו היו חיתולים חד פעמיים (ולא רב פעמיים או בלי חיתול בכלל - למי שלא מבין מה עניין החיתולים), וגם תמיד הבאנו איתנו מיץ (ולא רק מים) וכמובן שהיה הקטע הזה שלי של ממש זמני לימוד (בעוד אצל רוב המשפחות שאני מכירה זה פחות מובנה) בקיצור לקח לכולנו זמן להתרגל, היום אני מרגישה חלק, בעיקר בגלל שהבנתי שכולנו מאוד שונים ואין למעשה כללים מובנים לבד מהבחירה בחינוך ביתי, אבל אני לא מרגישה קהילה.
ההחלטה לחנך בבית גררה עימה חיפוש אחר קהילה, בעיקר בלצרכים חברתיים ולאו דווקא לצרכי חינוך. עזבנו את גבעתיים ובחרנו ברחובות כי היתה בה קהילה גדולה יחסית של מחנכים בבית. תרנו אחרי בית כשנתיים ובסוף קנינו דירה, אבל בדיוק בסוף הקיץ בו עברנו, מרבית הילדים הגדולים עברו לבית הספר ועיקר מטרת המעבר לרחובות הוחמץ. אבל עדיין יש בסביבה מספיק משפחות. אז נפגשים לחוגים ויש גם מפגשים סתם בין משפחות וזה מספיק, אם כי זה יכול היה להיות טוב יותר. מבחינתי, קהילה היא המחוייבות של כל אחד מהפרטים ששיך אליה לקיים אותה, היא לא רק שיוך פסיבי בגלל התאמה בקריטריונים, אלא ניסיון יומיומי של כל אחד מהפרטים להזין את הקבוצה וליזון ממנה. אין את זה אצלנו וזה קצת מעציב. במידה רבה אחד הדברים שגורמים למשפחה לוותר על חינוך ביתי היא לא הלימודים אלא החיברות, הצורך של ילדים בחברת הילדים. לכל משפחה יש את רמת הצרכים שלה, יש כאלה שצריכים פחות ויש כאלה שצריכים יותר ויש כמובן עוד המון מגבלות אחרות כמו מרחק, זמנים, פעילויות חופפות של קבוצות שונות, סדר עדיפויות ותקציב. לי תמיד היה בראש שצריך לייצר ימים קבועים לפעילויות שונות שיהוו את גרעין הפעילות של הקבוצה שלה. מה שיש בפועל הוא ימי פעילות של קבוצות שונות וכל משפחה מסתדרת לה לפי סדר העדיפויות שלה ולכן רמת המחויבות היא בהתאם ונעה על ספקטרום רחב ביותר. זה כנראה בסדר, עובדה שכולנו זורמים עם זה. אבל זה יכול להיות יותר טוב, עובדה שכולנו מכירים בה.
בכל מקרה אנחנו חזרנו לשגרה, אני כותבת עכשיו במקטעים. היום זה יום השחמט בבוקר והקפואירה וההיפ-הופ אחרי הצהריים. בין לבין נלמד על סיבוב כדור הארץ וחילופי העונות ונערוך סביב זה יצירה, יש גם ארוחת צהריים להכין וזמן משותף של סידור הבית. היום אני מתכננת עוד משהו חדש. מתכוונת לקרוא לזה מעגל ריפוי. אספר בהמשך איך היה ובכלל איך הגעתי לזה. כי בתוך כל הדברים שקורים, זמן טוב של הקשבה מקרב את הזמן הנכון לכל הדברים שתיכננו...
