הרבה מהתקשורת שלנו עם המעגל הקרוב אלינו נעשית מעבר למילים, היא מתבססת על תקשורת רחבה הרבה יותר, חלקים ממנה בכלל חד צדדיים ואתה שם רק כדי לחטוף את הריקושטים בלי שום אזהרה מראש. כן, ככה בדרמה, בדיוק כמו שהפוסט הזה מתחיל (אני דווקא לא מדברת על זוגיות, אם על זה חשבתם, לזוגיות מגיעה התייחסות נפרדת). ואתה בכלל לא יודע מאיפה זה בא ולמה אתה בכלל המטרה. לפעמים זה פשוט כי משהו יושב על האדם שמולך ואתה רק טריגר בלי שבכלל עשית משהו, רק בגלל שאתה שם או בגלל שאתה מייצג משהו. לעיתים זה עניין של אהבה או נוחיות, כי דווקא מול אנשים שאנחנו אוהבים אנחנו מתפרקים ומרשים לעצמנו התנהגויות שלא היינו מרשים לעצמנו עם אחרים. זה הרבה מעבר לעובדה שכל חיבור בין אנשים הוא קצת כמו התנגשות של לוחות טקטוניים, שיוצרת רעידות אדמה והרים כחלק מחיבורים יבשתיים. רק שבעוד תזוזה של לוחות טקטוניים היא איטית ובמידה רבה בעלת התנהגות צפוייה, בבני אדם המצב שונה לגמרי והתהליכים מהירים ובלתי צפויים הרבה יותר.
מעטים האנשים שאתה מכניס לתוך האינטימיות שלך, לתוך הלבטים, המחשבות הכמוסות, המאוויים, ובצדק אלה הם המרכיבים הסודיים שלך, מעטים ,אם בכלל, יחשפו להם במלואם והשאר יקבלו חלקים עטופים במסכות. אני מכירה אנשים שגם לעצמם הם לא מעיזים לגלות את מה שהם באמת רוצים וככה הם חיים את חייהם עטופים במסכות פנימיות מהפחד שאם לרגע יעצרו הם ירגישו עד כמה הם חוטאים לעצמם וההתמודדות עם זה תהיה להם קשה יותר מאשר להמשיך ולהדחיק. זה לא פשוט להתבונן בעצמך במראה ולבחון את עצמך נטול הקשרים ושקרים. אנחנו למדנו לשקר לעצמנו כל כך טוב שאנו לא מצליחים לשים את היד על מנגנוני ההתמודדות עם הדיסוננס שפיתחנו לעצמנו. שקרים קטנים, שקרים על הפיזיות שלנו, שקרים על האינטימיות שלנו, שקרים על החיים שלנו. דווקא לעצמנו, לך תבין. ישנם אנשים שעוטפים ומנסים ליפות את עצמם לעצמם משל היו סוכן נדל"ן המשווק נכס שחייב להימכר. כי אם לא יעשו כן הם יצטרכו להתמודד עם כל הבחירות שהפכו אותם לכל מה שלא רצו להיות ולזה צריך עוד הרבה יותר אנרגיה מאשר לא לשנות. חלקנו פשוט זורמים עם חוק ההתמדה (נו, הראשון לניוטון) ולא משנים דבר עד שלא מופעל עליהם כוח אחר ולעיתים שום כוח אחר לא בא.
בני המזל שבינינו (והפעם אני מדברת מניסיון) דווקא בתוך הזוגיות מוצאים את האי השקט שבתוך הסערה, את האדם הנוסף שרואה את הכל ואוהב את הכל ולמרות הכל ובגלל הכל. את זה שרואה-לא רואה את הקילוגרמים העודפים שלא ירדו מההריון הקודם וידיו מלטפות אותם באהבה אין קץ, את הקמטים, השמחה, הדאגה, הדכדוך, הכאב, האושר, את כל מי שאתה בלי הצורך להסתיר, כן גם את מה שחותך את ליבם כמו סכין. אבל כבר אמרתי שלא אדון היום בזוגיות, אז מה אני נסחפת? עוצרת.
גם היחסים שלנו עם עצמנו דורשים התייחסות נפרדת ואם אמשיך בכתיבה האסוציאטיבית הזו זה לא ייגמר לעולם, לכן, אאלץ להשתמש בחוק השלישי לניוטון ואפעיל על עצמי לחץ מנוגד, זו הדרך היחידה כנראה להחזיר את עצמי לנושא המקורי. קירבה פיזית בין בני אדם איכשהו מכשירה אצלם את המחשבה שהם יודעים עליך הכל בעוד שלמעשה הם לא טורחים לבר את הדברים לאשורם. חלקי דעות, תחביבים, פרקטיקות חיים יוצרים אצל אנשים אחרים תובנות לגבי אנשים אחרים שששום מילה וגם לא המציאות בפועל לא תוכל לבלבל אותם ולשנות את דעתם ואת תפיסתם את האדם שמולם, תוסיפו לזה את כל המסכות שאנו עוטים ואת כל הגדרות שאנו בונים וקיבלתם קצר אדיר בתקשורת דווקא בין בני אדם שמניחים שבינהם מצוייה איזושהי אינטימיות.
אתן לדוגמא את עצמי, בתוך המשפחה בה גדלתי לנצח אשאר הילדה הקטנה, גם מי שבטוח שאינו מתייחס אלי כאל כזו חלק בו, וכפועל יוצא גם חלק בתוך מערכת היחסים שלנו, תמיד יגדיר אותי ככזו לטוב ולרע. ההבנה את הבחירות שלי היא תמיד מתוך הנחה, גם אם סמויה, שבליבי אני מרדנית ומעט לא צפויה. זה מגדיר מערכת יחסים וזה גם מגדיר את הפילטרים דרכם תיבחן כל בחירה שלי, גם היום כשאני נושקת לארבעים ומגדלת שלושה ילדים וזוגיות בריאה (כן גם חתול ותוכית, ולפרקים גם נוזל חשוד במעמקי המקרר - אבל זה לא קשור). דווקא בתוך מערכות יחסים קרובות, אנחנו לא תמיד נוטים להקשיב לכל הסיבות שגורמות לאדם מסויים לבחור את הבחירות שלו ואת החלל אנחנו ממלאים במה שנראה לנו כעובדות אך למעשה אלה הן רק הנחות ולא תמיד הן אכן מבוססות. יש המון אנשים שמקטלגים אותי (ובצדק) כשמאלנית (ובז'רגון של היום גם ראדיקלית) אך מעולם לא טרחו למעשה לשמוע את מנעד דעותיי ובטח לא בכל הנושאים. הנה דוגמא לנדבכים הנוספים שמרכיבים את התקשורת בין בני האדם והם לגמרי לא וורבליים.
זה תקף בנושאים רבים ובקשרים רבים. עוד דוגמא? אחת מחברותיי הטובות ניתקה עימי קשר קצת אחרי לידת בכורה, נתקלתי בה וירטואלית לא מזמן, וניסיתי להבין את פשר הנתק. מסתבר שהיא החליטה לא להניק אחרי חודשיים ומכיון שאני מהמניקות לטווח ארוך וכאשר היא ילדה את בכורה ואני הנקתי במקביל שניים, היא הייתה בטוחה שההחלטה שלה לא להניק תגרום לי להטיף לה מוסר ולא היה לה כוח. אז עזבו את זה שההערכתה אלי כנראה היתה מהנמוכות וזה כמובן חבל, זה רק הוכיח לי עד כמה היא לא מכירה אותי - לעולם לא אטיף את השקפת עולמי לאחר, לעולם לא אתן לאישה אחרת להרגיש לא נוח עם הבחירה שלה. אבל היא החליטה שבטח כך אעשה, או שזה מה שהיא סיפרה לעצמה כדי להתמודד עם ההחלטה שלה. אבל מה שאני מחליטה לגבי עצמי תקף רק לגבי עצמי והקשר שלנו נותק בגלל הקושי שלה להתמודד עם מה שייצגתי, אבל מעולם לא עלה בדעתי להגיד. היא ויתרה עלי בגלל הייצוג שלי את מה שהיא לא רצתה בחייה ואפילו לא נתנה לי הזדמנות להוכיח אחרת. אבל זה לא בגללי, זה בגלל מה שהייצוג שלי אמר לה בתוך עולמה ועם ההתמודדות הזו לא היה לה כוח.
אני רואה את זה ביתר שאת בנושא החינוך הביתי, חברויות רבות נטרפו לחופי ההחלטה לחנך בבית, לא בגלל שהחברות לא הייתה חזקה מספיק, לא בגלל שלא הייתה אהבה, אלא משום שהבחירה הזו מסמלת בעיני אחדים סוג של שיפוטיות שלמעשה לא קיימת. שהבחירה שלי לחנך בבית היא סוג של התנשאות ואמירה מזוככת על מי שלא, מי שמכיר אותי יודע שזה לגמרי לא נכון. הורות של אחרים לא נמדדת מבחינתי במדדים של איך הם לאור הבחירות שבחרתי לעצמי. אני גם לא באמת מצפה שאחרים יעריכו, להפך, איש איש ובחירתו וכל אחת היא טובה, בלי ערכיות ובלי שיפוטיות, רק מתוך קבלה שיש אלפי דרכים ושלי לא מעידה על אחר ולהפך.
אינטראקציות עם אחרים הן הרבה מעבר למילים, לפעמים היא ההתמודדות של היחיד עם השדים של עצמו וכך התקשורת בין בני אנשים היא לפעמים תולדה של חוסר היכולת שלך להתמודד עם מה שהאחר מסמל עבורך ולא מי שהוא באמת. אבל כאשר אדם לא שלם עם עצמו איך הוא יכול להיות שלם בתוך מערכת יחסים עם אחר? הוא לא יכול, השלם שלנו מקורו ביחיד, שלם הוא לא בשניים. בשניים אפשר ליצור תקשורת, היא יכולה להיות מחול מתואם, היא יכולה להיות מחול שדים. אנחנו אף פעם לא רואים רק העיניים ושומעים דרך האוזניים וחשים עם הגוף, אנחנו תמיד עם כל אלה, ועם המון מחשבות ואין סוף פילטרים שלמדנו לפתח. ככה חלקנו רואים את עצמם וככה חלקנו רואים את האחר. התקשורת בין מי שמקיף אותנו כוללת את כל אלה וכוללת סימבולים, טעויות בהערכה וכלי מדידה והשוואה שלא תמיד מתאימים. קשה לפרק אותנו מכל אלה, זה אפילו בלתי אפשרי. ובכל זאת אנחנו כאלה. הדרך היחידה כנראה לתקשורת עוברת קודם כל דרך המראה, המראה שאנחנו שמים לעצמנו והמראה שאחרים מניחים לנגד עיננו. החיים כשיעור מחול מול מראה...
