גבו השבור של קרי והסכיזופרניה הממשלתית

זה היה עניין של זמן עד שקרי לא יוכל יותר להיות מנומס ולהכיל את כל הבולשיט שישראל והרשות הפלסטינית השליכו לעברו. פליטת הפה של קרי "מועילות?" בתחילת החודש הקודם היתה הסדק הפומבי הראשון והיתה אמורה להיות איתות לשני הצדדים, בעיקר לצד הישראלי (פרשנות שלי) שהוסיף לבנות ולהעביר כספים להתנחלויות למרות שקרי כבר היה מטאפורית על הברכיים.

הקשבתי אתמול לעדותו של קרי בשימוע של ועדת החוץ של הסנאט האמריקאי (במאמר מוסגר גם חוויתי צביטת קנאה דמוקרטית קטנה כשנזכרתי שלנו אין עדיין יו"ר לועדת החוץ והביטחון וגם אם היה לנו, הוא לא היה באמת חוקר את שר החוץ ודורש ממנו ירידה עד לפרטים הקטנים), ניסיתי לראות איפה בדיוק הוא חד צדדי, הוא לא היה. אין מנוס אלא להגיד - קרי לא הזוי, הוא רואה את הדברים ניכוחה, אלה אנחנו שלא רואים את הדברים נכון ומכניסים הכל תחת פריזמה של היהודי חסר הביטחון. מדינת ישראל היא מדינה ואם אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאל מדינה אין לנו ברירה אלא להתבגר. בעצם ההליכה למו"מ עם ישראל מובלעת ההנחה שמדינת ישראל קיימת, אי אפשר לערוך הסכם עם משהו לא קיים. כמו בחיים האנושיים, מגיע רגע ההתפקחות בו המתבגר מבין שהוא בוגר גם אם לא כולם מתייחסים אליו ככזה.

היושבים בממשלה בירושלים, בירתנו הנצחית, מדשדשים בתוך הסכיזופרניה שהם גזרו על עצמם ולכן מתקשים באינטראקציה עם אחרים ונמנעים מפעילות החורגת את גבולות עולמם. גבולות העולם של הממשלה הזו הם ברורים - ייהוד בראש ובראשונה (מה שמסביר, בין היתר, את מעבר כספי העזבונות לידיים אורתודוכסיות, הזרמת הכספים להתנחלויות ואת מנהלת הדת), אין כיבוש (הזיות זה חלק בלתי נפרד מהמחלה), הסתה והאשמות פרועות נגד הצד השני (דלוזיות יוצרות פחד וחרדה שיוצרות תגובות נגד מפחידות).

זה לא שאני חושבת שהצד הפלסטיני הוא טלית שכולה תכלת וכבר אמרתי את זה, אבל מה לעשות אנחנו לא במשא ומתן מול אוסטרליה. זה לא שאנחנו צריכים לקבל כל דבר מהפלסטינים ולומר אמן, אבל אי אפשר לעשות פעולות חד צדדיות שפוגעות במתכוון בצד השני ולהגיד במתק שפתיים שפנינו לשלום. אם באמת היינו רוצים לעשות שלום, הקפאת ההרחבה בהתנחלויות הייתה אמורה להיות ברורה ומחייבת, אבל מדיניות ה"יהיה בסדר - אל תדאגו, אפשר להעלים מזה עין" לא באמת יכולה לעבוד כאשר אנחנו נבחנים תחת זכוכית מגדלת. אחרי שישראל עשתה כמעט כל מה שאפשר כדי כאילו לחתום ביד אחת ולהעביר משאבים עם היד השניה, אי אפשר לצפות מהפלסטינים שלא יעשו כלום. אין ספק שעם שחרור האסירים בפעימה הרביעית ישראל היתה צריכה בטחונות שהפלסטינים לא יקבלו את שחרור האסירים ועדיין יפנו בצעד חד-צדדי לאו"מ. אבל זו ראיה מאוד חד צדדית. כיון שבתוך המשחק הישראלי, המכונה בחיבה על ידי נתניהו "טנגו", צריך להבין שלפלסטינאים אין יותר מדי כלים, אם המו"מ לא עובד - זה או לפנות לטרור או לפנות לאו"מ. מה שעשה עבאס הוא לא מועיל, אולם מה שישראל עושה הורס במתכוון, לכן המשוואה לא מאוזנת, אבל היא גם אף פעם לא הייתה. לאוזניים ישראליות זה אולי נשמע כמו האשמה, אך לא לזה התכוון קרי. 

קרי בסך הכל הציג את השתלשלות העניינים, ברור שכאשר צד אחד לא משלים את התהליך שהוא מחוייב לו (הפעימה הרביעית) ומוסיף על זה פרובוקציה (700 יחידות דיור בבירתינו הנצחית) זה לא נראה טוב, אבל זו השתלשלות העיניינים ולא כתב אישום. זה לא נשמע לנו טוב כי זה אנחנו, אבל בואו נודה על האמת  - קרי לא הציג עמדה, אלא תיעוד רק שהתיעוד הזה לא מתאים להיסטוריוגרפיה שהממשלה מנסה למכור לציבור הישראלי ואף משלה את עצמה שהעולם יקנה את זה. קרי הציג תרשים זרימה מדוייק ולא העלים את הצד הפלסטיני ולא תיאר אותו כמתבונן פאסיבי - מבחינתו ההליכה לאו"מ של עבאס היתה הפרה כמו ההפרות של ישראל, רק שההפרות של ישראל באו קודם. ממש כמו התכתשות בחצר הגנון, הגננת תמיד תראה במי שהתחיל את המקור לבעיה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הילד, גם אם הוא הילד המועדף על הגננת. בהתכתשות כמו בהתכתשות שני הצדדים מפסידים - עבאס בחר בדרך חתחתים שתהיה לא פשוטה.וישראל? ישראל גוזרת על עצמה בידוד, בעיקר משום שהיא ממשיכה בעיקר לשחק את הנעלבת מול הגננת, הלא היא ארה"ב. ישראל יוצרת סערה במתכוון, אבל הסערה הזו עשוייה לפגוע בעיקר בה, בנו.

העדות של קרי אתמול בסנאט נתנה למהלך הפלסטיני רוח גבית, אמנם קרי לא התכוון לזה אבל זה מה שזה. כל עוד ארה"ב היא המבוגר האחראי על המו"מ, האירופאים ישבו בשקט יחסי וניסו לתת לזה צ'אנס. קרי מספק להם הוכחה חותכת שאולי יש מקום לסנקציות על מדינת ישראל, כיון שישראל מסרבת להתבגר. שום מטבע עתיק שבנט ישלוף לא ישחק תפקיד במשחק הזה. תחילת חודש מאי עשויה לסמן את סוף הסבלנות האירופית למתיחת הגבולות הישראלית. האיום בחרם על מוצרי התנחלויות הוא שריר וקיים והוא תלוי מעל ישראל כחרב ובצדק. אם ישראל בוחרת בהתנחלויות ולא במו"מ, אין שום סיבה שהאירופים ינהגו אחרת, אין שום סיבה לא להטיל סנקציות. בטח לא כאשר נתניהו מנחה את כל משרדי הממשלה בדרגים הגבוהים להפסיק כל קשר עם הרשות (להוציא את ציפי לבני בתפקידה כנושאת ונותנת ומשרד הביטחון). נתניהו משדר שהוא עלה על הגל הבנטיסטי וכשהוא עושה את זה שם את ישראל במקום עוד פחות טוב ברמה הבינלאומית. אלה הם משחקי הגנון של בנט ומרעיו ונתניהו מוכיח להם שיש גיבוי.

אז נתניהו מפסיק את הקשרים עם הפלסטינים, אבל הוא לא מסיים בזאת הוא גם מבהיר שצעדיו של קרי יפגעו במו"מ - נראה שנתניהו כבר לא מבחין מתי הוא עושה שקר בנפשו. מי שפוגע במו"מ במו ידיו הוא נתניהו. הדרישה של נתניהו בהכרה במדינת היהודים ולא מדינת ישראל היתה אחד הצעדים שהוכיחו לעבאס שאין עם מי לדבר, זה לא קרי, זה אנחנו. נתניהו מדבר כל הזמן על הארכת המו"מ, אבל ישראל לא נתנה שום ערבון לעבאס שהארכת המו"מ תעזור, היא בעיקר הוכיחה שהארכת המו"מ נועדה למשוך את עבאס באפו ולחזק את ההתישבות היהודית בשטחים הכבושים. נראה שישראל בעיקר כועסת כי את הבלוף שלה כבר כולם רואים חוץ מאשר חלק מהציבור הישראלי שתמיד יעדיף להאשים רק את הפלסטינים בלי לראות מה אנחנו עושים. כי הפלסטינים מתגרים ואנחנו עומדים על שלנו - מה לא ככה? ופוף נתקע לו המו"מ. פוף, שכמובן בתרגום לשפת המתנחלים של בנט הפך ל"בום", אבל זה לא באמת בום, זה יותר כמו בומרנג והוא חזר ישר אלינו....

גם אני נגד המג"מ (משילות/גיוס/משאל עם)

כמה מילים כבר נאמרו ונכתבו על הקומבינה החולה הזו שרקחה הקואליציה? הפוליטיקה גועשת, בציבור זה לא ממש משנה שום דבר, ונתניהו? טוב מה חדש? לא ממש מדבר הרבה, אבל רואים שרווח לו קצת. שנים של שיפשוף עברו מאז הקלטת הלוהטת והוא למד לא לרוץ לתקשורת עם כל דבר, אדרבא הוא גילה שככל שידבר פחות כן ייטב. הבעיה היא שבכל פעם שהוא כל כך מתנפח, אני נכנסת לחרדות, בעיקר כשהוא מסמיך אחרים להתלכלך בשבילו, אז אני מעלה את כוננות הספיגה לדרגה הגבוהה ביותר.

אם נבחן את הקומבינה של הקואליציה (או כמאמר ח"כ מיכל רוזין "הדיל המבחיל"), מפת הדרכים של כל מפלגה היא די ברורה ואני בכוונה מקצרת (ואתם יודעים כמה קשה לי לקצר)  - 

לפיד (בואו נקרא למפלגה בשמה ולא נשתמש בפסבדונים כמו "יש עתיד") רוצה שחוק הגיוס יעבור, הוא גם בעד חוק המשילות ואת משאל העם הוא לא באמת רוצה (עקרונית יש כאלה שמצפים ממנו שיסייע בתהליך המדיני [אני לא]), אבל זה גם לא כזה נורא, מה גם שאח'שלו בנט וחוץ מזה זה מה שנתניהו רוצה ולפיד שואף קדימה (וכבר ראינו כמה קדימה זה טוב, הלאה). 

האחים היהודיים (כי בית זה לא, אלא אם כן אתה צפע [אבל יהודי]) בעיקר רוצים משאל עם כדי לסנדל את נתניהו אם ביום מן הימים הוא יבוא עם הסכם ועד אז אלוהים גדול ואפשר להעביר עוד סכומים להתנחלויות וחבל לפרק את הקואליציה (שזה במילים אחרות, אין ניתוח מספיק מתוחכם שיוכל להפריד את האחים היהודיים ממשאבת הכסף המכונה הממשלה), חוק המשילות גם סבבה בבית היהודי (כי מפלגות ערביות זה כל כך "דו לאומי" וזה כל כך 90') ורק את חוק הגיוס הם לא ממש רוצים אבל בעזרת השם עד 2017 עוד יש הרבה זמן, אז מה רע? 

התנועה - טוב, זו כבר לגמרי פארסה - לתנועה העלאת אחוז החסימה בטח לא תסייע וליבני לא משלה את עצמה (יש לקוות) שהחיבור האופורטוניסטי בין חברי התנועה שלה יוביל לעלייה דרמטית בשיעור המצביעים בבחירות הבאות, היא באמת לא מעוניינת במשאל עם שוודאי יסרבל כל ניסיון לשלום (שנראה שהיא באמת נחושה להעביר מחד, מנגד היא יושבת בממשלה של נתניהו וחותמת על סיכומים בלתי דמוקרטיים בעליל - אז שום דבר לא בטוח) וחוק הגיוס? היא בעד שוויון בנטל בהתאם להצהרותיה אך האם באמת היא מאמינה שחוק הגיוס הוא הפיתרון? אני לא בטוחה. אז למה לעזאזל לבני עוד נשארת שם? האם זה בגלל שהיא מבינה שאם תגורש לספסלי האופוזיציה היא מוותרת על מעט ימי החסד שעוד נותרו לה בפוליטיקה כי מי יודע אם תגיע לזה שוב?

אז מה בעצם אני אומרת כאן? שחברי הממשלה שלנו מוכנים לחתום על עסקת "כאילו אין ברירה וחייבים להתיישר אחרת הקואליציה מתפרקת עאלק" בגלל שאינטרסים מאוד אגואיסטיים משאירים אותם שם ומנעמי השלטון נעימים להם? אחדד - זאת אומרת שאלה שנקראים המנהיגים שלנו מעדיפים לקדם אינטרסים שלהם על פני האינטרס של כולנו - מדינה דמוקרטית, נניח. כריכת כל החוקים ביחד נעשית רק בגלל שאחרת הם לא היו עוברים, והם לא היו עוברים כי הם פשוט לא נכונים (ואני שוב מקצרת, אתם קשים).

חוק המשילות מנסה ליצר סדר במקום שאין בו בעצם בלאגאן, למרות ריבוי המפלגות בישראל, וארהיב ואומר אפילו בגלל, הדמוקרטיה הישראלית היא יציבה (אם תשימו לב מרבית הטענות שלנו על יציבות הן בתקופות של הרכבת קואליציה ועד עכשיו לרוב הבעיה היתה עם מפלגות דתיות סחטניות - אני מהמרת שהפרדת דת ומדינה תמנע את זה). כן, אולי יש טעם בשינוי שיטת הבחירות, אך חוק המשילות לא מביא בשורה בתחומים האלה, הוא בעיקר מעלה את אחוז החסימה והוא מביא מזור מאוד קטן לבעיות המשילות בישראל, אך מחריף הרבה יותר את תהליך צמצום הדמוקרטיה בישראל (בכך הוא מצטרף לחוקים גזעניים רבים פרי הכנסת הנוכחית). 

חוק הגיוס גם הוא לא ממש מוצלח ולמען האמת אחזור שוב על המנטרה שלי, לא תאמינו כמה רחוק נגיע אם נתחיל קודם בהפרדת דת ומדינה. הסבסוד של בני הישיבות הוא אם כל חטאת, צמצום התקצוב למינימום והפרדת הדת מהמדינה יביאו לפתרון טבעי של הדברים כי ממילא רק תלמידים חכמים ישארו בישיבות (כמו שנהוג בכל חברה יהודית אורתודוקסית בכל מקום חוץ מבישראל). לפיד נורא רוצה ששמו ייקשר בצעד מהותי בנושא אך הצעד שלו הוא רק אנטי חרדי ורק בכאילו - אין חשיבה חילונית, יש השתלחות אנטי חרדית - וזה לא אותו הדבר.

ומשאל העם - משאל העם הוא מיותר, עדיין יש רוב במדינה לשטחים תמורת שלום, תוצאות משאל העם הן במידה רבה תוצר של ניסוחו המילולי של המשאל. זה אקט מיותר לחלטין, יש בארץ בחירות, יש קוי יסוד לממשלה, העם הסמיך את הממשלה הזו לדון בשמו במשא ומתן עם הפלסטינים תוך הכרה במשוואה של שטחים ושלום. אין טעם במשאל עם באופן עקרוני. זה נראה כאילו זה משרת רק את בנט. אלא אם כן... זה משרת גם את נתניהו.

לא יודעת מה אתכם. כריכת השילוש הזה יחד מדיפה ריח רע (בטח אם מוסיפים את הפעלת סעיף 98 לתקנון הכנסת -המגביל דרמטית את הדיונים בנושא), הזלזול המופגן של יריב לוין לטענות המועלות על ידי האפוזיציה מסייע רק לחידוד יתר החושים לתחושת הגועל. העובדה שהאינטרסים של מדינה דמוקרטית נדמים לנבחרי העם משניים לאינטרסים האישיים שלהם היא מדאיגה ולא מחדשת דבר. אבל נדמה לי שניתן להכריז על מנצח - הוא שהצליח לחבר בין כל הדברים, סינדל את עצמו מרצון ובכוונת מכוון ויוצא עם ידו על העליונה - בינימין נתניהו. אבל היד המורמת שלו היא לא לטנגו סוער משל היה אחד, מהצמד ארי או דרצ'י, כמו שהוא נוטה להצהיר לאחרונה עם הכוריאוגרפיה הבלתי אפשרית של טנגו לשלושה, היא בעיקר כדי להרים את הטלפון לעוד סלפי אחד קטן של הערצה עצמית וזחיחות. אם נתניהו התכוון לאיזשהו טנגו בשלושה הוא התכון לטנגו הסוער הזה שהוא לוקח את ישראל אליו - טנגו הבריחה מהדמוקרטיה. הנה לכם כבר ממחר השילוש הקדוש החדש - גיוס משילות ומשאל עם. האופוזיציה יכולה להמשיך להחרים, אבל החרם האמיתי פה הוא של הקואליציה על הדמוקרטיה.