עשה לך נורבגי קטן

השבוע הביאה הממשלה אל הכנסת את חידוש מינויו של ח"כ בנט לשר החינוך והתפוצות לאחר שהתפטר על מנת לחזור לכנסת. לא שזה הדבר החשוב ביותר בפוליטיקה הישראלית ובכל זאת אתעכב על הנושא. אולי זו אווירת החג, אבל בנט, מזכיר לי סביבון. אין לדעת על איזה צד ייפול - בנט חבר הכנסת/ בנט השר/ בנט היו"ר, בכל אחד מהם בנט אחר המונע מאינטרס אחר.

נ' – נס? יותר כמו חוק נורבגי

ג' – גדול? קטן ואינטרסנטי

ה' – היה? עבר

פ' – פה? בכנסת

איזה בנט נקבל בכל סיבוב אני לא יודעת, אבל אני יודעת מצוין את מי סובבו.

החוק הנורבגי המקורי נובע מתוך ההכרה שהממשלה היא פועל יוצא של בית הנבחרים, ולכן כדי להימנע מכפילות כהונה על כל שר בממשלה להתפטר מבית הנבחרים. למעשה יש פה הגיון צרוף, החוק מאפשר: הפרדת רשויות ברורה, פיקוח של בית הנבחרים על הממשלה, יעילות עבודת השרים ועבודת חברי בית הנבחרים, מניעה/צמצום של ניגוד אינטרסים. אבל זה לא החוק הנורבגי שעבר בישראל ביולי השנה, לנו יש חוק נורבגי קטן.

החוק הישראלי הוא החוק הנורבגי אחרי ברית מילה שנעשה ע"י שוחט העיירה (וסליחה אם צמררתי אי אילו קוראים מהמין הנימול). הדימיון בין החוק הנורבגי ובין "החוק הנורבגי הקטן" הוא בערך כמו הדמיון בין סלמון הנהרות וקרפיון הנחלים. בעוד החוק הנורבגי נועד לקדם את המערכת הפוליטית, החוק הישראלי נועד לקדם חברים, ספציפית חברה, ספציפית שולי מועלם. בעוד החוק הנורבגי נועד לייעל את עבודת השרים, החוק הישראלי נועד לארגן עוד קצת משרות לחברים קרובים. בעוד החוק הנורבגי נועד לייעל את פיקוח בית הנבחרים על הממשלה, היכולת של הכנסת הישראלית באמת לפקח על עבודת הממשלה הולכת ופוחתת עם השנים.

החוק הנורבגי הקטן עבר לשמחתו של השר בנט שמיהר להתפטר, לכאורה כדי לשמש דוגמא לאחרים, בפועל למען מועלם. אולם לא עברו שבועיים וחצי ובנט כבר חוזר לכנסת. מה השתנה? זה פרסונלי? אז אבי וורצמן לא רוצה וניר אורבך נהנה מתפקידו כמנכ"ל המפלגה. אבל הרי הרשימה לא מפסיקה שם, הבא בתור הוא אביחי רונצקי ואחריו אורית סטרוק – למה הם לא? אחרי כל מה שרונצקי עשה עם ועבור בנט, לא מגיע לו? רונצקי לא אח?

מה קרה מאז ה- 18 בנובמבר, ערב הצבעת התקציב, עת צייץ בנט בחשבון הטוויטר שלו: "ברוך הממציא את החוק הנורבגי" והוסיף "100% חינוך. נפלא".  מהסיפא אתעלם, שזה בערך גם מה שעושה שר החינוך, שמתעסק בהסברה וביטחון, כשהוא לא יורה כדור בין העיניים. אבל באשר לרישא - מה קרה ב- 19 הימים האלה שבהם מיצה שר החינוך ככל הנראה את "ההתמקדות בחינוך"? זאת אומרת חוץ מינון מגל?

כדי לחזור לכנסת, השר בנט התפטר מתפקידו כשר החינוך כי החוק מתנה את החזרה לכנסת בהתפטרות מהממשלה. אולם לא אלמן עם הנצח, בטח לא אם מותר ה"ייבום". הח"כ בנט כבר שוב שר, כי הוא כבר יכול לעשות את שני הדברים. הנה דוגמא למשילות בישראל, משילות הפכה מילה נאה ל"כל האמצעים כשרים". מעקפי החוקים שעשתה הממשלה הנוכחית משולים למצוות עשה הדוחות איסור. עשה מה שנוח לך, צחק על הציבור כי הוא אידיוט ועבור על כל עבירה מוסרית משל היית יכול. עובדה אתה יכול, בעיקר אם זכרת לעשות לך חוק. נורבגי. קטן.

ארגז הכלים החסר של יו"ר הכנסת

יומיים גועשת המדינה מהתנהגותו המחפירה של ח"כ אורן חזן כלפי עמיתתו ח"כ אלהרר ומחרמנותו (טרם היה חבר כנסת) מטרידת הנשים של ח"כ ינון מגל. בעיניי, שני חברי הכנסת הספציפיים האלה מביישים את הכנסת ולא שהיה יותר מדי מה לבייש. אפשר למלא שורות שלמות בדעה אישית ועוקצנית, אחרים יעשו את זה. אפשר וראוי לדבר על הסף הקבלה הנמוך לחברי הכנסת ולחשוב מחדש אם בכל זאת יש צורך במספר קריטריונים נוסף מעבר לאזרחות ישראלית, לפחות 7 שנים מסיום עונש מאסר העולה על 3 חודשי מאסר בפועל, שלא הורשע בעבירה שיש בה קלון ושנכנס לרשימת מועמדים של מפלגה.

תיקון 9, לחוק היסוד הוסיף את סעיף 7 א' לחוק יסוד: הכנסת ובו פירוט המנועים מלהשתתף בבחירות, אך הקריטריונים בו קשורים אך ורק לסוגיה הבטחונית - שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד ישראל. תיקון זה, שהוא כמובן מגמתי, אינו מהווה חידוד של קריטריונים בסיסיים לעניין רמת חברי הכנסת. בשם הדמוקרטיה, יצירת קריטריונים חוטאת לרעיון הדמוקרטי, הצבת חסמים לכניסה לכנסת נתפסת, במידה רבה של צדק, כבלתי דמוקרטית. אכן, דמוקרטיה טולרנטית גם לטמטום וגם להעדר ערכים, ככל הנראה זה המחיר של שלטון הרוב.  

ינון מגל ואורן חזן כסימפטומים לחולי או נושא הקריטריונים החסרים לסיפה של הכנסת הם נושאים תיאורטיים בלבד, הכלים שיש בידה של הכנסת כדי להלחם על שמה הטוב ועל יכולת העבודה שלה הם הנושא שיש לדון בו. אף אחד לא מדבר על זה שמסתובב לו יו"ר הכנסת ומסביר שאין לו ממש כלים להילחם בתופעת אורן חזן ודומיו. ליו"ר הכנסת יש זמן להתראיין בכלי התקשורת, ליו"ר הכנסת יש זמן להעלות סרטון ליוטיוב בו הוא טוען שיש בכנסת "שור מועד" ומתעד את ההתנצלות (חיונית לפרוטוקול) - ליו"ר הכנסת כמו כל יהודי טוב יש ככל הנראה זמן להתלונן במקום להפשיל שרוולים ולעשות.

במדינה אוטופית חברי הכנסת היו אנשים שערכי מוסר הם נר לרגליהם. אין דבר כזה. לכן, אין ברירה אלא לקבוע קוד אתי ברור לחברי הכנסת, כזה שגם יטיל סנקציות ברורות ומשמעותיות על חברי הכנסת שעוברים על קוד זה. קביעת נורמת התנהגות, אכיפה של נורמות אלה וענישה במקרה של מעבר עליהן היא כלי חיוני בעבודת הכנסת ויתרה כלי חשוב לעליית האמון הציבורי המוסד המדורדר הזה שאמון על ייצוג הציבור. מי צריך לעשות את זה? ובכן, על יו"ר הכנסת לקדם את זה אם שאלתם. 

יו"ר הכנסת בוודאי מכיר בעובדה המצערת שאמון הציבור בכנסת הולך ויורד, השאלה היא למה הוא אינו עושה דבר כדי לטפל בנושא? כללי האתיקה הקיימים הם בני 33 שנים, אמנם נוספו עליהם הוראות שונות, אך מאז הם לא אוגדו אפילו פעם אחת למסמך קוהרנטי ישים ובציע. ספק אם מרבית חברי הכנסת מכירים באמת את המסמך, מה שהופך אותו לכלי אנכרוניסטי שלא מתאים למציאות. היו ניסיונות להוציא את זה לפועל. זה לא קרה.

בשנת 2003, יו"ר הכנסת לשעבר, הנשיא רובי ריבלין, מינה את הועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. אגב הועדה הוקמה בעיקר בשל פרשת ההצבעות הכפולות (יחיאל חזן, אבא של, היה בין 5 הח"כים החשודים). המלצות הועדה מפורטות הקיפו כל פרט בעבודת הכנסת ועבודתם של חברי הכנסת, כולל הרחבת סמכויות של ועדת האתיקה. ההצעה הוגשה עוד בתקופת הכנסת ה- 16 ולא נעשה עמה דבר. בכנסת ה- 18 היה עוד ניסיון והוקמה ועדת משנה בראשות חה"כ אורון, גם היא ניסחה קוד אתי, גם הוא קבור בכנסת. 

ממשלת ישראל בשיטתיות פוגעת ביכולת החשובה ביותר של הכנסת והמהות לקיומה - הפיקוח על הממשלה. הכנסת של היום היא כנסת מחוסרת שיניים, אם של הקואליציה ואם של האופוזיציה, ועם זאת ולמרות כל זה יש לכנסת, ובטח ליו"ר הכנסת מה לעשות. למשל, על שולחן יו"ר מונחת הצעת חוק סדורה של בשם "כללי האתיקה לחברי הכנסת" המכילה מתווה לקוד אתי ברור שיעצים את ארגז הכלים הריק לכאורה של יו"ר הכנסת, אם אני יודעת את כל זה גם היו"ר יודע. אז למה היו"ר לא פועל כדי לחזק את הכנסת ולשפר את תדמיתה? זו ככל הנראה שאלה שיש להפנות אליו. הנה שאלתי.

זרקור חינוך ביתי [חלק א' - מסתבר שזה נושא מסובך]

טוב זה התחיל לפני כמה ימים כשחברה ביקשה פוסט הסברים על חינוך ביתי, הצעתי לה שתבדוק בחוזר מנכ"ל ותגיש בקשה מסודרת בשלושה העתקים, תמלא טופס פרטים אישיים, תוסיף תוכנית לימודים לשנה הבאה, דו"ח מפורט על הישגים מצופים ודרכי מדידה ואחרי שתבקר אצלה המפקחת וקב"ס (קצין ביקור סדיר) אני אדון בבקשה. סתם, לא באמת אמרתי לה את זה, אבל גם אם הייתי אומרת לא בטוח שהיא הייתה מבינה, פשוט כי זה ז'רגון ששמור למחנ"בים (מחנכים בבית) מיומנים. אז החלטתי שאולי מוטב שבכל זאת אכתוב. 

לא פשוט לכתוב על חינוך ביתי זה נושא מאוד רחב ומכיון שזה הפוסט הראשון שלי שבאמת מנסה לעשות סדר בנושא, למרות שכבר כתבתי עליו בעבר, אני אתחיל בקווים כלליים מפרספקטיבה אישית. חינוך ביתי, למרות שמבחינת אחוז האוכלוסיה שמקיימים אותו הוא זניח, מכיל בתוכו אינסוף גוונים. בציבור הרחב יש תפיסות מאוד שגויות לנושא זה ורבים חושבים (לזה התייחסתי גם בפוסטים קודמים) שמדובר בילדים די מבודדים שנמצאים בבית כל היום עם אמא מרוטה שמלמדת אותם. כך או אחרת המשותף לכל גווני החינוך הביתי הוא השארת הילדים בבית ואי שליחתם למערכת החינוך.

לשאלת החוקיות, כי היא נשאלת רבות - החינוך בבית מותר על ידי משרד החינוך, הוא תלוי בבקשת ההורים ובהחלטת הגורם המוסמך. הייתי שמחה לנקוב מפורשות בתפקידו של הגורם המוסמך, אך נראה שזו סוגיה ביטחונית לא פשוטה והיא אפופה חשאיות ומיסתורין. עקרונית זו לרוב המפקחת על הגנים או המפקחת על בתי הספר היסודיים/תיכוניים בהתאם לגיל הילד. למעשה לכל מחוז במשרד החינוך בעל תפקיד כלשהו שהחינוך הביתי מסופח אליו וזה לחלוטין לא קבוע, בנוסף לכל רשות או מועצה יש גם את המפקח האחראי מטעמו והנושא לא לגמרי מסודר מה שיוצר מעט בילבול ולמען האמת גם אי נחת כי לך תמצא את האדם הנכון. למשל כשעברנו דירה מגבעתיים לרחובות, טיילה הבקשה שלי ממשרד למשרד עד שהגיעה ליעדה ונאלצתי לשלוח אותה שוב ושוב ולנהל שיחות הזויות במטרה לקבל אישור. וכן, כשאני רוצה אני נותנת דרור להפרעת ה- OCD שלי, שום בירוקרטיה לא תמנע ממני את האישור המיוחל.

מי שבוחר להשאיר את ילדיו בבית בוחר אחת משתי דרכים:

1. לקחת צ'אנס ולא לבקש ממשרד החינוך אישור, לפעול מתחת לרדאר ולקוות שלא יעלו עליו (ברור שמבחינתי זו אפשרות שלא תעלה על הדעת) ולהתמודד עם הרשויות אם וכאשר.

2. לשלוח בקשה מסודרת, בשני העתקים, הכוללת טופס של פרטים אישיים על כל המשפחה, טופס בקשה לאישור חינוך ביתי, תוכנית לימודים שמכילה לפחות 55% מתוכנית הליבה של משרד החינוך לגילו המתואם של הילד, הוכחות שלילד יש חשיפה לילדים בגילו, הוכחות לפיתוח כישורים ומיומנויות שונות, תוכנית של יעדים ופירוט תוצרים מצופים, תוכנית למדידת הישגים ודרכי הערכה, אישור הרשמה למוסד חינוכי (למקרה שהבקשה לא תאושר) והוכחה שלילד יש סביבת לימודים וגישה למקורות ידע, מרכזי לימוד ועזרים טכנולוגיים. אחר כך יגיע תור הביקורים בבית של המפקחת, מדי פעם זימון לועדה לבחינת חינוך ביתי וכתיבת דוח תוצרים מפורט פעמיים בשנה - אמצע וסוף. (די תנשמו, זהו, זה כל מה שהם מבקשים).

אודה ולא אכחד שלמרות שאני מנסה לעקוב אחר כל ההוראות (חינוך גרמני זה לא דבר של מה בכך), אני לא מביאה עדויות והמפקחות לא באמת מחפשות עדויות ויותר מזה (תופים) אני לא רושמת את הילדים שלי לשום מוסד חינוכי, זו אולי אופציה עבור משרד החינוך אבל זו לא אופציה עבורי (ואל תתנו לי להתחיל לדבר על זה שבסך הכל הנחיה זו נועדה, לדעתי, להבטיח העברת משאבים לבתי הספר, בעוד שכמובן המשאבים הללו היו אמורים לעבור אלי - אהה, כן, כאילו שזה יקרה). אפילו משרד החינוך מבין שעצם ההליכה לחוגים מוכיחה שהילדים חשופים לחברה ולילדים שלי יש חוגים בבוקר, בצהריים ובערב. ההליכה לסיורים שונים, סדנאות, מוזיאונים ותערוכות מוכיחה את הגיוון והגישה למקורות מידע. וכמובן שמספיקה גיחה אחת לביתנו כדי להוכיח שביתנו מספק להם אוירת לימודים מושלמת ואפילו לא דיברתי עדיין על הספריה הביתית.

מכיון שאפילו את התקנות הללו אפילו לא כל המפקחות מכירות ומכיון שגם להן אין כוח לשלל העדויות, בתכל'ס נוהל הבקשה הוא לא כזה מסובך ויש דרכים רבות לעקוף את שלב ההוכחות, שלב ההערכה (נו - מספיק לנצל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולומר את דעתך על דרכי ההערכה כדי לגרום לכל מפקחת שרוצה לחזור הביתה מוקדם להפסיק את הברברת ולחייך בנימוס), אותו כנ"ל לגבי שלב התוצרים המצופים (אני לא עושה את זה אמנם, אבל איזה מפקחת בריאה בנפשה תרצה לנהל שיחה עם אמא שמסבירה לה שהיא לא מצפה מילדיה לתוצרים קבועים מראש ומתחילה להרצות על הישגיות ומדדים והטיות המערכת ואל תתנו לה בכלל לגשת לנושא המגדרי או האתני של כל הסיפור הזה? הנקודה הובנה, נכון?).

אם לחזור שוב לאישי, אני שולחת בקשה לאישור חינוך ביתי למפקחת (שכבר יצרנו קשר נפלא ואני אישית ממש שמחה על המפגש עימה שהוא נינוח ומפרה לשני הכיוונים. הנה לכם פוסט אחד ושני בונוס) שמכיל את הנושאים עליהם אני אמורה לתת דין וחשבון, אבל מנקודת המבט שלי. איו ספק שחל אצלי שינוי גדול מאוד מהבקשה הראשונה שלי לאישור שהיתה לחלוטין מתואמת עם הדרישות ובין הבקשות שלי היום שהן מתואמות לדרישות אך הן כתובות מתוך הפרשנות שלי והראייה החינוכית שלי. מה שהתחיל אצלי כלימודים מונחים בבית בהתחלה, הפך ללמידה מסוג אחר, אבל הרשו לי רק לעורר את סקרונתכם ולכתוב על זה בפוסט הבא כי בטח כבר התעייפתם. מה שמביא אותו לנושא שאיתו אסיים את חלק א' של מילון המושגים לחינוך ביתי - סוגי חינוך ביתי.

בעיקרון יש שני סוגי חינוך ביתי עיקריים - homeschooling ו- unschooling ויש המון אינטרפטציות ביניהם. המשותף לכולם הוא שלמידה יש בכל מצב והיא אקטיבית, אבל בגדול, וכמובן יהיו שיחלקו עלי, homeschooling משמעותו למידה שנעשית בעיקר ביוזמת ההורים, הרבה פעמים בסגנון של לקחת את הנלמד בבית הספר ולהעביר אותו לילדים (אם כי ברור שיש הבדל גדול בין בית הספר ובין למידה יחידנית בבית), כאשר הלימודים נעשים ביוזמת ההורים ובהנחייתם. unschooling משמעותו מעבר היוזמה ללמידה אל הילדים, אם הילדים בוחרים ללמוד ולחקור משהו זה ביוזמתם ולא בשל הנחייה מלמעלה. בין שני אלה מתקיימים עוד סוגים רבים של חינוך ביתי.

פה אסיים להיום, כי אחרי 7 שנות חינוך ביתי (אני סופרת את הזמן מאז שהבכור היה בן 4 ואז התחלתי להבין שלדבר הזה שאנחנו מקיימים יש שם - ענין של מודעות אני מניחה) כבר הבנתי שלפעמים אחרי שלומדים כל כך הרבה דברים חדשים, צריך לנוח. אז זהו הנה פתחתי לכם חלון קטן לעולם שלי. יש מעל שלט של ברוכים הבאים, אתם לא מתבקשים להשיל נעליכם או להאמין שזו הדרך, אבל מקווה שזה היה לפחות רק קצת מעניין. אני הולכת סופסוף לישון, אמא לא רעננה זה לא פשוט ומחר יום הלימודים שלנו מתחיל ביקיצה טבעית ויציאה לים. ככה זה אצלנו בחינוך ביתי, אנחנו יודעים להינות מהחיים ובחיי שאם תקראו את הפוסט הבא תגלו שגם יציאה לים היא למידה.

מסה קצרה בנושא האינטרנט

כוחו של האינטרנט בעיקר במישור החברתי היה משהו שהעסיק אותי המון זמן. לי נראה היה שהוא מהפכני לא פחות ממהפכת הקרוא וכתוב ממנה הזהיר אפלטון או מהפכת הדפוס. ולא הייתי היחידה, גדולים ממני הבינו שהעולם יראה אחרת. בתואר השני ניסיתי לשלב את מהפכת האינטרנט בכל עבודה שכתבתי, כתבתי עבודה שלמה שמשלבת בין האינטרנט למודלים חברתיים של פוקו. בערך בשנת 2001, לקראת הדוקטוראט עליתי על הרעיון בגדול שהאינטרנט וכוחו החברתי מערער את התפיסה הרווחת של מדינה ריבונית בעידן המודרני .לכן, על המדינות או לפקח על האינטרנט באופן מאסיבי כדי לשמר את כוחן ולשמור על יציבותן או להבין שכנראה פיקוח מלא הוא בלתי אפשרי ולכן ללמוד להשתמש בכלי הזה לטובתן ולהתאים את עצמן לעידן המודרני הן מבחינה פוליטית והן מבחינה חוקית, מה שמחייב גם הגדרה מחדש של אספקטים שונים במהות המדינה. רוצה לומר, האינטרנט מעניק כוח גדול גם למשתמש היחיד ואדרבא לקבוצות עד לרמה שהוא יכול לחולל הפיכה אמיתי ואף להביא לשינוי שלטון ואף לשינוי משטר. כמובן שחידדתי יותר את שאלת המחקר כדי להתאים לעבודה מחקרית אבל זה לא עזר. באוניברסיטת תל אביב, שם למדתי ולימדתי, התייחסו לרעיון שלי כאל רעיון מופרך ולא היה שום מרצה שפוי בדעתו שהסכים לקחת את הנושא תחת חסותו (מה גם שבאותה תקופה ראש החוג היה מעריץ מושבע של וובר מה שלא איפשר הרבה מרחב תמרון בעיקר משום שוובר שמת ב- 1920). לא התייאשתי ובסוף מצאתי מרצה משוגע לדבר מהאוניברסיטה העברית, שראה את הפוטנציאל  (לא שלי, של העבודה) והסכים לקבל אותי תחת חסותו. ואז קרו להם החיים ואני לא ממש הצלחתי להתקדם ועידן הדוקטוראט נדחה למועד לא מוגדר. בינתיים קרו מצריים וטוניס שהוכיחו שכנראה היה מקום לעבודת המחקר שלי ושהאינטרנט ככוח חברתי אכן יכול להביא למהפכה במדינות. כידוע בסוף לא כתבתי דוקטוראט אז אין על מה לבכות ולקונן, היה נגמר, אכן החמצה. 

האינטרנט הוא חרב פיפיות - לדוגמא מול היכולת שלך לתקשר עם אנשים ברשתות החברתיות השונות ולצייץ על כל דבר  עומדת האפשרות לעקוב אחריך על ידי כאלה שאתה רוצה וכאלה שאתה לא רוצה. בכלל הקידמה הביאה עימה מצב כמעט בלתי נסבל של חופש אישי מחד וחשיפה עד חדירה לפרטיות וכמו כל דבר ניתן למצוא בזה טוב ורע. מה שבטוח הוא שהיום הפכנו רובנו, בעיקר כמובן בעולם המערבי, לתלותיים באינטרנט ואין לנו את היכולת או הרצון לדמיין את חיינו בלעדיו. והשאלה היא עד כמה חדירת האינטרנט, כמעט לכל פן בחיים שלנו, תביא באמת לשינוי מהותי בחיים שלנו כבני אדם כפי שאנחנו מכירים אותם היום. האם בסופו של דבר האינדיבידואליזם הפוסט מודרני והצורך בהרבה זהויות להגדרת העצמי, כמו גם ההתחברויות להמון תתי קבוצות תביא לכך שאנשים יראו באחר אדם ונוכל למצוא את הדרך לקבל את השונה או שמא היא תחריף את ההתבדלות הקבוצתית של כל אחד מאיתנו ותייצר התלקחות בלתי נמנעת. אני הייתי רוצה להאמין שההבנה שההגדרה העצמית של כל אחד מאיתנו היא כל כך מורכבת ולכן בנקודות מסויימות תמצא את עצמך מתחבר לאנשים שונים ממך מהותית תביא בסופו של דבר למצב שבו איש איש יחיה את חייו מתוך קבלת עצמו וקבלת השונה. אני מניחה שאני אופטימית ללא תקנה. אבל רק רציתי להגיד את זה פה. במרחב האינטרנט האישי שלי שהוא כמובן גם לגמרי ציבורי. ואולי זו התחלת מחשבה על הדוקטוראט...