מפסיקים להתנצל? בואו נתחיל במפסיקים לשתוק

הקמפיין של הבית היהודי "מפסיקים להתנצל", לא היה מהמוצלחים שלה, מעבר לעובדה שהוא נישא על גלים אנטי דמוקרטיים שנועדו להשחיר ציבור שלם, הוא גם התברר כבעייתי כיון שמאז הבחירות בנט מוצא את עצמו מתנצל/מצטער/מבהיר לא פעם. מעבר לאירוניה שאינה זקוקה לעידוד, בנט צריך להצטער על הקמפיין שלו בעיקר משום שהוא עודד אלמנטים קיצוניים במחנה שלו והעיר שדים שלא בטוח שיוכל להחזיר חזרה לתוך המנורה (7 קנים, כן?) ממנה הם יצאו.

תגיד שאלה שוליים אבל הם מקצינים את השיח הציבורי ומשתלטים עליו. ניתן להתייחס לסמוטריץ'/מוטי יוגב/נוער הגבעות/רב כלשהו, שרואים בבית המשפט מטרד/בהתנחלויות סלע קיומנו/בלגיטימיות של מעשי תועבה בשם הארץ המובטחת/בפלסטינים גליץ' קטן במטריקס שעוד יבוא על תיקונו, עשבים שוטים. זו דרך נהדרת לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. אלא שדעות כאלה נשמעות כי יש להן לגיטימציה מגבוה. הן מקבלות את הגושפנקא הרשמית שלהן כאשר ראש הממשלה רואה בשמאל מחנה שיש להביס ובערבים בעיה דמוגרפית, כאשר בנט טוען שעם הנצח לא מפחד והוא אינו כובש בארצו, כאשר איילת שקד מאיימת על בג"צ, כאשר יעלון מתרץ את העיכוב בפענוח הרצח בדומא בסוגיית חשיפת מקורות, כאשר חוטובלי טוענת להסתה במערכת החינוך הפלסטינית בשל בובות שאהידים שהוחרמו שאין בינן ובין מערכת החינוך הפלסטיני מאום. אני יכולה להמשיך.

כל פרשה שממנה המדיפה ריח רע, מתקבלת בצקצוק וחולפת מתוך שכנוע עצמי שזה נקודתי. הכי קל כשניתן להצדיק את זה "בטחונית". אותי לימדו שהרבה "משהואים" קטנים יוצרים משהו גדול אחד וזה אפילו ממש מתאים לחנוכה - כל חושך קטן כזה הוא "חושך מצרים" בסוף. ישראל עומדת בפני בעיה והיא גדולה הרבה יותר מאיראן או הפלסטינים או דאעש וכמובן שהיא מתחת לאף אך זוכה להתעלמות. הידרדרות הדמוקרטיה והפגיעה בזכויות האדם הן הבעיה, והיא שניה רק לאי ההתייחסות, המסייעת להדרדרות המתמשכת.

במידה רבה מה שהמתנחלים נדהמים לגלות היום זה מה שהשמאל אומר מזמן - מעצר מנהלי הוא לא חוקי, מניעת עורך דין היא לא חוקית, שיטות החקירה הן לא חוקיות. כן, יש בעיה רצינית בעניין זכויות האדם בישראל וזה לגמרי לא חדש. הדרך של סמוטריץ' להתמודד עם זה היא להגיד זה לא טרור ולכן השיטות מוגזמות. זוההדרך שלו להגיד "מה יש לכם עם חקירות שב"כ? מה הם פלסטינים?" אלא שזו הנקודה המידתיות הישראלית שמראש מפלה בין יהודים ללא יהודים מביאה אותו לומר את זה, זה לא מוסר. מחשכי חדרי החקירות הם אפלים בין אם מדובר ביהודים ובין אם מדובר בפלסטינים. האמצעים הננקטים שם פסולים ולא ראויים במדינה ואם זה נעשה בשל סוגיות ביטחון הרי שיש לפתור את הגורמים לבעיית הביטחון הזו.  

השארת המצב ללא פתרון מאפשרת אוירה ציבורית בה שנאת ערבים היא ערכים, קריאת "בוגד" לשמאלני היא אבחנה פוליטית בת תוקף, וטרור יהודי הוא לא טרור. זה לא סמוטריץ' שעבר את הגבול, אלה נתניהו ובנט, עם כל ה"יהודי זה הכי, אחי". אלא שזה לא עובד ככה, מוסריות ישראל אינה נובעת מהיות היהודים "עם נבחר" או כי היא מדינה יהודית סמי-דמוקרטית בתוך מזרח תיכון כאוטי ומוסלמי, צה"ל אינו הצבא הכי מוסרי כי באופן יחסי יש ניסיון לא לפגוע באוכלוסיה, האוכלוסיה הפלסטינית משוללת זכויות כבר כמעט 50 שנה. מוסריות אינה נמדדת כך ואבוי לנו שהטענה "זה מאלוהים" מספקת כדי להסביר את העיוורון בראיית העוולות שאנו עושים לאחרים וההנחות שאנו עושים לעצמנו.

הפגיעה בדמוקרטיה ניכרת בפרשות רבות, מדיניות/כלכליות/משפטיות/בטחוניות. ניתן לראות את הבעיה גם כאשר מסתכלים במיקרו על פרשות ובטח כאשר מסתכלים במקרו, אלא שאת הפאזל הזה אף אחד לא רוצה לצרף לתמונה כוללת זה מפחיד מדי. הסטת המבט לא תעלים את המצב, היא פועלת לרעתו. התשובה לא יכולה להיות בהתייחסות שונה ל"אלימות" יהודית וטרור פלסטיני כמו שבעצם מציע סמוטריץ', הבחנה שכזו רק תוכיח שוב את גמישות ההגדרה הישראלית לדמוקרטיה, אך הדמוקרטיה איננה נערת גומי בקרקס.

בעידן בו ראש ממשלה מצפה מהתקשורת לא לשאול שאלות, אתם יכולים להבין מה רמת הציפיות שלו מהציבור. בינתיים הציבור עונה על כל הציפיות ומעבר. אומרים שאבדן חוש אחד יוצר פיצוי של חושים אחרים, אבל כנראה שזה לא עובד כשהקריסה מערכתית. לא רואים, לא אומרים, לא שומעים. לא מתפקדים.

מה שבאמת חסר כאן זה ציבור שידרוש דמוקרטיה, מימין, ממרכז ומשמאל. אני בטוחה שעוד יש רוב בישראל להכרה הזו, אבל כרגיל הבעיה היא בדממה שהרוב הזה מייצר. שתיקה ועוד שתיקה. אדמונד בורק כתב: "כל מה שעריצות זקוקה לו כדי לעגן את אחיזתה היא שאנשים בעלי מצפון ישמרו על שתיקה". 

והימים היו ימי נתניהו

כולם מדברים על גל הירש, אקדים אומר אין לי מה להוסיף לגופו של גל הירש - זו הפרשה האקטואלית. אולם אני מוצאת את תהליך המינוי עצמו בעייתי. זכותו של שר לבטחון פנים למנות מפכ"ל אם מבחוץ או מתוך המשטרה, אולם, לפחות בעיניי, חובתו המקצועית היא לבחון את האדם, על כל הבטיו וכמובן את תהליך המינוי עצמו. זו לא ההתנגדות של ראשי המשטרה, בהווה ובעבר, למינוי מבחוץ, להפך - כשהמשטרה מפגינה תסמינים ברורים של חולי (או שמא גסיסה) זה כבר כמה שנים, התנגדות שכזו רק יכולה לגרום לי להאמין שייתכן שהיא נושאת בחובה בשורה חדשה למשטרה שיכולה להביא רק למשהו טוב יותר.

ביננו דנינו השאיר אחריו גוף שאיבד מהאמון הציבורי בשנים האחרונות ונדבקו אליו מספר פרשיות שמאירות באור שלילי את המוסר המשתקף ממנו, זו בדיוק הסיבה שארדן צריך מינוי נקי. בינתיים, אני לא יודעת אם הירש נקי או לא, אבל אני כן יודעת שצצים דברים שהיו אמורים לצוץ אם לא לפני תהליך בדיקת המועמדים, אז לפחות בזמן, אבל בטח שלא אחרי ההודעה. אם שר מודיע על מינוי ומיד אחר כך צצות נקודות בעייתיות שיש לתת עליהן את הדעת, אז עזבו רגע את הפרסונה עצמה, זה התהליך שצריך לעורר דאגה.

רק תארו לעצמכם כמה מביך יכול היה להיות לו היה הירש מתמנה למפכ"ל וההאשמות לכאורה שאולי עולות מהרשות להלבנת הון ו/או ה- FBI היו מתבררות כנכונות? העובדה היא שמשהו במינויים האלה פשוט לא עובד. ארדן נחלץ להגנתו של הירש והסביר ש"קיים תהליך ארוך ויסודי" - תהליך ארוך ויסודי שלקח בחשבון את האחריות של הירש במלחמת לבנון? שבחן את תדמיתו הציבורית? שבחן בוודאות את ניקיון כפיו? כי ההתנגדות לגל הירש היא לא רק של אנשים שחרדים לגורל הארגון שבו הם נמצאים, יש כאן טענות של הורים ששכלו את בניהם לגבי אחריות פיקודית, יש טענות לסחר בנשק וגם להלבנת הון - איך "תהליך ארוך ויסודי" מפספס את זה? הרי אם היה תהליך ארוך ויסודי הוא היה צריך לצפות את כל אלה ושלשר והמינוי הטרי שלו יהיו תשובות מבעוד מועד. העובדה שאין . התשובות ששמעתי של עורך דינו של הירש לא ממש מספקות, לבד מזה שהן כותשות את ראש אגף החקירות ביסודיות מעוררת תמיהה. כל זה הוא בעיקר עדות שהתהליך הזה לא היה יסודי דיו, אלא בעיקר חפיפניקי ומבוסס אינטואיציה. אלא שמינוי מפכ"ל, או כל מינוי בדרגים האלה, לא פועל על אינטואיציה.

כנראה שנקיון כפיים, ממש כמו האמונה במהות דמוקרטית ומנהל תקין, הם לא ממש מה שחשוב במחוזותינו והנה בא תחקיר ערוץ 10 ומגלה שהשרה מירי רגב אולי העבירה כספים וחוזים למקורבים. באמת? מי היה מאמין? שרת התרבות בישראל מוקלטת בשיחה בה היא מנסה למצוא פתרון למנהל לא תקין ומסכמת את הפתרון בזה שהיא לא ידעה כלום. אלא שהיא מוקלטת, אז כנראה שהיא כן ידעה. מה תגובתה הרשמית של השרה שאלתם? ובכן הנה: "כל התהליך מתחילתו ועוד סופו אושר על ידי המשפטנים של המשרד ובוצע כראוי. נקודה" בטח כראוי, כראוי וביסודיות כמו נניח המינוי של הירש שמעוכב עד בירור החקירה. אגב ממשרד התרבות נמסר שההצעה הטובה ביותר ניתנה ממשרד יהושע ולכן הוא גם נבחר. אני שמחה על תגובת המשרד כי זה גם מאשש את מה שנאמר בהקלטה שזה מה שכדאי יהיה להגיד במידה ותצוצנה שאלות. הנה הן צצו, הנה המשרד עקבי. כמה נפלא.

ישראל אף פעם לא היתה חפה מקשרי שלטון ואתננים למיניהם, זה היה קיים וזה עדיין קיים וחבל. אולם יצירה של תהליכים מובנים המסדירים מינויים זו חובת המציאות והיא מחוייבת המציאות עוד לפני בחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא והיא חייבת להיות נטולת פוליטיקה מפלגתית. ניתן לעשות את זה, רק צריך מנהיג שניקיון כפיים חשוב לו כמו גם התהליך הדמוקרטי והמהות הדמוקרטית. הם קשורים אלה באלה. אולם שלטון נתניהו מתמקצע בעיקר בהפחדה, אך כמו שמתמוסס לו קמפיין האנטי איראן של נתניהו, כך גם מתמוסס כל צורך בהעמדת פנים דמוקרטית, העיקר שנשאיר את הטרמינולוגיה.

ערכים מיותרים כמו ניקיון כפיים, דמוקרטיה, שלטון חוק הם משניים, מה שחשוב שנזכור כולנו שאנחנו ישראלים. ומה עושים ישראלים? הם ערבים זה לזה. ואם לא בערבות הדדית, אז בערבות בנקאית או פנסיונית. הי, אפשר גם לדבר על הגז? אבל אופס מי רוצה שנהיה מצרים? אגב, כבר מזמן לא הפחידו אותנו שאנחנו אוטוטו יוון. מה שלא אמרו לנו זה כמה עמוק יכול הסיפור הזה של ישראל להתדרדר. אבל הכל בגלל בג"צ הרדיקלים האלה. D9 זה מה שצריך פה, איפה מוטי יוגב?

זה לא מה ישראל נותנת - זה מה שהיא לוקחת

הפרשנות של פסיקת בג"צ בנושא חוק המסתננים שניתנה אתמול היא מעניינת במספר מובנים בעיניי. לו הייתי קורא מתעניין שלא מבין לא בדמוקרטיה ולא בפסיקה הייתי מתבלבלת, מודה. מהדורת חדשות אחת סיפרה שבג"צ אישר את החוק, מהדורה אחת דיברה על דחיית העתירה למעט סעיף ההחזקה, פוליטיקאים מדברים על היות בית המשפט העליון מנותק מהעם, יש המברכים ויש המצרים ואיך בכלל אפשר להבין אם זה טוב או רע.

מה שקרה אתמול הוא פשוט - בית המשפט העליון, ברוב של שמונה מתוך תשעה שופטים, דחה את העתירה בנושא המסתננים, אישר את מרבית נוסח החוק, ששונה 3 פעמים על ידי הכנסת, ופסל את סעיפי התיקון שמאפשרים להחזיק מבקש מקלט 20 חודשים במתקן חולות בשל אי מידתיותו, כלומר שעשרים חודשי כליאה הם חסרי פרופורציה (מידתיות). תכל'ס אין כאן שום בג"צ לעומתי, החוק הוא חוק שמשקף במידה רבה את עמדתה שונאת הזרים של ישראל ובכל זאת בג"צ הכשיר אותו כי פרוצידוראלית ניתן. הא לכם שיעור בדמוקרטיה. מה שעושה אותו אולי אפילו שיעור מצוין כי פסיקת בג"צ אתמול אינה טובה לשונאי הזרים שביננו ואינה טובה לשמאלנים עוכרי ישראל כמוני שחושבים שהחוק הזה הוא עוד תעודת עניות לישראל בנושא זכויות אדם וערכי מוסר. 

אני מודה שסוגיית מבקשי המקלט אינה פשוטה, היא כוללת סוגיית רבות ונוגעת לתחומי חיים שונים, כל זה נכון אך עוד לפני כל אלה היא נוגעת במשהו בסיסי יותר. היא נוגעת לזכויות אדם ולחיים של אנשים. אדם שבורח ממדינתו בשל חשש לחייו ולא משום מעשים פליליים אלא בשל רדיפה, מבקש מקלט, הגנה. מאחורי המושג המנתק הזה יש אדם. מדינה כמו מדינת ישראל שנבנתה ברובה על ידי פליטים, בעיניי לפחות חייבת לעצמה לזכור "מאין היא באה". לא ייתכן שראש הממשלה ישלוף מחד את נושא השואה ואת העובדה שהיו פליטים יהודיים שהצליחו לברוח משטחי הכיבוש הנאצי אולם הוחזרו אליהם אחרי ששום מדינה לא קיבלה אותם ורובם מצאו את מותם חסר התכלית על שום היות יהודים ומאידך ינהיג מדיניות יד קשה כלפי אלה המבקשים ממנו את אותה מידת רחמים שהוא מתלונן שלא היתה בעולם לפני קצת יותר מ- 70 שנה. 

ייתכן שהייתי מוכנה, אם כי אני בספק, לקבל את המדיניות של ישראל בנושא מבקשי המקלט לו הוא היה נתפס כמעין רע הכרחי, משהו כמו אנחנו לא רוצים לעשות אבל אין לנו ברירה כי זה יוצר בעיה כלכלית וחברתית או כי אין ביכולתינו לקלוט את כולם ואנו מנהלים תהליך שמנסה אכן לדאוג לכל זכויותיהם. אולם משתה הגזענות מלא החדווה שבו מרבית הפוליטיקאים נוטלים חלק מעורר פלצות. זה מתחיל בשרת משפטים שלגמרי לא מבינה את המערכת המשפטית אבל יש לה אג'נדה והיא לא מהססת לאיים מאפיה-סטייל על שופטי בית המשפט, וממשיך במירי רגב שנישאת על רגשות העם, בהנחה שרגשות העם זה נניח קומץ, תמיד קומץ, המפגינים שהגיעו אתמול להפגנת תושבי דרום תל אביב נגד החלטת בג"צ וטרחו כל כך להיות יצירתיים בתיאורי האלימות נגד זרים, בשם הדמוקרטיה כמובן. 

שנאת הזרים המתעוררת ומקבלת סיוע ביודעין ושלא ביודעין (נניח, זה הלכאורה מחוייב המציאות) מהממשלה והכנסת מעורבת בביקורת חסרת התקדים והפחות עניינית אבל מאוד פופוליסטית נגד בג"צ ומעידה למעשה על הבעייתיות בתפיסת הדמוקרטיה בציבור הישראלי. המנטרה של השרה רגב שנשמעה שוב הבוקר בגל"צ (רביעי 12.8) שצריך לחליף את שופטי בג"צ לכאלה מחוברים לעם נתפסת בציבור בחיוב, הרי זהו אותו בית משפט שרע למתנחלים, לפחות ככה מסבירים לנו. בעיני רוחי אני רואה את רגב מתכוונת לבג"צ שכולו מורכב מפליטי (שוב פליטים? הם בכל מקום!) ריאליטי שעברו הכשרה של משרד התמ"ת. 

במו ידיהן הרשות הביצועית והמחוקקת במדינת ישראל מערערות את הלגיטימציה של הרשות השופטת. במידה רבה במשך שנים נתפס בית המשפט העליון כגוף שזוכה למידת אמון גבוהה בישראל, היום כ- 20 שנה אחרי, ההידרדרות במצבו מבחינת האמון הציבורי מעוררת דאגה. אם תרצו זה עוד סממן להיחלשות דמוקרטית שמצטרף גם לפגיעה המתמשכת במעמד הביניים - עוד נדבך דמוקרטי חשוב.

אני מסכימה שאין שופט שעושה את עבודתו דרך סנן ערכי המבוסס על האידיאולוגיה הפרטית שלו, ממש ככל האדם. אולם בה במידה שהיא קיימת, השופט מודע לה ואחד מתפקידיו זה לנטרל אותה בעת מילוי תפקידו. אחת הסיבות שבית המשפט נתפס כשמאלני היא לא בגלל עמדותיהם הפוליטיות של שופטי העליון, אלא משום שעליהם לבחון את העתירות המובאות לפתח בית המשפט על פי נורמות חוקיות ונורמות של מוסר וצדק. אכן כאשר מגיעים אליו מקרים של פגיעה של המדינה בזכויות אדם, על בית המשפט להכריע באופן ערכי, מה שאומר שלא תמיד זה ימצא חן במקום שבו שיקולים ביטחוניים מכפיפים שיקולי מוסר וחוקיות, מבחינתי זו הסיבה הכי חשובה לקיומו של בג"צ וזה קשור לתפיסה שלי את הדמוקרטיה ולא להיותי אשת שמאל וחבל שבכלל צריך להתעכב על זה. 

באווירה הציבורית של היום בג"צ הוא מטרה קלה וזה צריך להטריד את כולנו. בחינת תפקוד בג"צ צריכה להיעשות בצורה אובייקטיבית ולא דרך משקפיים אידיאולוגיים, שוב בעיני העובדה שבג"צ בסופו של דבר זוכה לביקורת מימין ומשמאל דווקא מעידה על איזון, אבל אין זה משנה כלל כי קריאת התיגר על בית המשפט צריכה להפחיד את כולנו. בעוד אני כותבת שורות אלה התחיל מסע הסתה חדש ברשת נגד מרים נאור נשיאת בית המשפט העליון. איכשהו זה לא מפתיע וספק אם זה יטריד כמו שזה צריך להטריד, הרי גם בהתייחסות לבית המשפט העליון, אגב ממש כמו לארגוני שמאל או למבקשי המקלט, הציבור הישראלי לא מודד על בסיס קריטריונים של מוסר אלא על פי מידת הישראליות שלהם, שזו מילה מכובסות ללאומנות יתר שמקורה בצדקתנו המוחלטת והבלתי מתפשרת והיותנו עם נבחר.בעיני זו אינה תפיסה רציונלית, כאשר יש התרחקות מהרציונל ודבקות ברגשי (אמוציונאלי) באופן ניהול המדינה זה צריך להדליק נורה אדומה.

אווירה זו היא הסיבה בגינה גדעון סער יכול לעלות לשידור לספר עד כמה ישראל טובה ומטיבה למבקשי המקלט ונותנת להם מחסה, אוכל וטיפול רפואי ולזכות באהדה ציבורית והנהונים צדקניים. זה נשמע כל כך טוב שאולי שווה לעמידר לפתור כך את מצוקת הדיור הציבורי. אבל השאלה האמיתית היא לא מה ישראל מספקת, השאלה היא מה ישראל לוקחת והיא נטלת לעצמה את הזכות לקחת את החופש של אדם אחר שבא אליה בבקשה להגנה. זו הנקודה התחתונה. כן, צריך לפתור את הסוגיה הזו, יותר חשוב שנבער את התפיסה האנטי דמוקרטית שפושה בנו במסווה של דמוקרטיות תהליכית. זה לא משנה שיכול היה להיות להם יותר גרוע, אם זה הייתם חלילה אתם, הייתם יודעים שזו לא הנקודה.