 |
| האנרגיה עוזת לי את הגוף (אילוסטרציה) |
כל כך הרבה פוסטים פיספסתי השבוע, המון נושאים שרצו להיכתב, או לפחות להתארגן חיצונית ממני למילים הגיוניות ולא הצלחתי למצוא את הזמן. כל יום נגמר במחשבה שבלילה אכתוב קצת וכל לילה נגמר או בכתיבה לעבודה החדשה או בהתמוטטות במיטה עם הילדים. שבוע שלם של התעסקות במילים, המון כתיבה ולא זאת שרציתי שתהיה, מוזר לכתוב לאחרים. ועכשיו, סוף סוף מול המסך הלבן האהוב, אני מוצאת את עצמי עם רעיונות שמתחרים על הרגע להיכתב. לברור אותם זו משימה לא פשוטה.
 |
| שלא תגידו שלא השווצתי |
אבל עכשיו, כשכבר שבת והשמש שוקעת ומסיבות הפורים כבר חלפו עברו להן, למי יש כוח לכתוב לכם על תחפושת פרעה שתפרתי בימים ובלילות בחוט זהב משל הייתי גמד באגדת ילדים? על הנחש שריקעתי במיוחד לכובעו? על תוספות לשיער וגלגולן של צמות לליה סקייווקר? או הניסיון לייצר חגורה מדוייקת שתהיה כמו של ליה בסרט? או חגורת החבל שהכאיבה למותנו הדקה והרגישה של לוק סקייווקר?או המגפיים שהצלחתי לאלתר וירדו 5 דקות לתוף המסיבה? אבל מה זה חשוב היה להם כיף, לפחות ביום שלישי - מסיבת החינוך הביתי שהיו בה בערך 30 משפחות והמון ילדים (כן, דברו איתי עוד על בידוד חברתי, עאלק).
פורים נגמר בערך בשעה שחזרנו הביתה והסרנו איפור ותחפושות, אבל מי ידע אז שזה הסוף? אחה"צ הבכור הרגיש רע, זה נגמר בסשן הקאות. כלומר לא, זה נגמר בזה שקירצפתי את האסלה, אבל מי סופר? יום למחרת הוא עדיין הרגיש רע, אז למרות שכל התחפושות כובסו, הן נותרו מיותמות ולא נלבשו כי לא הלכנו לתחרות שחמט פורימית. אבל מכיון שלהרגיש רע זה לא נחמד לבד, במפגן אחווה נדיר ולא משמח הצטרף קטינא לחגיגת הוירוס בטן ואני כבר לא ידעתי אם אני מרגישה רע או שזה פסיכוסומטי. אבל למי היה זמן להגג בזה כשיש גם עבודה? והיתה ומסתבר שזה קצת הציף אותי. מה שכן הבכור המשיך לא להרגיש טוב אז לפחות בחמישי נחסך ממני לנסוע לכיוון מרכז העיר, להחנות רחוק, לצעוד ברחובות עם טרומבון כדי להוריד את הבכור בקונצרט רחוב ואז לחזור הביתה ולא הרבה אחרי שוב לצאת שוב לקח אותו. אז ככה נגמר פורים בקול ענות חלושה, קרצופים והרבה חיבוקים ופינוקים.
אדירים, כבר חמש פיסקאות אני כותבת על משהו שבכלל ויתרתי על לכתוב עליו... איזה חוסר יעילות. מה שמביא אותי להסתכל קדימה על השבוע הקרוב (והוא כבר במרחק של שעות ספורות). עכשיו כשאני כבר מבינה את העבודה, אני יודעת שאני חייבת ללמוד לשלב אותה טוב יותר עם אורח חיי. זה שהילדים היו חולים איפשר לי לעבוד יותר, אבל אני חייבת לעצמי לעבוד לא יותר ממה שקבעתי. חבר אמר לי ובצדק שגם בעודף יעילות צריך לטפל. ולמרות שבעיני יעילות היא מאמץ משתלם שמשלב התמקדות במטרה, אסטרטגיה ואי אילו כישורים תלויי עניין, עדיין השבוע אני מתכוונת לטפל בזה. בגדר אוטומציה משפרת יעילות, לפעמים אני תוהה אם אני מבינה שתכל'ס אני לא שורה של קוד.
בכל מקרה כנראה שהייתי צריכה לאוורר, שבוע שלם שמרבית השיחות שלי מתקיימות בקבוצה בה אני מכפילה את ממוצע הגילאים (כשהם יחד ממוצע הגילאים הוא 8.333, איתי ההמוצע קופץ ל- 16.25) ולמרות שרציתי לכתוב על חינוך ביתי או אולי קצת על פוליטיקה (ולא, אני לא אלך להפגנה הערב, זה למעלה מכוחותיי), כנראה שלפעמים קצת לכתוב על הבנאלי, זה בדיוק מה שצריך כדי לפרוק את היומיום שלפעמים הוא קצת זקוק לפרספקטיבה. היה שבוע טוב.
