יום ג' לספירת הבל"ד

חברי כנסת ישראלים מבל"ד נפגשו עם משפחות המחבלים במסגרת הניסיון להחזיר את גופות המחבלים כדי להביאם לקבורה וליכדו את מעגל המתקבצים סביב מדורת השבט הישראלית, המקום בו לאזרחים הערבים, נאמנים או לא, אין ממש מקום. בעוד נתניהו מלבה את הלהבות, האופוזיציה מתייצבת לימינו לשירת "הרוח נושבת קרירה" וסיפורי צ'יזבטים. כיף להתחמם באש המקרבת היהודית, אין כמו שריפה טובה שלא מן המניין. מי צריך ל"ג לספירת העומר כשיש ג' לספירת בל"ד?

זה ברור שהמפגש של חברי הכנסת מבל"ד, ג'אמל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, עם משפחות המחבלים מעצבן את הציבור בישראל. כואבת ככל שתהיה, העובדה שחברי כנסת ישראלי השתתפו בפגישה בה היתה דקת דומיה לזכר מי שנקרא שאהיד ברשות הפלסטינית ומחבל בישראל, עדיין אינה סיבה לסילוקם מבית הנבחרים הישראלי.

הפרשה הזו סמלית – חוסר היכולת להפריד בין דמוקרטיה ובין תחושת ה"ישראליות" שהציבור הישראלי-יהודי כל כך רוצה שתהיה נחלת הכלל. לא משנה כמה יטענו חברי הכנסת מבל"ד שהיה כאן ניפוח מכוון ושבפגישות כאלה מקובל להתחיל בדקת דומיה ולקרוא למחבלים שאהידים, ההכרעה הציבורית כבר נעשתה. שאלות כמו האם הם היו צריכים להיות שם, או האם הם היו צריכים לנהוג אחרת, אין להן חשיבות, הן סמנטיות. הציבור הישראלי לא מרוצה כי רובו רואה את הסכסוך באופן חד צדדי ומי שבאופן כזה או אחר פועל בצורה שיכולה להתפס פרו-פלסטינית הוא שתול ואם במקרה הוא גם ערבי אז הוא גיס חמישי.  במקרה של שלושת חברי הכנסת מבל"ד זה קל, הם כבר מזמן סומנו כאויב.

בין אם זה מוצא חן בעינינו או לא, הפגישה הזו אינה בסתירה לחוק הישראלי, היא רק בסתירה לדעת הקהל הישראלית-יהודית. העובדה שזה יצר חגיגה תקשורתית בה כולם מדבררים את נתניהו מגילאון ועד סמוטריץ', רק מחזקת את הכשלים הישראלים בהבנה מה מחייבת ההגדרה דמוקרטית שאנחנו כל כך אוהבים לצרף לצמד המילים מדינת ישראל. ונראה שזה פחות מוצא חן בעינינו, אנחנו אוהבים את הערבים שלנו נאמנים, בעצם גם את היהודים שלנו אנחנו אוהבים ככה.

עבור ראש הממשלה, בנימין "הערבים נעים בכמויות לקלפי" נתניהו, "פרשת הפגישה" מאפשרת להמשיך את קו הנאמנות שהוא כל כך אוהב. הוא התראיין, העלה פוסטים ברשתות החברתיות והבהיר שוב ושוב שהוא יעשה הכל כדי שדברים כאלה לא יתאפשרו. בישיבת הממשלה ביום ראשון אמר כי הוא "מאמין שרבים מאזרחי ישראל חשים שחברי הכנסת של בל"ד אינם מייצגים אותם, אנו משקיעים מאמצים גדולים כדי לשלב בחברה הישראלית והם עושים את ההפך – הם בונים חומות של שנאה". כמאמר ראש הממשלה החלק הראשון נכון והחלק השני לא יהיה נכון.

לגבי החלק הראשון? בתכ'לס ראש הממשלה צודק, הרשימה המשותפת מייצגת כ- 10% מציבור המצביעים בבחירות הקודמות ובל"ד עצמה עוד פחות. יש גם יסוד סביר להניח שבל"ד בכלל לא היו עוברים את אחוז החסימה ולא היו מיוצגים בכנסת לולא העלאת אחוז החסימה מבית נתניהו-ליברמן. ואכן מרבית הציבור בישראל אינו תומך בהם, מקסימום כ- 3%  – מתמטיקה פשוטה שלא דורשת ניקוד בונוס. אז בתמיכת הרוב הם אינם זוכים. בתמיכת מי הם כן זוכים? ובכן – המיעוט. וראו איזה פלא – על זה בדיוק מדברת דמוקרטיה – על הגנת זכויות המיעוט. כן, כן, גם כשהמיעוט לא מתיישר עם הרוב.

החלק השני? ובכן המאמצים הגדולים האלה של ראש הממשלה הם בעיקר בדיבורים, למעשה כל השקעה בציבור הערבי תעשה על סמך קריטריונים של נאמנות וספק אם אותה רפורמה תחל בקרוב, בטח לאחר שניתנה בידיהם של אלקין ולוין. אבל מה שברור מאמירתו של ראש הממשלה זה יחסו לאוכלוסיה הערבית – הם. אלה שלעולם לא יהיו חלק מה"אנחנו". מיעוט שזכויותיו מובטחות רק אם יעמוד בקריטריונים שמציבה המדינה. מיעוט שזכויותיו מותנות ולא ניתנות מתוקף אזרחותו. אם, לדברי ראש הממשלה, חברי הכנסת בונים חומות של שנאה, אני מתקשה למצוא ביטוי שיתאים למדיניות הממשלה לאורך השנים כלפי הציבור הזה שמעולם לא היה לגמרי שווה זכויות.

הפגישה הזו נתקעה לציבור הישראלי כמו עצם בצוואר, בגל הטרור הנוכחי אף אחד לא רוצה לשמוע על הצד הפלסטיני, אלא שלמרבה הפלא הוא לא נעלם. ישראל מוסיפה לשלוט על הפלסטינים ולהתעלם מכך שהשליטה הזו יצאה כבר מזמן מכלל שליטה. כשהיפרדות או קיפאון זה שם המשחק, ישראל עושה מה שהיא עושה הכי טוב – להתעלם מהבעיה ולדבר על דברים אחרים, דברים שעושים לנו טוב. אלא שבתוך גל הפטריוטיות הישראלית המופלא שחווה עם הנצח, הוא שוכח שממש בתוכו יש מיעוט שמגדיר עצמו אחרת ולמיעוט הזה, קטן או גדול יש את הזכות לחשוב אחרת ולהביע את דעתם. ומותר להתנגד לדעתם ואפילו לגנות, אך מכאן ועד פסילתם מלכהן כחברי כנסת המרחק רב.

מעבר להרעשה התקשורתית מכיוון ראש הממשלה, שתמיד צריכה לעורר במתבונן מהצד את הספק אם זו לא הרעשה למיסוך וניסיון להוריד דברים מהותיים יותר מסדר היום הציבורי, מה שלרוב העניין. מהלך החקיקה החדש, הוא חוק ה-90, אנטי דמוקרטי בכל מובן המילה. חקיקה זו מטרתה להגביל את חופש הביטוי ועקרון הייצוג המהותיים כל כך בדמוקרטיה ולהתאימה לנורמה יהודית-ישראלית לפי תקן נתניהו. דמוקרטיה? פחות.  

הנה שוב עושה ראש הממשלה צחוק מהדמוקרטיה במסווה ביטחוני וכמובן לאומי, בהנחה שלאום זה יהודי, משל היה זה עוד סעיף 52. הרי הנושא הזה כל כך מהותי שהוא מחוייב להיות חלק מחוק יסוד: הכנסת, אולם התנגדותו הברורה מעליה של היועמ"ש צפויה – החוק אינו דמוקרטי. אז למה להיות דמוקרטי אם אפשר רק להשתמש בתהליך דמוקרטי? ובכן זו בדיוק המהות. הטענה לפגיעה בדמוקרטיה היא בדיוק זה. זה לא שמפחיד כאן משל היינו במקום אחר, מפחיד כאן בגלל מה שקורה מול עינינו. אין שום צורך להשוות. כי אם אפשר דמוקרטית להעביר משהו לא דמוקרטי, ההליך כנראה מכשיר את השרץ.

מילא לא לשלום, אבל לא לדמוקרטיה יפרק את את ישראל מבפנים

אי ההבנה של בצלאל "יש לי חמישה ילדים ואף אחד לא עני" סמוטריץ' בהסתברות מעידה על בעייתיות בהבנת ההגיון של הדברים ואין זו הפעם הראשונה. לכן, אין סיבה לתמוה על הסתירה הפנימית בטורו ב"בשבע" בו הוא מסביר כי תג מחיר אינו טרור, וכן שטרור יהודי לא טרור כי אסור לנו להילחם בעצמנו. זאת אומרת הרי אין כיבוש, לא מוזרם כסף להתנחלויות, אין עם פלסטיני, ובתוך המציאות האלטרנטיבית של סמוטריץ' גם אין טרור יהודי. סה"כ הגיוני.

מילא שסמוטריץ' אינו מבין בהסתברות, מסתבר שהוא גם לא ממש חזק באוצר מילים. מבחינת סמוטריץ' טרור הוא פעולה של אויב המכוונת נגדך. הגדרה מעט חסרה אם מותר לציין, ולו משום שטרור הוא בראש ובראשונה מאבק אלים המופנה כלפי אזרחים. לו סמוטריץ' היה טוען שהפלסטינים אינם אזרחים כי אין עם כזה והם לא אזרחי מדינה עוד איכשהו היה לזה הגיון פנימי, סמוטריצ'י משהו אבל לפחות עקבי.

ההסבר של סמוטריץ' בנוגע לאלימות שיוצאת מתוך ציבור המתנחלים היא אירוניה לא מודעת שכותבת את עצמה: "כשדוחקים ציבור שלם לקיר, מתייחסים אליו כטרוריסט, עושים לו דמוניזציה ורומסים את זכויותיו בלי כל עכבות, בסוף זה מתפוצץ". מתפוצץ אגב זה מילה קצת מכובסת לרצח משפחה, לפחות בעיניי. טיעון כזה על הציבור הפלסטיני לא תופס בלקסיקון של סמוטריץ' למרות שהוא מתאים לפלסטינים הרבה יותר מאשר למתנחלים. 

ציבור המתנחלים לא נדחק לקיר ולא מודר - הוא מיוצג בכנסת לפחות ע"י שמונת המנדטים של הבית היהודי ומקבל מקום של כבוד גם בממשלה. אני לא יודעת מי מתייחס לציבור המתנחלים כאל טרוריסטים אבל זו בוודאי גוזמה מניפולטיבית והיא אינה המגמה השלטת בציבור, להפך הניסיון הממלכתי מבוסס על הצגת תאי הטרור היהודיים כעשבים שוטים, משהו ספוראדי וממוקד בשוליים של ציבור המתנחלים, גם אם זה לא בהכרח נכון. דווקא משפטים כמו של סמוטריץ' עשויים לגרום לתהיה האם אלה רק באמת עשבים שוטים. יתרה, הפלטפורמה בה כתב סמוטריץ' מעידה שהדיון איך להתייחס לחשודים הוא רחב הרבה יותר בקרב הציבור היהודי-לאומני מאשר בשאר הציבור כי הם עצמם אינם יודעים כיצד עליהם לנהוג - אם להוקיע או להכיל.

לגבי רמיסת הזכויות? ובכן בוקר טוב אליהו, כלומר בצלאל. אתה מוזמן אחר כבוד להצטרף לכל עמותות זכויות האדם בישראל שטוענות כבר מזמן לאי חוקיותם של מעצרים מנהליים, חקירות, מניעת עורך דין ועוד כהנה וכהנה. אותן עמותות שטוענות שדפוסי הפעולה האלה, אם הם מקובלים כלפי אוכלוסיה מסויימת, יורחבו בסופו של דבר גם כלפי אוכלוסיות אחרות. מדהים איך שגלגל מסתובב לו.

סמוטריץ' הרחיק לכת כנראה אפילו בשביל יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט שמיהר לצייץ, בכל זאת כדור בין העיניים שמור לנתניהו לא לסמוטריצ'ים מתקומה, שזריקת בקבוק תבערה היא טרור. אבל העניין הוא שיש צורך אמיתי להתייחס לנושאים שמעלה סמוטריץ', הם דוגמא מצויינת לבעיות הפנימיות הדמוקרטיות של ישראל. סמוטריץ' כמייצג פרשנות ישראלית מאוד מסוכנת הוא לא היחיד, יש עוד רבים כמוהו. הם תולדה של כיבוש ופגיעה בקבוצת אוכלוסיה אחרת, כמו גם של חינוך המעלה את היהודים על נס קדושה ללא שיפוטיות והם גם תולדה של 7 שנות נתניהו. 

תכף 7 שנים של שלטון נתניהו ומה קורה בישראל? דעות כמו של גופשטיין והצל הן חלק מהנוף האנושי הלגיטימי, וידוא הריגה של ילדה בת 14 עם מספריים זה סנאף איכותי שווה לכל נפש, בית המשפט העליון הוא בניין שיש להרוס על יושביו, פיגוע מצדיק לינץ', שמאלנים הם בוגדים, שראש הממשלה יכול להיפגש עם גזענים אם במקרה הם מועמדים לנשיאות בארה"ב, שהכנסת לא אמורה לפקח על פעילות הממשלה אלא רק לאשר אותה, שמעצרים מנהליים זה מקובל, שאפשר למנוע זכויות של חשוד, שזכויות אדם לא עומדות במבחן הביטחון, שטרור יהודי הוא לא טרור ושמסע הפחדה הוא מדיניות מקובלת כי עם הנצח לא מפחד. 7 שנים של סאדו מזוכיזם מהסוג הטהור. סמוטריץ' ודומיו הם התוצאה, ודומה שמספרם בתוך האוכלוסיה רק הולך וגדל. אם בעינייני הסתברות עסקינן, הרי שזו הסתברות מדאיגה.

אפשר לבטל את דבריו של סמוטריץ' או לסמן אותם כעוד שוליים, ממש כמו שמסומן הטרור היהודי, אלא שהסכנה לדמוקרטיה הישראלית היא לא רק בתאי טרור יהודיים רצחניים שמאמינים שהם עושים את דבר האלוהים, הבעיה היא באנשים שמחזיקים בדעות נבערות כמו של סמוטריץ' ורואים במדינה דתית יהודית ולא בהכרח דמוקרטית את מהות הכל. המאבק בזה אינו נחלתו של השמאל, הוא צריך להיות מאבקם של כל האזרחים שמאמינים בדמוקרטיה ומבינים שללא בסיס דמוקרטי, שום מדינה יהודית לא תחזיק מעמד לאורך זמן. מילא שמחנה הימין זנח את "לא לשלום" העובדה הוא זנח את "כן לדמוקרטיה" היא הרבה יותר ממדאיגה וזה לא בשוליים הסהרוריים של המדינה, זה מתחיל כבר בראש. 

למה ליטול קורה מבין עיניך? תסתתר מתחתיה - יש אזעקה

כשהתותחים רועמים אסור לה למוזה לשקוט, השתיקה היא לא רק קבלה היא גם מתן לגיטימציה. המוזה אולי רוצה לשקוט, להיאטם לנוכח האש, הלהט והסכנה, האדם רוצה שקט, אבל אין שקט. הלוואי שיכולתי למלא את האויר מסביב במילים ולמנוע את הדי הפיצוצים שאינני יודעת אם הם נפילות, התפוצצויות או יירוטים, אם בכלל אנחנו באמת מצליחים ליירט טילים. אנחנו כן מצליחים ליירט את התקווה, אבל יותר מזה את הספקנות. מי השפוי בדעתו שרוצה לכתוב נגד מלמחמה בעת ישיבה בממ"דים ובמקלטים? גם המבצע הזה, כמו רבים לפניו מנוצל בעיקר כדי להשתיק אותנו. כן, זה לא פופולארי להגיד את זה, אני יודעת. הרי זה המבצע שיביא לשקט מהחמאס, זה המבצע שיחליש את החמאס ויראה לו מי בעל הבית.

אבל ישראל היא לא בעל הבית. השטחים ועזה הם לא חלק ריבוני מישראל. אפשר כמו בנט להגיד אין פלסטינים, אפשר כמו השופט לוי ז"ל להגיד שאין שטחים כבושים. אפשר להגיד הכל, רק שזה לא אומר שזה אכן ככה. עובדתית יש ישראל ריבונית והיא בגבולות 67' כל השאר זה משאות נפש לכאן או לכאן בהתאם לעמדתו הפוליטית של הדובר. העובדה היא ש- 47 שנים אנחנו כובשים אוכלוסיה ומונעים ממנה חיים ריבוניים. 47 שנה של חיים בלימבו, לא כאן ולא שם. ייאוש שהולך וגדל, לא כאן - שם, כי היאוש גדול יותר בצד הפלסטיני. 47 שנים שמוכיחות שאין להם כלום ולכן גם אין להם מה להפסיד. מה עוד נעשה להם? רובם חיים בעוני, תחת איומים, תחת שלילה של זכויות אדם, תחת צבא, תחת אי וודאות. אבל אי אפשר לשלול את התקווה שלהם ואת התקווה הזו רובם מרגישים שגם אותה אנחנו רוצים לחמוס ולגזול ואותה הם לא יתנו, זה אנושי לגמרי, אפילו עוד לפני פנדורה. זה לא מוליד דבר מלבד שנאה וכאב. כל מבצע שלנו מוליך עוד ועוד אנשים להבין שבעצם אין דרך אחרת. להחליש את החמאס? הצחקתם אותי. הוא מתחזק מולינו ובתוך העם הפלסטיני. כל מבצע שלנו מחזק אותם יותר.

זעקות ה"להיכנס בהם" מה הן יתנו לכם? נכנסנו בהם בלי סוף. מה זה נתן? הנה מ- 2004 ועד היום, עשר שנים של מבצעים בעזה למיגור ירי הטילים על תושבי הדרום בפרט ועל ישראל בכלל: 

אוקטובר 2004 מבצע ימי תשובה
ספטמבר 2005 מבצע גשם ראשון
פברואר 2006 מבצע מכת ברק
יוני 2006 מבצע גשמי קיץ
פברואר 2008 מבצע חורף חם
דצמבר 2008 מבצע עופרת יצוקה
נובמבר 2012 מבצע עמוד ענן
יוני 2014 מבצע צוק איתן

7 מבצעים קודמים שכבר כיסחו את התשתיות, אז איך לעזאזל הם ממשיכים לירות? אולי זה פרדוקס שלא ברא זנון? אתם לא באמת חושבים שבאמת נמגר גם הפעם את ירי הקסאמים ונשב 40 שנה איש תחת גפנו ותחת תאנתו, טוב תחת עצי זית, זה קצת בעיה - אתם יודעים חישופים, שריפות, עקירות וכולי, חוץ מזה עצי זית זה כל כך רטרו. מה שכן, המוזות אולי שוקטות לאור המבצע הזה, אבל מה שעוד שותק ומוטל לפנינו זה כל שאר הפרשיות שכדאי היה שנטפל בהן, כי כמו כל דבר טיפול טוב מתחיל קודם כל מבפנים, אבל הממשלה הזו לא רוצה לתקן מבפנים, היא רוצה את היאוש שלכם והפחד, למה להתמודד עם חיצי ביקורת כשעדיף כיפת ברזל נגד טילים?

את הפסקת הירי המבצע הזה גם לא יביא, הוא גם לא יביא לקריסת האמונה שיש בשני העמים בשלום, הוא רק מעיד על מדיניות ממשלה. זה נחמד נורא להאמין שאין פלסטינים ואין כיבוש ואנחנו כאן בשל הבטחה אלוהית, רק שזה רק ימשיך את הבעיה. הממשלה הזו לא רוצה שלום, זה לא באג'נדה שלה. יש לה אג'נדה ברורה והיא לקבע את מה שיש מתוך אמונה שהציבור מטומטם. אם נמכור לציבור העדר תקווה בשלום, אפשר יהיה להשאיר את האליטה על כנה, את הזרמת הכספים למקומות הלא נכונים. כך ישאר מרחב תמרון אדיר לממשלה והציבור ימשיך לשאת שביב של תקווה אבל ינהה אחרי הדמגוגיה ויהיה תשוש דיו לא לעצור רגע ולחשוב. מי יטול קורה מבין עיניו כשהוא רץ לחפש קורה להסתתר מתחתיה עם כל אזעקה? למה שנשאל איך זה שאין כסף לרווחה, לחינוך, לבריאות אבל יש כסף למבצע צבאי ויירוט? יש אזעקות, יש טילים - אין ספקנות. ככה זה נוח, הכי נוח. זה לא עניין של שום דבר חוץ מסדר עדיפויות.

ראש ממשלה ששנים כבר מזין את האש ומנסה להיראות כמו כבאי ואנחנו קונים את זה. מזועזעים שיש הקוראים לנקמה? מזועזעים מאספסוף שמחפש ערבי להכות בו? מזועזעים מאנשים שלא ממש אכפת להם מנער ערבי, אגב שמו מוחמד אבו ח'דיר, ואם נשרף בחיים? זה הכל רק מכה קלה בכנף וזה הכל. וזה כבר ככה כבר שנים. משפחות שלמות נהרגות עכשיו בעזה, 3 ילדים נרצחו ואם תעז לומר משהו יסבירו לך חת'כת בוגד שכמוך שיורים עלינו טילים, טילים!!!!!! אז יש לי סיפור בשבילכם ימשיכו לירות עלינו טילים, לא משנה עוד כמה מבצעים יהיו פה, זה לא ייגמר עד שאנחנו נגיד די. עד שאנחנו נסרב אקטיבית להיות אוייבים. עד שאנחנו נסרב לתת לממשלה הזו את הלגיטימציה. נמחץ, נרסק, נפוצץ, נפגע, ניירט, נחסל, נכתר, נירה, נשבור וכל עוד נמשיך לעשות את זה, ממש כמו הידרה, הם ימשיכו לצמח ראשים. ממש כמו סיפור פרעה שאנחנו טורחים לשנן שוב ושוב לילדינו - וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. העם הפלסטיני סובל תחת רגלינו, ידינו וגופנו המיוזע כבר שנים, הדיכוי לא יוליד דבר לבד משנאה. השנאה הזו רק תגדל אם נמשיך לענותם. כדי להבטיח את ילדינו כאן אין עלינו להסכים ולהתגייס למען עוד מבצע ולבאים אחריו, עלינו להתגייס לסרב. 

אם באפריל, ראש הממשלה היה אומר, אני לא סומך על החמאס, אני לא מרוצה ממשלת האיחוד אבל בואו נבחו את העניין וננסה לראות לאן זה יוביל, עם כל החשדנות שבעולם, אני רק יכולה לשער שלא היה צורך במבצע הזה. אבל כנראה שגם אנחנו לא הפקנו את הלקח מסיפור יציאת מצריים (לזה מותר להשוות? כי הכתובות על הקיר מוכיחות שאת לקחי השואה הטמענו פחות, אז אולי סיפור מלפני כ- 3500 שנה כבר היה סיפק בידינו להבין?). כולנו מבינים שאם לא נפנה לשלום פנינו מועדות לעבר עמוד עשן, או שמא פטרייה. אולי בעצם אנחנו רק מחכים ליום שבו המחשב הרנדומלי של צה"ל יכריז על מבצע חדש "פטריית המצדה".