אם זו היתה תוכנית ריאליטי נתניהו היה מודח

והיום היה יום ראשון, ערב שמיני עצרת, מטוסו של ראש הממשלה נחת, ירד ראש הממשלה בחלטיות מהמטוס ובאקט של אחריות כינס התייעצות דחופה והודיע אחר כבוד: סגרים, מעצרים מנהליים והריסת בתים. וכמובן - רמיזות על מבצע צבאי. אם רציתם לדעת מה ראש הממשלה מציע, התשובה לפניכם כלום. אין לו פתרון.

לדעת ראש הממשלה זה אמור להספיק לציבור בישראל. אלא שסגרים, מעצרים מנהליים והריסת בתים זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, זו מציאות יומיומית. עובדתית זה לא עזר מעולם ובטוח שזה לא עוזר. מבצע? במבצע הזה כבר היינו, במקסימום זה מעניק כמה רגעי שקט במחיר לא ריאלי של חיי אדם ומחזיר אותנו לאותה נקודה ועוד קצת כעבור פרק זמן קצר יחסית. 

קראו לזה אינתיפאדה, אל תקראו לזה אינתיפאדה, כך או אחרת היאוש הפלסטיני הולך ומתגבר ולא הריסת בתים, ולא סגרים ולא מעצרים מנהליים יפסיקו את היאוש הזה. הם אולי יקשו על ביצוע פעולות טרור, אך לא ישימו קץ לא לבעיות מהן סובלים הפלסטינים וגם הישראלים ולא להתארגנויות הטרור או לפעולות מחאה. 

כל פתרון שמציע נתניהו הוא זמני ורק דוחה את הקץ. זו בדיוק הנקודה, נתניהו קונה זמן, אולי מתוך כוונה לחזק את ההתנחלויות אולי בלל שהוא חסר אונים. הערב, לא הרבה אחרי צאת החג כבר נפגש ראש הממשלה עם ראש המועצה האזורי שומרון וראש קריית ארבע. המסר שלו - ישראל תעשה הכל להבטיח את ביטחונם של "המתיישבים ביהודה ושומרון" זה המאבק שלה ובו תנצח. אם כך נתניהו אמר את דברו - בראש סדר העדיפויות מדינה יהודית גדולה, איך הוא יעשה את זה? זה נשאר לנו לגלות, בינתיים נראה שזה לא עובד. זו המחאה ללא כיסוי. אם אנשי הימין בישראל נקנים בסיסמאות ולא בהוכחות. מה טוב.

מועד הפגישה, המסר והתנהגותו של ראש הממשלה, לא רק עכשיו אלא באופן עקבי, נועדה ליצור מצב בשטח ולענות לקריאות מימין, זה סדר היום. נתניהו מנסה לחזק שליטה יהודית בשטח ולייאש את הפלסטינים. ייתכן שזה פשוט סימן לאבדן דרך והיסחפות עם הזרם. עד כה שש שנים והשיטה אינה מוכיחה עצמה, להפך היא משולה לסגירת המכסה על סיר מים רותחים - זה מבטיח בעבוע עד לגלישה. 

אלא שלא יכול להיות שנתניהו לא מבין שהוא תקוע בין הפטיש לסדן. אם הוא לא מבין את זה, הרי שהבעיה היא עמוקה יותר משחשבנו. הוא לא באמת יכול ללכת על צעד משמעותי לחזוק ההתנחלויות מבלי להסתכן בפגיעה קשה יותר במעמדה הבינלאומי הרעוע ממילא של ישראל ובנוסף גם שארה"ב לא תתערב לטובת ישראל באו"ם בנושא זה. הוא בעיקר יכול להמשיך בהזרמה השיטתית ולמצוא עוד דרכים מקוריות לתוספת תקציבים ולמלא בהרבה סיסמאות שישתיקו מעט את ציבור המתנחלים, אלה פעולות הרגעה שלא ממש ישקיטו את הקריאה לפעולה צבאית. 

אלא שהקריאות מימין לפעולה צבאית הן לא למבצע מתוחם, שזה המקסימום, אם בכלל, שנתניהו יכול לעשות מבלי לזעזע עוד יותר את המערכת המאוד לא יציבה כרגע במזרח התיכון וברמה הבינלאומית הוא לא יקבל הבנה או סימפטיה גם לזה. הוא יודע שהעולם כבר הבין את הטריק ומה שעובד ברמה הלאומית הפסיק לעבוד ברמה הבינלאומית. אפילו לפוטין לא תהיה סבלנות למפגן כוח ישראלי כרגע מול הפלסטינים. נתניהו לא יכול לתת לקולות מימין שדוחקים בו "להיכנס בפלסטינים" לגבור, הוא לא יכול להיכנע להם גם אם הוא רוצה והוא לא יכול להתעלם מהם גם אם לא. מעבר לזה שזה שגם מלחמה כוללת נגד הפלסטינים לא תמחוק את הבעיה, זה אמור להיות ברור גם לאנשי ימין. לפעמים פנטזיות, גם אם מגואלות בדם, נשארות פנטזיות ולא משנה כמה נעצום עיניים ונקרא לזכותנו בשם הבטחה אלוהית.

הצעדים שעליהם "החליט" נתניהו לא מחדשים דבר, הם מעידים שישראל חסרת אונים. שש שנים עומד ראש הממשלה הזה בראשות המדינה. השכם והערב הוא מגמד את אבו מאזן ופוגע הלכה למעשה ביכולת של אבו מאזן להחזיק את היציבות ברשות, מעצים את ההתנחלויות ומעמיק את השיח הלאומני בציבור. אולי העדר המדיניות הגיע לנקודה הרתיחה, טוב לא יצמח מזה אבל טוב לא צומח כאן כבר הרבה מאוד זמן.

אני יכולה לקוות שיום אחד נתניהו ישלם בכיסאו, זה מחיר פעוט לשלם כאשר בצד הישראלי ובצד הפלסטיני לא מפסיקים למנות מתים ולגדל יתומים. העדר המדיניות הזה הורג, הוא הורג בני אדם והוא הורג תודעה. אם זו היתה תוכנית ריאליטי נתניהו כבר מזמן היה מודח, מסתבר שבמציאות הרייטינג עובד אחרת. 

החיים זה מה שקורה בזמן שאתה נואם באו"ם, נניח על איראן

אז היום צפוי לנו נאום באו"ם, נתניהו הכריז שצפוי נאום שיעביר את רחשי הציבור בישראל. אם אני מנחשת נכון, ואני בהחלט לא היחידה, נתניהו ידבר על איראן. אין מנוס מלומר שכלל הנראה הרחשים שלו הם לא הרחשים שלי, או של מישהו בסביבתי הקרובה, או של מישהו בסביבתי הרחוקה. מעטים מאוד האנשים בישראל שמדברים היום על ההסכם עם איראן. גם אם נניח שמה שנתניהו היה אומר על ההסכם עם איראן הוא נכון, הוא בטח כבר לא רלוונטי, הציבור בישראל המשיך הלאה, אבל נתניהו חי על אדי הבהלה שהוא אוהב לייצר. 

ברור שאפשר לדבר על איראן, אפשר לקשור את זה לעם ישראל היושב כרגע בסוכות, זכר למסע לארץ המובטחת, סימבולי לארעיות שישראל לא תסכים לה יותר, מכניס מיד לאסוציאציה שישראל היא הבית היהודי ולא חלילה הסוכה שלו, לא שאני טוענת שיש מי שחושב כך. יותר מזה, היום מציינים 77 שנים להסכם מינכן, שאין לו ממש קשר עם ההסכם עם איראן לבד מההתאמה להגדרה למושג הגנרי "הסכם". אולי אפילו במקום לצטט את צ'רצ'יל, יוכל נתניהו לצטט את יאן מסריק שאמר בעקבות ההסכם: "אם הקרבתם את מדינתי על מזבח השלום העולמי, אריע לכם. אך אם לא, רבותיי, שאלהים ירחם על נשמותיכם". ממש סגירת מעגל. 

אני לא יודעת מה יבחר נתניהו להגיד, כך או אחר זה לא רלוונטי. לנאום היום על איראן יהיה אך עוד הוכחה לחוסר הרלוונטיות של נתניהו כמנהיג בקנה מידה בינלאומי, לאומי או בכלל. מה שהביא אותי למסקנה העצובה שהחיים ככל הנראה אינם הוגנים. לו היו הוגנים, הדבר היחיד שהיה נתניהו אומר היום באו"ם הוא: "האם תרצה מאפה לצד הקפה שלך?"

כיום בפני ישראל ניצבים אתגרים אחרים לגמרי, ראש ממשלה שדבק בנושא איראן משל היה קרנות המזבח הוא ראש ממשלה ללא חזון, המשותק מפני עשייה אמיתית ומעוניין להדביק ציבור שלם בחרדות שהוא נושא עימו ומביא לשיתוק כולל. הניסיון לייצר מסע הפחדה ישראלי ועולמי הוא לא משהו שישאיר את חותמו של נתניהו לארך זמן, הוא רק מגדיל את רשימת הנזקים ההולכת ומתארכת. 

בימת האו"ם יכלה לספק לנתניהו את ההזדמנות לייצר משהו חדש, את ההזדמנות לדבר על חזון אמיתי ולהכיר בעבודה שלשמה הוא נבחר. אך נתניהו לא איש מעשה, הוא לא מפשיל שרוולים, בגדי עבודה אצלו זה שכפ"צ ביטחון ברקע גזרה כלשהיא כי זה טוב לתדמית וכאילו מחדד את נושא הביטחון. ביטחון ישראל הוא לא ביד ההסכם עם איראן, הוא ביד העומד בראשה שלא עושה דבר. 

כשנתניהו עמד בפתח הכניסה למטוס ואמר שהוא רוצה שלום, לא יכולתי שלא לשאת תפילה חרישית שביציאותו מהמטוס לא יחשוב כי שלב בגדי הים החל. נתניהו זורק סיסמאות כמו מועמדת לתחרות מיס עולם, עוד דינוזאור לא רלוונטי שפס לאיטו מהעולם.

הנאום הצפוי של נתניהו היום הוא נאום של ראש ממשלה מרוקן מתוכן, הוא לא יוכיח דבר מלבד מה שישראל עדיין מכחישה - נתניהו לא מספק את הסחורה. במדינת ישראל היום שולט אסקפיזם לא מוגדר. אין דרך להסביר איך בתוך קושי כלכלי וחברתי, של מערכות חיוניות שמתפוררות, כאשר במרחק לא קצר נאנקת אוכלוסיה תחת כיבוש ישראלי שאין לו ולמוסר ולו דבר, עדיין אפשר לחיות פה חיים טובים. מסתבר שכל עוד לא נותנים לשום דבר לעבור את הממברנות העדינות שעוטפות אותנו, אפשר הכל. מדינת הדיסוננס, תקשיב היום לדברי ההמנהיג, תהנהן, תאנח ולא תעשה דבר. אבל אולי שווה להזכיר לנתניהו שהחיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות, נניח לדבר באו"ם על איראן.

נאמר כבר הכל - מאום באו"ם

תחושת רעננות

אני מתחילה עם פוליטיקה, אבל צפוי יום עמוס עם מקטעי כתיבה ספוראדיים אז אני לא מתחייבת לגבי איך זה ימשיך. ביננו אם לא היה מאום (כך במקור שלי) נתניהו אתמול, אז וודאי הייתי מתעכבת על הכמעט-קרירות בוקר הנעימה שמשתלבת לי נהדר עם הקפה והשקט של הבוקר שהתגעגעתי אליה כמו שמתגעגעים לקפה של בית אחרי חופשה ארוכה (אני לא מהז'אנר שמתגעגע לחבר ותיק - סליחה). לא ממהרת להספיד את הקיץ, הוא עדיין כאן רק במתכונת נסבלת ולמרות שהקיץ בישראל הוא סוג של דרמה קווין שמתעכבת בכוונה ביציאה, הידיעה שהסוף קרוב היא כבר מנחמת. זורמת עם זה לא באה בדרישות, אבל מתחילה לחוש את עיקצוצי העונג שמלווים את מותו הארוך של הקיץ. כזאת אני - רוקדת על הדם.

עוד תמונה שאפשר להציג באו"ם
הצד הישראלי של המציאות
אפרופו יש גם קייטנות צבא בשטחים

כך או אחרת, אתמול נאם נתניהו באו"ם. במרבית העולם הנאום הזה לא עורר עניין ודי בצדק. אני יכולה להעיד רק על עצמי שהסיבה העיקרית שרציתי לשמוע את הנאום זה לדעת אם צדקתי בניחושים שלי - כן, זה תמיד אני ואני ואני. הבעיה שבסוף לא ראיתי כי למי יש זמן לשטויות? כשכבר סופסוף הקדשתי מזמני לנאום, כבר לא היה לי כוח לספור אם צדקתי במספר האיזכורים שהימרתי לכל נושא. היה שם כל מה שציפיתי שיהיה, אם כי אותי הוא הפתיע כשדיבר בגנות האו"ם - ללמדכם שתמיד יש הפתעות בחיים. גם ידעתי שהוא בוודאי יעלה עם עזר גרפי כלשהו, אבל התמונה הזו הצליחה להפתיע אותי (ונראה שגם את נתניהו שלרגע קל לא הסתדר איתה) בעיקר כי לא היה לתמונה הזו שום ערך מוסף - אז בשביל מה? אלא אם כן זה מרענן את נתניהו כי בכל זאת לא קל לשאת את אותו נאום שנה אחר שנה.

שקוף
גם יצא יפה עם הירוק שלמעלה

תכל'ס זה די עצוב שנתניהו כל כך שקוף שכולם יודעים על מה הוא ידבר, זה לא הספויילר משלשום שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם וחייליו גיבורים (שהיה צפוי גם אם נתניהו לא היה מכריז, רק אומרת), זו העובדה שהוא צפוי. אני לא חושבת שזה חלק ממהלך מבריק שנועד להרדים אותנו ושבסוף תצא ממנו איזה נתניהו surprise, נתניהו פשוט מיצה את עצמו. אין לו עוד שפן להוציא מאמתחתו, הוא לא מתכוון להגיע להסכם, הוא רוצה לשמור על האופציה פתוחה - גם למראית עין וגם למקרה שבאמת משהו פתאום יתגלגל לפתחו, ותוך כדי לחזק את מה שהוא מאמין בו - ישראל גדולה (ויהודית!) כולל גושי התנחלויות. זה ראש הממשלה שייצב הלכה למעשה את המשפט הארעיות היא אם כל דבר שקבוע. נתניהו רוצה להנציח את הכיבוש, זה נוח לו, אחריו המבול.

אין לראות בזה יציבות, כי אין דבר יציב כאן אלא אם כן אתם גרים בהתנחלות, זה ראש ממשלה זחוח, נרקיסיסטי וסטגנטי שעסוק בהישרדות. לא שהיו לי ציפיות שהוא יביא עימו תוכנית שתרעיד את סיפיו של האו"מ, אבל כמה נפלא זה היה לו אל דוכן הנואמים היה עולה נתניהו נמרץ שמדהים את כל העולם עם איזו אמירה ברורה לגבי העתיד. לו דווקא מול מליאת או"מ ריקה ועולם משועמם הוא היה הפעם מפיל פצצה ולא מחזיק איזה משהו ביד, אבל לנתניהו ביד יש רק תמונה, ובשביל התמונה של נתניהו אפילו לא צריך 1,000 מילים. אז ברור שתמיכה בהכרת האו"ם במדינה פלסטינית היא לא הבשורה שלו - אבל לגלגל את תפוחי האדמה הלוהטים אל מצרים, סעודיה וירדן? שנאמר come on. נאום באו"ם, שוין.

הנסיעה של נתניהו עלתה לנו
110,850 שטרות כאלה בחישוב גס
לפי שער הדולר של היום

פרשנים טובים ממני דיברו וידברו על ציר החמאס-דאעש-איראן המקושקש שנתניהו ניסו לרקום יחדיו במעשה רוקם לא מיומן ודי לי לומר שאני לא חושבת שיש מישהו שבאמת מקבל את קישקוש הציר הזה שלו, כלומר למעט אנשי הימין בישראל, חלק מיהודי העולם וציבור הנוצרים האוונג'ליסטים בעיקר. אלה הם גם האנשים אליהם דיבר אתמול נתניהו, כי הוא לא דיבר אל העולם, העולם קצת התעייף מלשמוע אותו, תדמית מר ביטחון לא עובדת (למעט כאן - ט.ל.ח.).

אני חושבת שהבנתי נגד איזו סכנה אמיתית כיוון נתניהו אתמול - נתניהו העביר מסר אל אנשי הממשלה ואל כל יריב פוליטי אפשרי. למעשה, היה זה נאום בחירות ראשון, רק באנגלית - עם אינו כובש בארצו היה קריצה לימין, הרצון בפשרה כוון למרכז הפוליטי, הצבא המוסרי כוון למי ש"קודם כל ישראלי" והקינוח היה אבו-מאזן כי הוא דיבר לא יפה קודם. לכן אין לי אלא להניח שנתניהו בכלל נסע לאו"מ כדי לדבר אל יריביו, חברי הממשלה שלו, הציבור בישראל שעוד מוכן לשמוע וגבירי היהדות האמריקאית שניציגהם באו לתמוך מקרוב. כל הסיפור הזה עלה לנו מיליון וחצי דולר. היה שווה? ולחשוב על כל הדברים שבאמת אפשר היה לעשות.

זרקור גזענות

לקסיקון ישראל 2014, דוגמית:

בלתי מעורבים - אזרחים פלסטינים חפים מפשע
רצח עם עצמי - הפצצות ישראל על עזה 
סרטן, בוגד, דובר חמאס, חובב חמאס, גיס חמישי - שמאלני
אריה/צל - פשיסט בריון
ערכים - שנאת ערבים
אי שפיות זמנית - רצח נער ערבי על ידי יהודי
תג מחיר - מעשי ביריונות על רקע גזעני

נו, אז איך זה לחיות בתוך מכבסת מילים? נקי ורענן לכם? המצפון רגוע? הכל טוב?

אבל זה לא רק מה שקורה עכשיו בתוכנו עם המבצע בעזה, זה גם מה שקורה בתוכנו יום-יום וכל האירועים האחרונים רק מדגישים את אותו. אנחנו חברה חסרת סבלנות וגזענית. והגזענות הזו הורגת, הורגת את הסיכוי שלנו לחיות פה, להעניק לילדים שלנו עתיד נורמלי פה, היא חונקת את הדמוקרטיה. מרתין לות'ר קינג כתב לפני משפטו בברמינגהם על שתיקת המתונים. היא נדמית לנו בסדר, אך היא הרוח הגבית של הקיצוניים. זה היה נכון בארה"ב של שנות ה- 50 וה- 60 וזה נכון היום בישראל.

אתם יכולים לצקצק עד מחר, הגזענות היתה פה תמיד אבל היא הולכת ומרימה את ראשה המחוער. זה לא כל כך מפריע למי שנולד יהודי, זה לא כל כך מפריע למי שחושב שהוא לא כזה ולכן לא חייבים להתערב, זה לא כל כך מפריע למי שבטוח שזה בשוליים, זה לא כל כך מפריע למי שחושב שזה יעבור. רק שזה לא עובר, זה מחמיר וגובר. אבל מזל שנולדתם יהודים, כי אם חלילה הייתם נולדים ערבים יכול להיות שהיה לכם פחות טוב, יכול להיות שהייתם חושבים שצריך פה משהו להשתנות.

אם הייתם נולדים ערבים אז היו למשל עושים לכם בעיות בשכירת דירה אם בכלל היו משכירים לכם, או שאולי סתם הייתם מוצאים איום יום אחד כשאתם חוזרים הביתה, הייתם עוברים מסכת משפילה בכל נקודת ביטחון, בתוך הארץ או ביציאה מהארץ, אם הייתם עונים לטלפון בערבית הייתים עשויים לחטוף מכות, אם החנתם את האוטו שלכם אתם עשויים לקבל מכתב נאצה או שמשה שבורה, אם נכנסתם למים בחוף הים היו עשויים לקחת לכם את הבגדים, והיו מתלחשים לכיוונכם, זורקים מבטים לא נעימים, מקללים, לא מוכנים לשבת לידכם, לפעמים היו מרססים לכם את הבית בכתובות נאצה, לפעמים סתם שוברים שמשה, לפעמים הייתם הולכים למשחק כדורגל וסתם היו צורחים לידכם "מוות לערבים", לפעמים סתם יכולתם לחייך למישהו הוא היה מעווה פניו בגועל, לא מתעלם, פשוט נגעל. סתם אסופה מקרית. בלי לדבר על נניח אם הייתם נער שיצא לבד בבוקר 3 אנשים היו יכולים לחטוף אתכם, להרביץ לכם, לגרום לכם לשתות דלק ולשרוף אתכם חיים.

ועזבו את מה שבני האדם מסביבכם יכולים לעשות לכם, גם הממשלה של המדינה בה אתם אזרחים היתה הופכת אתכם הלכה למעשה לאזרחים לא שווי זכויות, פשוט כי לא נולדתם לדת הנכונה. משחירים ציבור שלם ומסתתרים תחת האדרת שיש לו תעודות זהות כחולות ומכאן שווה זכויות, yeah right. הם לא אזרחים שווים, הם מעולם לא היו והמצב הזה רק מחריף, אבל בואו נחיה עם זה ולא נתקומם ולא ניתן לו שם כי לקרוא לזה גזענות או אפרטהייד זה הרי טירוף. כל פעם כשיש התפרעויות בציבור הערבי יש דיכוי חריף מחד וגינוי פוליטי מאידך שמיד הופך את כל מי שמוצאו ערבי ואינו יהודי בישראל למוקצה מחמת מיאוס. על הציבור הערבי בישראל כל הזמן חלה חובת ההוכחה. דמוקרטית, דמוקרטית אבל קודם כל תוכיחו את עצמכם לפני שתקבלו זכויות. זה לא עובד ככה, זה לא יכול לעבוד. 

עוד דוגמא לנושא הגזענות הממוסדת - המממ, לאן נעלמה הערבית כשפה שניה? איש לא יודע, איש לא שמע - היא פשוט התפוגגה. כבר שנים יש "עשבים שוטים" שמרססים על שלטי רחוב בחלק הכתוב בערבית, את השפה עצמה לא מחייבים ללמוד עכשיו כבר בשום כיתה ושום מוסד רשמי לא ממש מקפיד על שתי השפות הרשמיות, שלא לדבר על לימוד התרבות, עזבו תרבות רק ספרות, ערבית. וזה עוד בלי לדבר על הקצאת משאבים שם סירחון העוולה עולה השמיימה. אבל ודאי תסבירו לי שהדוגמא הזו אינה מוכיחה דבר.

הגזענות הזו הפכה מקובלת. היא כל כך בסדר שהיה לנו שר לביטחון פנים, גדעון עזרא שמו, שיכול היה להריח ערבים בקלות, כי הלא ידוע שיש להם ריח אחר. מעולם הם לא היו חלק, דוד בן גוריון סירב שתעודת הזהות שהוא נושא תהיה גם בערבית. מעולם לא היו הערבים שחיים בישראל חלק אמיתי מהחברה הישראלית. תמיד הם היו נספח לא רצוי, גם בתקופות הטובות. כי זה מן הידועים שערבי טוב הוא ערבי מת. ואנחנו חיים עם הגזענות האינהרנטית הזו. רק כמו כל דבר היא עתידה להמשיך ולהתגבר.

זה לא יעזור שבזיכרון הקולקטיבי שלנו אמור להיות צרוב המשפט "יהודים החוצה", עובדתית אנחנו מבינים את הלקח הזה רק כשהוא מופנה כלפי יהודים, אנחנו טובים בדדוקציה, אינדוקציה זה עדיין גדול עלינו מסתבר. 

זה לא משנה שבישראל נכנסה לתוקפה האמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית כבר ב- 1979.

זה לא משנה שבספרו של הרצל אלטנוילנד, הוא כותב על המדינה האוטופית שתקום לעם היהודי ואני מצטטת: "איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די."

זה לא משנה שבמגילת העצמאות נכתב "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."


זה לא משנה כי בישראל 2014 הגזענות זוקפת ראש והופכת לנורמה מקובלת שאנחנו מוכנים לחיות איתה.


אני יכולה להמשיך ולתת דוגמאות, לצטט פסקי דין וחוקים. העובדה היא שאנחנו חיים לצידה של הגזענות הזו ומעניקים לה תנאים טובים ורוח גבית. אבל העובדה המרירה היא שאין לנו עתיד במדינה הזו אם לא נדע להוקיע את שראוי שנוקיע ונלחם את מלמחת הצדק. אלא אם כן אתם בעד טיהור אתני, אתם וודאי יודעים שפה בשטח האדמה הקטן הזה, ישראל אמורה להיות בית לא רק ליהודים, אלא לכל אזרחיה ולכן אין הברירה היחידה שיש לנו כאן כדי להבטיח את חיינו כאן היא לסרב להיות אויבים. אין הבחנה בין דם לדם, בין רגש לרגש, בין אדם לאדם.


בדיוק ברגע החשוך הזה כל כך שנדמה שאין ממש תקווה, הדרך היחידה שלנו לשנות היא דרך הסירוב להיות אויבים, הסירוב לגזענות, הסירוב ללכת בדרך הפתלתלה והעצובה הזו שכבר נוסתה פעמים רבות כל כך בהיסטוריה ותמיד נגמרה רע. עזבו אתכם רגע ממה שקורה בחוץ, הסתכלו רגע פנימה ותסרבו לתת לגזענות הזו להרים ראש. העתיד שלנו כאן טמון אך ורק בסבלנות ובשוויון, שוויון אמיתי.