זה לא פוטש, זה בלוף ולבלופר קוראים נתניהו

אם חשבתם שאשמח ואעלוז כי יש בחירות, אתם טועים. אני חושבת שזה עוד סימפטום שמוכיח את חוסר האחריות המדינית שאנחנו סובלים ממנו כבר כמה שנים טובות ובעיקר בכמעט שנתיים האחרונות. ניסיון להרכיב קואליציה חלופית לא היה מביא חלופה רצינית ובת קיימא, לא היה מחזיק מעמד, בעיקר משום שאת המדיניות והאחריות הנלווית אליה מחליפים אינטרסים פוליטיים ולא חזון מדיני אמיתי. עקרונית, גם אפשר היה לתת את הדעת שהכנסת לא היתה רוקדת לפי החליל של נתניהו ולא היתה מסכימה על פיזור הכנסת, אלא יוצרת כנסת לעומתית שמכתיבה את הטון לממשלת מיעוט. יש מצב, גם אם זה לא נראה לכם, שדווקא זה היה סופסוף יוצר מדיניות אחראית יותר, עם כנסת חזקה שעל הדרך גם חושפת את מערומיו של נתניהו והבלוף הגדול. אבל זה לא יקרה, המפלגות כולן נושאות עיניהן לעוד מנדטים, האופטימיות אוחזת בכולן מקטנה עד גדולה. זה יהיה יותר מעצוב לגלות, ב- 18 במרץ ככל הנראה, שהרבה לא השתנה פה. 

עזרו לנתניהו למצוא את דרכו
הביתה

אין שום דבר אמיתי במה שאמר אתמול נתניהו בנאום ההליכה לבחירות שלו, נתניהו הוא איש מכירות שמוכר בלופים ועושה את זה טוב. אפילו תנועות הגוף שלו, ההזעה והמבטים הוכיחו שהוא עצמו כבר לא מכיל את כל השטיקים שהוא מנסה למכור. "במצב הנוכחי, מתוך הממשלה הנוכחית אי אפשר להנהיג את המדינה" - האומנם? אפשר ועוד איך להנהיג את המדינה, רק שנתניהו אבוד, הוא לא מצליח במה שהוא עושה ומיד מסביר ש"הרצפה עקומה". הוא היה רוצה להיזכר בהיסטוריה כמנהיג שהוביל את ישראל להישגים, רק שהוא פונה שוב ושוב ימינה כדי שבנט לא ינשך אותו בלחי ימין של הישבן.

נתניהו במילכוד 22  - הוא רוצה להיות ראש הממשלה אבל הוא לא מצליח להיות ראש ממשלה. הוא חתום על פירוק הממשלה הזו, אבל הוא מכין את עצמו להיות ראש הממשלה הבא. הוא מודה בחוסר יכולתו להנהיג, הוא מודע לזה שהוא מודה בתבוסתו, אך הוא מנסה להציג אותה כאשמתם של אחרים. הבעיה היחידה היא שבתפקיד הזה שלו הוא אחראי לכל הכשלים, הוא רק מקווה שהציבור מספיק מטומטם כדי להאמין לתירוצים שלו. לצערי יש להניח שהוא צודק, למרות שהייתי רוצה להתבדות. 

"האחריות שלי כראש ממשלה היא להנהיג את המדינה ... אבל בממשלה הנוכחית הרבה יותר קשה לעשות את הדברים למען הציבור" - נו די כבר, בן אדם, זה אתה, אתה יצרת את הקואליציה, אתה אחראי על המינויים, אתה חתום על המדיניות - כמה עלוב האיש הזה יכול להיות? וכל נאום ה"אוי,אוי, אוי" - בחיי! "הרבה יותר קשה, קשה לעשות את כל הדברים האחרים? בחרת להיות פוליטיקאי, אתה עומד בראש מפלגה, בראש מדינה וכל מה שיש לך להגיד זה שזה קשה? no shit- מי היה מאמין?

ההתבכיינות של נתניהו צריכה לעלות לו במחיר כבד  כי לנו היא כבר עלתה מספיק והבחירות האלה רק מעלות את המחיר.
נבחרת? כן, עשית? לא.
אתה צריך להסיק את המסקנות - לא לפטר כי אם להתפטר. הגיע הזמן שנאמר את זה - לנתניהו אין את זה. הוא ידע לדבר, היום כבר לא, הוא יודע לבלף, אבל הוא לא יודע להנהיג. כל העולם רואה את זה והגיע הזמן שישראל תכיר בזה. נתניהו צריך לשלם על החשבון האגדי שהוא חתום עליו. הוא מבקש את אמון העם, הוא רק הוכיח שלעם הזה אין סיבה לתת בו אמון, על זה הוא צריך לשלם, אנחנו שילמנו מספיק + בונוס גלידת פיסטוק וריהוט גן וחשבון מים וחשבון הוצאות ומיטה במטוס ועוד ועוד. 

ולסיום - נושא הפוטש. לא היה פוטש. זה קונץ-פונץ. נתניהו יודע את זה, אפילו הוא לא יכול היה להחניק את החיוך כשדיבר על זה. ונתניהו בעצמו כבר ניסה פוטש בעצמו, רק שאז היה מנהיג שידע להנהיג (גם אם לא לטעמי) והפוטש של נתניהו לא צלח. הפעם אפילו לא היה ניסיון לפוטש, נתניהו הוא זה שהלך לדבר עם החרדים, הוא זה שפיטר את לבני ולפיד והוא זה שקורא לבחירות מוקדמות אבל אם לחזור לג'וזף קלר כנראה שאין מנוס מלהגיד "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אחריך", לפעמים זה פשוט אתה זה שרודף אחרי עצמך. אין לישראל זמן למנהיגים רופסים. נתניהו זמנך עבר. נקסט

המלחמה כשירות לציבור, אורוול צדק

סטגנציה. זה מה שזה. רוצים את זה בעברית? קיפאון, עצירה. תהליך שנעצר בנקודה מסויימת. רוצים את זה ביידיש? נישט דו היר נישט דו הייר. 

הקבינט אישר היום את המתווה המצרי להפסקת אש, כמובן שליברמן ובנט התנגדו. לא צריך להיות גאון שההתנגדות שלהם לפרוטוקול לא נועדה לעצור את קבלת המתווה, אלא רק לזכות בעוד נקודות זכות ביום שהקואליציה האומללה הזו תלך לבחירות. אז שוב יישלף הקלף הזה כדי לזכות בעוד קולות. אבל בתכל'ס הם שותפים פעילים להסכמה של הממשלה למתווה הזה ולכן הם יכולים ללכת עם ולהרגיש בלי, אבל הם נושאים באותה אחריות כמו כל שאר שותפיהם, כמו נתניהו. הדבר היחיד שיכול להוכיח את התנגדותם האמיתית למתווה הזה תהיה התפטרות, אם הם אכן נאמנים לקהל הבוחרים שלהם. אבל אף אחד מהם לא ילך עד הסוף ואף אחד מציבור בוחריהם לא יקרא בקול שזה בלוף.  

ההתנהגות שלהם היא רק עוד נדבך בבלוף הלאומי המיותר. ישראל מוכנה ללכת להפסקת אש, החמאס עוד לא הודיע על החלטתו, אבל כך או אחרת זה אומר בתכל'ס שכל המבצע הזה היה מיותר. האם החמאס נחלש? אם קרה משהו לחמאס זה שהוא ייצב את עצמו ככוח מול הכיבוש הישראלי וחיזק את כוחו. האם הירי על הישובים מסביב לעזה ייפסק? סביר להניח שלא. האם המבצע הזה ימנע את המבצעים הבאים? לא, צפויים עוד מבצעים כאלה עד שישראל תבין שאין ברירה אלא ללכת למשא ומתן או לחלופין להחריב את עזה כליל מה שיעלה לישראל במחיר בינלאומי גבוה ויחזיר אותנו לימים של לפני ההתנתקות, מה שיהפוך את ישראל שוב לריבון שם, מה שמביא עימו אחריות גם לאוכלוסיה שם מה שישראל בטוח לא רוצה. האם מצבה של ישראל השתפר? לא, המצב של ישראל לא השתפר, מול הפלסטינים ישראל מאחרת את הרכבת ובתוך ישראל האזרחים יצטרכו שוב לשלם את המחיר שגבה המבצע הזה, מה שאומר שנטל המיסים בוודאי עוד יגבר. האם זה אומר שמי שיגזור את הקופון בסוף זה יאיר לפיד? ייתכן. כך או אחרת זה לא מעודד.

מה היתה מטרת המבצע? בעיני היא רק נועדה לסבר את אוזן הציבור הישראלי ולהסב את תשומת הלב ממה שלא רוצים שנתייחס אליו, ברמה הזו המבצע הצליח מעל למשוער, רק שהוא חשף את הבטן הרכה שלנו. כמו האנקילוזאורים שהלכו על כדור הארץ, בעלי השריון האימתני שהגן על בטן רכה ופגיעה. מה הבטן הרכה שלנו? בעיני זה ברור, כרגע הבטן הרכה שלנו היא לא החמאס, גם לא המצב הכלכלי שאינו טוב וגם לא סדר העדיפויות המעוות. הבעיה שלנו היא חוסר הסובלנות הציבורי, העדר הבנה מעמיקה של מהי דמקורטיה ובקיצור נמרץ - חינוך. כבר שנים שאנחנו לא שמים לב שהפסקנו ללמד את ילדינו ערכים אוניברסליים, אנחנו מלמדים אותם את הערכים שנראים לנו בסיסיים לקיום יהודי במדינת ישראל, הראיה האתנוצנטרית הזו מתפוצצת לנו עכשיו בפרצוף. 

למה סטגנציה? כי בעצם אנחנו צועדים שוב ושוב באותו המקום, רצים כדי להישאר באותו המקום. אי אפשר להישאר ככה לאורך זמן. אי אפשר כל הזמן לטפל סימפטומטית. טיפול נקודתי לא פותר את הבעיה, הוא עשוי להעלים אותה לתקופה אם הוא יעיל, אך לאורך זמן זה וודאי לא יעזור - זה רק יתפרץ שוב ולרוב ביתר שאת. הסיפור שלנו מול החמאס בעזה נדמה מאוד פיזי, אבל עובדתית אם נמשיל את המבצעים לפן הפיזי הרי שכמויות המבצעים החוזרים ונשנים מעידים שהסימפטום לא נפתר. רק פיתרון הוליסטי יכול לפתור את הבעיה הזו ואת זה לא פותרים בהפצצות מהאויר. יש שני דברים שצריך להתייחס אליהם בעיני, האחד זה ישיבה למשא ומתן מתוך רצון אמיתי לסיים את זה, גם אם זה לאורך זמן והשני זה לפתור את מה שקורה בישראל, בתוך החברה. לטפל נקודתית בפורעי חוק למינהם לא יהיה יעיל, אבל חינוך יכול להוביל לשינוי.

איזה חינוך יש בחברה שלנו? איזו דמוקרטיה יציבה יש בחברה שלנו כשאסור לערבים לדבר, אסור לשמאלנים לדבר ואסור להביע דעות לא קונסנצואליות? אם זה המצב, צריך להכריז שפה זה לא דמוקרטיה כי אין דמוקרטיה רק בגבולות שיח המותרים. זה לא התחיל עם הממשלה הזו, זה התחיל כבר מזמן, אבל את הפירות האלה אנחנו אוכלים עכשיו ואין סיכוי שזה יהיה יותר טוב כששר החינוך מכריז שיש שלושה נדבכים לחינוך בישראל שואה, דת וצבא ולאף אחד זה לא נראה נורא. כדי לחזק אותנו מבפנים יש להפנים ערכים אוניברסאליים של צדק ומוסר, אבל זה לא יקרה. זה לא בשיח הפוליטי ולא בשיח הציבורי. הכל חוזר תמיד לסלע קיומינו ולהבטחה אלוהית והלופ הזה, הלופ הזה גומר אותנו. 

כמו שאמר את זה אורוול לפני (הנה לכם הקטע הרלוונטי מהסרט 1984, קרדיט לאישתון), ואני משכתבת - המלחמה נועדה להשאיר את הסדר החברתי על כנו, היא למעשה גניבת דעת ולמרות שהיא כוזבת היא לא חסרת משמעות, היא מסייעת לקדם את הלוך הרוחות המיוחד שחברה הירארכית זקוקה לו, לקיים את הסדר הפנימי שהמשטר נשען עליו. תראו אותנו - מדברים דומה, מתלהמים דומה ושוכחים לגמרי את כל מה שנוח לשלטון שלנו שנשכח. אתם יכולים להגיד לי לסתום, זה לא יהפוך אתכם לצודקים. אתם יכולים להגיד לי שהתנגדות יש להביע בשוך הקרבות, אני חושבת שזה יהיה מאוחר מדי. אני חוששת לפעמים שכבר מאוחר מדי. כי נדמה שהמלחמה הזו נועדה רק כדי להשתיק אותנו ותראו זה מצליח.

האימאג' של טנגו בשלושה חקוק במוחי ודי עושה לי בחילה

זה מתחיל תמיד מיד אחרי פירסום הפוסט, המחשבה על מה יהיה הפוסט הבא והיא טורדת את מנוחתי עד לרגעי הכתיבה עצמם. קצת כמו מכור שמנסה כל הזמן למצוא מאיפה הוא מצליח להשיג עוד מנה. מזל שיש לי עוד אי אילו דברים לעשות בחיי, אחרת הייתי יושבת וכותבת בערך כל היום. כך או אחרת, אתמול בערב, בתום יום עמוס ומלא, בו המחשבה על מה אכתוב טרדה אותי אך לא נותר לי זמן אמיתי להתפלפל בנושא, ישבתי בחצות בערך עם כוס קפה (כן קפאין קטן עלי גם בשעות הקטנות) ואתרי החדשות (אנחנו לא חייבים להיכנס לכל ההרגלים המגונים שלי) וגיליתי את הפנינה הקטנה הזו - ידיעה על הראיון שנתן נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לבלומברג ובה הוא מספר מה הוא מתכנן לומר לנתניהו. מיד גיליתי שיש לי כמה וכמה דברים להגיד לאובמה ואם אפשר באחד על אחד. אך בקריאה מעמיקה יותר הן של התרגום והן של המקור, הצורך בפגישה אמיתית פחת (לדאבוני כי רב). כיון שבשפתו הדיפלומטית והמאוד מוקפדת מתכוון אובמה להגיד לנתניהו שבמשחק הפוקר הזה הוא הגיע לשלב ההכרזה הדרמטית שאינני מצליחה לתרגמה באופן נאות - "I call your bluff".

אובמה לא תמים, הוא מתכוון להגיד לנתניהו מה שכולנו יודעים - זה הרגע של נתניהו להחליט אם יירשם בדפי ההיסטוריה כמשכין שלום או אם ייחרט לדיראון עולם כמנהיג משותק ואפרורי. (זה לא ממש מעניין את אובאמה, אבל ככה סתם הגיג בחינם - אני מניחה, אלא אם כן תבוא מהפכה, שגם חלון ההזדמנויות של הפרדת ומדינה הולך ונסגר. לו רק היה בוז'י, במקום לפרוס רשתות ביטחון למקרה של הסדר מדיני, פונה לציבור ומציע דרכו לנתניהו לחבור לקואליציה ללא "האחים היהודיים" וביחד להביא להסכם שלום ולהפרדת דת ומדינה כדי לנצל את המומנטום, שבבחירות הבאות יימחק אגב, לעשות צעד דרמטי לעבר מדינת ישראל דמוקרטית ונאורה. אה, טוב, די לחלומות בהקיץ. חזרה לאובמה) בכל מקרה פיספסתי את המועד וגם רוב הפוסט הפחה נשלח (שזו דרך דרמטית להגיד נמחק) ורק בגלל שנתניהו ואובאמה כבר נפגשו. 

חבל היה לי בריף מעולה שכלל גם לחמניות חמות-חמות מן התנור למשל שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה ממש שעות לפני הפגישה נתונים חדשים על היקף התחלות הבניה וראו זה  פלא יש קפיצה של 123% במספר התחלות הבניה בשטחים הכבושים (כן, די לקרוא להם רק שטחים משל היו ערטילאיים באיזשהו אופן), למרות שהוא בטוח יטיח את זה בפני נתניהו גם בלי שאייעץ לו. לאובאמה לא הייתי מספרת שזה פוגע בפיתוח הפריפריה ומעמיק את הפערים הכלכליים ואתם כבר יודעים את זה וזה לא משנה דבר, רק חכו לנתונים של 2014 אלא אם יקרה פה איזה נס (עוד פניה נרגשת לאופוזיציה - תגישו לעם תוכנית ותראו איך דעת הקהל משתנה. די לתת יד לשיח שמכתיב הבנט, זה הזמן להשמיע את האלטרנטיבה). כמה נחמד יכול היה להיות לראות את פרצופו של נתניהו כאשר אובמה מצטט את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בזמן שנתניהו מזמזם על טנגו בשלושה או מחליק אי אילו מילים על "לא להרחיב התנחלויות" ומלמל בלב ב"ש.ק.ר." (האשטאג# "גרשיים"). (וגם עולה בי אימאג' של מלכת הלבבות מאליס בארץ הפלאות אתם יודעים - כי על העיתוי הזה מישהו ישלם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [ובטוח אפשר להוכיח את זה סטטיסטית], אבל אני לא אתעסק עכשיו בפוטושופ גם ככה מאוחר). רואים את התמונה? אז בקיצור כזו עם הראש של ביבי ויושב מול אובאמה.

ומה זה הטנגו הים תיכוני הזה בשלושה, לעזאזל?? איך טנגו? שלושה? ראבק, באמת דימוי גרוע (בעבר הצעתי דבקה - שמתי לב שזה לא תפס). בכל מקרה שמישהו יביא לנתניהו כותב נאומים חדש ויפה שעה אחת קודם.

אבל בינתיים הם נפגשו. אני מניחה שרבות עוד יסופר בפגישה, אבל נדמה לי שדווקא נתניהו שלא תוקף ושמנסה לומר שישראל עשתה כמיטב יכולתה הוא נתניהו שקורץ לימין בישראל. הוא נתניהו ששותק הרבה מאוד זמן (ע"ע שעון העצר בפלוג של טל שניידר) בתקשורת הישראלית ואני חוששת שזה מחשש שיאמרו לו שהוא מזגזג. הוא מאוד דיפלומטי ומעומעם גם כשהוא תוקף ואחר כך מיישר הדורים בתקשורת הזרה, הוא מרגיש איתם בטוח יותר כרב אומן של ספינים, בארץ הוא יודע שמחכים לזיגזוג הראשון ושבנט נמצא שם בסיבוב כמו באגס באני. (סתכלו בתמונה - כזה עומד מאחורי קיר, עם הפרצוף של בנט - אין פוטושופ, אין). דומני שנתניהו מפחד להתחייב לכאן או לכאן. הוא שומע הרבה יותר זמזומים מכיוון הימין וזה עולה לנו בשלום ובמשאבים יקרים ואין לנו את הפריבלגיה הזו. אני מוכרחה להאמין שגם נתניהו מבין שאין ברירה אלא לעשות מעשה ובאמת ובתמים לחבור לא לאובאמה, אלא לעבאס ולהפסיק להגיד שהוא לא פרטנר. כשנתניהו מוחק את עבאס, הוא אומר בשפת "הטנגו" שהזוג הזה נפסל טכנית ולכן לא יוכלו להשתתף בתחרות.

אובמה היה חביב יותר באופן פומבי לנתניהו גם בגלל שהוא טרוד ללא ספק עם אוקראינה ורוסיה, אבל גם בגלל שהוא כבר הבין את המשחק, קל יותר להתמודד עם נתניהו בעזרת חנופה - זה עולה לראש, הוא מכור לתחושת הכבוד והכוח. אבל נשיא ארצות הברית מבהיר לנתניהו שני דברים: א. יש דברים דחופים יותר מישראל על שלחני כרגע, אבל אני רק התחלתי איתך. ב. תתקדם "אח'שלו" ותתאפס על עצמך - אנחנו יודעים על חיזוק ההתנחלויות, היד שלנו על הדופק אבל המחיר, כאשר יוגש, הוא על חשבון ישראל וישראל בלבד, למרות הידידות האמיצה והבלתי פגיעה וגו'. אני רק יכולה לקוות שהנקודות שאובמה מבהיר יהיו מועילות לנתניהו ויעזרו לו להכריע כי בתוך "הלא לכאן ולא לכאן" שלו כבר נראה שהוא איבד שליטה וזה די מפחיד כשמדובר בראש ממשלה. לו רק ביידן היה כרגע לידי והייתי יכולה ללחוש לו, ממש כמו קרי לפני שעה קלה, "מועילות?"