מתבקש שאכתוב על הרב מצגר? אני לא בטוחה שהעובדה שהוא נעצר ושקו ההגנה שלו הוא שהוא לא זוכר איך התגלגלו אליו מליוני שקלים זו סיבה טובה להכביר במילים. את דעתי על הרבנות כבר כתבתי מזמן, מעצרו של מצגר גם אם יוביל לאישום והרשעה לא משנה את העובדה שהמוסד הזה מאפשר לבכיריו להמשיך עם העלמות הכספים וזו רק סיבה אחת מיני רבות להגיד למוסד הזה די. מבחינתי הגירושים החשובים היחידים לא נמצאים בידי הרבנות אלא בידי הממשלה וזו, למרות שהיתה כאן שוב שעת כושר לייצר קואליציה לא דתית בכלל, מעדיפה שלא לתת גט כריתות למוסד הזה. כשבנזוגי היה צעיר הוא השתתף בפרוייקט של חברה מוכשרת ששמו היה "מתגרשים מהרבנות", זה היה לפני 20 שנה בערך וכלום לא השתנה. ההחלטה האישית שלי שלא לעבור במוסד הזה ולנסות לקנות מוצרים ללא הכשר היא מחאה קטנה המשולה לרפרופו של זבוב על עורו של הקרנף. אבל אני רק אזרחית, אפילו לא מהשורה, אני יכולה לקוות שמעשיי ומילותיי ישפיעו אולי על אדם אחד שישפיע אולי על עוד אדם, אבל אם נחכה שמחאה מהסוג הזה תעזור כנראה שעוד צפויות לנו שנים רבות של התערבות רבנית. לאזרחים מהשורה אין אספירציות באמת להשפיע השפעה יתרה על המדינה, אך לא כך עם אלה שבחרו להיות חלק מהפוליטיקה, כי להם ולכל צעד שלהם יש השפעה. לכן, הבעיה העיקרית שלי היא עם אלה שהחליטו להשתתף במשחק הפוליטי, שקראו לשבירת הכלים של הפוליטיקה הישנה, אך למעשה בחרו בקרב הלא נכון. יאיר, למשל, החליט להילחם למען "שוויון בנטל", אבל זהו קרב קטן יחסית שהיה מסתדר מאליו עם הפרדת הדת מהמדינה. בארצות אחרות, מרבית הקהילה היהודית החרדית היא קהילה עובדת וסבסוד תלמידי הישיבה החכמים מתבצע על ידי הקהילה, אצלנו "תורתם אמונתם" כי מדינתם מאפשרת והיא מאפשרת כי הדת ממוסדת וארוגה בתוך השלטון. אם יאיר היה איש עקרונות, הוא היה יוצר קואליציה חילונית כשעוד היה בעמדה לכפות זאת על נתניהו, וזה מצידו קרוב לודאי שהיה מסכים לסינדול נוסח ממשלת מרכז חילונית עם ה"תנועה" ו"העבודה". במקום זאת הוא ביכר לייצר קואליציה תמוהה עם בנט ואחיו לבית היהודי ומהעמדה הזו הוא פועה וגועה על האוכלוסיה החרדית ומפרה את הדתית-לאומית, זה לא מאבק על הפרדת דת ומדינה, זה מאבק שמריח מגזענות שמפלה בין הדתי הסביר לדתי הלא סביר לפי ההבחנה הפרטית של לפיד, אבל זה משאיר את הדת בספירה הפוליטית ולא משנה דבר. ולראיה על המאזניים של דת ומדינה מונח לו בדד השוויון בנטל, אולי בתוספת קיצוץ קצבאות ילדים ומן העבר השני מונחים להם המיליונים שיעלו לנו מנהלת הדת, המדריכים הרוחניים וההתנחלויות.
כשאני מנסה להביט במפוקח על העתיד, אני יכולה רק להניח בצער שחלון ההזדמנויות של הפרדת הדת מהמדינה הולך ונסגר, בייחוד בשל הערבוב הזה של דת ולאומיות. הדרך לסלול קואליציה חילונית הולכת ומצרה עם השנים וככל שנתמהמה כך תצטמצם האפשרות עוד ומה יוותר לדורות הבאים? יש לנו בעיית מנהיגות כבר הרבה זמן ויש לנו בעיה רצינית של חזון. כאשר אין רצון אמיתי לנהל משא ומתן שיוביל לתוצאה של שתי מדינות עם הפלסטינים, משום שאדמה הופכת להיות מקודשת יותר מהחיים עצמם, דומה שכל מדיניות ממשלה נועדה לחתום את גורלנו כאן ולא לטובה. הכל כפוף לשיח המדיני-ביטחוני והכל תקוע בגלל השיח המדיני ביטחוני וכל הזמן מפחידים אותנו בסכנה קיומית. אם נודה על האמת הסכנה הקיומית היום לא מגיעה מהשיח המדיני ביטחוני, שאין ספק שגם הוא חשוב אבל הסכנה הקיומית האמיתית היא דווקא בגלל שהמדיני-בטחוני משאיר מעט מאוד מקום לדברים אחרים כמו השיח החברתי שכולל רווחה, כלכלה, חינוך, בריאות. אם נמשיך לשים את הדברים הללו בשוליים בלי שהם יקבלו את מקומם הראוי לצד הביטחוני-מדיני נישאר בסוף עם שום דבר בערך, ואם לומר את האמת ככה גם התחלנו ולחזור לנקודת ההתחלה זה לא סימן טוב. אם לא נפוצץ מעט את הבועה המדינית-ביטחונית החובקת כל לא תישאר כל סיבה לשיח הזה. לא צריך להיות גאון גדול, או שמאלני יפה נפש, כדי לראות שהבניה בהתנחלויות כרגע היא לא הדבר הנכון משום בחינה, שהזרמת הכספים היא בנתיבים לא נכונים, שעירוב הדת והמדינה פועל לרעת המדינה, שהתדרדרנו מוסרית ושהפערים הכלכליים בחברה נעשים מסוכנים. ממשלה שתפרק את הקשר הגורדי בין דת ומדינה, תביא להסכם שלום ותעלה את השיח החברתי למרכז הבמה היא הדבר הנכון ביותר, זה יביא לעליה משמעותית באיכות החיים במדינה. כל השהיה של הבעיות החברתיות האמיתיות בישראל הן הסכנה הקיומית האמיתית.
ואל תגידו לי זה לא קשור כי הכל קשור, קשה מאוד לפרק את כל הגורמים ולהתייחס אליהם בנפרד, זה מגדיל גם את העלויות וגם את הנזקים. יש שלב שבו מדינה צריכה לשאת במלוא האחריות, שהיא לא ממשלה רק לעניינים מדיניים-ביטחוניים, שלב שבו כמו ילד שעובר את שלב ההתבגרות ומתחיל באמת להבין את משמעויות בגרותו והאחריות המוטלת עליו, גם המדינה שלנו צריכה להפסיק את המצב המגוחך שבו המדיני-ביטחוני הוא חזות הכל ולהתחיל לקחת אחריות על כל המכלול. חלאס, התבגרנו, עברנו את ה- 65 אי אפשר שאנחנו נמשיך להתייחס אל עצמנו כאל משהו זמני. אם אנחנו כאן כדי להישאר, זה הזמן לעבור לשלב הבא בפירמידת הצרכים של מאסלו. להפסיק את שיח הילדותי של לקחו לי ולעצום עיניים ולחשוב שלא רואים אותנו. רואים וזה לא ממש נראה טוב.
אז התחלתי בדת ומדינה ועברתי הלאה כי שחיתויות נוסח מצגר זה בוטנים להמונים, הבעיה היא לא רק פרסונלית, הבעיה היא מערכתית. כולם רואים את זה אבל במקום לנהל פוליטיקה חדשה כולם עסוקים בלהזרים כספים ולעצום עיניים. הבעיה היא שמי שצריך להחזיק את המראה מול העיניים של הממשלה הזאת עסוק באמת בלשרוד ולכן הוא לא יוצא לרחובות לצעוק די. כי באמת צריך לצעוק חמס אבל לא זה של הפלסטינים אלא זה של הרחוב הישראלי השדוד, העשוק ונטול התקווה.
מונוגמיה בעיניי היא בחירה שלא ממש טבעית לאופיו של האדם, אינני מתכוונת לעשות סקירה היסטורית של התפתחות המושג, אבל מונוגמיה היא כלי חברתי שנוצר במידה רבה עם התפתחות של דת ושל מוסר, אך מאז ומתמיד היתה בעייתית. האדם תמיד מונע מתשוקתו ויצר הכיבוש שלו (הכתיבה אמנם בזכר אך ההתייחסות שוויונית לנקבה ולזכר), הנאמנות לבן זוג אחד היא לא גנטית, היא חברתית ותרבותית בלבד. ההחלטה אם יחסי מין עם אחרים היא פגיעה במרקם הזוגיות או לא צריכה לדעתי להיות החלטה אישית. כך או אחרת, הגדרת האקט הזה כבגידה לא ממש מאפשרת למי מאיתנו להתייחס אליה בסובלנות או סלחנות. בגידה תמיד מחייבת עונש, היא הרי בגידה. אני לא יכולה לשנות את הראיה החברתית הזו אבל כמו בן גוריון בשעתו שהדיר את המילית "את" מהלקסיקון שלו, אני מדירה את "בגידה".