חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות שם תואר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שם תואר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 29 בספטמבר 2014

סיסמאות

עמוד או שמא נקודת מפגש?
אם הבנתי נכון זה שכתבתי על פוליטיקה השאיר אתכם לרגע נבוכים כי כבר התרגלתם לפוסטים אישיים והנחתּי עליכם פוליטיקה בלי אזהרת טריגר. אני מתנצלת. לא, זה לא ישתנה, אני כותבת את מה שמרגיש לי באותו רגע או מה שמתבשל ימים. לפעמים זה אישי וחושפני, לפעמים פוליטי ולפעמים משהו אחר. בהתחלה, כשרק חזרתי לכתוב, חשבתי, טוב על מי אני עובדת? בהתחלה לא חשבתי על כלום, רק כמהתי לכתוב. אבל תקופה, די ארוכה יש לציין, עוד תהיתי לאן ואם בכלל להתכוונן בכתיבה. התחלתי אישי, המשכתי פוליטי ולקח לי זמן עד שהבנתי שאני כותבת לעצמי ולכן אני לא מוגבלת. ברגע שהבנתי את זה, הפסקתי לתהות ולהתכייל ופשוט הנחתי לעצמי להוציא. מבחינתי השם של הבלוג הזה הוא בגדר אזהרת טריגר קבועה ועומדת. אני לא מתחייבת לכתוב על שום דבר באופן אבסולוטי ואין לדעת מה יביא איתו היום (או הימים, כי לאחרונה אני לא מספיקה לפרסם בכל יום). זאת אומרת שמה שאני מנסה לומר פה זה "היו נכונים", אל תצפו אף פעם וכך גם לא תהיו מופתעים. אז הנה אנחנו על אותו עמוד. אפשר להמשיך.



מנוע של בואינג
אז,לצערי, יש להודות, מהבוקר מסתובב איתי, נתניהו, שאמר טרום עלייתו למטוס, בעוד רעשי מנועי הבואינג בו טס לניו יורק משמשים כרקע, שהוא עומד לספר לעולם על גבורתם של חיילי ישראל ועל צה"ל, הצבא המוסרי בעולם. ברור לי שאתם מצפים ממני לכתוב למה אני חושבת שזה לא ממש נכון, אבל אני אפתיע אתכם, אני ממש לא מתכוונת לדון בזה וגם לא בפער האינהרנטי בין צבא למוסר והצורך התרבותי-חברתי שלנו לחבר בין שני המושגים. מה שכן מעסיק אותי זה שנתניהו לא מסוגל להגיד צה"ל בלי להגיד אוטומטית גם את רצף המילים "הצבא המוסרי בעולם". ביננו זה מדאיג. כשמשהו הופך לסיסמא, אנטנת הסקפטיות שלי מיד מזדקפת. זה בערך כמו שכבר אי אפשר לשמוע את נתניהו אומר ישראל בלי להזכיר שזו מדינה יהודית. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא צריכה כל הזמן תזכורות עם שמות תואר. כאשר שמות מתחילים להופיע עם שמות תואר, אני מתחילה להילחץ שמישהו מאוד רוצה לשכנע אותי. כשמישהו מאוד רוצה לשכנע אותי אני לרוב נוטה להאמין שהוא לא ממש מאמין במה הוא אומר ורק רוצה שעוד אנשים יסכימו איתו כדי להרגיש יותר בטוח במה שהוא אומר. 



זה מדבר בעד עצמו, אני חושבת
נתניהו הוא איש של סיסמאות, ככה הוא הופך את השיח לרדוד יותר ומצליח להשיג את המטרות שהוא מציב לעצמו, ואם תהיתם - לדעתי, המטרה הראשונה של נתניהו זה להישאר ראש ממשלה. דרך אגב, למרות שלא שאלתם, אני חושבת שמטרתו השניה היא לא להיות מופתע. לכן, המהלך משבוע שעבר של סער מטריד את נתניהו הרבה יותר ממה שנדמה כי הוא לגמרי נתפס עם המכנסיים למטה וזה לא קרה בצורה כל כך מובהקת מאז פרשת הקלטת ואז נתניהו עוד היה טירון, היום הוא כבר לא. הבעיה העיקרית ששנות שלטונו של נתניהו כל כך הרגילו אותנו לסיסמאות שהציבור מקבל אותן כעובדות גם כי נוח לו מאוד עם העמדות האלה וגם כי הן נותנות מענה סתום לכל תהיה שיכולה לבוא. תנסו את זה - זה עובד גם על הכאילו טיעון של "מדינה יהודית" (וזה מפתיע עד כמה זה פורט על נימים עדינים אצל מרבית הציבור) ועובד אפילו טוב יותר עם "הצבא המוסרי בעולם".


הבעיה מתחילה בזה שלומר משהו שוב ושוב לא באמת הופך את זה לנכון. ויש כאן מילכוד כי אם תאמר משהו המון פעמים והוא יהפוך לחלק מהשיח במידה רבה המילה כן יצרה מציאות. במקרה של צה"ל הצבא המוסרי בעולם כבר הגענו למצב שהציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שאין צבא מוסרי ממנו. בואו גם נניח לשם הדיון שזה נכון, אבל מה קורה בצבא המוסרי בעולם כאשר נעשים בו לפעמים, לעיתים הכי רחוקות, נדירות, מעשים לא מוסריים? אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה הצבא המוסרי בעולם ואין בלתה הרי שאין בנו מקום לבחון רגעים פחות מוסריים, אלה נמצאים בשטח המת של זוית הראיה. הם הופכים להיות בטלים בשישים כביכול, היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. אבל אם בתוך משהו שנתפס כטוב (ושוב עלי לעמוד על הדיסוננס האינהרנטי היות ומוקד הדיון הוא צבא) מתקיימות התנהגויות לא טובות והן "מוחלקות" הרי שנפתח פתח מעשי למעשים לא מוסריים. אבל יותר מזה, מה הופך משהו למוסרי? והאם אנחנו מדברים על מוסריות אבסולוטית או יחסית. הקביעה כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם מתיימרת להיות אבסולוטית בעוד היא למעשה מאוד יחסית ויתרה גם במקום ששום השוואה לא עושה לה טוב תכל'ס. וכשאנחנו מגדלים ילדים (ראו פרשת אדם ורטה) ילדים שמאמינים אבסולוטית שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, הם לא יפעילו שיקול דעת ולא יפעלו כדי להוכיח שצה"ל אכן כזה, הם יפעלו מתוך אמונה ולא מתוך מחשבה. וככה אפילו לא נחים על זרי דפנה (בהנחה שהיו כאלה), ככה פשוט מחליקים בלי לשים לב. 



ואז נפל לי האסימון, אני לא יכולה לבלוע סיסמאות.אני לא דבקה במנטרות, אני מעדיפה מטרות ברורות, זה כנראה הנון שלי (כן, תרתי משמע). זה לא עובד לי, לא במישור האישי ולא במישור הציבורי. סיסמאות ומנטרות הן בדיוק הדברים שאני מנסה להימנע מהם כל הזמן ולצערי אני ממשיכה לגלות אותן בכל מקום אליו אני פונה. היכולת לאמץ סיסמאות שכאלה מבלי לבדוק אותן היא בדיוק ההפך מהסקפטיות שטבועה בי. דווקא במקומות שאני הכי אוהבת, אני מסתכלת תמיד דווקא על הפגמים, אבל לא כדי להתקטנן, כדי לאהוב, להכיל ולשפר אותם. אם אני אגיד שאני האמא הכי טובה בעולם, זה לא יעשה אותי כזו גם אם כל אחד מילדיי יפנה אלי כך בכל משפט שלו. אנחנו יכולים להמשיך ולדבר על צה"ל כצבא הכי מוסרי ולהביא שלל דוגמאות. כל עוד לא נשים לב איפה אנחנו שוגים, זה ישאר ריק מתוכן. וכל עוד הדרג המדיני משאיר את צה"ל במקום הבלתי אפשרי ככלי להנצחת הכיבוש שום מכבסת מילים לא תשנה את הפגיעה המתחייבת דווקא במוסריות של צה"ל. זה מעגלי. אני בעד צה"ל מוסרי, אבל אני לא אגיד את זה כשזה לא נכון. אבל אני בעיקר ארצה שחיילים בצה"ל לא יאמינו בעיוורון שצה"ל הוא הכי מוסרי, אלא שיפקחו עיניים ויבחנו את מעשיהם בגלל שהם רוצים שצה"ל יהיה מוסרי ופה יש הבדל עצום.


אז נתניהו שוב יעמוד באו"ם והפעם ידבר על חיילי צה"ל, בניו של העם היהודי ששרד בשואה (תוזכר לפחות פעמיים) מול טרור החמאס ואיך מול הפונדומנטליזם האיסלמי ניצבת ישראל המוסרית וכל מה שהוא יעשה זה יבנה עוד מעטה של תדמית שנועד להסוות את הסדקים מתחתיו. ואנחנו נקשיב לו ולמרות שאנחנו מרגישים את הסדקים מתחת לרגלינו, נעדיף להאמין למה שהוא יצייר כי כמו כל טובע אנחנו נאחזים בכל שביב קש שמוצע לנו. בינתיים המחיר שנידרש לשלם מאמיר. כל סיסמא עולה לנו יותר. נתניהו אולי לא יהיה פה ביום שיוגש לנו החשבון, אבל הילדים שלנו כן ועם סיסמאות לא משלמים חשבונות, גם לא הולכים למכולת, גם לא מצליחים לקיים מדינה.


יום שני, 1 בספטמבר 2014

מה בין איגרת לאגרה

חשבתי לכתוב על תחילת השנה בחינוך ביתי, אבל אז נפלה לידיי הפנינה הזו - האיגרת של שר החינוך לתלמידים לקראת שנת הלימודים, מכיון שלא בכל יום נופלות תשורות שכאלה, מיד היה לי ברור שאני חייבת לכתוב בדיוק על זה. במידה מסויימת וכחלק ממערך שיקולים שלם, אגרות ממין אלה נופלות תחת הקטגוריה של סיבות מערכתיות בגינן אני שמחה עוד יותר על הבחירה בחינוך ביתי. כבר מזמן הסברתי שהשיקולים שלי לבחור בחינוך ביתי התחילו אמנם מתוך סלידתי מהמערכת, אבל עם השנים (כתבתי על זה הרבה, למשל כאן), שיקולים אחרים תפסו את מקומם, אבל זה לא בגלל שהמערכת השתפרה לצערי, היא פשוט לא פונקציה מבחינתי. 

בעוד שהורים רבים חושבים שהסיבה העיקרית לשלוח ילדים לבית הספר היא חברה ופיתוח העצמאות, אני מוצאת את זה קורה גם בחינוך ביתי בהנחה שלהורים יש מספיק מודעות לזה וכיון שרוב ההורים בחינוך בעלי מודעות הרי שזה בדרך כלל ככה. אני לא אלאה אתכם כיון שגם על זה כבר כתבתי. לכן אם ניתן לייצר חברה לילדים בחינוך ביתי הכוללת גם את קבוצת השווים וגם מסגרות רב גילאיות ואת העצמאות ש הילדים ניתן לפתח ע"י דרכים נוספות מלבד ההליכה לבית הספר, הרי שאני נשארת עם הנושא של לימודים וערכים. לצערי מרבית ההורים יסכימו איתי שלא רק שאין למידה משמעותית בבית הספר, בית הספר לא ממש מכין את הילדים לחיים ומרבית המקצועות הנלמדים בו לא ממש יעילים לעתיד הילדים ויתרה גם ניתן, אם רוצים ללמוד אותם די בקלות בהרבה פחות שנים, אני נשארת עם ערכים ואינדוקטרינציה. ואישית, אני מערכיה את כל ההורים שעומדים בקו האש ומנסים למזער את נזקיה, אני אישית לא אמיצה דיי להתמודד עם זה.

שר החינוך הנוכחי ממשיך בקו אינדוקטרינציה שהמערכת כבר מקדמת שנים רבות, אינדוקטרינציה שכל מטרתה היא להפוך את הילדים שלנו לישראלים טובים יותר. אל תבינו לא נכון, גם אני מגדלת את ילדיי לאהוב את המקום הזה וכבר מזמן הפסקתי לחפש סיבות רציונאליות, כי רגש לא זקוק לסיבות. אני מגדלת אותם לאהוב את השפה, לכבד בני אדם, להבין את ההיסטוריה שהביאה אותנו לכאן, לראות את המסורת ארוכת היומין שמשייכת אותנו למקום ולאנשים מסביב, אבל אלה נלמדים על הדרך, בעוד שחשוב לי יותר ללמוד אותם לחשוב, לשאול שאלות, להיות בני אדם והמכירים בערכם של ערכים אוניברסליים כמו זכויות אדם וכבוד האדם. 

אני לא מלמדת אותם בסיסמאות - אין "למידה משמעותית", אין "האחר הוא אני", אין "שואה, צבא, אלוהים" - אין קלישאות כי מקלישאות אי אפשר ללמוד כלום, קלישאות הן דיקלום ודיקלום יכול להיות נחמד אם הוא מגיע בחרוזים אבל בטח לא ממש יותר מזה. שר החינוך הנוכחי הוא אריזה, והיום הוא גם אריזה יותר מהודקת אחרי ניתוח קיצור הקיבה שלו. הוא כנראה גם אדם ערכי בדרכו, אבל הוא לא באמת עושה רפורמה בתוך מערכת החינוך, הוא בעיקר אורז את כל החבילה הזו במילים יפות שלא ממש מחזיקות מים ולא מתורגמות למציאות. האגרת שלו לתלמידים השנה היא אך עוד דוגמא בדיוק לזה.

הנה היא לפניכם - פאר הקלישאתיות ואי אמירת דבר ב- 356 מילים:

תלמידים ותלמידות יקרים,
מחר מתחילה שנה חדשה, שנה של הזדמנויות, שנה שבה אתם ומדינת ישראל כולה עולה כיתה. במהלך השנה שחלפה שקדנו על יישומה של תכנית חדשה, כזו שתהפוך את חווית הלמידה למסעירה, מעוררת, מסקרנת. מערכת החינוך אליה תבואו מחר מותאמת יותר למאה ה – 21. את שיעורי ההיסטוריה, התנ"ך או מדעים ומתמטיקה תקדישו לא רק לרכישת ידע אלא גם לפיתוח חשיבה, להעמקה, לדיון ודיאלוג פורה. למידה משמעותית תוביל אתכם למפגש מעמיק עם החומר הנלמד. אנו מקווים, שתכנית הלימודים תשפיע על הזהות שלכם, על האישיות שלכם ותאפשר לכם לבנות חיים משמעותיים.

נתחיל מזה שהיה נחמד לו היה כותב תלמידות ותלמידים, אבל אז תגידו לי שאני נטפלת לזוטות אז הלאה. 

בחנתי את תוכניות הלימוד שהעלה משרד החינוך לרשת ולא ממש ראיתי  את ההבדלים המשמעותיים בתוכניות הלימודים. לכן אין לי אלא להסיק ששר החינוך מתעסק בעיקר בכתיבה שיווקית. זה אמנם נדבך חשוב בשוק העסקי, אבל אני סקפטית לגבי החשיבות האמיתית שלו בתחום החינוך. יתרה, כאשר מחליפים לי את האריזה הקרועה באריזה מנצנצת אני עדיין יודעת שהמהות עצמה לא משתנה. הרעיון שחומר הלימודים הוא לא רק ידע אלא תהליך חשיבה הוא אכן נכון, אולם אני סקפטית אם לבד מאמירה זה גם יתפוס בשטח. תראו לי את המורה העומד/ת מול כיתה של 40 תלמידים ויכול/ה באמת להיכנס למהות ולייצר תהליך של חשיבה. א. יותר מ- 50% מהשיעור מוקדש לבעיות משמעת. ב. היא/הוא צריך/כה להספיק לעבור על החומר ולהגיע לאיזשהו קו מינימלי של הבנה בקרב כל הכיתה. איך אפשר בתוך כל זה לייצר תהליך למידה מסעיר אין לי מושג. איזה דיאלוג פורה אפשר לייצר מול קבוצה גדולה כל כך של תלמידים? אלא אם כן בדיאלוג פורה מתכוון שר החינוך לדיאלוגים בנושא משמעת וצרחות של מורה עצבנית שלא משתלטת על הכיתה. והעמקה היא רק עוד דרך להסביר את הפערים.

שימו לב כמה שמות תואר נכנסו כאן, לעבות טקסט בשמות תואר זה נחמד אבל זה בעיקר מעיד על מאמץ כי כאשר יש באמת תוכן אין צורך בשמות תואר רבים. אני לא מתיימרת לקרוא לעצמי כותבת, אבל מהקצת שאני כן יודעת כאשר טקסט מלא בכל כך הרבה שמות תואר סביר להניח שיש כאן האדרה שלא לשמה - מסעירה, מעוררת, מסקרנת, פורה, משמעותית, מעמיק. אם אתה צריך כל כך הרבה מילים כדי לתאר כנראה שזה לא ממש ככה ותיאורים שכאלה רק יכולים להכניס לאווירה אבל לא באמת לייצר אותה. 

ולקינוח הפיסקה סיסמא חסרת משמעות. מה בדיוק בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, תנ"ך, מדעים ומתמטיקה (ושימו לב גם לבחירת המיקום של כל אחד מהנושאים ברשימה)  ישפיע על זהות ואישיות ויבנה חיים משמעותיים? לי נראה שמדעים ומתמטיקה הוכנסו למשפט הזה סתם (ע"ע לימודי אבולוציה בישראל). לעומת זאת תוכניות להרחבת לימודי התנ"ך והשואה (נו היסטוריה, רק שבהיסטוריה משרד החינוך מתכוון בעיקר להיסטוריה של העם היהודי) מכוונת בדיוק למטרה האמיתית של משרד החינוך - יצירת דור דתי ולאומי יותר. אם המשמעות של להיות תלמיד בארץ הוא להיות יותר יהודי ויותר לאומני הרי שאין ספק שבתחום הזה אכן משרד החינוך הולך ונותן דגש רב יותר. השאלה היא מתי יתעורר ציבור ההורים? מסורת, דת, היסטוריה אתנוצנטרית זה לגיטימי כל עוד יש תכנים נוספים, השאלה היא מה קורה כשלאט לאט תכנים שכאלה הולכים ומתייתרים. לעומת זאת שיעורי אזרחות, פילוסופיה, ספרות, היסטוריה כללית ולא עלינו גם שמני התנדבות הם אלה שיעניקו לילדים שלנו תוכן ויצקו משמעות, רק שכאלה אין.


זו תהיה שנה ראשונה בה נחל בתכנית עשיה קהילתית מקיפה. כל תלמיד יתרום לטובת החברה, לעשיית טוב. זו תהיה שנה ראשונה בה היקף המדידה ירד – על אף שהשאיפה למיצוי כישורים ומצוינות – תעלה. אנו סומכים עליכם ועל מוריכם שלמידה משמעותית תוביל  אתכם קדימה.

טוב, ברור שאני יכולה גם לתהות על קנקנה של פיסקה זו. היא גם ממשיכה את השאלה הקודמת שלי. אם אכן תתחיל עשיה קהילתית מה טוב, עד כמה שאני יודעת אין היערכות ממשית בבתי הספר לנושא הזה, אבל אשמח אם מישהו יתקן אותי. אני יכולה לקוות שכל תלמיד אכן יתרום לחברה ולעשיית טוב, אבל זה רק נשמע לי סתום ואין כאן כל דירבון לעשייה, אבל בחיי שאשמח לגלות שטעיתי. אז אני בציפייה לבאות. אני לא בטוחה שאני יורדת לסוף דעתו של שר החינוך לגבי היקף המדידה, אם כי הוכח שציונים וכלי מדידה צריכים לפנות את מקומם להערכה, השאלה היא איך זה התבצע. כל עוד יש למורים חומר מסויים שהם צריכים להעביר והם נמדדים לפי זה לא ברור לי השינוי בהיקף המדידה. המשך המשפט הוא מעט מדאיג כיון שהשאיפה הזו למיצוי כשרונות ומצויינות צריכה להיות עקבית והטענה שהיא תעלה מעוררת ספקות לגבי המצב הקיים ועל כן גם לגבי האפשרויות לשיפור. 

ושוב המשפט האחרון - אנו? זה מכתב אישי משר החינוך והוא מדבר על עצמו ברבים? אבל זה קטנוני בוודאי. אבל הנה שוב מגיע הביטוי למידה משמעותית כי הרי הוא נשמע מעולה גם אם הוא ריק מתוכן. בכל הראיונות שקראתי עם מורים ומשיחות שניהלתי עדיין לא הצלחתי למצוא את המורה שהבין כיצד מיושמת אותה למידה משמעותית, אבל ייתכן שכמו כל מנטרה או שהיא תהפוך לסיסמא ריקה מתוכן או שהיא פשוט תישחק עד שתהיה כאבן שאין בה הופכין, אם כי אין ללמוד מדבריי שהיא בגדר משהו אחר כבר עכשיו. 

על כולנו עבר קיץ קשה. הוא החל ברצח של ארבעה נערים, ובמרכזו מבצע "צוק איתן". ראשית, אני מבקש לשלוח חיבוק חם לילדים בדרום. לאחל לכם שנה של שקט ושלווה, שנה של למידה וחוויה. בכל מקום בו הסתובבתי במהלך הקיץ פגשתי בבני נוער מתנדבים. הייתם בבתי חולים ובמקלטים, לצד פצועי צה"ל ובעזרה למשפחות שכולות.

טוב, היתה צריכה לבוא התייחסות לקיץ האחרון, הלא עברנו חוויה כמאמר נתניהו.

יפה ששר החינוך מדבר על ארבעת הנערים, זה באמת ראוי וללא ציניות, גם אם קצר.

ילדי הדרום, אתם רוצים שקט וילדות נורמלית, שקט לא נביא לכם אבל קבלו חיבוק. ילדי הדרום לא זקוקים לחיבוק, הם זקוקים להגנה אמיתית ולמדינאים בעלי חזון, אבל חיבוק לא עולה כסף ואיחולים אפשר בלי סוף. 

המשפט האחרון הוא קצת סתום, כן יש בני נוער שמתנדבים זה נכון, הם אגב אחוז קטן מאוד ויפה ששר החינוך גם פגש בהם, רק שרבים מבני הנוער היו עסוקים בקיץ בישיבה בפארקים בערב ובהתמסטלות עד אבדן חושים. השאלה היא מה שר החינוך רוצה להגיד בזה? אני אישית לא בטוחה שאני יודעת. 

חיילים צעירים, כאלה שלא מכבר סיימו את לימודיהם במערכת החינוך הובילו את צה"ל להצלחה גדולה. לחימה מביאה לידי ביטוי יכולות צבאיות לצד נחישות ערכית ומחויבות חברתית.

אין לי מילים, בחיי. הנה לכם המהות של משרד החינוך - לגדל נערות ונערים שיהיו חיילים טובים.

לא ברור לי למה מתכוון השר כשהוא משתמש בביטוי הנבוב הצלחה גדולה - איזו הצלחה גדולה? 72 הרוגים סתם בלי להגיע לשום הישג זו הצלחה גדולה? להגיע לאותו מקום בו היינו באפריל בלי להוציא כל כך הרבה כסף זה השג? נעבור הלאה- נחישות ערכית - אילו ערכים הנחיל המבצע הזה לבד מהזילות בחיי חפים מפשע או שמא כבוד השר מתכוון להפעלת נוהל חניבעל? לאיזו מחוייבות חברתית הוא מכוון? להיות מוכן שצה"ל יהרוג אותך במידה ונפלת בשבי? אם אני הייתי אם לילד במערכת הייתי מאוד חוששת ממערכת שאלה הערכים שברצונה להנחיל.

אבל, הקיץ גילה גם צדדים מכוערים: שנאה, ביטויים גזעניים ופגיעה בחופש הביטוי. אסור לנו לוותר על האמונה בשינוי חברתי עמוק של השיח בישראל. את השבועיים הראשונים של שנת הלימודים נקדיש לעיסוק בקיץ על מכלול אירועיו. נעלה על נס סולידאריות ואהבת אחים, נלחם יחד בגזענות ובביטויה, שהרי "האחר הוא אני". ילדי הדרום יקדישו זמן לפעילות הפגה ולשיח על הימים המורכבים שעברו עליהם.

יש לי המון מה להגיד על הפיסקה הזו אבל כנראה שמשרד החינוך יצליח בשבועיים להעביר מסרים שצריך לחנך לאורם כל החיים ויפה שכך, אבל מהם הערכים אם שאלתם? סולדריות ואהבת אחים, היינו ערכים ליהודים בלבד. יפה שהצליח השר לדחוף עוד סיסמא כמו "האחר הוא אני", האמת שאם קוראים לו אחר אז כנראה שהוא לא אני, הוא האחר אז לא ממש ברור לי מה הוא רוצה להגיד. חוץ מזה, למיטב הבנתי "האחר הוא אני" זה בכלל שנה שעברה. אני לא יודעת מה תוכנית הפעולה של המלחמה בגזענות אבל אם היא דומה לתוכנית המלחמה של צוק איתן יש להניח שהיא לא תשיג את מטרותיה. מה גם שיש קושי די גדול מחד לפתח אהבת אחים וסולידריות ומאידך להילחם בגזענות כי אהבת האחים הזו ובסולידריות הזו היא רק למי שמאמין בלב הקונצנזוס, היינו נילחם בגזענות כי זה נשמע טוב אבל תכל'ס פשוט נעמיק את האינדוקטרינציה כדי שכולם יחשבו כמונו. אחלה.

תלמידים ותלמידות יקרים, אני מאמין בכם. יודע שיש בכם כוחות גדולים. אני מאמין שכשמקל השליחות של מדינת ישראל יועבר אליכם, תוכיחו עד כמה אתם טובים, אוהבי אדם, מוסריים ואנושיים, נאמנים לערכיה של מדינת ישראל ומחויבים לזהות הקהילתית והלאומית שלכם.

טוב, בחיי, די לדמגוגיה. לאור הצלחתו של דור הבוגרים הנוכחי להוכיח את טיבם, אהבת האדם, המוסריות והאנושיות נוסח "הרג ילדים זה נזק היקפי", אין ספק שהדור החדש לא צריך לעשות הרבה כדי להצליח יותר. אבל כידוע ממבצע למבצע כוחנו עולה והפעם יש לנו גם ראש לאריות והוא בכלל צל. כן יש הרבה עתיד. 

נצלו את שנת הלימודים להתפתחות אישית.

יאללה סבבה. עופו על זה.

נצלו את שנת הלימודים ללמידה, לרכישת ידע, לסקרנות ולחשיבה. נהגו כבוד בחבריכם ובמוריכם, הקפידו על שפה נקיה, על אהבה לזולת, על עזרה לכל נזקק.

אין לי אלא לקוות שזה באמת יקרה. אם כי אני חייבת לומר שאם אכן יגבר נטל המיסים יהיו יותר נזקקים מה שהופך את זה למשימה בלתי אפשרית, אבל שוין.

שנת לימודים צריכה להיות נדבך חשוב בבניית העתיד שלכם ושלנו.
 
אכן היא צריכה להיות, כמה חבל שזה לא יקרה לרוב התלמידים גם לא השנה. אבל הי יהיו יותר בתי ספר עם מורים רוחניים, אז אי אפשר להגיד שלא ניסינו.

שנה טובה,
אוהבכם בכל לב

טוב, כולנו יודעים שכל מה שצריך זה אהבה. דמיין. 

האיגרת הזו בעיני היא יותר כמו אגרה, היינו משהו שכולנו בסוף נשלם עליו מחיר מאוד כבד. שנאמר שיהיה לנו בהצלחה עם זה