אני אמביוולנטית לגבי קימה לפני חמש בבוקר - מצד אחד עדיין לגמרי חושך ולקום בחושך זה מעט נוגה, אבל תחושת העשייה והעירנות כל כך מתאימה לעודף האנרגיה שכל מה שיוצא זה דיסוננס קוגניטיבי. תוסיפו לזה את הנהמות החייתיות שיוצאות מהמרכזית והקטן ואני לגמרי מרגישה בממד אחר. וכמו איש קדמון שהלך לצייר על קירות המערה, אני חורטת על קירות המערה הוירטואלית שלי...
בכל מקרה, קמנו בבוקר. התגברתי על הנהמות. המרכזית התרצתה ולבשה מכנסיים וחולצה למרות שהעדיפה להישאר במיטה. הקטן התעורר בשעה ששלפתי אותו ככה מהמיטה וברגע שהצליח להחזיק עפעפיים פתוחים ליותר משנייה התחיל לבכות ולרטון שהבאתי עוגת פרג ולא בראוניס ושהוא מעדיף סנדלים על קרוקס. הגדול רק הרים מדי פעם מבט מצועף מקונסולת המשחקים הניידת. ואני ניסיתי שישימו לב לשמש שמבקיעה קרניים בוהקות בתוך האפלה המתבהרת. מסתבר שדימויים רומנטיים על הבוקר לא עובד עליהם. לא מפתיע, אבל שווה ניסיון. הדרך עברה בשלווה ועם ביטלס וכשהגענו התברר שהקטן בשביתה ועכשיו הוא לא הולך עם הקרוקס שזה במילים אחרות אולטימטום יעיל יותר מכל אולטימטום שארה"ב יכולה להטיל על מדינה אחרת ומצריך פעולה מיידית ונונשאלנטיות כפוייה כדוגמת נשיאת ילד עם עוד שני תיקים כבדים (כי צריך לסחוב הכל, על כל מקרה) וחיוך שאומר לי לא משנה. זורמת.
הגדול היה מאושר, הוא אוהב להיות באור הזרקורים ורק זמזם באושר "שני שוב בטלוויזיה", לא המנטרה שיכולה להרגיע שני זעופי פנים. מזל שהכניסו אותנו לאולפן מהר ואיפשרו לקטן לבזוז ממתקים. התראיינו אצל יואב וגלית בקשת על הבוקר והיה ראיון נעים וזורם. תמיד מרגישה שאני לא מצליחה להעביר את מה שלשמו באתי. לא נחלצת מהשאלות, ולא מסוגלת לומר: "אני לא חושבת שזו השאלה, אני מניחה שמה שצריך לענות עליו הוא..." ספינים כנראה זה לא אני.
עכשיו כבר חזרנו הביתה, אחרי שעשינו את כל "הסידורים", כמו שיונתן הסביר בתוכנית. ואמאל'ה יש לי יום שלם להעביר עם ילדים ממש עייפים. תחילת שנת לימודים מאושרת לכולנו
בכל מקרה, קמנו בבוקר. התגברתי על הנהמות. המרכזית התרצתה ולבשה מכנסיים וחולצה למרות שהעדיפה להישאר במיטה. הקטן התעורר בשעה ששלפתי אותו ככה מהמיטה וברגע שהצליח להחזיק עפעפיים פתוחים ליותר משנייה התחיל לבכות ולרטון שהבאתי עוגת פרג ולא בראוניס ושהוא מעדיף סנדלים על קרוקס. הגדול רק הרים מדי פעם מבט מצועף מקונסולת המשחקים הניידת. ואני ניסיתי שישימו לב לשמש שמבקיעה קרניים בוהקות בתוך האפלה המתבהרת. מסתבר שדימויים רומנטיים על הבוקר לא עובד עליהם. לא מפתיע, אבל שווה ניסיון. הדרך עברה בשלווה ועם ביטלס וכשהגענו התברר שהקטן בשביתה ועכשיו הוא לא הולך עם הקרוקס שזה במילים אחרות אולטימטום יעיל יותר מכל אולטימטום שארה"ב יכולה להטיל על מדינה אחרת ומצריך פעולה מיידית ונונשאלנטיות כפוייה כדוגמת נשיאת ילד עם עוד שני תיקים כבדים (כי צריך לסחוב הכל, על כל מקרה) וחיוך שאומר לי לא משנה. זורמת.
הגדול היה מאושר, הוא אוהב להיות באור הזרקורים ורק זמזם באושר "שני שוב בטלוויזיה", לא המנטרה שיכולה להרגיע שני זעופי פנים. מזל שהכניסו אותנו לאולפן מהר ואיפשרו לקטן לבזוז ממתקים. התראיינו אצל יואב וגלית בקשת על הבוקר והיה ראיון נעים וזורם. תמיד מרגישה שאני לא מצליחה להעביר את מה שלשמו באתי. לא נחלצת מהשאלות, ולא מסוגלת לומר: "אני לא חושבת שזו השאלה, אני מניחה שמה שצריך לענות עליו הוא..." ספינים כנראה זה לא אני.
עכשיו כבר חזרנו הביתה, אחרי שעשינו את כל "הסידורים", כמו שיונתן הסביר בתוכנית. ואמאל'ה יש לי יום שלם להעביר עם ילדים ממש עייפים. תחילת שנת לימודים מאושרת לכולנו
