למה ליטול קורה מבין עיניך? תסתתר מתחתיה - יש אזעקה

כשהתותחים רועמים אסור לה למוזה לשקוט, השתיקה היא לא רק קבלה היא גם מתן לגיטימציה. המוזה אולי רוצה לשקוט, להיאטם לנוכח האש, הלהט והסכנה, האדם רוצה שקט, אבל אין שקט. הלוואי שיכולתי למלא את האויר מסביב במילים ולמנוע את הדי הפיצוצים שאינני יודעת אם הם נפילות, התפוצצויות או יירוטים, אם בכלל אנחנו באמת מצליחים ליירט טילים. אנחנו כן מצליחים ליירט את התקווה, אבל יותר מזה את הספקנות. מי השפוי בדעתו שרוצה לכתוב נגד מלמחמה בעת ישיבה בממ"דים ובמקלטים? גם המבצע הזה, כמו רבים לפניו מנוצל בעיקר כדי להשתיק אותנו. כן, זה לא פופולארי להגיד את זה, אני יודעת. הרי זה המבצע שיביא לשקט מהחמאס, זה המבצע שיחליש את החמאס ויראה לו מי בעל הבית.

אבל ישראל היא לא בעל הבית. השטחים ועזה הם לא חלק ריבוני מישראל. אפשר כמו בנט להגיד אין פלסטינים, אפשר כמו השופט לוי ז"ל להגיד שאין שטחים כבושים. אפשר להגיד הכל, רק שזה לא אומר שזה אכן ככה. עובדתית יש ישראל ריבונית והיא בגבולות 67' כל השאר זה משאות נפש לכאן או לכאן בהתאם לעמדתו הפוליטית של הדובר. העובדה היא ש- 47 שנים אנחנו כובשים אוכלוסיה ומונעים ממנה חיים ריבוניים. 47 שנה של חיים בלימבו, לא כאן ולא שם. ייאוש שהולך וגדל, לא כאן - שם, כי היאוש גדול יותר בצד הפלסטיני. 47 שנים שמוכיחות שאין להם כלום ולכן גם אין להם מה להפסיד. מה עוד נעשה להם? רובם חיים בעוני, תחת איומים, תחת שלילה של זכויות אדם, תחת צבא, תחת אי וודאות. אבל אי אפשר לשלול את התקווה שלהם ואת התקווה הזו רובם מרגישים שגם אותה אנחנו רוצים לחמוס ולגזול ואותה הם לא יתנו, זה אנושי לגמרי, אפילו עוד לפני פנדורה. זה לא מוליד דבר מלבד שנאה וכאב. כל מבצע שלנו מוליך עוד ועוד אנשים להבין שבעצם אין דרך אחרת. להחליש את החמאס? הצחקתם אותי. הוא מתחזק מולינו ובתוך העם הפלסטיני. כל מבצע שלנו מחזק אותם יותר.

זעקות ה"להיכנס בהם" מה הן יתנו לכם? נכנסנו בהם בלי סוף. מה זה נתן? הנה מ- 2004 ועד היום, עשר שנים של מבצעים בעזה למיגור ירי הטילים על תושבי הדרום בפרט ועל ישראל בכלל: 

אוקטובר 2004 מבצע ימי תשובה
ספטמבר 2005 מבצע גשם ראשון
פברואר 2006 מבצע מכת ברק
יוני 2006 מבצע גשמי קיץ
פברואר 2008 מבצע חורף חם
דצמבר 2008 מבצע עופרת יצוקה
נובמבר 2012 מבצע עמוד ענן
יוני 2014 מבצע צוק איתן

7 מבצעים קודמים שכבר כיסחו את התשתיות, אז איך לעזאזל הם ממשיכים לירות? אולי זה פרדוקס שלא ברא זנון? אתם לא באמת חושבים שבאמת נמגר גם הפעם את ירי הקסאמים ונשב 40 שנה איש תחת גפנו ותחת תאנתו, טוב תחת עצי זית, זה קצת בעיה - אתם יודעים חישופים, שריפות, עקירות וכולי, חוץ מזה עצי זית זה כל כך רטרו. מה שכן, המוזות אולי שוקטות לאור המבצע הזה, אבל מה שעוד שותק ומוטל לפנינו זה כל שאר הפרשיות שכדאי היה שנטפל בהן, כי כמו כל דבר טיפול טוב מתחיל קודם כל מבפנים, אבל הממשלה הזו לא רוצה לתקן מבפנים, היא רוצה את היאוש שלכם והפחד, למה להתמודד עם חיצי ביקורת כשעדיף כיפת ברזל נגד טילים?

את הפסקת הירי המבצע הזה גם לא יביא, הוא גם לא יביא לקריסת האמונה שיש בשני העמים בשלום, הוא רק מעיד על מדיניות ממשלה. זה נחמד נורא להאמין שאין פלסטינים ואין כיבוש ואנחנו כאן בשל הבטחה אלוהית, רק שזה רק ימשיך את הבעיה. הממשלה הזו לא רוצה שלום, זה לא באג'נדה שלה. יש לה אג'נדה ברורה והיא לקבע את מה שיש מתוך אמונה שהציבור מטומטם. אם נמכור לציבור העדר תקווה בשלום, אפשר יהיה להשאיר את האליטה על כנה, את הזרמת הכספים למקומות הלא נכונים. כך ישאר מרחב תמרון אדיר לממשלה והציבור ימשיך לשאת שביב של תקווה אבל ינהה אחרי הדמגוגיה ויהיה תשוש דיו לא לעצור רגע ולחשוב. מי יטול קורה מבין עיניו כשהוא רץ לחפש קורה להסתתר מתחתיה עם כל אזעקה? למה שנשאל איך זה שאין כסף לרווחה, לחינוך, לבריאות אבל יש כסף למבצע צבאי ויירוט? יש אזעקות, יש טילים - אין ספקנות. ככה זה נוח, הכי נוח. זה לא עניין של שום דבר חוץ מסדר עדיפויות.

ראש ממשלה ששנים כבר מזין את האש ומנסה להיראות כמו כבאי ואנחנו קונים את זה. מזועזעים שיש הקוראים לנקמה? מזועזעים מאספסוף שמחפש ערבי להכות בו? מזועזעים מאנשים שלא ממש אכפת להם מנער ערבי, אגב שמו מוחמד אבו ח'דיר, ואם נשרף בחיים? זה הכל רק מכה קלה בכנף וזה הכל. וזה כבר ככה כבר שנים. משפחות שלמות נהרגות עכשיו בעזה, 3 ילדים נרצחו ואם תעז לומר משהו יסבירו לך חת'כת בוגד שכמוך שיורים עלינו טילים, טילים!!!!!! אז יש לי סיפור בשבילכם ימשיכו לירות עלינו טילים, לא משנה עוד כמה מבצעים יהיו פה, זה לא ייגמר עד שאנחנו נגיד די. עד שאנחנו נסרב אקטיבית להיות אוייבים. עד שאנחנו נסרב לתת לממשלה הזו את הלגיטימציה. נמחץ, נרסק, נפוצץ, נפגע, ניירט, נחסל, נכתר, נירה, נשבור וכל עוד נמשיך לעשות את זה, ממש כמו הידרה, הם ימשיכו לצמח ראשים. ממש כמו סיפור פרעה שאנחנו טורחים לשנן שוב ושוב לילדינו - וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. העם הפלסטיני סובל תחת רגלינו, ידינו וגופנו המיוזע כבר שנים, הדיכוי לא יוליד דבר לבד משנאה. השנאה הזו רק תגדל אם נמשיך לענותם. כדי להבטיח את ילדינו כאן אין עלינו להסכים ולהתגייס למען עוד מבצע ולבאים אחריו, עלינו להתגייס לסרב. 

אם באפריל, ראש הממשלה היה אומר, אני לא סומך על החמאס, אני לא מרוצה ממשלת האיחוד אבל בואו נבחו את העניין וננסה לראות לאן זה יוביל, עם כל החשדנות שבעולם, אני רק יכולה לשער שלא היה צורך במבצע הזה. אבל כנראה שגם אנחנו לא הפקנו את הלקח מסיפור יציאת מצריים (לזה מותר להשוות? כי הכתובות על הקיר מוכיחות שאת לקחי השואה הטמענו פחות, אז אולי סיפור מלפני כ- 3500 שנה כבר היה סיפק בידינו להבין?). כולנו מבינים שאם לא נפנה לשלום פנינו מועדות לעבר עמוד עשן, או שמא פטרייה. אולי בעצם אנחנו רק מחכים ליום שבו המחשב הרנדומלי של צה"ל יכריז על מבצע חדש "פטריית המצדה".

הנחש - הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. הבעיה מתעוררת כשיש שלושה נחשים...

לא יודעת מה אתכם אבל מערכת היחסים הפומבית והמיוחצנת של נתניהו כבר יוצאת לי מהאף. לא, אין צורך לבדוק אם יש רכילות חדשה לגבי היורש והשיקסע הנורווגית בעיקר משום שזה עניינם הפרטי, לא רק שאני לא מתערבת, אדרבא אני מאחלת לזוג עוד שנים יחד ואם אפשר שזה יבוא לידי ביטוי בחקיקה לטובת זכויות אדם מה טוב. לא, אני מדברת על הזוגיות של נתניהו ובנט שמשתמשים בעיקר בתקשורת כדי לדבר זה עם זה ולהעביר מסרים, משל היו זוג הורים לא מתפקדים שמבקשים מהילד להעביר מסרים זה לזה בארוחת ערב במקום לסגור עניין ולהתגרש כבר. 

מה זה השטויות האלה? אני לא מבינה וסליחה אם אני סטריאוטיפית ופוגענית אבל לא ידעתי שבנט סובל מתסמונת טורט קיצונית, למיטב ידיעתי הוא בעיקר סובל מרסיס תקוע ולכן אין בכך משום איזושהיא הפרעה נוירולוגית מאובחנת. פעם אחר פעם הוא תוקף את ראש הממשלה ואת מדיניות הממשלה בה הוא שותף ואז איכשהו מעביר את זה הלאה או מתנצל ובדרך גורף עוד אהדה מקהל תומכיו ומקבל המון תשומת לב מכל השאר. צילום מצדה בפרופיל הפייסבוק שלו הוא אליגוריה לזה שהוא נחוש ומתבצר בעמדותיו? אולי, אבל זה עניין של פרשנות, באותה המידה אפשר לקוות שהוא הבין שזו שירת הברבור שלו בקואליציה הזו כי הוא הביא על עצמו את הפרישות הפוליטית, ואם לא מחר אז מחרתיים.

אם נסתכל רגע על הזוגיות הזו בין השניים נגלה שיש כאן נתק אמיתי, חוסר תקשורת מהסוג הקריר ביותר, מסביב לכל אחד מתרתחת קלחת שיוצרת נזקים היקפיים בצד השני אך למעשה לא פוגעת במנהיגותו של זה או של השני בתוך ציבורו, אך מה שכן החלק החופף בין שני הציבורים הולך וקטן והם מתכנסים לשני תתי מחנות די מנותקים. בתחילת הקשר הנוכחי שלהם, עם התקואליציותם (אתם יודעים כשהם חברו בקואליציה), נראה היה שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה של שלושה נחשים שאולי לא אוהבים זה את זה אבל מוכנים לחמם את גופם הקר והקשקשי בחום הממשלה יחדיו. וזה עבד להם תקופה קצרה, או לפחות הם ניסו להראות שכן. כבר בהתחלה היה ברור שנחש אחד נשאר כדי להיות שק חבטות כלכלי, הנחש השני יועד לקרוץ לקהל מימין בעוד הנחש הראשי מתנהג כאילו העסקים כרגיל. זה היה ברור שהרבה זמן זה לא יעבוד. הנחש הכלכלי, הוא גם מתאגרף מקצועי ולכן בינתיים הוא אמנם עוד בזירה אך הוא מדמם פחות או יותר מכל הכיוונים - נראה היה שבדיוק לזה כיוון ראש הנחשים. כאשר על אור הממשלה החל להעיב ענן החשרה הבינלאומי וחייב את ראש הנחשים לקחת שוב את הפיקוד לידו, הנחש המתאגרף מצא דרך מילוט מבידודו וחבר (פחות או יותר, בכל זאת נחשים הם בלתי צפויים כידוע) לראש הנחשים בתקווה שזה יסייע ולו במעט להוכיח שסיסמתו "יש עתיד" היא לא עורבא פרח (בכל זאת היהפוך נחש לעורב? יש כאן סוג של מוניטין שכדאי לשמר). אולם הנחש שקרץ לימין התגלה במלוא נחשיותו ומאיים לנסות ולטול לעצמו ממנהיגותו של זקן הנחשים. 

על פניו נראה שהנחש הזקן התנמנם קצת בשמירה. אנחנו נוטים לייחס לו הרבה עורמה פוליטית, אולם בינתיים הנחש הצעיר מצליח לערער את כוחו ולזכות באהדה. זה כבר לא נראה כאילו הנחש הזקן משחק במשחק מחשבה מתוחכם שנועד להפיל בפח את הנחש הצעיר, זה פשוט נראה כמו זחילה מדשדשת של שני נחשים בשדה מוקשים שמחכים לראות מי יהיה הראשון שיתפוצץ ומה יהיה הנזק. זה לא עוזב וזה לא מעזיב, זה חושף שיניים וזה חונק ברכות, אך אף אחד מהם עוד לא אמר את המילה האחרונה. בתכל'ס לנחש הזקן עוד יש יותר תמיכה בציבור הרחב ולמהלך אמיתי של שלום הוא יכול לגייס עדיין רוב אמיתי, אך אם הנחש הצעיר ימשיך להפיץ את ארס הדה-לגיטימציה של תהליך השלום ומסירת השטחים הזמן יפעל לטובתו ויערער את שלטונו של הזקן. הנחש הזקן שכל כך רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה מוכרח להחליט. אין לו ברירה אלא להתעלם מהנחש הצעיר שמאיים על מנהיגותו ולתת לזה הצעיר לאט לאט לתלות את עצמו בפיתוליו המסוכנים, רק כך האחרון ימצא את דרכו החוצה בכמה שפחות נזק לכולנו.

אין מה לעשות, באוירה הציבורית שיצרו שנות שלטונו של נתניהו - בהן צריך להתיישר עם האתוס (אם הבנתי נכון את שי פירון) ומי שלא הוא אנקדוטה שאין ליחס לה דבר, כאשר במסגרת תעסוקה שוויונית למורים ערבים אי אפשר ללמד בבתי ספר ממלכתיים דתיים, כאשר את השפה הרשמית השניה בארץ בקושי טורחים ללמד (אני מתכוונת לערבית, יו נואו או שמא אינת ע'ארף), כאשר צה"ל הוא פרה קדושה שאסור לבקר, כשהשמאל הוא חבורה של בוגדים שדינם מיתה, כאשר רק אם אתה יהודי אתה ממש נחשב אזרח, כאשר אם אתה חילוני ויהודי זכית לתרום את מרבית כספך במיסים למען גאולת הארץ בהתנחלויות בעוד אינך יודע מאיפה תביא כסף כדי לגמור את החודש, כאשר המוסר שלנו הוא מטבע עובר לסוחר, כאשר הסם הציבורי הוא תוכניות ריאליטי בכל זמן ובכל מקום, כאשר אין סבלנות ויש גזענות ואין חשיבה אזרחית אמיתית - עושה רושם שהפכנו כל כך אדישים שאנחנו יושבים ועוקבים אחרי "הזוג המוזר" משל היה זה עיבוד טלוויזיוני להצגת התיאטרון שבה תכף נצטרך לשלוח הודעת טקסט לתמיכה. הבעיה היא שמי שמודח בריאליטי הזה זה אנחנו...  



  

מי שמאיים עלינו היום, יהרג בשבילנו מחר? או שהוא ימשיך לשבת בממשלה ולדבר על המחיר הכבד?

לא מזמן ירד השר בנט מדוכן הנואמים במכון למחקרי ביטחון לאומי שם אמר המון ובעצם אמר כלום, כמו שהוא מאוד אוהב לעשות. בנט מאוד אוהב לומר מה לא בלי לומר מילה על כן, הוא לא אומר מה כן כי הוא לא צריך לומר הוא עושה את מה שהוא רוצה אבל הוא חייב לומר את מה שהוא לא רוצה כי זה נשמע פטריוטי וזה משרת את האינטרס שלו. מה שמדהים בבנט זו הקלילות שהוא מדגים איך זה להיות עם ולהרגיש בלי, בנט בממשלה בשביל מה שנוח לו ומנגח אותה בכל הזדמנות מבלי לשלם את המחיר, את זה הוא משאיר לנו. בנט יושב בממשלה על השיבר - מזרים כסף להתנחלויות ולדת וסוגר את השאלטר על האור בחדרי הממשלה מיד לאחר העברות הכספים הרצויות. אלא שמה שהוא אומר לא משרת שום אינטרס לאומי אלא רק סנטינמנט בקרב מי שהמילים ישראל חזקה ואמונה עושות לו את זה. בנט משרת את האינטרס שלו ושהאינטרס הלאומי יקפוץ וילהטט בשמיניות באויר זה לגמרי לא משנה, ככה זה כשמשחקים "אלוהים אמר".

באמת שחיפשתי הטקסט המלא, אך בצר לי אאלץ להסתמך על מה שיצא בכלי התקשורת. עולה בנט בנאום פומבי, בעידן שאפילו ליברמן יחסית מתון בשיאו של הניסיון האמריקאי לקדם פה איזושהי תקווה ומוכר לנו לוקשים ישנים במראה מחודש. בעידן בו העולם כולו מבין, אם כי לאט אני מודה, שאין מנוס אלא להכריע בדרכים של משא ומתן מגיע בנט ואומר מה פתאום שטחים תמורת שלום? מה שאנחנו צריכים זה צבא חזק ואמונה. וואלה? צבא חזק כבר יש (ויעידו סרטוני התדמית האומללים שהוציא צה"ל תחת ידו), אמונה כבר יש שנים (לפחות לחלקים נרחבים בציבור) ולאן זה הביא אותנו? לאן זה יוביל אותנו? בנט לא אומר ונשאלת השאלה למה הוא מתכוון? מה שחסר עכשיו זה ששרון ימות ובנט יציע 40 ק"מ רק כדי להוכיח דבקות במטרה כי זה כידוע היה ממש טוב. זה גם לא רע בינינו, אולי בנט זיהה כאן חלון הזדמנויות סוריה ולבנון בוערות, זה הזמן שנוכיח שצה"ל חזק ואנחנו חדורי אמונה. בכלל, תראו איזו קידמה הביאה ישראל לערבים היושבים בתחומה, רק דמיינו לכם איזה מזרח תיכון חדש יהיה כאן אם ישראל תחלוש על כולו ואז באמת לא נצטרך לתת שטחים ובטוח שיהיה כאן שלום.או שאולי בנט בעצם מציע "רק" מדינה דו לאומית? לא יודעת אבל כנראה שצבא חזק ואמונה יפתרו בסופו של דבר את הבעיה. צבא חזק ואמונה, אעלק. 

אבל בנט צריך להראות תמונה שלמה, לכן הוא ממשיך ומספר על החינוך הפלסטיני רווי השנאה ולא שם לב איך כבר בדברו כך רק במומו הוא פוסל. הפסקת ההסתה הפלסטינית? מה עם הפסקת ההסתה הישראלית שהוא וחבריו אמונים עליה? שני משפטים אחר כך הוא אומר "דמיינו אותם על הגדרות" אותם ערבים-קופים, כן בנט - תמשיך לדבר על הסתה פלסטינית. מה אם הפסקת הדה-לגיטימציה שעושים הוא וחבריו לציבורים שלמים (פלסטינאים, הומואים, שמאלנים ועכשיו גם אלופים במיל' ראו את נזיפתה של איילת שקד מהיום) ולתהליך השלום כולו (אם יש כזה, אבל מה שיש אל תהיו קטנוניים)? כי בנט אמר היום בריש גלי שהמשא ומתן מביא רק טרור ואינתיפאדה מזדחלת. אבל זה רק הפירוש שלו, הרי משא ומתן אמיתי מעולם לא היה יש רק ניסיון לדחות את הקץ ובינתיים להרחיב עוד התנחלות. אבל בנט שכח לציין שבלי משא ומתן יש אינתיפאדה מתפרצת, אבל זה שולי ובטח קטנוני. נורא קל כל הזמן לנפנף בטרור, אך מעולם לא היה כאן באמת שלום ולכן עד שהשלום לא יוכיח לי אחרת, ירשה לי השר בנט להאמין ששלום יכול לעשות פה רק יותר טוב, זו התקווה שלי ועד שלא אנסה אותה לא אדע אם אני רק תמימה או שבאמת גם צדקתי. 47 שנים ניסינו את הרעיון שבנט מגיש היום מחדש תחת הכותרת "צבא חזק ואמונה", אנחנו לא במצב להמשיך את הניסוי מקיז הדם הזה.

אבל בנט ממשיך, הסכם יביא לבעיית דמוגרפיה, לא מדינה דו לאומית, הם יפתחו את שעריהם לנחילי פלסטינים ורק דמיינו אותם מאיימים עלינו. מסתבר שאין מנוס אלא להבין שרק ככה המצב טוב ומזל שרק ליהודים מותר באמת להיכנס לכאן (גם את זה, דרך אגב, טוענים שאלוהים אמר). ואם כבר מדברים על אלוהים, אומר בנט היום שקדושת המתים חשובה מכל - הוא לא יסכים לחלוקת ירושלים, הרי איך אפשר להיפרד מהר הזיתים, הרי בגין, הרב קוק ואליעזר בן יהודה נמצאים שם? ברור שמי שחי על אתוס יציב את קדושת המתים לפני קדושת החיים, גם שימו לב לבחירות שלו - הבחירה הישראלית, הימנית והדתית. אז קודם כל זה דמגוגיה כי ברור שבנוגע לירושלים חלוקתה גם בודאי תכלול איזה בינאום קטן, אבל בנט לא הולך על עובדות, בנט מנסה לפרוט על מיתרי האתוס הישראלי רק שהוא בעיקר דוקר מכל הכיוונים. איך ההיסטוריה תזכור מנהיג שיסכים לוותר על ירושלים? ובכן, בנט היא בהחלט תרומם אותו, בעוד שהיא בוודאי תשכח את כל השאר. בנט טוען שידידותינו מציעות לנו להתאבד, אך זה בנט שמציע לנו את מצדה  - צבא חזק ואמונה והרבה הרבה מתים, חוץ מאחד שנשאר לספר. בנט כנראה מקווה שזה יהיה הוא, רק שאני לא מוכנה להיות חלק מכל השאר.

אני מגדלת את ילדיי פה מתוך תקווה שיש לנו צ'אנס אמיתי לחיות כאן לפני שלכולם ימאס מאיתנו, לי נראה שזה הצ'אנס האחרון. בנט מנסה למכור לנו עתיד של לוחמים יהודים גאים מתים על חרבם ומציע שנקנה את זה. התקווה היחידה שעולה אצלי מכל הנאום הזה היא שבנט מבין שהקרב אבוד ושעוד השנה יש הסכם והוא פשוט מנסה לעשות את המקסימום כדי לחלוב אותנו עוד קצת. יש לקוות שהנאום הזה מעיד שהוא מבין שהוא בקרב מאסף ולכן הוא יורה לכל עבר. כרגע יש לנו מדינה שתקוע לה בנט כמו רסיס בישבן, יאללה נתניהו תוציא אותו כבר