חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות קוד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קוד. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

ארגז הכלים החסר של יו"ר הכנסת

יומיים גועשת המדינה מהתנהגותו המחפירה של ח"כ אורן חזן כלפי עמיתתו ח"כ אלהרר ומחרמנותו (טרם היה חבר כנסת) מטרידת הנשים של ח"כ ינון מגל. בעיניי, שני חברי הכנסת הספציפיים האלה מביישים את הכנסת ולא שהיה יותר מדי מה לבייש. אפשר למלא שורות שלמות בדעה אישית ועוקצנית, אחרים יעשו את זה. אפשר וראוי לדבר על הסף הקבלה הנמוך לחברי הכנסת ולחשוב מחדש אם בכל זאת יש צורך במספר קריטריונים נוסף מעבר לאזרחות ישראלית, לפחות 7 שנים מסיום עונש מאסר העולה על 3 חודשי מאסר בפועל, שלא הורשע בעבירה שיש בה קלון ושנכנס לרשימת מועמדים של מפלגה.

תיקון 9, לחוק היסוד הוסיף את סעיף 7 א' לחוק יסוד: הכנסת ובו פירוט המנועים מלהשתתף בבחירות, אך הקריטריונים בו קשורים אך ורק לסוגיה הבטחונית - שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד ישראל. תיקון זה, שהוא כמובן מגמתי, אינו מהווה חידוד של קריטריונים בסיסיים לעניין רמת חברי הכנסת. בשם הדמוקרטיה, יצירת קריטריונים חוטאת לרעיון הדמוקרטי, הצבת חסמים לכניסה לכנסת נתפסת, במידה רבה של צדק, כבלתי דמוקרטית. אכן, דמוקרטיה טולרנטית גם לטמטום וגם להעדר ערכים, ככל הנראה זה המחיר של שלטון הרוב.  

ינון מגל ואורן חזן כסימפטומים לחולי או נושא הקריטריונים החסרים לסיפה של הכנסת הם נושאים תיאורטיים בלבד, הכלים שיש בידה של הכנסת כדי להלחם על שמה הטוב ועל יכולת העבודה שלה הם הנושא שיש לדון בו. אף אחד לא מדבר על זה שמסתובב לו יו"ר הכנסת ומסביר שאין לו ממש כלים להילחם בתופעת אורן חזן ודומיו. ליו"ר הכנסת יש זמן להתראיין בכלי התקשורת, ליו"ר הכנסת יש זמן להעלות סרטון ליוטיוב בו הוא טוען שיש בכנסת "שור מועד" ומתעד את ההתנצלות (חיונית לפרוטוקול) - ליו"ר הכנסת כמו כל יהודי טוב יש ככל הנראה זמן להתלונן במקום להפשיל שרוולים ולעשות.

במדינה אוטופית חברי הכנסת היו אנשים שערכי מוסר הם נר לרגליהם. אין דבר כזה. לכן, אין ברירה אלא לקבוע קוד אתי ברור לחברי הכנסת, כזה שגם יטיל סנקציות ברורות ומשמעותיות על חברי הכנסת שעוברים על קוד זה. קביעת נורמת התנהגות, אכיפה של נורמות אלה וענישה במקרה של מעבר עליהן היא כלי חיוני בעבודת הכנסת ויתרה כלי חשוב לעליית האמון הציבורי המוסד המדורדר הזה שאמון על ייצוג הציבור. מי צריך לעשות את זה? ובכן, על יו"ר הכנסת לקדם את זה אם שאלתם. 

יו"ר הכנסת בוודאי מכיר בעובדה המצערת שאמון הציבור בכנסת הולך ויורד, השאלה היא למה הוא אינו עושה דבר כדי לטפל בנושא? כללי האתיקה הקיימים הם בני 33 שנים, אמנם נוספו עליהם הוראות שונות, אך מאז הם לא אוגדו אפילו פעם אחת למסמך קוהרנטי ישים ובציע. ספק אם מרבית חברי הכנסת מכירים באמת את המסמך, מה שהופך אותו לכלי אנכרוניסטי שלא מתאים למציאות. היו ניסיונות להוציא את זה לפועל. זה לא קרה.

בשנת 2003, יו"ר הכנסת לשעבר, הנשיא רובי ריבלין, מינה את הועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. אגב הועדה הוקמה בעיקר בשל פרשת ההצבעות הכפולות (יחיאל חזן, אבא של, היה בין 5 הח"כים החשודים). המלצות הועדה מפורטות הקיפו כל פרט בעבודת הכנסת ועבודתם של חברי הכנסת, כולל הרחבת סמכויות של ועדת האתיקה. ההצעה הוגשה עוד בתקופת הכנסת ה- 16 ולא נעשה עמה דבר. בכנסת ה- 18 היה עוד ניסיון והוקמה ועדת משנה בראשות חה"כ אורון, גם היא ניסחה קוד אתי, גם הוא קבור בכנסת. 

ממשלת ישראל בשיטתיות פוגעת ביכולת החשובה ביותר של הכנסת והמהות לקיומה - הפיקוח על הממשלה. הכנסת של היום היא כנסת מחוסרת שיניים, אם של הקואליציה ואם של האופוזיציה, ועם זאת ולמרות כל זה יש לכנסת, ובטח ליו"ר הכנסת מה לעשות. למשל, על שולחן יו"ר מונחת הצעת חוק סדורה של בשם "כללי האתיקה לחברי הכנסת" המכילה מתווה לקוד אתי ברור שיעצים את ארגז הכלים הריק לכאורה של יו"ר הכנסת, אם אני יודעת את כל זה גם היו"ר יודע. אז למה היו"ר לא פועל כדי לחזק את הכנסת ולשפר את תדמיתה? זו ככל הנראה שאלה שיש להפנות אליו. הנה שאלתי.

יום חמישי, 22 במאי 2014

נשיאות

טוב, זה הזמן לספר סיפורי נשיאות אישיים, כן ככה ניפתח. כי אם לא עכשיו אימתי? כולם עסוקים כל כך במרוץ לנשיאות, אם לקרוא לזה מרוץ. לי זה הזכיר היום תוכניות ריאליטי, נניח "הישרדות", אמנם לא ראיתי אותה אבל היו שם הדחות, התייעצויות והמון יצרים, אז אין לי אלא לשער שאני גם צודקת. ואם לא, אז ניסיתי. בכל מקרה אני חייבת לומר שכל זה התחיל בכלל בתור סטטוס בפייסבוק ואז שמתי לב שאני נסחפת ועברתי לכאן, אז זהירות ספויילר - אני עומדת ללהג אבל נראה לי שיהיה משעשע - תישארו. 

אני אתחיל ואומר שאין אף אחד, אבל אף אחד, שנראה לי קביל מבין המועמדים ותסלחו לי אני הולכת לומר דברים מאוד לא מקובלים ובטח לא פוליטיקלי קורקט. דורנר, אישה מופלאה לכל הדיעות, אני מעריכה אותי לאין שיעור ואין לי ספק שהיא תהיה נשיאה נהדרת. אולם, ברם, אבל, דורנר, שאני מאחלת לה אריכות יומין, בריאות וצלילות, יודעת טוב כמוני שלמרות שהיא מתאימה לתפקיד כמו כפפה ליד, היא בכל זאת איחרה את הרכבת. אני לא קוראת פה לאפליה על בסיס גיל, אבל סילחו לי אם אומר שזה אשכרה חוסר אחריות להציע את עצמה כמועמדת, היא באמת אישה מבוגרת מאוד וזה לגמרי לא לעניין. וכן, אני מבינה שזה נשמע נורא. סליחה.

לא בא לי להתייחס לפואד, בטח לא לקמפיין המביך שלו "אבא", לא לאדם שהוא ולדרך ההתנהלות שלו לאורך חייו הפוליטיים (מבלי לגרוע מתרומתו, כן הייתי חייבת). אני אישית את פואד אני לא סובלת ואני חושבת שמפלגת העבודה חוטאת לעצמה בבחירה באדם הזה, אך אני כבר מזמן לא מתאכזבת מהמפלגה הזו כי אני way שמאלה משם. אני רק אומר שכבחורה צעירה יצא לי לעבוד מול בחוריו של פואד וחבורה נאלחת כזו לא פגשתי מימיי. אם מפלגת העבודה רוצה תדמית חדשה, היא בטח לא היתה צריכה לחתום עבורו, בטח לא בוז'י.

לא אאריך בנושא ריבלין. כולם נורא אוהבים את ריבלין. אני לא. זאת אומרת, יש מצב שהייתי מחבבת אותו כאדם, הוא נראה מצחיק וסימפטי, אבל לא רואה אותו נשיא. כלומר רואה אותו נשיא, כי קרוב לודאי זה מה שיקרה, אבל לא חושבת שזה באמת הנשיא שאני רוצה, בלי לדון במוסד הנשיאות - בעד ונגד. 

אדירים, כמה טוב שלא צריך לדבר על סילבן (אבל ביננו ג'ודי לא נמנית בין קוראותי, אז יכולתי ללכלך). את דליה איציק מבאס אותי שאני בכלל שאני צריכה לאזכר בתור מועמדת. אבל הנה לכם אנקדוטה במקום התייחסות - פעם מזמן, בעודנו זוג צעיר, החלטנו על מילת קוד שאם אומרים אותה אז חייבים לומר את האמת (זה נועד רק למקרים שבהם אתה חושב שעובדים עליך וזה עבר את הגבול, כי ברור שמעולם לא שיקרנו אחד לשני - ציניים שכמותכם), די לציין שהחלטנו שהקוד שלנו יהיה קשור לדליה איציק, השתגעתם שאני אגיד לכם מהו?  זה הצחיק אותנו בטירוף, אבל אני כבר לא זוכרת אחרי איזו מן האפיזודות המביכות שלה זה היה, בכל זאת עברו שנים. 

על שכטמן אני כל הזמן משנה את דעתי, אז אני לא יודעת בבירור מה דעתי עליו כנשיא, אני רק יודעת שדעתי כל הזמן משתנה וזה לא בהכרח סימן טוב.

אבל יש גם דוד לוי - ירוץ או לא ירוץ? לא ברור. אבל יש סיפור. קצר. כשהייתי קטנה היו המון בדיחות על דוד לוי. אני גם זוכרת את המבוגרים מסביבי צוחקים נורא כשאני הייתי מספרת אותן, בעיקר את זו עם הבור והמטר וגו'. היו כל כך הרבה בדיחות שבכלל לא הבנתי שיש אדם אמיתי כזה. האגדה מספרת שפעם בדרך לטבריה, עברנו בבית שאן. ליד ביתו של דוד לוי, אמא שלי אמרה לי: "תראי, כאן גר דוד לוי", אני פרצתי בצחוק כי הייתי בטוחה שזו עוד בדיחת קרש. אחר כך לא הפסקתי לצחוק כי הבנתי שזו לא ויש איש כזה. אבל זה סיפור לא יפה, כי בתכל'ס הוא ממש לא איש כזה. אבל הוא בינתיים גם לא מועמד.

חוצמזה הבטחתי סיפור נשיאותי - אז, כשקצב נבחר, היינו בטיול הראשון אחרי שבנזוגי הציע (ת'אמת הוא רק שאל על תאריך, וקילקלתי לו הצעת נישואין מדליקה כי אני מפלצת ואם לא הייתי מקלקלת אז הייתי מקבלת הצעה רומנטית וטבעת בחו"ל bygone) אז בדיוק יצאנו מ- Mont Saint Michel (איזה מקום משגע, נכון?) ולרגע באוטו (BMW מדליקה אם הייתם צריכים לדעת וכן, אני זוכרת) קלטנו BBC בדיוק בחדשות, בדיוק בקטע על קצב ואז השידור נקטע, אני התחלתי לבכות (באמא שלי), התחלנו להריץ SMS לארץ (זה היה יקר בטרוף, אנחנו מדברים על לפני 14 שנה). ואשר יגורתי בא (הדוד לוי כל הזמן נדחף. זוכרים ת'בדיחה? יועץ לדוד לוי: "אשר יגורתי בא" דוד לוי: "תכניס אותו"), שעה נאמתי לבנזוגי על הטעות הזו, בעודי מוחה דמעה מדי פעם. די דפק את כל המשך הערב מודה. רק על זה אני לא גמרתי את החשבון עם קצב. ערב שלם בצרפת ומצב רוח מזופת הוא עשה לי. האמת שאשכרה לא רציתי לחזור לארץ, היה לי ברור שקצב נשיא המדינה זה לא אומר טוב בעיקר על המדינה. התביישתי. לא ידעתי שהוא יתן לי סיבות שלא חלמתי עליהם. אז בטח לא הייתי חוזרת. אז עכשיו אני צריכה לבוא איתו חשבון גם על זה שלא עשיתי רילוקיישן. 

זהו, קצת דיעות לא מצונזרות ומותר לי כי זה בלוג אישי וגם סיפור נשיאותי, בזאת אסיים. סוג של שיא. אמרתי שיא? התכוונתי נשיא. הייתי מעדיפה נשיאה, אבל עכשיו תגדיו שאני מפלה מגדרית.