אופו מה? איך אמרתם שקוראים לזה?

תוצאתם של 100 ימי החסד של הקואליציה היתה פחות או יותר צפויה, אולי למעט העובדה שלא היתה מלחמה הקיץ. יש לשער שאחת מהסיבות בגללן לא היה מלחמה, כי "סיבות" ניתן למצוא תמיד, היא לא רק מצבו הנפיץ של המזרח התיכון, אלא גם העובדה שכל הספינים של נתניהו עבדו. מלחמה היא תרגיל מחשבתי, בעל מחיר יקר, ליצירת קונצנזוס מזוייף ולכן ידוע שיש להשתמש בה רק במקרים ששום ספין לא ממש עובד והזמן מתקתק. אבל לא רק 100 ימי החסד של הקואליציה עברו, אלא גם של האופוזיציה, בהנחה שאתם זוכרים שיש דבר כזה.

ולא, המילה אינה מורכבות מ-או (היינו אפס באנגלית) ופוזיציה (היינו תנוחה בלעז) אם כי כרגע ראש האופוזיציה אכן מדגים לו שזו פרשנות אפשרית למושג הערטילאי הזה. אני מוכנה להודות שהרצוג הבין שצריך להתכונן לבחירות הבאות אלא שהדרך בה הוא בוחר להתכונן היא מוזרה, אלא אם כן הוא מתכנן על הצטרפות לקואליציה הבאה של נתניהו. הרצוג לא יכול להיות נתניהו, וטוב שכך, אבל הוא מאמץ את מודל נתניהו משל זה היה סולם ההצלחה שלו. אלא שדפוסי הפעולה של נתניהו לא ראויים להילמד ויותר מזה, הם לא מתאימים לאופיו של הרצוג, גם אם "אופי" בהקשר הזה נשמע לכם כמו הגזמה. 

מזל שהיועצים שלו, שמשעתקים את מודל נתניהו באין מפריע ולא בהצלחה מרובה, לא מכרו לו את הקונספט לשלוח את זוגתו להקסים את בני ציפר, כדי להתחרות על מודל האישה האירוטית, בניסיון לגזול את התואר מגברת נתניהו. הרצוג לא יכול להיות נתניהו כי אם כך הוא מנסה למצב את עצמו ועל המישור הזה יהיו הבחירות, ינצח המקור ולא התחליף ולא משנה כמה המחנה העצום והרב יעודד את נציגו. את קלף "הנוהרים לקלפי" הרצוג לא יכול לשלוף ביום הבחירות הבא, אם הוא יחזיק מעמד עד אז. הרצוג הפך את עצמו בפחות מ- 100 ימים ללא רלוונטי, לא לאופוזיציה ובטח שלא בבחירות הבאות. מה ששיחק לו בבחירות הקודמות היה מזל של מתחילים בניסיון להיבחר בפעם הראשונה, ונשחק עוד לפני שהוכרזו הבחירות הבאות. 

כן יש להרצוג איכויות, היתה תקופה קצרה שאפילו קיוויתי שאולי יש לו את זה, אבל באה המציאות והוכיחה לי אחרת. בעידן שלנו איכויות זה לא מספיק, השאלה היא איך הן מגיעות לציבור שלך, באנגלית זה הרגע של ה- deliver. הרצוג צריך להמציא את דרכו ולא לשעתק את נתניהו, אתה לא יכול לטעון מחד שנתניהו עושה מסע הפחדה/טרור בציבור הישראלי (למרות שזה נכון), ובאותה נשימה להכריז שנתניהו מסוכן לישראל, יש דברים שלא ניתן להשיב להם באותו המטבע. מה הרצוג היה צריך לעשות? להציג אלטרנטיבה, לקדם את הנושאים שנתניהו לא מקדם, להיות חברתי ולהשמיע קול. בעיקר קול אחר.

כל כך הרבה נושאים עלו מתוך סדר היום הציבורי שהרצוג יכול היה לעורר, אבל הרצוג? הרצוג כנראה חושב. אלא שגם במשחקי שחמט יש מגבלה של זמן, אחרת הניצחון הוא טכני. הנה קחו את נושא משחקי הכדורגל בשבת שעולה עכשיו בציבור - האם הרצוג מבין שיש כאן סולם אמיתי לקידום אג'נדה של הפרדת דת ומדינה? יש לקוות שכן, האם הוא יעשה משהו? לא. הנה מקרה בו הפלורליזם בישראל הולך ומצטמצם וראש האופוזיציה מקסימום יכתוב מאמר דעה להארץ ויצליח גם "להשחיל" איזו ביקורת על גדעון לוי כי אין דבר יותר רלוונטי בציבוריות הישראלית מזה. 

מי זוכר מה היתה עמדתו של הרצוג בנושא מתווה הגז? מה הוא אמר בעוד ראשי בית המשפט העליון הותקפו על ידי שרת המשפטים? אם הוא אמר משהו וזה לא חקוק בזיכרון הציבורי אין לזה משמעות. הרצוג לא נספר. הוא כל כך לא נספר שחולדאי מרים את הראש. אבל דווקא חולדאי הוא צודק - מפלגת העבודה צריכה להתעורר, כל זמן שנמדד כרגע במנהיגותו של הרצוג הוא צעד אל האין. חולדאי לא המועמד המתאים, אבל הוא מעיד על הצורך האמיתי של מפלגת העבודה להשתמש בכל זמן שיש לה עד הבחירות הבאות כדי ליצר אלטרנטיבה. מה שאופוזיצית הצללים הנוכחית עושה היא להיות שטיח אדום לניצחון הבא של נתניהו בבחירות.

5 הפוכים וחצי ליום אחד זה מספיק במדינת ההפך היהודית

סוף שבוע שלם שקטתי לי ולא ממש כתבתי, סוף שבוע שלם של התעסקות במסיבה - משחקים, בישולים, אירוחים ונקיונות ובינתיים מסביב הכל גועש. 

הכל מאוד הפוך כאן בממלכת ישראל ונראה שכולנו בסדר עם זה, למרות שלגמרי לא ברור איך. אז הנה לכם רשימה קצרצרה של כמה הפוכים, רק בעיני הם לא גולשים בגרון כמו קפה לאטה, הם די נתקעים בערך כמו קפה שרוף בלי סוכר. ולא אין כאן סדר עדיפויות, אלא רשימה רנדומאלית שבעיקר מאירה את החיים שלנו במלוא הבנאליות של חוסר האיכפתיות החברתי שלנו. אולי זה בגלל שכולנו כל כך עסוקים בלשרוד? הבעיה היא שהניסיון שלנו לשרוד בעוד שכל הספינה די טובעת הוא עקר ובוודאי לא מביא לשום תוצאה חיובית. יש המון הפוכים ונאלצתי לקצר, הנה 5 הפוכים נבחרים ורנדומאליים:

הפוך 1: משטרת ישראל הצליחה, ככל הנראה, למגר את השחיתות והפשיעה ולכן היא מתפנה לעסוק בפרשיות החשובות באמת כמו עישון מריחואנה. אין ספק שכולנו נישן טוב יותר בלילה ביודעינו שהמשטרה מבזבזת את תקציבה על הדברים החשובים באמת. טוב זה די הגיוני, עם ארגוני הפשע אין לה יכולת להתמודד, אבל סלבס מצטלמים טוב, בטח יהודה לוי. עזבו ציניות, זו רדיפה מגוחכת ואף חסרת שחר. בעולם כולו יש תהליך ממוסד של לגליזציה, ההתייחסות לשימוש אישי במריחואנה היא סלחנית כמעט בכל העולם המערבי ולרוב אפילו נתפסית כנורמטיבית, היא בטח פחות מזיקה סביבתית משתיית אלכוהול. ובכל זאת המשטרה משקיעה משאבים רבים בתפיסת מעשני מריחואנה למרות שהרוב המכריע בלתי מזיק בעליל ולמרות הנחיות היועמ"ש. בישראל, בה יש בעיות חמורות אמיתיות לא ברור בכלל איך רציונאלית המשטרה יכולה להצדיק בזבוז משאבים משווע שכזה על נושא כל כך שולי (כ- 22,000 פתיחות תיקים ב- 2013 מול 2,300 ב- 2012), אבל ייתכן שזה בגלל שאין שום התפתחויות רציניות בדברים החשובים עליה אמורה המשטרה להיות אמונה. מה שנקרא רעשים של שטיח.

הפוך 2: יוסף א-שוואמרה, בן 14 נרצח (כן, נרצח זו המילה) כשירד לקטוף עכוב עם חבריו. על התל, מול הגדר הפרוצה, מארב של חיילים. שלושת הילדים לא יכלו להבחין בהם. החיילים הבחינו בהם ממרחק רב, הם חיכו עד ששלושת הילדים יחצו את הגדר בכיוון השדה, שבבעלות משפחת א-שוואמרה. אז הם החלו לירות (אש חיה - 3 ילדים). יוסף, ניסה לברוח, אך הכדור פגע בו בירכו, מאחור. בניסיון לעבור את מעקה הבטיחות של הכביש, הוא נפל מתבוסס בדמו. כנראה שחצי שעה (חצי שעה!) עברה עד שאמבולנס צבאי הגיע והילד לא טופל (טוב הוא פלסטיני). שני הילדים האחרים נכבלו בידיהם, הושכבו על רצפת ג'יפ צבאי, על פי עדותם, כשחייל דורך על ראשיהם. הם נלקחו לחקירה שנמשכה כמה שעות, ואז שוחררו. אחד מהם סיפר שחייל אחד איים עליו ברובהו ואמר לו: "תהיה בשקט, אחרת אני אהרוג גם אותך" (מתוך כתבתו של גדעון לוי ותחקיר בצלם). עכשיו תספרו לי שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. לא בבקשה תסבירו לי.

ואם אתם בשוונג אז תסבירו גם את המשפט של הסרן לאב השכול (כן למרות שהוא פלסטיני) "אני החוק, אני הריבון" אבל עוד יותר את "זה לא אישי". לעזאזל, מה לא אישי? רצחו לו את הבן, אין יותר אישי מזה. אולי יש, כי אחרי שרצחו לו את הבן, גם שללו את הכניסה לישראל וגם את רישיון העבודה גם לו וגם לילדיו הבוגרים, מחשש לנקמה כמובן. אז עכשיו אין ילד ואין פרנסה, אבל זה לא אישי - מה פתאום אישי? זה לגמרי לאומי. אבל למה לחשוש מנקמה אם זה לא אישי? אני לא רוצה לבקש מכם לדמיין את עצמכם במקומו, פשוט כי אינכם יכולים. אני גם לא מבקשת מכם לחשוב מה הייתם עושים אם הייתם צריכים לחיות את חייכם תחת סרן שבטוח שהוא החוק, רק שהחוקים שלו נתונים לפרשנות אישית וגם למצבי רוח. אין אדם מעל החוק, אבל יש ילדים (בן כמה הוא כבר יכול להיות 23?) שיכולים לשחק בחיים של אחרים, משל היו פיונים על לוח משחק - צבא מוסרי בתחת שלי (סליחה). אין ריבונות ישראלית בשטחים, ישראל היא לא הריבון, הצבא הוא לא הריבון ובטח שגם לא הסרן המדובר. גם אין שאלה איך הגענו למצב הזה כי זו כרוניקה ידועה מראש.

יש עוד הרבה מקרים דומים, יש מצב שממש בשעה שאתם קוראים את המילים האלה זה קורה שוב. אבל אל תטרידו את עצמכם, אין לזה השפעה, לא על חיילי צה"ל, לא על הפלסטינים, לא על המוסר הישראלי ובטח לא על המו"מ (או הניסיונות להחיותו). אבל העיקר שבנט מאיים לבנות תיק על פשעי מלחמה נגד עבאס, רק שיש עם זה מספר בעיות. הראשונה היא טכנית - ישראל לא חתומה על אמנת רומא למה? כי באמנה מוגדר שהעברת אוכלוסיה לשטח כבוש היא פשע מלחמה, מה שיוצר בעיה עם ההתנחלויות כידוע, אז לא חותמים. והשניה היא כי גם בנט יודע שהפוסל במומו פוסל - ישראל מבצעת פשעים שכאלה מדי יום ביומו, כבר 47 שנים, יהיה קשה לדון בפשעי הפלסטינאים מבלי לדון גם בפשעי ישראל. אמת, יש אמנם עוד דרכים לפנות לבית הדין בהאג, אך כידוע לכל פניה יש שני צדדים וזה לא אינטרס ישראלי לקדם דיון שיכלול גם פעולות בלתי חוקיות בעליל של ישראל בשטח כבוש.

הפוך במאמר מוסגר: למרות אימוץ הז'רגון של השופט ז"ל אדמונד לוי, יש כיבוש והוא נוכח.

הפוך 3: המשא ומתן או כמו שאני מעדיפה לקרוא לו היום מו"מ-שמום. אין לי הרבה מה לחדש בנושא, אבל במידה מסויימת אני שמחה על החלטתו של עבאס לפנות לאו"ם. עבאס הוא הפרטנר שלנו לשלום, לא אנחנו בוחרים מיהם הפרטנרים שלנו, זה לא ספיד דייט שבסופו נחליט על מנצח. ההסתה של בנט נגד הפלסטינים ובעד ייהוד הארץ, הספין של נתניהו על מדינה יהודית ובינתיים הזרמות הכספים המאסיביות להתנחלויות לא יכלו להמשך עוד זמן רב. עבאס ראה כיצד המאמצים הכנים של קרי מתקבלים בישראל, איך נתניהו מדבר על משא ומתן בעוד תנופת ההתנחלויות נמשכת, כל הבטחה שהובטחה הופרה וסופסוף נפל לו האסימון. עבאס לא טלית שכולה תכלת, רחוק מכך, הבעיה היא שאנחנו מתנהלים גרוע הרבה יותר ממנו ואחר כך מנסים להפיל הכל עליו. את הטנגו העלוב של נתניהו, נתניהו יכול לרקוד לבד, בעוד עבאס יכול לנוע בצעדי פוקסטרוט קלילים לאו"ם ואולי להשיג יותר, טוב אי אפשר להשיג פחות כשנותנים לך בערך כלום. עבאס החליט שהגנון של נתניהו יכול להמשיך גם בלעדיו, הלוואי שגם אנחנו יכולנו לעשות את זה (ולא, אני לא מאמינה שהליכה לבחירות עכשיו תועיל במשהו, חוץ מלייתר את ציפי לבני, אבל היא עושה את זה מצויין גם בלי להכניס את כל המשק להוצאות מיותרות). העניין היחיד הוא שהפסקת המשא ומתן עלולה בסופו של דבר לעלות לנו באסקלציה אמיתית מול הפלסטינים, כזו שאינני בטוחה שאנחנו ערוכים לה, אך היא בוודאי מסתדרת עם האינטרסים של מי שמאמין שכל הארץ שלנו ואפשר לפתור את הכל במלחמה אחת קטנה.

הפוך 4: ליברמן. טוב, אז נכון שלאחרונה ליברמן מתנהג כמו הבוגר היחידי בממשלה וזה הורג אותי לכתוב את זה. אבל באמת? להתמודד עם "השד הדמוגרפי" על ידי עלייה מאסיבית לישראל? א. בהנחה שאכן עכשיו כל העם היהודי עולה לציון - האם יש למדינה תקציב לכל סלי הקליטה המשתמעים מזה? נראה לאור דוח מבקר המדינה (עקרונית זה היה צריך להיות הפוך 5 אבל אני מקצרת) וחוסר הביטחון התזונתי (תודה למכבסת המילים הנפלאה) ההולך ופושה שלא ממש - רק אומרת. ב. אם הם לא עולים לארץ כנראה שיש להם מספיק סיבות ואם לא אני מניחה שמרבית האזרחים במדינה (למעט אולי האלפיון העליון) יכולים ללת להם המון סיבות למה לא לעלות לכאן. ג. גם עלייה מאסיבית לישראל לא תפתור את הבעיות איתן ישראל מתמודדת כרגע, להפך. אם אני מבינה נכון המשק הישראלי בשנה הקרובה צריך להכין את עצמו לכניסה לשוק העבודה (או האבטלה) של אלפי בני ישיבות - איזה ביטחון תעסוקתי מתכוון ליברמן להציע לכלל העולים או שהוא כיוון בדבריו רק ליהודים עשירים? אני יכולה להמשיך, אבל הבנתם. ואז ליברמן הכריז שראש הממשלה הבא של ישראל יהיה ככל הנראה דובר רוסית. אני לא מניחה שהוא דיבר על השלב הבא של פוטין אחרי שיתפנה מאוקראינה, אלא על עצמו. כאן בערך נגמרות לי המילים כי האימה מהמחשבה הזו היא בעיקר משתקת. 

הפוך 5 ואחרון כי לי כבר מאוחר וכמה אני יכולה עוד למשוך את זה (הרבה, דרך אגב): תשובה שוקל לגייס  700 מיליון ש"ח. נו באמת? אנחנו כבר מסופרים דיו- תודה.