חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות שיריון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיריון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 בינואר 2015

אזרחי ישראל נתניהו קורא לכם

שוב היערכות ל"סופה" שוטפת את הארץ, שוב מזג האוויר בראש החדשות משל היינו ניו זילנד והדבר המעניין הבא, חוץ ממזג האוויר, הוא מצבן של חיות המשק. הכל נדחק לשוליים כשיש סיכוי לשלג בירושליים, והכוננות הזו שבאה לפניה, כמה נפלאה היא הכוננות. אפשר לעבור מכתבנו ליד המפלסות בכיכר ספרא, לעובד חברת החשמל על הגובה לאיזה סא"ל בפיקוד העורף ולחזאי בחוץ או לפני מסך ירוק. מהתבוננות במתרחש אין אלא לחזור למסקנה הישנה והטובה שאנחנו פשוט עם רודף דרמה ולחץ, ואם בעולם מתוקן התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אצלנו תפקידה של התקשורת הוא לשמור על סף מתיחות מינימלי. הרי אם החל לרדת שלג בירושלים, צריך לעצור את העולם, אחר כך מתפלאים על אלה שנוסעים במיוחד לראות שלג ונתקעים, ברור שהם נוסעים זו הדרמה בעיצומה ובכולנו (כמעט) מקנן לירון חולצה אפורה.

אני, בועטת במוסכמות שכמותי, לא מתכוונת לדבר על הסופה, גם לא לעלות לירושלים. אני  אשאר לי ספונה בבית ואצא ממנו רק לדברים ההכרחיים ביותר. וכאן עם הקפה והמחשב, אני אוכל קצת לדבר רגע על אזרח מספר 1. בבוקר סוער זה, כבר עם הקפה הראשון, בנצלי את העובדה שאני גם חולה וגם כל דרדקי הבית ישנים, התפניתי להתעדכן בקורה את מדינתנו המתמודדת עם אוויר פולארי, הרי הוא האוויר שבא מן הקוטב הצפוני. כאילו שהיינו צריכים תוספת קוטביות במדינה הזו. בחוץ אמנם נושבות רוחות, אך כאן עוד לא יורד גשם ומזג האוויר מעסיק את כולם. היה די משעמם באתרי החדשות, פניתי לרשת החברתית.

את הבוקר שלי פתח ראש הממשלה. אני לא חושבת שהוא באמת התכוון אליי, אבל הוא פנה לאזרחי ישראל בפניה נרגשת להציע מועמדות/ים למקומות המשוריינים והריאליים שנתונים לבחירתו בליכוד. אני מבינה שנתניהו מנסה ללמוד את המשחק של הרשתות החברתיות, שאותו אגב משחקים נהדר לפיד ובנט, אבל אם אתה משחק את המשחק אז תעשה אותו כמו שצריך. בסרטון היוטיוב שהיה מצורף לציוץ היה נתניהו שאנחנו כבר מכירים - עייף, מלא בעצמו ושחוק. אבל חוסר המקצועיות של הצוות היה ניכר, זווית הצילום לא היתה מחמיאה, העריכה היתה גרועה - בעיקר עם הקלוז-אפ המפתיע בסוף, מוזיקת המעליות לא סיפקה את הסחורה והרקע של הסלון הסטייליסטי היה מתוך ז'ורנל ולא מזמין. אך הכי גרוע - מול הדינמיות של מתחריו הפוליטיים, הוא נראה כמו אחד שצריך ללכת לישון בפקודת רופא. מי היה יועץ התקשורת (אויש שיט, לא כתבתי על מיכאל פלקוב - עוד סוגיה מעניינת) שחשב שהסרטון הזה הוא הקונספט הנכון לעניין הזה?

תכל'ס זה אחלה רעיון, אני מודה, בעיקר בגלל שאני גם די בטוחה שנתניהו כבר יודע למי הוא יציע להיכנס לרשימה. אגב,עושה רושם שהשיריונים האמיתיים בליכוד הם של אלה שמחזיקים בהכי הרבה רשימות חיסול (ע"ע ישראל כץ), אבל זה לא קשור. הרעיון לפנות אל הציבור זה רעיון טוב שמנסה להתמודד בצורה עממית עם הטענה המופנית אליו לגבי ההתנהלות הלא דמוקרטית שלו, הצעד הזה נתפס מאוד נכון בקרב הציבור הרחב ולא משנה אם פרשנים יגידו שזה רק ספין. הפניה לציבור זה אחלה רעיון, בעיקר בגלל שהציבור יחשוב שזה רעיון מעולה וכל ביקורת על זה תתפס כקנטרנות מיותרת. רק למה הביצוע כל כך כושל?

עליי זה לא עובד, אני בכלל הפסקתי מזמן להבין מה קורה לראש הממשלה, לבד מאימוץ הסגנון הטוקבקיסטי שבעיניי לא עושה לו טוב, הוא גם התחיל לחזור על עצמו ואני לא חושבת שזה עניין של גיל. לא שאני משווה, חלילה, אבל בזמנו אמרו על יאסר עראפאת שרק כאשר הוא חוזר על משהו 3 פעמים ברציפות הוא באמת מתכוון לזה. אצל נתניהו, אני מהמרת שהמקרה אחר - הוא פשוט מצא דרך שכנוע חדשה - למצוא מנטרה ולחזור עליה. בעיקר כאשר הוא עצמו לא משוכנע. אין מצב שהוא חושב שהרשימה של הליכוד טובה, בטח לא עם מירי רגב תקועה לו בחמישה הראשונה (לפנים שלך, שנאמר), אבל הוא ממשיך לחזור על זה. עוסק בתעמולה אינסופית שנראית כמו נגזרת של ניסיון אחרון בשכנוע עצמי. 

אחרי הסרטון הזה לא נותר לי אלא לקוות שלא יהיה סרטון המשך, נוסח  גמר כוכב נולד ובו יוכלו האזרחים להצביע מהבית עבור המועמד המועדף, זה כבר לגמרי יהיה למעלה מכוחי. הסרטון של נתניהו לא רץ לבדו באינטרנטים, גם הבית היהודי הצליחו לעלות עוד סרטון, הפעם עם נשים תל אביביות שמדברות על בנט "זה שעושה להן את זה" אבל "הוא ימני", תסלחו, אין לי כוח לדבר פה גם על זה. זה מביך אותי בכל רמה שהיא ואתם אפילו לא רואים אותי מסמיקה. טוב, נגמר הקפה (העשירי בטח מאז שהתחלתי), היה יום ארוך ואפילו ברד. ובירושלים? טוב, אשכרה ירד שם שלג. אבל הכי חשוב בירושלים יושב לו נתניהו ומחכה לשמות שלכם, תהיו אזרחים טובים תעזרו לו. בתמורה הוא מקסימום יאשים אתכם בבחירות הבאות, כי אגב, בשולי הדברים מי שאחראי למחירי הדירות זה בכלל אולמרט. אין, נתניהו הכי טוב, אפילו מבקש עזרה לבחור משוריינים לרשימה, אל תבאסו תזרמו איתו, מה לא סבבה?

יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

טקס הכניסה בברית הנישואין (5 אותיות) ורמז: זה לא עניינו של אף אחד

תמונה של כאלה לא דרוכים -
לא כל כך מומלץ
אוף כל כך הרבה דברים אני רוצה לכתוב. והם עוברים מהפרטי לציבורי, מהאישי ללאומי, ואל תתנו לי בכלל להתחיל עם העולם. אז במשך היום אני מנסה לכתוב, לפעמים זה מצליח, לפעמים פחות. והבנזוג בחו"ל והשינה לא ממש מגיעה וכבר יש אנרגיה אבל היא מהולה בסוג של דאגה. בעצם אם אני קוראת את עצמי מה שאני מנסה להגיד זה שיש בי דריכות, כזו שלא מאפשרת לי באמת להיות בשגרה. כאילו משהו שאני לא רואה כל הזמן רודף אותי ואני צריכה להיות מוכנה לכל דבר שלא יבוא. הבעיה היא שאני לא ישנה מספיק בגלל זה וכל הסיפור הזה נוטה להיות בעל אופי נורא מייגע. וביננו אני מניחה שלא צריך להיות רופא כדי לדעת שזה לא מומלץ וזה אפילו די מדכא כי אתה לא יודע מה ישים לזה סוף. אם זה ההחלטה האישית שתדרוש התאפסות או שמא זה משהו שחיצוני שעוד לא ממש נפתר ואני צריכה ללמוד לנתק. מה שקורה כאן מלחיץ אותי, אבל זה הופך אותי לבוגדת. זה מצחיק לאהוב כל כך, להתאמץ בכל יום כדי להישאר ולהיות מקוטלגת ונחשדת. 




נזנחו בצד
לא ממש מספיקה לעשות כושר וזה מייסר אותי, בעיקר בגלל שאני מסוג האנשים שמאמינים שאם אתה רוצה משהו אתה עושה אותו. מה שאומר שאם אני לא עושה כושר אז אני לא רוצה? כי דווקא יש לי תירוצים ממש טובים. אופס, הייתי צריכה לומר סיבות, נכון? אז להשאיר את הנוער לבד לשעה וחצי ולרוץ זה קצת בעייתי, בטח אם אני רוצה גם לכתוב (עליתם על זה - כנראה שכתיבה חשובה לי יותר). את תרגילי הלילה אני לא עושה כבר יומיים כי התמקמו לי שלושה ילדים בחדר השינה וכבר לקחו תחת חסותם גם את המזרן הדק של האימונים. ותכל'ס אני נורא עייפה מלהיות אנרגטית כל הזמן ומרגישה שהגוף שלי לא ממש יעמוד כרגע במעמסה כזו. מנחמת את עצמי שכשבנהזוג יחזור, אני אתחיל לישון יותר טוב וגם להתאמן. שנאמר, למה לא לקוות אם אפשר?




לפעמים לדפוק ת'ראש בקיר זה סוג של
בריחה - תמונה אופטימית
ואז כשמגיעות כל החדשות מבחוץ עם דאעש ופרגוסון ומרעין בישין שכאלה, בא לי פשוט לברוח מכל העולם הזה ופתאום להתיישב בחלל לא נשמע כמו רעיון מופרך כל כך. אבל מה שהכי חודר מבעד השיריון שלמדתי לעטות על עצמי זה מה שקורה כאן. עזבו אתכם רגע מהארכת הפסקת האש, אם כי מצב הלימבו הזה אליו נכנסנו הוא באמת פתאטי, בעיקר מכיון שהוא מוכיח שאין לנו הנהגה ולא שלא ידענו את זה קודם, אבל זה נותן משנה תוקף. וכשברקע שר האוצר נשמע אתמול אומר שטילים על הדרום לא באמת שוברים שגרה בישראל, אני שואלת שוב, אז בשביל מה יצאנו למלחמה הארורה זהו? וכשברקע מתגלה (לא שלא ידענו, אבל ממש כמו המנהרות לא הבנו את ההיקף, חה!) שאופסי יש יותר קיצוניים מהחמאס בעזה, אז תגידו - אתם לא מרגישים שקצת עשו עליכם סיבוב? ייתכן שאני הלא הגיונית כאן, אבל לי זה עושה עוד יותר חשק לדפוק את הראש בקיר, מה שיסייע לתסכול ויש בו מן הסיכוי לטשטש הכרה. 





Wedding - highly over ratted 
אבל זה לא הכל, הו לא זה לא הכל. ואם אני נשמעת לכם קצת כמו חתול תעלול זה רק בגלל שיש לי עוד משהו לשלוף פה מהכובע. כמה אנשים לדעתכם התחתנו היום? לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש כ- 53,000 חתונות בממוצע (אם כי זה מעודכן עד 2013) בשנה מה שמשאיר אותנו עם בערך 145 חתונות בערב. כל כך הרבה אנשים מתחתנים ובכל זאת כל המדינה מדברת על החתונה של מורל ומחמוד, שאפילו לא ידעו בעצמם שהם כאלה סלבריטיז. ולמה כולם מדברים עליהם? כי הוא ערבי והיא יהודיה שהתאסלמה והתבוללות זה אם כל חטאת מסתבר, עזבו אתכם מ"אם כל חטאת", סגן שר הדתות חושב שזו "שואה שקטה" (אל תרימו גבה, כנראה שכאן כן מותר להשוות, השימוש בשואה כמקור להשוואה בינתיים אסור בעיקר לשמאלנים). שואה, לא פחות ושקטה (טוב השואה הקודמת עשתה כל כך הרבה רעש שאפילו אלוהים [אל דאגה, אין שינוי בהעדר מערכת היחסים בינו וביני] לא ממש שמע). כנראה שאין לנו אלא להמתין מעט עד שיתבררו ממדי הזוועה. 




בינתיים מצעד של פוליטיקאים שמנסים להיות "קודם כל יהודי" כי יהודי זה הכי, אחי. שר האוצר מסביר שאם הבן שלו היה מביא חלילה שיקסע זה היה מאוד מצער אותו, מזל שהוא לא דחף את הנורבגית מתחת לאף של נתניהו כי באמת אף אחד לא עשה את ההקשר. אבל חוץ מהנורבגית שהייתי חייבת להכניס, תסלחו לי שכרגיל אני יוצאת המעצבנת אבל תוציאו את האף הגזעני שלכם מהמיטה של אנשים אחרים, חלאס. איזו מין מדינה נחשלת אנחנו שכל הזמן עסוקה בתורת הגזע? אויש, הפריע לכם שכתבתי תורת הגזע כי זה עושה קישור לשואה? אבל מה לעשות שתורת הגזע היא הרבה מעבר לגרמניה הנאצית. ומה לעשות שגם אם לא נרצה לקרוא כך לילד זה עדיין בדיוק זה. אנחנו פשוט גזענים וכשאני פוגשת גזעני אני מתחילה להבין אנשים שמתבוללים וגם מודה על זה שתכל'ס התבוללות לפחות מצמצמת, יש להניח, את מספר הגזענים כך שכבר יש סיבות להיות בעד. אבל מעבר לגזענות, חתונה זה עניין פרטי ואישי ומדינה שלמה ניסתה לעשות מחתונה קרקס ועשתה מעצמה קרקס. איזו פארסה מטורפת זו? שני אנשים מתחתנים אז זהו, סוף פסוק, אחלו להם בהצלחה ותמשיכו. או שתתעלמו כמו שאתם מתעלמים מעוד עשרות זוגות ביום שמתחתנים מהטעם הפשוט שאתם לא מכירים אותם. חתונה של אנשים אחרים היא לא עניינו של אף אחד, אלא אם כן זה הזוג או מקורביו ולא כל עם ישראל לא נחשב משפחה.




Embedded image permalink
דוגמא לאנשים שקונים את זה
הפרשה הזו מעלה עוד נושא מעניין והוא שנושאים כמו דת, מורשת והתבוללות תמיד יאמרו בגוף ראשון רבים למשל "באירופה אנחנו מגיעים ל- 80% נישואי תערובת", טוב זו כנראה צרת רבים, שוין וידוע שכולנו משפחה אחת (אז מה אם בפיסקה הקודמת טענתי שלא). אבל זה יותר מזה, אנחנו תקועים בתוך שיח בלתי נסלח של "עם נבחר", "הבטחה אלוהית" ומיני שכאלה והאמת שיש כנראה המון אנשים שקונים את זה. ההסתכלות האתנוצנטרית הזאת יוצרת אצלנו גם הבחנה ברורה לגבי מה טוב ומה רע היחסי בעינינו, מעניקה איצטלה של מוסר ויוצרת נורמות של אי שוויון, תוך העדפה של נרטיב דתי על ערכים אוניברסליים. אבל יותר מזה, אנחנו לא חיים במדינה יהודית ודמוקרטית, בפועל המדינה הזו היא קודם כל מדינה דתית וכמו שכבר טענתי בעבר (וגם כאן בעצם, הממ וכאן - טוב די, הנושא כנראה מעסיק אותי) המצב הזה רק ילך ויחריף. הייתי כותבת כאן על להב"ה אבל אורי משגב הקדים אותי. אבל הבעיה היא באמת בעיה של כולנו, של כל הרוב החילוני שעדיין יש בארץ שמקבל את גזירת הציבור הדתי מכיון שיש להתחשב בו, רק שבינתיים הדת הזו הולכת ומצמצמת את צעדיו. אני מבינה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ולא רק דמוקרטית, אני מבינה את הצורך להתאים דברים לדת (גם אם אינני מסכימה) אבל בעיני חופש הפרט גובר על הדת ורק חופש מדת יוכל להבטיח מחד חיים דמוקרטיים ולאפשר ליהודים דתיים לשמור על הדת יותר מאשר כל ארץ אחרת.

אני יכולה להמשיך, אבל אני אעצור פה ורק אשאיר אתכם עם חומר למחשבה.Embedded image permalink


זה די שובר את הלב כשחושבים על זה כמה התרחקנו מחזונו של חוזה המדינה. מזכיר לי את הסטיקרים הניו אייג'יים של "אל תניח למי שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות", נראה לי שהתכוונו ממש לזה, רק אומרת.