זה לא פוטש, זה בלוף ולבלופר קוראים נתניהו

אם חשבתם שאשמח ואעלוז כי יש בחירות, אתם טועים. אני חושבת שזה עוד סימפטום שמוכיח את חוסר האחריות המדינית שאנחנו סובלים ממנו כבר כמה שנים טובות ובעיקר בכמעט שנתיים האחרונות. ניסיון להרכיב קואליציה חלופית לא היה מביא חלופה רצינית ובת קיימא, לא היה מחזיק מעמד, בעיקר משום שאת המדיניות והאחריות הנלווית אליה מחליפים אינטרסים פוליטיים ולא חזון מדיני אמיתי. עקרונית, גם אפשר היה לתת את הדעת שהכנסת לא היתה רוקדת לפי החליל של נתניהו ולא היתה מסכימה על פיזור הכנסת, אלא יוצרת כנסת לעומתית שמכתיבה את הטון לממשלת מיעוט. יש מצב, גם אם זה לא נראה לכם, שדווקא זה היה סופסוף יוצר מדיניות אחראית יותר, עם כנסת חזקה שעל הדרך גם חושפת את מערומיו של נתניהו והבלוף הגדול. אבל זה לא יקרה, המפלגות כולן נושאות עיניהן לעוד מנדטים, האופטימיות אוחזת בכולן מקטנה עד גדולה. זה יהיה יותר מעצוב לגלות, ב- 18 במרץ ככל הנראה, שהרבה לא השתנה פה. 

עזרו לנתניהו למצוא את דרכו
הביתה

אין שום דבר אמיתי במה שאמר אתמול נתניהו בנאום ההליכה לבחירות שלו, נתניהו הוא איש מכירות שמוכר בלופים ועושה את זה טוב. אפילו תנועות הגוף שלו, ההזעה והמבטים הוכיחו שהוא עצמו כבר לא מכיל את כל השטיקים שהוא מנסה למכור. "במצב הנוכחי, מתוך הממשלה הנוכחית אי אפשר להנהיג את המדינה" - האומנם? אפשר ועוד איך להנהיג את המדינה, רק שנתניהו אבוד, הוא לא מצליח במה שהוא עושה ומיד מסביר ש"הרצפה עקומה". הוא היה רוצה להיזכר בהיסטוריה כמנהיג שהוביל את ישראל להישגים, רק שהוא פונה שוב ושוב ימינה כדי שבנט לא ינשך אותו בלחי ימין של הישבן.

נתניהו במילכוד 22  - הוא רוצה להיות ראש הממשלה אבל הוא לא מצליח להיות ראש ממשלה. הוא חתום על פירוק הממשלה הזו, אבל הוא מכין את עצמו להיות ראש הממשלה הבא. הוא מודה בחוסר יכולתו להנהיג, הוא מודע לזה שהוא מודה בתבוסתו, אך הוא מנסה להציג אותה כאשמתם של אחרים. הבעיה היחידה היא שבתפקיד הזה שלו הוא אחראי לכל הכשלים, הוא רק מקווה שהציבור מספיק מטומטם כדי להאמין לתירוצים שלו. לצערי יש להניח שהוא צודק, למרות שהייתי רוצה להתבדות. 

"האחריות שלי כראש ממשלה היא להנהיג את המדינה ... אבל בממשלה הנוכחית הרבה יותר קשה לעשות את הדברים למען הציבור" - נו די כבר, בן אדם, זה אתה, אתה יצרת את הקואליציה, אתה אחראי על המינויים, אתה חתום על המדיניות - כמה עלוב האיש הזה יכול להיות? וכל נאום ה"אוי,אוי, אוי" - בחיי! "הרבה יותר קשה, קשה לעשות את כל הדברים האחרים? בחרת להיות פוליטיקאי, אתה עומד בראש מפלגה, בראש מדינה וכל מה שיש לך להגיד זה שזה קשה? no shit- מי היה מאמין?

ההתבכיינות של נתניהו צריכה לעלות לו במחיר כבד  כי לנו היא כבר עלתה מספיק והבחירות האלה רק מעלות את המחיר.
נבחרת? כן, עשית? לא.
אתה צריך להסיק את המסקנות - לא לפטר כי אם להתפטר. הגיע הזמן שנאמר את זה - לנתניהו אין את זה. הוא ידע לדבר, היום כבר לא, הוא יודע לבלף, אבל הוא לא יודע להנהיג. כל העולם רואה את זה והגיע הזמן שישראל תכיר בזה. נתניהו צריך לשלם על החשבון האגדי שהוא חתום עליו. הוא מבקש את אמון העם, הוא רק הוכיח שלעם הזה אין סיבה לתת בו אמון, על זה הוא צריך לשלם, אנחנו שילמנו מספיק + בונוס גלידת פיסטוק וריהוט גן וחשבון מים וחשבון הוצאות ומיטה במטוס ועוד ועוד. 

ולסיום - נושא הפוטש. לא היה פוטש. זה קונץ-פונץ. נתניהו יודע את זה, אפילו הוא לא יכול היה להחניק את החיוך כשדיבר על זה. ונתניהו בעצמו כבר ניסה פוטש בעצמו, רק שאז היה מנהיג שידע להנהיג (גם אם לא לטעמי) והפוטש של נתניהו לא צלח. הפעם אפילו לא היה ניסיון לפוטש, נתניהו הוא זה שהלך לדבר עם החרדים, הוא זה שפיטר את לבני ולפיד והוא זה שקורא לבחירות מוקדמות אבל אם לחזור לג'וזף קלר כנראה שאין מנוס מלהגיד "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אחריך", לפעמים זה פשוט אתה זה שרודף אחרי עצמך. אין לישראל זמן למנהיגים רופסים. נתניהו זמנך עבר. נקסט

מחדר אטום ללב אטום ב- 20 שנים בערך

חרא. המצב פה פשוט חרא. זה לא הקטע של נפילת הטילים והתרגולת החדשה של כניסה לממ"ד וההחלטה המודעת לא להשאיר את הילדים לבד לרגע עד שכל זה יגמר, לא שרואים את הסוף. חרא כי כאומה למדנו לא להיות ספקניים, מוכנים לקבל את הכל. זה נחמד לצעוק ביחד במקהלה שאין ברירה, זה לא אומר שזה נכון, יש ברירה רק לא רוצים שנחשוב עליה, יש ברירה וחלון ההזדמנויות שלה הולך ומצטמצמם. כולנו יודעים ששום מבצע עדיין לא גמר את החמאס, אבל צריך להוציא אגרסיות. אין כאן הרתעה ישראלית, יש כאן שפיכות דם. 

אתמול הטיחו בי שאני לוקה בסינדרום של "ללכת כצאן לטבח", אל דאגה לא נעלבתי, אבל מי הולך כצאן לטבח? מדינת ישראל הולכת כצאן לטבח - קונצנזוס לאומי שצריך לטבוח בחמאס. משחקים לנו בתסמונת הקורבן ויורים לכל הכיוונים, פצצות חכמות - מנהיגים טיפשים והמון מוסת שלא רואה קדימה. עם שלם דורש נקמה, חלק כמו אספסוף שרוצה להרביץ לערבי כלשהו וחלק פשוט דורש לחסל את החמאס ועל הדרך נהרגים פלסטינים. שוין, זה חלק מהמחיר שעל הפלסטינים לשלם, סך הכל עוד כמה ערבים מתים זו לא ממש בעיה. אל תירו על תושבי הדרום? קיבלנו טילים על תל אביב ולא זה לא ייגמר, גם אם תהיה הפוגה. בסרט הזה כבר היינו, בסרט הזה עוד נמשיך להיות. רק שמחיר הכרטיסים ממשיך לעלות.

תסתכלו על עצמנו לכודים בתוך אולפנים פתוחים עם פרשנים מחרחרי מלחמה שמקבלים צוק איתן, לכודים בתוך ספינים שיצרה ממשלה ומי זוכר בכלל שהכל התחיל כי הדם היהודי עלה לנתניהו לראש אחרי שהחליט שהכרה במדינת ישראל זה לא זה ואיגף מהמדינה היהודית? שיחק אותה בנט עאלק. הטילים של החמאס הם בגדר "תסתכלו ציפור" והנה אנחנו מסתכלים, טוב רובנו לא כי רובנו עסוקים בלרוץ למרחב מוגן כשלהו ולא לשכוח לסגור את הכיריים כי בטח משהו מתבשל שם ואנחנו לא רוצים שישרף. אבל מה שנשרף הם הגשרים המטאפוריים שלנו למציאות נורמלית ולעתיד שפוי.

"החמאס משתמש באוכלוסיה כמגן אנושי" והציטוט של גולדה על זה שיגיע שלום רק כאשר הערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו - זה הכל דמגוגיה גדולה אחת שנועדה להכין את הלבבות בישראל לפגיעה באזרחים, להכין אמרתי? התכוונתי לאטום. 

משפחות פלסטיניות שלמות נהרגות, ילדים פלסטינים מתים. סטטיסטיקה? בשנים האחרונות ילד פלסטיני נהרג כל שלושה ימים וחצי. איך אנחנו היינו פועלים אם חלילה היה ילד יהודי קורבן כל שלושה וחצי ימים, עזבו - כל שבוע, עזבו - כל חודש. דם יהודי לא יהיה הפקר, אב דם פלסטיני, בעיקר של אזרחים פשוט לא נספר. רוחצות היו ידינו בדם חפים מפשע ושפתותינו אומרות נקמה.

90 שניות יש לי בכל פעם שנשמעת אזעקה לאסוף את הילדים ולסגור את הממ"ד, בעזה אין. כל רגע יכול להיות האחרון. ספרו לי קצת על חרדה. וזה עוד בלי לדבר על חרדת החיים עצומה של כל מי שמתגורר בגדה ובעזה. סגרנו אותם, 47 שנים של כיבוש - ברצוננו יהיה וברצוננו - לא. ספרו לי איך אתם הייתם אם 47 שנה הייתם בכלא? אבל היום כבר נכתב על זה פוסט שבעיני חובה על כל ישראלי לקרוא.

מי שהולך כצאן לטבח אלה אנחנו, מרגישים חזקים על אלה שאין להם לא מדינה, לא צבא, לא זכויות אדם, לא אוכל, לא חופש, לא כלום. ספרו לי שוב ושוב שזו אשמתם. הצדקנות שלכם הורגת. זו לא אשמתם, זו אשמתנו. כבשנו שטחים במלחמה, שהיה לה עוד צידוק, ובמקום לשחרר, המשכנו לכבוש. אני נאיבית? אתם נאיבים - עוד מבצע ועוד מבצע רק דן אותנו לעוד מבצע אבל הוא גם דן אותנו לגירעון תקציבי. הנה עוד מחיר שאנחנו צריכים לשלם. שימו לב לציוץ של צה"ל - גם דמגוגיה וגם שגיאת כתיב. צריכים עוד הוכחה שצריך תוספת תקציב לחינוך?

אני מסרבת לתת יד למבצע הזה, מסרבת להאמין שהוא נחוץ. לא בגלל שלא יורים עלינו טילים, יורים גם יורים. לא כי אני מצדיקה את ירי הטילים - ממש לא. אלא בגלל שהגיע הזמן שנבין שזו לא הדרך שתמשיך את החיים שלנו פה. תמונת מצב? אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להאמין בשקרים שגם אנחנו לא ממש מאמינים להם. אם אכן היתה לנו עליונות מוסרית לא היינו צריכים לצעוק אותה, אנחנו צועקים אותה כי גם אנחנו בתוך תוכינו יודעים שהרחקנו מאוד. ניסוח הבעיה הוא לרוב חשוב יותר מפתרונה, אבל אנחנו לא רוצים להבין את הבעיה, אנחנו רוצים לפתור סימפטום. הסימפטום הוא אכן ירי הטילים, הבעיה היא הכיבוש ועד שלא נשכיל לפתור את הבעיה, נמשיך לחיות או למות עם הסימפטום. אפלטון אמר שרק המתים ראו את סוף המלחמה, הייתי רוצה להאמין שנוכל לראות את סופה גם מבלי למות על קדושתה, שממילא היא מפוקפקת בעיני.