בזמן לימודי לתואר השני, הבנתי שאחד הדברים שהכי מענינים אותי הוא כוחה של האינטרנט גם כאמצעי תקשורת וגם כמרחב חדש בעל השפעה חברתית, מדינית וחוקית. זה לא רק הכפר הגלובלאלי, זה לא רק הטכנולוגיה, זה גם ההשפעה על בני האדם, על ניצול הזמן שלנו, על השפה וקיצורי השפה, על יצירת הקשר בין אנשים, על חיינו מכל הכיוונים. למרות שזנחתי את חיי האקדמיים, נושא האינטרנט הוסיף לעניין אותי ואני עדיין מגלגלת רעיונות בראש ונדהמת כל פעם מחדש, לטובה ולרעה מהכוח האדיר שהמדיום הזה מעניק לנו מחד ומהתלות הבלתי מתפשרת שהענקנו לו בתמורה.
ולמה אני אומרת את זה שוב עכשיו? בעצם אין לי תשובה טובה לזה, ואולי כן. אולי זה בגלל שקמתי בבוקר לדיווח עצוב נוסף של חבר בארצות הברית שיושב לצידה של בתו בבית החולים. וחשבתי שבזכות הרשת החברתית חזרתי להיות בקשר עם אותו חבר ילדות מארצות הברית. ואיך שללא הרשת לא הייתי יודעת שזה כבר כמה זמן שבתו הקטנה חולה ולרופאים אין מושג מה יש לה. ואיך הוא מעדכן את הקהילה הוירטואלית ועכשיו, כשבתו בבית החולים, רחוק מאוד מהבית והוא באמצע השבוע נמצא בבית עם בתו הגדולה, הוא יכול בבקרים להיות מחובר למחשב ולראות את ביקור הרופאים, לשמוע אותם ולשאול שאלות, הוא יכול להיות בקשר תדיר עם בתו ואשתו להיות כמעט עם היד על הדופק, הוא יכול בסופי השבוע, כשאשתו בבית והוא בבית החולים לראות את אשתו ולדבר איתה למרות שהיא מרוחקת מיילים רבים, לעבוד, להיות בקשר עם העולם ולדווח למי שצריך דיווח. בתוך כל הבלאגן של החיים שלו, זו הטכנולוגיה המופלאה שהגענו אליה שמאפשרת לו כמעט להיות בשני העולמות בעת ובעונה אחת והוא מקבל, בזכות אותה טכנולוגיה, גם אינסוף תמיכה מכל רחבי העולם ואיתה גם הרבה נחמה.
זו לא הפעם הראשונה שהצלחתי להתחבר לכוחה של הרשת (נותנת לכם פאוזת צחקוק לאור ההקשר הקלוש למלחמת הכוכבים) - לפני 5 שנים בערך, פתחה אמא שלי עץ משפחה אונליין, לא אייגע אתכם אבל מכאן לשם, מצאתי את עצמי מארגנת עץ משפחה שהלך והסתעף והגיע עד לסביבות 1700, הגעתי לבני דודים בעלי מאגרים גנאוולגיים גדולים מאלה שהיו בקרבתי המיידית עם הסתעפויות לאנשים שחיים כאן איתנו היום ברחבי העולם כולו. מכאן התחיל המסע המטורף שלי שרתם את האינטרנט והרשת החברתית למציאת קרובי המשפחה שיצטרפו לעץ המשפחתי ויקחו בו חלק פעיל. מצאתי את עצמי שולחת מיילים הזויים באמצע הלילה לאנשים שמנסים להבין אם האיש שהגעתי אליו הוא קרוב המשפחה המבוקש. המעגל הלך והתרחב עד שאפילו כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס שמע על מאמצי האיחוד המשפחתי והחליט לכלול את סיפורי בכתבה נרחבת שהוא עשה על facebook והשפעותיה (לכתבה המלאה). הכתבה עוררה הדים, פירסומה אונליין גרר "פירסומי-בת" במרבית העיתונים היהודיים בארצות הברית והרחיב את השורות של המשפחה. האנקדוטה המצחיקה ביותר מהסיפור הזה, שכשלושה חודשים אחרי פירסום הכתבה החלו לשלוח לי הודעות תלמידי תיכון מאיזה בית ספר בשיקאגו, שם מסתבר שהמורה לתקשורת התלהבה מהסיפור שלי והכתבה נכנסה לסילבוס הכתתי ואפילו היה עלי מבחן.
וכל זה בלי לדבר, על היכולת לענות על כל שאלה שהילדים שואלים בעזרת חיפוש קצרצר אחד והעובדה שלמגע אצבעותיי נפרשת כמות עצומה של מידע (וכן, אני מודעת גם למגבלות ולטעויות), כמו גם האפשרות לתקשר עם אנשים שנחמד לי לפטפט איתם מדי פעם, לשמור על קשר, להתעדכן. בלי לדבר על מפגשים מקסימים שנוצרו, על הרחבת העולם מבלי לנוע מביתי וכמובן על הבלוג הזה (רשימה חלקית). כן, יש גם המון בעיות עם הרשת והיא גם מרחיבה את ממדי הסכנות, אבל אני כותבת פוסט חיובי כרגע ולא בכך עסקינן. אני אוהבת את האפשרויות הגלומות ברשת, בעיקר את הרעיון של חיבור אנושי שהוא חוצה שפה, מדינה, מקום ודת, שהוא יוצר התחברויות על רקע של אהבה משותפת, תחביב, שהוא מחבר בין אנשים, ככה כמו שהם (לבד כמובן מכל אלה בעלי הכינויים, אליהם אני לא מתייחסת, אלא רק לאלה שאישיותם וזהותם הוירטואלית חד המה).
אבל אם כבר ברשת עסקינן, איך אפשר שלא להתייחס לג'ירפה? אז אני לא הפכתי היום לג'ירפה. אני לא יודעת מאיפה חידת הג'ירפה התחילה, אבל זה בטוח הרגיש טוב לדעת שעניתי נכון כי לא הייתי רוצה להתמודד עם המוסר הכפול של לענות לא נכון ובכל זאת לא לשנות את תמונת הפרופיל, זה תרגיל יאיר לפידי כזה שלא מתאים לשנאוצרים שכמותי (כן, אני לא ארד מנושא יאיר לפיד, שדרך אגב היום התחמם על בנט בגלל הניסיון של "הבית היהודי" לקדם חוק נגד שיחרור מחבלים והסיבה שהוא נתן היא שזה לא קולגיאלי - אוף האיש הזה טמבל). הנימוס מחייב שאם כבר מדברים על הרשת וחדשות היום, אתייחס גם לניסיון האומלל של המועצה האמריקאית ישראלית בחסות משרד הקליטה ובסיוע משרד החוץ לסקור את עמדותיהם, ואם לדייק את נאמנותם, של יהודים וישראלים בארצות הברית, אבל זה כל כך עצוב שנדמה שאין מה להוסיף. בניגוד אלי, שאני מוצאת את הרשת טובה אלי, דומה שלמדינת ישראל הרשת מחמיאה הרבה פחות... כאילו באמת, עוד לא למדנו להיזהר מהמהמורות המביכות האלה?
בכל מקרה, אלה היו מילים מעטות על האינטרנט, לי יש מוסקה להוציא מהתנור ודווקא את המתכון לא הורדתי מהרשת, קיבלתי אותו מיוונייה מקומטת ולמודת מוסקה שידעה על מה היא מדברת למרות שלא דיברנו באותה שפה, ברשת לא היינו מצליחות כנראה, המתרגם של גוגל היה כבר הורס את המתכון...
ולמה אני אומרת את זה שוב עכשיו? בעצם אין לי תשובה טובה לזה, ואולי כן. אולי זה בגלל שקמתי בבוקר לדיווח עצוב נוסף של חבר בארצות הברית שיושב לצידה של בתו בבית החולים. וחשבתי שבזכות הרשת החברתית חזרתי להיות בקשר עם אותו חבר ילדות מארצות הברית. ואיך שללא הרשת לא הייתי יודעת שזה כבר כמה זמן שבתו הקטנה חולה ולרופאים אין מושג מה יש לה. ואיך הוא מעדכן את הקהילה הוירטואלית ועכשיו, כשבתו בבית החולים, רחוק מאוד מהבית והוא באמצע השבוע נמצא בבית עם בתו הגדולה, הוא יכול בבקרים להיות מחובר למחשב ולראות את ביקור הרופאים, לשמוע אותם ולשאול שאלות, הוא יכול להיות בקשר תדיר עם בתו ואשתו להיות כמעט עם היד על הדופק, הוא יכול בסופי השבוע, כשאשתו בבית והוא בבית החולים לראות את אשתו ולדבר איתה למרות שהיא מרוחקת מיילים רבים, לעבוד, להיות בקשר עם העולם ולדווח למי שצריך דיווח. בתוך כל הבלאגן של החיים שלו, זו הטכנולוגיה המופלאה שהגענו אליה שמאפשרת לו כמעט להיות בשני העולמות בעת ובעונה אחת והוא מקבל, בזכות אותה טכנולוגיה, גם אינסוף תמיכה מכל רחבי העולם ואיתה גם הרבה נחמה.
זו לא הפעם הראשונה שהצלחתי להתחבר לכוחה של הרשת (נותנת לכם פאוזת צחקוק לאור ההקשר הקלוש למלחמת הכוכבים) - לפני 5 שנים בערך, פתחה אמא שלי עץ משפחה אונליין, לא אייגע אתכם אבל מכאן לשם, מצאתי את עצמי מארגנת עץ משפחה שהלך והסתעף והגיע עד לסביבות 1700, הגעתי לבני דודים בעלי מאגרים גנאוולגיים גדולים מאלה שהיו בקרבתי המיידית עם הסתעפויות לאנשים שחיים כאן איתנו היום ברחבי העולם כולו. מכאן התחיל המסע המטורף שלי שרתם את האינטרנט והרשת החברתית למציאת קרובי המשפחה שיצטרפו לעץ המשפחתי ויקחו בו חלק פעיל. מצאתי את עצמי שולחת מיילים הזויים באמצע הלילה לאנשים שמנסים להבין אם האיש שהגעתי אליו הוא קרוב המשפחה המבוקש. המעגל הלך והתרחב עד שאפילו כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס שמע על מאמצי האיחוד המשפחתי והחליט לכלול את סיפורי בכתבה נרחבת שהוא עשה על facebook והשפעותיה (לכתבה המלאה). הכתבה עוררה הדים, פירסומה אונליין גרר "פירסומי-בת" במרבית העיתונים היהודיים בארצות הברית והרחיב את השורות של המשפחה. האנקדוטה המצחיקה ביותר מהסיפור הזה, שכשלושה חודשים אחרי פירסום הכתבה החלו לשלוח לי הודעות תלמידי תיכון מאיזה בית ספר בשיקאגו, שם מסתבר שהמורה לתקשורת התלהבה מהסיפור שלי והכתבה נכנסה לסילבוס הכתתי ואפילו היה עלי מבחן.
וכל זה בלי לדבר, על היכולת לענות על כל שאלה שהילדים שואלים בעזרת חיפוש קצרצר אחד והעובדה שלמגע אצבעותיי נפרשת כמות עצומה של מידע (וכן, אני מודעת גם למגבלות ולטעויות), כמו גם האפשרות לתקשר עם אנשים שנחמד לי לפטפט איתם מדי פעם, לשמור על קשר, להתעדכן. בלי לדבר על מפגשים מקסימים שנוצרו, על הרחבת העולם מבלי לנוע מביתי וכמובן על הבלוג הזה (רשימה חלקית). כן, יש גם המון בעיות עם הרשת והיא גם מרחיבה את ממדי הסכנות, אבל אני כותבת פוסט חיובי כרגע ולא בכך עסקינן. אני אוהבת את האפשרויות הגלומות ברשת, בעיקר את הרעיון של חיבור אנושי שהוא חוצה שפה, מדינה, מקום ודת, שהוא יוצר התחברויות על רקע של אהבה משותפת, תחביב, שהוא מחבר בין אנשים, ככה כמו שהם (לבד כמובן מכל אלה בעלי הכינויים, אליהם אני לא מתייחסת, אלא רק לאלה שאישיותם וזהותם הוירטואלית חד המה).
אבל אם כבר ברשת עסקינן, איך אפשר שלא להתייחס לג'ירפה? אז אני לא הפכתי היום לג'ירפה. אני לא יודעת מאיפה חידת הג'ירפה התחילה, אבל זה בטוח הרגיש טוב לדעת שעניתי נכון כי לא הייתי רוצה להתמודד עם המוסר הכפול של לענות לא נכון ובכל זאת לא לשנות את תמונת הפרופיל, זה תרגיל יאיר לפידי כזה שלא מתאים לשנאוצרים שכמותי (כן, אני לא ארד מנושא יאיר לפיד, שדרך אגב היום התחמם על בנט בגלל הניסיון של "הבית היהודי" לקדם חוק נגד שיחרור מחבלים והסיבה שהוא נתן היא שזה לא קולגיאלי - אוף האיש הזה טמבל). הנימוס מחייב שאם כבר מדברים על הרשת וחדשות היום, אתייחס גם לניסיון האומלל של המועצה האמריקאית ישראלית בחסות משרד הקליטה ובסיוע משרד החוץ לסקור את עמדותיהם, ואם לדייק את נאמנותם, של יהודים וישראלים בארצות הברית, אבל זה כל כך עצוב שנדמה שאין מה להוסיף. בניגוד אלי, שאני מוצאת את הרשת טובה אלי, דומה שלמדינת ישראל הרשת מחמיאה הרבה פחות... כאילו באמת, עוד לא למדנו להיזהר מהמהמורות המביכות האלה?
בכל מקרה, אלה היו מילים מעטות על האינטרנט, לי יש מוסקה להוציא מהתנור ודווקא את המתכון לא הורדתי מהרשת, קיבלתי אותו מיוונייה מקומטת ולמודת מוסקה שידעה על מה היא מדברת למרות שלא דיברנו באותה שפה, ברשת לא היינו מצליחות כנראה, המתרגם של גוגל היה כבר הורס את המתכון...
