יום ג' לספירת הבל"ד

חברי כנסת ישראלים מבל"ד נפגשו עם משפחות המחבלים במסגרת הניסיון להחזיר את גופות המחבלים כדי להביאם לקבורה וליכדו את מעגל המתקבצים סביב מדורת השבט הישראלית, המקום בו לאזרחים הערבים, נאמנים או לא, אין ממש מקום. בעוד נתניהו מלבה את הלהבות, האופוזיציה מתייצבת לימינו לשירת "הרוח נושבת קרירה" וסיפורי צ'יזבטים. כיף להתחמם באש המקרבת היהודית, אין כמו שריפה טובה שלא מן המניין. מי צריך ל"ג לספירת העומר כשיש ג' לספירת בל"ד?

זה ברור שהמפגש של חברי הכנסת מבל"ד, ג'אמל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, עם משפחות המחבלים מעצבן את הציבור בישראל. כואבת ככל שתהיה, העובדה שחברי כנסת ישראלי השתתפו בפגישה בה היתה דקת דומיה לזכר מי שנקרא שאהיד ברשות הפלסטינית ומחבל בישראל, עדיין אינה סיבה לסילוקם מבית הנבחרים הישראלי.

הפרשה הזו סמלית – חוסר היכולת להפריד בין דמוקרטיה ובין תחושת ה"ישראליות" שהציבור הישראלי-יהודי כל כך רוצה שתהיה נחלת הכלל. לא משנה כמה יטענו חברי הכנסת מבל"ד שהיה כאן ניפוח מכוון ושבפגישות כאלה מקובל להתחיל בדקת דומיה ולקרוא למחבלים שאהידים, ההכרעה הציבורית כבר נעשתה. שאלות כמו האם הם היו צריכים להיות שם, או האם הם היו צריכים לנהוג אחרת, אין להן חשיבות, הן סמנטיות. הציבור הישראלי לא מרוצה כי רובו רואה את הסכסוך באופן חד צדדי ומי שבאופן כזה או אחר פועל בצורה שיכולה להתפס פרו-פלסטינית הוא שתול ואם במקרה הוא גם ערבי אז הוא גיס חמישי.  במקרה של שלושת חברי הכנסת מבל"ד זה קל, הם כבר מזמן סומנו כאויב.

בין אם זה מוצא חן בעינינו או לא, הפגישה הזו אינה בסתירה לחוק הישראלי, היא רק בסתירה לדעת הקהל הישראלית-יהודית. העובדה שזה יצר חגיגה תקשורתית בה כולם מדבררים את נתניהו מגילאון ועד סמוטריץ', רק מחזקת את הכשלים הישראלים בהבנה מה מחייבת ההגדרה דמוקרטית שאנחנו כל כך אוהבים לצרף לצמד המילים מדינת ישראל. ונראה שזה פחות מוצא חן בעינינו, אנחנו אוהבים את הערבים שלנו נאמנים, בעצם גם את היהודים שלנו אנחנו אוהבים ככה.

עבור ראש הממשלה, בנימין "הערבים נעים בכמויות לקלפי" נתניהו, "פרשת הפגישה" מאפשרת להמשיך את קו הנאמנות שהוא כל כך אוהב. הוא התראיין, העלה פוסטים ברשתות החברתיות והבהיר שוב ושוב שהוא יעשה הכל כדי שדברים כאלה לא יתאפשרו. בישיבת הממשלה ביום ראשון אמר כי הוא "מאמין שרבים מאזרחי ישראל חשים שחברי הכנסת של בל"ד אינם מייצגים אותם, אנו משקיעים מאמצים גדולים כדי לשלב בחברה הישראלית והם עושים את ההפך – הם בונים חומות של שנאה". כמאמר ראש הממשלה החלק הראשון נכון והחלק השני לא יהיה נכון.

לגבי החלק הראשון? בתכ'לס ראש הממשלה צודק, הרשימה המשותפת מייצגת כ- 10% מציבור המצביעים בבחירות הקודמות ובל"ד עצמה עוד פחות. יש גם יסוד סביר להניח שבל"ד בכלל לא היו עוברים את אחוז החסימה ולא היו מיוצגים בכנסת לולא העלאת אחוז החסימה מבית נתניהו-ליברמן. ואכן מרבית הציבור בישראל אינו תומך בהם, מקסימום כ- 3%  – מתמטיקה פשוטה שלא דורשת ניקוד בונוס. אז בתמיכת הרוב הם אינם זוכים. בתמיכת מי הם כן זוכים? ובכן – המיעוט. וראו איזה פלא – על זה בדיוק מדברת דמוקרטיה – על הגנת זכויות המיעוט. כן, כן, גם כשהמיעוט לא מתיישר עם הרוב.

החלק השני? ובכן המאמצים הגדולים האלה של ראש הממשלה הם בעיקר בדיבורים, למעשה כל השקעה בציבור הערבי תעשה על סמך קריטריונים של נאמנות וספק אם אותה רפורמה תחל בקרוב, בטח לאחר שניתנה בידיהם של אלקין ולוין. אבל מה שברור מאמירתו של ראש הממשלה זה יחסו לאוכלוסיה הערבית – הם. אלה שלעולם לא יהיו חלק מה"אנחנו". מיעוט שזכויותיו מובטחות רק אם יעמוד בקריטריונים שמציבה המדינה. מיעוט שזכויותיו מותנות ולא ניתנות מתוקף אזרחותו. אם, לדברי ראש הממשלה, חברי הכנסת בונים חומות של שנאה, אני מתקשה למצוא ביטוי שיתאים למדיניות הממשלה לאורך השנים כלפי הציבור הזה שמעולם לא היה לגמרי שווה זכויות.

הפגישה הזו נתקעה לציבור הישראלי כמו עצם בצוואר, בגל הטרור הנוכחי אף אחד לא רוצה לשמוע על הצד הפלסטיני, אלא שלמרבה הפלא הוא לא נעלם. ישראל מוסיפה לשלוט על הפלסטינים ולהתעלם מכך שהשליטה הזו יצאה כבר מזמן מכלל שליטה. כשהיפרדות או קיפאון זה שם המשחק, ישראל עושה מה שהיא עושה הכי טוב – להתעלם מהבעיה ולדבר על דברים אחרים, דברים שעושים לנו טוב. אלא שבתוך גל הפטריוטיות הישראלית המופלא שחווה עם הנצח, הוא שוכח שממש בתוכו יש מיעוט שמגדיר עצמו אחרת ולמיעוט הזה, קטן או גדול יש את הזכות לחשוב אחרת ולהביע את דעתם. ומותר להתנגד לדעתם ואפילו לגנות, אך מכאן ועד פסילתם מלכהן כחברי כנסת המרחק רב.

מעבר להרעשה התקשורתית מכיוון ראש הממשלה, שתמיד צריכה לעורר במתבונן מהצד את הספק אם זו לא הרעשה למיסוך וניסיון להוריד דברים מהותיים יותר מסדר היום הציבורי, מה שלרוב העניין. מהלך החקיקה החדש, הוא חוק ה-90, אנטי דמוקרטי בכל מובן המילה. חקיקה זו מטרתה להגביל את חופש הביטוי ועקרון הייצוג המהותיים כל כך בדמוקרטיה ולהתאימה לנורמה יהודית-ישראלית לפי תקן נתניהו. דמוקרטיה? פחות.  

הנה שוב עושה ראש הממשלה צחוק מהדמוקרטיה במסווה ביטחוני וכמובן לאומי, בהנחה שלאום זה יהודי, משל היה זה עוד סעיף 52. הרי הנושא הזה כל כך מהותי שהוא מחוייב להיות חלק מחוק יסוד: הכנסת, אולם התנגדותו הברורה מעליה של היועמ"ש צפויה – החוק אינו דמוקרטי. אז למה להיות דמוקרטי אם אפשר רק להשתמש בתהליך דמוקרטי? ובכן זו בדיוק המהות. הטענה לפגיעה בדמוקרטיה היא בדיוק זה. זה לא שמפחיד כאן משל היינו במקום אחר, מפחיד כאן בגלל מה שקורה מול עינינו. אין שום צורך להשוות. כי אם אפשר דמוקרטית להעביר משהו לא דמוקרטי, ההליך כנראה מכשיר את השרץ.

פתחו את הסידור בעמוד שנ"ה - פלפוליו של בנט

אתמול נערכה ועדת החינוך המסורתית לקראת פתיחת שנת הלימודים. בנט הגיע מלא בתוכניות - צמצום מספר התלמידים בכיתות א', הוספת סייעות לפעוטונים, הכפלת מספר הניגשים לבגרויות המתמטיקה, לימוד עברית במגזר הערבי מגן ועד י"ב, חינוך מיוחד, דיבייטינג [איך דיבייטינג? תקנו אותי אם אני טועה אבל "דיבור בציבור" (שם התוכנית) מחייב אופקים רחבים - או שמא בדיבייטינג מתכוון כבוד השר, שמוסיף עוד שעות מורשת, לפילפולים תלמודיים?] ועוד. בנט שולל את הרעיון "האחר הוא אני" שהיה המוטו של משרד החינוך בשנתיים האחרונות (אם אינני טועה) ובמקום מדבר על "העצמת הזהות" (ברור, למשל לימודי עברית מגן עד י"ב זה לגמרי העצמת הזהות בקרב האוכלוסיה הערבית - הלא מאז ומתמיד זה היה מאפיין שלהם, זה וכמו שהסביר בזמנו בצורה בלתי נשכחת, גדעון עזרא - גם הריח). אין לי ספק שההכרה מאין באת היא חשובה ואין על זה חולק, אולם צדו השני של המטבע מחייב גם לחבר את כל זה - אבל מה אני יודעת?

הלאה עם הסיסמאות של השר פירון ו"כיפאכ היי" לסיסמאות של השר בנט. הסיסמא הפעם? "העצמת זהויות" - שימו לב:

א. חיזוק לימודי המורשת - כאילו מזה אין לילדים מספיק. יש בעיה עם מדעים? אין בעיה נחזק את המורשת - זה וודאי יכניס אותם לתלם. "כל ילד צריך לפתוח סידור" - זו אכן סיסמא מצויינת, שלרוב תגרור את התגובה: "ומה רע בקצת יידישעקייט?". ובכן אין כל רע, אולם מה רע שכל ילד יהודי יפתח שפינוזה? אפלטון? סוקרטס? ואם מורשת יהודית - למה לא המורשת של איינשטיין? למה שכל ילד יהודי לא ידע את תורת היחסות? הרי היהדות מקיפה אותם מכל הכיוונים, היא שזורה בחיי היומיום שלהם מכל בחינה שהיא ובכל זאת משנה לשנה מסתבר שיש צורך לחזק את האלמנט הזה דווקא ואז להתלונן שאין מספיק השגים במדעים או בהבנת הנקרא. באמת? משקיעים משאבים בייהוד המערכת ואין תקציבים לתחומים אחרים? מפליא למדי. גם אהבתי את הטוויסט בלימודי המורשת והעצמת הזהויות בקרב המגזר הערבי, אבל בואו לא נהיה קטנוניים. רק עוד שאלה קטנטנה - כמה שעות מורשת והעצמת זהות דרוזית נוספו למגזר הדרוזי? עזבו תכנים - דברו במספרים? אני מתערבת שאין שינוי מהותי משנה שעברה - תקנו אותי אם תגלו אחרת.
אגב, במה בדיוק זה שונה ממה שהביאו על מערכת החינוך גדעון סער ושי פירון? ובכן קטונתי - אבל בנט וודאי יוכל להסביר או לפחות לדבר על זה עד זרא, אך מתוך אמונה יוקדת.

ב. חיזוק אהבת הארץ - מסתבר מורשת היא מובחנת לחלוטין מאהבת הארץ ולכן יש להקדיש יותר לאהבת הארץ, כי הרי באהבת הארץ נתחזק. איך נעשה את זה? האם בלימודים הומניים? האם בחיזוק אמות המוסר? האם בהבנייה  ביקורתית? לא ולא, דודים - אינכם יודעים! אהבת הארץ תחוזק במסעות - אגב גם מסעות לפולין כי טראומת השואה היא חומר טוב לאהבת הארץ. אבל בעיקר ב"מסע ישראלי" תוכנית המוגדרת כחיזוק הזהות היהודית, הציונית והישראלית בקרב הנוער. איכשהו עד עכשיו זה נשמע לי כמו לימודי מורשת, אבל מה אני מבינה? שר החינוך חילק את זה - מי אני שאתלונן? 

אגב, אני מקווה שמשני היעדים העיקריים האלה, כולכם הבנתם לבד איך הם בונים ומחזקים את היעד להכפיל פי 4 את מספר הניגשים לבחינת בגרות במתמטיקה ברמת 5 יח"ל. כי בין 3 הנקודות האלה עובר רק קו אחד - גיאומטריה כמעט אוקלידית, אבל אוקלידס לא היה יהודי.

ג. חיזוק לימודי הסובלנות והדמוקרטיה - עד כאן ראיתי איך אנחנו מחזקים זהויות ומובחנות גם שבמגזר הערבי ילמדו עברית - אולם תוכנית ברורה לנושא סובלנות ודמוקרטיה לא ראיתי. אני כן יודעת שללא חשיפה לערכים הומניים, לפילוסופיה יוונית, להיסטוריה - לרנסנס, למהפכות האנגלית, הצרפתית והאמריקאית, להתפתחות האנושית, ללא חשיבה לוגית ועצמאות שיפוטית - הם לא באמת יוכלו להגיע רחוק, הם אולי ידעו קצת לשנן. סובלנות ודמוקרטיה זה לא ללמד איך קמה מדינת ישראל, זה גם לא להסביר מהו שלטון הרוב, או פרוצדורה שלטונית. לחזק סובלנות ודמוקרטיה זה ערכים הרבה יותר רחבים מאלה ואגב אם הם לא ילמדו אזרחות טובה מהי, יהיה קושי להסביר להם את זה כשהם יהפכו לפוליטיקאים או סתם ציבור בוחרים. אבל למה לדבר על העתיד בעוד דור? דור אחד זה פסיק לעומת נצחיות היהדות. 

לא בנט, אתה לא מביא מהפכה, אבל זה בסדר - אני לא מאוכזבת, לא היו לי ציפיות. עצוב לי שנסכין עם ה"עוד רפורמה" שלך כי הקהל שבוי ועצוב לי על הדור הבא שמתוחזק על יהדות וציונות שמחליפות לאט את המהות הדמוקרטית. אלה לא תכנים מתחלפים ובעוד שהיהדות היא עניין פרטי, דמוקרטיה היא העניין של כולנו. יש לך תשובה על זה בנט או שעלי לפתוח סידור? 

נעלה את באר שבע על ראש סייברותינו

כן, אני יודעת, זה בלוג אישי, הבטחתי לדבר גם על רגשות, חינוך ביתי, הורות ואני חוזרת בכל פעם לפוליטי. זה בא בתקופות, תחושת התסכול מכל מה שקורה מסביב מעיקה עליי. בבית, במקום שטוב לי, הילדים מאושרים ולכתוב על טוב זה תמיד קשה יותר מאשר לכתוב על הרע, איכשהו זה משהו באופי האנושי, או שמא זו אני אבל נוח להכליל. גם כשהייתי צעירה תקופות שברון הלב היו פוריות יותר, אז בימים שכתבתי מה שחשבתי שאפשר לכנותו שירה - כמה מעט הבנתי. מעבר לזה, אתלונן, כפי שהתלוננתי כבר בעבר למרות שזו בחירה מודעת שלי, שהבחירה לכתוב בצורה גלויה לא מאפשרת דיון בכל נבכי חיי האישיים מחשש לפגיעה באחרים ועל כך נאמר דיינו ולא אוסיף.

בעוד כולם מדברים על מזג האוויר, ואודה ולא אכחד - מזג האוויר הזה משמח אותי, התחושה שלי שהסערה הקטנה הזו שכבר חולפת מעלינו שהפכה למוקד החדשות והדרמה היא עוד דרך נפלאה לא להתעסק בעיקר. גם אני יכולתי לכתוב על הגשם, שעושה לי חשק לצאת החוצה, שמחייך אותי מבפנים ועושה לי שמח, שגורם לי לצקצק איך הוא מפתיע כל פעם מחדש את הרשויות שלנו וכמובן גם את ציידי השטפונות, או שמא יש לקרוא להם "ציידי טפשונות"? אבל לא במזג האוויר עסקינן, הגשם הזה בחוץ הוא רק הגיוני לעונה זאת והדרמה כרגיל צפוייה ומגוחכת. 

מה שלא הגיוני זה איך ראש הממשלה שלנו הפך לטוקבקיסט, ולא סתם אלא הראשון ביניהם. פעם הוא נחשב לאומן הנאומים (לא שהצדקתי את התואר אי פעם), היום הוא אומן סאונדביטים חלולים, מלאי שטנה ומיותרים. האיש הזה אינו אדם פרטי, הוא ראש ממשלה ונאומיו האחרונים מוכיחים שמה שפעם היה רטוריקה, היום הוא טוקבק, מביך זו לא מילה. הנאום האחרון שלו במליאה אתמול, היה עוד נאום נמוך. בדיון על יוקר החיים, בחר ראש הממשלה לדבר על חוק הלאום. יש בזה הגיון כי לנתניהו אין בעיה לשלם בדם והא לכם יוקר המחיה - ישראל 2014. זו בחירה אומללה, אם יורשה לי לומר, אבל נתניהו תמיד היה האיש של "לא זו השאלה" כך שזה לא באמת מפתיע. 

צודק נתניהו, אכן יש חוסר איזון בישראל בין הממד היהודי לדמוקרטי - יש הרבה יותר מדי יהודי ומעט מדי דמוקרטי. נאום נתניהו רק מוכיח את זה, לא רק שאין בו כבוד לדמוקרטיה, גם אין לו טיפת כבוד לתפקיד שלו. אם היה בו כבוד לתפקיד, הוא היה משתדל לדבר לעניין, אבל על הפיצ'ר הזה הוא ויתר כבר מזמן. בזחיחות מופלאה ומוכרת הוא פנה לאופוזיציה בשאלה "מה לא בסדר בחוק הלאום?" זו לא תשובה, זו רק התחמקות מהעיסוק במהות, הוא מעוניין לחולל מהומה, אולי הוא מתקנא בקריאות פשיסט שקיבל ח"כ פייגלין? כשהוא ציין שאינו מבין מדוע אחדים מ"טובי ידידיו" אינם תומכים בחוק  אבל "מבין למה החמאס לא תומך" אין לי אלא להסיק כי אחרי הנאום באום בו השווה את חמאס לדאעש, הרי שגם לבני וגם לפיד הפכו באחת לחזית אחת עם דאעש. והנה לכם על רגל אחת מהות הטוקבקיזם. 

"לא פינית - לא עשית", אמר ראש הממשלה שפינה את חברון ותמך בהתנתקות והמדיניות שלו מפנה מדי יום אנשים מביתם. חזר ואמר משל זה עוד שיר בסיום סדר פסח, רק שהאיש הזה לא מוביל אותנו מעבדות לחירות, הוא בונה שעבוד מחודש. נתניהו הוא התגלמות הנבואה "מהרסייך ומחרבייך, ממך יצאו", הלכה למעשה ממיט עלינו ראש הממשלה הזה את כל הרעות החולות. הטוקבקיסטים שולטים, הדמוקרטיה נשחקת ואוטוטו הוא ישלב בנאומים שלו גם חחחחח עסיסי והמטמורפוזה תושלם. 

תכל'ס אין לי כוח, באמת הפוסט הזה עושה לי רע. אני אפסיק כאן בתקווה שאולי עוד היום יהיה לי כוח לכתוב משהו שיעשה לי יותר טוב מזה. סליחה שסבלתם, אבל אני רבע פולניה ואני לא מתרגשת והחצי הגרמני שלי פה יושב וצוחק צחוק מרושע. אבל העיקר שבאר שבע הופכת להיות בירת הסייבר של העולם כולו, נעלה את באר שבע על ראש שמחתנו.

בכל זאת ח"י זה סימבולי

יותר מכל המלחמה הזו פעלה עלי כמו חומר מבודד, או בעברית תקנית - מבדד. בין כל המלל, הידיעות, הוויכוחים, הנאצות, האכזבות, הדיונים וכל השאר, מצאתי שאני הולכת ומתרחקת מהרבה אנשים והשטח שהם מחסרים לא מתמלא, הוא נשאר אוורירי והאויר, כידוע, הוא חומר מבודד לא רע בכלל. האויר הזה שבודד אותי עבד מצויין במרבית המקרים, רק שכידוע האויר בכל זאת מוליך מתחים גבוהים מאוד, מול אלה נזקקתי לחומר מבודד טוב יותר, הבעיה היא שסרט בידוד הוא גם קצת דביק וגם ככה נורא חם בקיץ. אם כי כמדומני יולי האחרון היה קצת חם פחות מהרגיל (כלומר עדיין גהינומי בטיבו אבל יחסית פחות גרוע), אבל ייתכן שזה גם בגלל שביליתי יותר בבית במזגן כדי לא להתרחק מהממ"ד שלנו שכבר יצרנו איתו יחסים הדוקים. בקיצור צוק איתן השאיר אותי מבודדת מעט קצת מבחירה וקצת מבריחה. 

לא מצליחה להתנתק מהתובנה הזו שבעצם דבר לא השתנה מאפריל השנה, כמו שהמשא ומתן לגיטימי עכשיו, הוא היה לגיטימי גם קודם. מה השתנה? השתנה המחיר. אחרי 64 הרוגים ומאות פצועים מהצד הישראלי ו- 1,800 הרוגים (לא מדוייק ולא סופי) מהצד הפלסטיני, אלפי פצועים, מאות אלפי פליטים - אז מוכנים לשבת ולדבר? ולא, לטובת כל חבריי שהסבירו לי שיש בזה משום השוואה, ואלה שרמזו שאני רוצה "להשוות ריכוזים", אז לא זו לא השוואה, רק מניין לא שיפוטי ועצוב מאוד.אבל אין לי שום בעיה, זה בסדר אם פשוט נהפוך את זה לדיווח גנרי - כאלפיים בני אדם נהרגו, אלפי בני דם נפצעו, ומאות אלפי בני אדם איבדו את בתיהם. עכשיו תסתכלו על הספירה הזו, תעברו עליה רגע בעיניים ותגידו לי שזה לא סתם, סתם. טרגדיות מטורפות בהיקף מוטרף בעצם בשביל שום דבר. אלא אם כן המבצע הזה עוד לא נגמר, אני אסכם ואומר שכל זה קרה רק כדי שנדע עוד מבצע תוך מספר  חודשים דו ספרתי ושאינו גדול מ- 18, בכל זאת ח"י זה סימבולי (אלפי סליחות). 

הפסקת האש עוד מחזיקה מעמד בינתיים, בישראל סגרו את האולפנים הפתוחים לקצת, חזרו הפרסומות לטלוויזיה (המידע הזה ניתן בעירבון מוגבל ומתוך הסקת מסקנות ולא כחלק מתהליך בדיקה - מודה) וכולם חוזרים לשגרה. עכשיו מותר להשוות? אני שואלת, כי כנראה שאת ישראל מעניין פחות שתשובי עזה לא ממש חוזרים לשגרה. לא רק האבל שלא הסתיים, לא רק תהליך השיקום של הפצועים, בעזה עדיין אין ממש מים וחשמל, בעזה מתגלות עוד ועוד גופות, עזה הרוסה, בעזה לא מתעסקים כרגע בשאלה המהותית האם להחרים עוד סניף של קופיקס שנפתח בתל אביב. בעזה אין שגרה, אלא אם כן המוות וההרס נראים לכם כמו שגרה רצויה.

גם אנחנו לא ממש חוזרים לשגרה, זה מאוד מדומה. בעצם הפסקת האש הזו היא הפסקת אש על כרעי תרנגולת. נדמה שהכל מתנהל תחת הנחות בסיס שגויות וחוסר רצון של שני הצדדים להגיע לסיום הסכסוך הזה, הבעיה היא שהזמן במקרה הזה אולי פועל רע לשני הכיוונים, אבל עוד הרבה יותר לרעת ישראל. 14 שנים שאנחנו שבויים בתוך קונספציה תעמולתית שאין פרטנר, אין ספק שאם זה הקלף החזק של המדיניות הישראלית, אין שום סיכוי למשא ומתן, רק למשחקים בכאילו. הבעיה היא שהמשחקים בכאילו, אלה המקובלים בתוך החברה הישראלית, לא מתקבלים באותה צורה בצד הפלסטיני. לכן, ככל שאנחנו משתהים במציאת פתרון מדיני כך גדל בקרב הפלסטינים כוחם של אלה שלא רואים בו פתרון ולא מוצאים שום דרך שאינה אלימה כדי לסיים את המצב. עד שנסיים עם המנטרה שאין פרטנר, לא יהיה באמת שום פרטנר, הכוחות המתונים והמדיניים בקרב הפלסטינים ילכו וישחקו ומה שיישאר זה בדיוק אלה שהמשא ומתן איתם קרוב לבלתי אפשרי בשל הפערים האדירים שבין שני הצדדים.

אם זהו הקו המדיני וזה הפתרון של המנהיגים שלנו, היינו למסמס את המו"מ, להוכיח שבצד השני נשארו רק מי שקורא לחיסולה של מדינת ישראל ולחכות למלחמה הגדולה שתאפשר לישראל באמת לשבור את כל הכלים ולבצע את ה-לרמוס, לנתץ, להיכנס, להרוס, להרוג ולא להשאיר אבן עומדת - עד למקסימום, אז מוטב שהדבר ייאמר. מי שירצה להישאר למצדה 2 יוכל להישאר ומי שערך החיים חשוב לו יותר מעוד פיסת אדמה יוכל להחליט באמת איפה הוא עומד ואם הוא מוכן להעלות את ילדיו כקורבן לאלוהי המלחמה הישראלי. אויש אמרתי ישראלי? התכוונתי יהודי.

יום אחרי תשעה באב, אני חושבת על חורבן בית שלישי. מבחינתי בית שלישי הוא לא הקמת בית מקדש, התקומה האמיתית מבחינתי בישראל 2014 היא שלפני 68 הוקמה פה מדינה. המדינה הדמוקרטית שהתכוונו להקים, היא הדבר שמבחינתי כישראלית יש לקדש. שום בית מקדש, שום דבר דתי או אלוהי במהותו, מדינה ואם אפשר לקבל את זה ביותר דמוקרטי. לכן גם הלאום שלי הוא ברור ונטול שיוך דתי - אני ישראלית, רק שבעצם אין דבר כזה בישראל, לא משעשע. תכל'ס. המבצע הזה שתחילתו, מבחינתי לפחות, בציטוט המהונדס של ביאליק 
בהספד ראש הממשלה לשלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, הוא כולו ברוח משיחית ודתית ויעלון כידוע מבין במשיחיות (אפרופו קרי אבל זה לא קשור). להמון אנשים החיבור הזה נראה הגיוני, הוא צורם לי בכל דרך אפשרית. אי אפשר למכור לעצמנו שסך הכל מצבנו טוב, זה תמיד מוביל להידרדרות. המבצע הזה הוכיח לי לא פחות שהמדינה הזו כבר החליטה לאיזה צד היא נוטה בהגדרתה הכמעט בי-פולארית של יהודית ודמוקרטית. התשובה הכי קלה היא "קודם כל ישראלי" כי כידוע כשאנחנו אומרים את זה אנחנו בעצם מתכוונים ליהודי, קודם כל יהודי, ועוד הכי טוב זה שגר בישראל. לא, זה לא מחמם את הלב, זה דווקא די מדכא אותו. 

המלחמה הזו רוקנה אותי מכוח, כותבת לאט יותר, משתדלת לברוח. לא לכתוב, לא לחשוב. רק שאני כן. אני תמיד חושבת. מפחדת לשבת בין כל המילים שמתרוצצות לי, הן מאיימות כבר להטביע אותי. אני מאמינה במה שאני כותבת, אני גם לא חושבת שאני רואה שחורות. למען האמת אני די בטוחה שאין ברירה אלא לשבת באמת ובתמים למשא ומתן ושכל דקה שעוברת מערערת את עתידנו פה. אני גם ממש בטוחה שהגענו לרגע שאין מנוס מלהפריד דת ומדינה ושתכף גם החלון הזה ייסגר. ואין לי ספק שיש לנו בעיה קשה של חינוך וכשאני מדברת על חינוך אני מדברת על מכלול שלם של אספקטים שהוא גדול הרבה יותר מלגדל את חיילי העתיד שיגנו בגופם על מבצעי עתיד חסרי תוחלת.

כולם מדברים על מחר ב- 8:00 בבוקר. השעות האחרונות לא מעידות על המשך הפסקת האש והמחשבה על עוד סוף שבוע של ריצה לממ"ד היא לא מעודדת. כמו כן, עוכרת ישראל שכמוני, מודיעה כאן שהמחשבה על עוד הפצצות על עזה עושות לי אפילו יותר רע, אם זה בכלל אפשרי. כל בום זה עוד מסמר בארון המתים של המשא ומתן. בינתיים ישראל כנראה תכריז בקרוב על עזה כ"שטח אויב" החל מה- 7 ביולי (כן, אותו יום של תחילת המבצע, איזה צירוף מקרים. בטח התערבות אלוהית. אפרופו שתי פיסקאות קודמות). זה נוח כי אז ישראל לא תהיה אחראית בנזיקין, זה לא מפתיע דרך אגב זו אותה ממשלה שלא תקרא למבצע מלחמה פשוט מאותה סיבה פרקטית של נזיקין ובקיצור אל תהיו עלויות, סליחה התכוונתי עלוקות כמובן. דרך אגב, שימו לב שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון סבור שיש עם זה בעייה במישור הבינלאומי. כן, הבנו שהבעיה שלנו כמובן היא שוב הסברה ולא מוסר. חבל כי בארץ, על הציבור הישראלי הספינים האלה עובדים ממש, אבל ממש טוב. אצלנו ההסברה עובדת הכי טוב, כולם משוכנעים, טוב - סולידריות. 


  

להיות עם חופשי בארצנו, למעט אתאיסטים

אני אישית לא הייתי צריכה עוד הוכחה שלפיד אדיוט, רק אומרת. ערב פסח תשע"ד ושר האוצר, יו"ר המפלגה שחרטה על דגלה את ייצוג החילונים, אבל כנראה שזה חרוט בג'ל, וג'ל כידוע נמחק בקלות, מעלה סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו שנועד לרגש את כולנו סביב מה שכנראה בעיני לפיד הוא קונצנזוס - "אבינו שבשמיים". זה סטטוס כל כך גרוע מכל כך הרבה בחינות שקצרה היריעה מלקטול אותו ברמת הידע, הדקדוק, המלל, הבנת ההיסטוריה, הדימויים והניתוק מהמציאות. אבל בקצרה - נתחיל מזה שהוא מכנה את הסטטוס "תפילה פרטית" - תפילה פרטית בעיני היא אישית ולא לפירסום, אבל מה אני מבינה בלפידית? לא מתקטננת, ממשיכה. חשוב מזה, שר האוצר מודה קבל עם ואלוהים שקצרה ידו וידיי אלה היושבים איתו בממשלה - כל כך רע לנו כאן עד שאנחנו יכולים רק לפנות לאלוהים ולבקש ממנו התערבות ניסית. בנאדם, במקום תפילה אישית הייתי מסיקה מסקנות אישיות ומתפטרת. לפיד בסטטוס הזה מגלה אוזלת יד ואוזלת שכל, עם רמת דימויים מביכה, אבל היא חשוב שהוא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר שיכול להעלות על הדעת ראש מפלגה חילונית  - הוא פונה לאלוהים אחד, לאלוהים יהודי. 

אישית נמאס לי מהפנייה הקולקטיבית לאלוהים. מה אומר שהבקשה שלו למציאת נפט במדבר יהודה (עזבו שטחים כבושים) היא כמו לחפש את קדרת מטבעות הזהב בקצה הקשת בענן? שבקשתו להעלים את הפלסטינים היא בגדר משאלת לב להשמדת עם ובעיניו אלוה רחום יסכים לזה בטח אם נזכיר את אבא שלו בגטו? איך ייתכן, לעזאזל, שאיש חילוני שמשחק אותה נאור, בעצם אומר שהמצב כל כך חרא ששום דבר לא יושיע אותנו חוץ מאלוהים. אם ללכת על קלישאות - יש מצב שהגשם של אתמול היו הדמעות של טומי לפיד על טמטומו של בנו. שלא לדבר על חוסר יכולתו של לפיד להסיק את המסקנות המתבקשות שהבעיה היא לא אלוהים אלא מדיניות הממשלה ואוזלת ידם ומחשבתם של היושבים בה. "אבינו שבשמיים" הוא רק דמגוגיה, עוד דרך לסחיטה רגשית, כזו שאפשרית במדינה שהופכת מיום ליום ליותר ויותר פונדומנטליסטית. 

לא אני לא מתכוונת להמשיך לכתוב פה על לפיד, באמת למי יש כוח? גם ככה כבר הקדשתי לו יותר מדי זמן ומלל. אז למה הזכרתי אותו? כי מה שהכי עיצבן אותי זו הפניה הקולקטיבית לאלוהים שטומנת בחובה את המחשבה שמה שמשותף לכולנו פה במדינת היהודים הוא אלוהים. כמה שהוא כיוון גבוה - ככה זה נמוך. לא שאני מצפה מלפיד למשהו, ברור שלא, אבל התודעה החילונית המעוותת שבכל זאת יש אלוהים לכולנו מרתיחה לי את הדם. אלוהים לא משותף לי, כלל וכלל לא ועדיין יש לי פה מקום, הבעיה היא שהמקום הזה הולך ומצטמצם. 

אין לי בעיה עם העובדה שיש אנשים שמאמינים באלוהים, ברור שיש לי טיעונים שמנצחים לוגית כל טענה שגורסת שיש אלוהים, אבל אני לא מרגישה צורך לדחוף אותה לאנשים בפנים. זה לגמרי לגיטימי להאמין באלוהים, בעיקר אם זה עושה לכם טוב. הבעיה מתחילה במקום שבו אין כבוד הדדי. לא ייתכן שציבור שלם שלא מאמין באלוהים לא יכול לדבר עכשיו וגם לא יכול לדבר אחר כך, הוא מצווה לסתום את הפה ולהתחשב. התחשבות פועלת לשני הכיוונים. אבל אין התחשבות בציבור החילוני הוא אנוס, כמו הפלסטינים, להכיר במדינה יהודית אבל לא ברמה האתנית, אלא ברמה הדתית. פעם הוקמה פה מדינת ישראל, ביתו של העם היהודי אך גם מדינת כל אזרחיה, היום השיח אינו ישראלי אלא יהודי בלבד. אלוהים צריך להיות אינטימי, בטח לא ציבורי. את הדרת האלוהים מהשיח הציבורי אני מבקשת, את הפרדת הדת מהמדינה, אך במקום זה אני, החילונית, מודרת. 

ברוח הדמוקרטיה אלחם על זכותו של כל אדם לבטא את דעותיו, בעיקר אם הן מנוגדות לשלי, אבל פה בארץ חמדת אבות אי האמונה באלוהים היא סיבה להרכנת ראש וסתימת פיות. הקשר בין אדם למקום הפך לסמל אחד בלבד - המצוות שבין יהודי לאלוהיו, רק שהקשר שלי למקום הוא אינו אלוהי כלל ועיקר וכמוני יש עוד רבים. רצונו של אלוהים שאינני מכירה בו אינו שיקול בהחלטות שלי, אך לי אסור לומר זאת מחשש שאפגע באחרים שחושבים אחרת. זה שזכויותי נרמסות זה בהחלט לא חשוב מסתבר, מה שחשוב הוא שלא אפגע בציבור שחושב אחרת. כל אלה מעידים על אי שוויון, אי שוויון שאנחנו מסכינים עימו בשם הנאורות ובשם הדמוקרטיה. אי שוויון שהולך ומתרחב בשם האלוהים והאמונה. אי שוויון שמחירו כבד והולך ונעשה מכביד יותר ויותר עם מדיניות ממשלתית מייהדת ומנהלת דת משתוללת. זה תמיד המתחשב שמשלם את המחיר.  

לא ברור לי איך אנשים שכל כך בטוחים באמונתם לא יכולים להתמודד עם אלה שחושבים אחרת, הרי אם אמונתכם כל כך גדולה אינכם צריכים גם אותי כדי לחזק אותה. אני אינני זקוקה לאחרים שיאמינו כמוני שאין אלוהים, אז למה לעזאזל דתיים כל כך מתערערים ממחוסרי האמונה? אני לא צריכה הסבר באמת, אני לגמרי מבינה. די להכניס לי את אלוהים לצלחת, לתאונות הדרכים, למצב הכלכלי, לשואה, לשירתן של נשים, לשוק העבודה. אלוהים הוא עניין פרטי. אני לא צריכה עוד משהו שיבדיל ביני ובין אחרים. כולנו בני אדם ומה שבלב טוב לו שישאר בלב ולא יכנס למרחב הציבורי. כניסתו של אלוהים לשיח הכללי, היא פגיעה אדירה בדמוקרטיה ובחיים המודרניים. הכניסה הזו של אלוהים, אם יורשה לי, מרגישה לי כמו בעילה אסורה ושלא בהסכמה. כן, אני בוטה, אבל אני רוצה לצעוק לשמיים, רק ששם יושב כנראה אבינו והוא לא אוהב כופרים. ובעצם הבעיה שלי היא בכלל לא עם אלוהים, אלא עם בני אדם.

יש מקום לכולם תחת השמיים, אבל בעיקר אם אתה מסכים שיש אלוהים בשמיים. אם אינך מסכים מוטב שתשתוק ותקבל את הדין. קבלי את זה שכל המוצרים כשרים בסיבסודך, קבל את זה שלהתחתן זה תמיד שלושה - את/ה, את/ה ואלוהים, קבלי שאין תחבורה ציבורית בשבת ובחגים. הרשימה ליהודים היא ארוכה, ללא יהודים היא ארוכה עוד יותר, אבל קבל את הדין, גם אם הדיין מוטה. 

אתה חילוני אז קצת יהדות לא תזיק לך - אין לי בעיה עם זה, להפך אני נהנית להבין יותר את המקורות שלי, אדרבא זה עושה את אי האמונה שלי שלמה יותר, מתוך היכרות והבנה, מתוך חיבור שמתאים לי והוא לא קשור בשום צורה לאלוהים. לא מרגישה צורך להתנצל, רק רוצה להיות חופשיה, בינתיים אני רק אזוקה. מנצלת את הפירצה לפני שגם הזכות לצעוק נגד אלוהים תהיה בארץ הקודש אסורה.

מגמת הייהוד מחריפה - כשחינוך מיני הוא בסיס לחיזוק היהדות, אין ספק שהבעיה עם האונס הבא זה whatsapp

טוב, כתבתי אתמול על כפייה דתית, מחקתי,לא בגלל שלא היה טוב, אלא לא היה שם שום דבר שלא אמרתי קודם. למה התעצבנתי הפעם? כי ארגון דתי, שמנצל פרצות והיעדר קריטריונים ברורים מטעם משרד החינוך לפעילות גופים חיצוניים, נכנס לבתי ספר ממלכתיים, באישור המנהלים, ומעביר לתלמידי כיתות ז'-י"ב סדנאות שונות, בין היתר גם בנושא "בינו לבינה". 

OK, אז יש פרצות ואין קריטריונים ומי שקיבל אישור לעסוק בתכנים תורניים יכול להכפיף הכל תחת עולה של תורה, אבל מה עם שיקול הדעת של המנהל/ת? אני מניחה שכמו רבים מהציבור הישראלי גם לשיקול המנהלים "עוד קצת יהדות בטח לא מזיק" והתירוצים בלתי נגמרים - מה רע בקצת חזרה לערכים? זה לא מזיק וכו'. אין לי ספק שלא מזיק ללמוד יהדות, גם לא מזיק לדעת תנ"ך, אבל בדיוק בשביל זה מוקדשות במערכת השעות דקות מרובות - שיעור תנ"ך ושיעורי תרבות ישראל ומורשתו, גם שיעורי היסטוריה רבים, חלק משיעורי אזרחות, ובעצם גם חלק משיעורי הספרות ואפילו שיעורי חברה וכל זה עוד איכשהו בסדר, אבל תוסיפו לזה שלאורך כל תקופת בית ספר יסודי סיפור הבריאה הוא הסיפור שמספרים לילדים שלנו ותוסיפו לזה את כל סיורי חיזוק המורשת ואת כל הפעילויות לפני חגים - כבר יש די הרבה, לא? אז עכשיו תוסיפו לזה גם שעות העשרה של ארגונים ועמותות ומה קיבלתם? חינוך ממלכתי יהודי לעילא ועילא לכל מי שבחר במערכת חילונית.

סדנאות "בינו לבינה"? סדנאות על זוגיות יהודית? ז"א מסיונריות שנכנסת בדלת הראשית, בואו לא נשלה את עצמנו שמדריך דתי יכול להעניק קלט כלשהוא לילדים חילונים בני 12, שגם יכול באמת להתאים לחיים של המתבגר/ת החילוני/ת. אין השקה בין הדברים, לא במובן של חינוך, לא במובן של מין, לא בשום מובן. חושבים שהילדים צריכים ערכים? מצוין, גם אני, דעו לתת להם אותם ממקום של כבוד ושוויון. אם יש ערכים שצריך לחזק זה את כבוד האדם, קבלת האחר, סבלנות, על זה אמונה מערכת החינוך ועל זה אמונים אנחנו ההורים (אבל תסלחו לי אם לא אדון באחריות ההורית היום למרות חשיבותה). אבל כשהורים עושים out-sourcing לבית הספר, ובית הספר עושה out-sourcing לגופים חיצוניים ועמותות דתיות מסובסדות על יד משרד החינוך, אז את השאיפה לחנך אותם לערכים אתם כבר די יכולים לזנוח. אה בעצם, היא כבר די נזנחה ממילא.

לצערי, חינוך לערכים של שוויון וכבוד לא יכול להגיע משום דת, לכן דת צריכה להיות בתחום הבחירה במרחב האישי. אין קשר בין מהות יהודית של אישה מדליקה נרות ואופה חלות וגבר מקדש עליהן ועל היין, גם אם אלה ערכים מופלאים, כדי לייצר שיח של מין וזוגיות בעידן של פורנו קשה על מסכים והודעות בין חברים שנראות כמו סנאף. אחר כך מתפלאים על בני נוער שאונסים בשישי אחר הצהריים, אבל חוזרים הביתה לקידוש ושמים כיפה. ילד נורמטיבי, מקדש וגומר הכל מהצלחת. לא צריך שיפנה את השולחן, אמא יכולה, שיחזור להודעות הטקסט שלו ב- whatsapp. שזה, בהערת אגב, מסתבר בגורם מספר אחד לאונס קטינות. אז אולי בכלל ששיעורי חינוך מיני יתוגברו על ידי עמותות שמתעסקות בטכנולוגיה סלולארית?

מה שזה זה מסיונריות, המדינה כולה עוברת למצב "ייהוד". הייהוד היה כאן מזמן אבל הוא הולך ומתרחב. ישראליות - out, יהדות - in. עובדת הלאום יהודי כנראה לא מפריעה ליותר מדי, וזה נידון כבר שנים בשולי השיח הישראלי. וכבר עברנו גיוס נשים, הדרת נשים, מיהו יהודי ועוד ועוד. אבל לאחרונה הדגש על יהדות הפך לאגרסיבי הרבה יותר. זה כולל את מנהלת הדת, את פרוייקט המדריכים הרוחניים לבתי הספר, את כל טיולי הנחלת היהדות והמורשת, את רכזי היהדות הישוביים, את מערכת החינוך, את הצבא, את השיח הציבורי, את הזרמת הכספים להתנחלויות שיוצרת מעמד בינוני אחר מעבר לקו הירוק (על חשבון כולנו) וכמובן את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית במסגרת המשך המשא ומתן הפלסטיני. הדרישה נראית לחלקים בציבור הגיונית ולגיטימית, אבל מה השתנה? אם מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי בהגדרה מה פתאום נעשה כל כך חשוב לבקש הכרה יהודית? אז ברור שאפשר רק לפתור את זה בהסבר של ספין על המשא ומתן שראש הממשלה לא רוצה לקדם. רק שזה לא נגמר כאן, זה ממש לא נגמר כאן. כי הדרישה הזו אומרת שמדינת ישראל היא רק הישג ביניים בדרך למדינה תיאוקרטית יהודית. כזאת שהאזרחות היחידה שיכולה להתקיים בה הלכה למעשה היא יהודית בלבד. בשביל זה צריך לייהד את כולנו כי אם אין משא ומתן לשלום מוטב שכולנו נשנן הלכות ונתחזק באמונה כי הרבה עתיד פה לא יהיה אז לפחות שנגיע לגן עדן.

מדיניות הייהוד והעובדה שהרוב החילוני עובר על זה לסדר היום  יוצרים מצב של עליונות הערכים היהודיים על פני כל ערך דמוקרטי אחר, רק שאנחנו שוכחים שלולא היתה פה דמוקרטיה, החיים פה היה עוד הרבה פחות נוחים וכבר עכשיו זה לא תמיד משהו, תודו. מה שמבטיח את קיומנו פה הוא הדמוקרטיה, אך המדיניות הנוכחית מעקרת מהמילה דמוקרטיה את כל המהות ומשאירה אותנו עם פרוצדורות שכמעט את כולן יש צורך להכשיר כדי שיהיו דמוקרטיות לפחות על פניהן. זו לא בעיה להשתמש בדמוקרטיה כדי לצמצם אותה, הבעיה היא שלרוב הקריסה העצמית לא מאחרת לבוא. דמוקרטיה אמורה להתרחב, לא להצטמצם, אבל אצלנו בתוך מערכת החינוך אסור לערער על הצבא או על האמונה וגם אסור להפסיק לפמפם את נושא השואה, כי יהודי הוא נרדף באשר הוא אבל במדינה שלו, ואם זה מזכיר לכם משהו זו בטח העובדה שגם נאצי עוד מעט אסור יהיה לומר פה. אם מערכת החינוך נוקטת קו מצמצם, צפו לטור הנדסי של אזרחים לעתיד שהבנתם את המושג דמוקרטיה היא ברוח היהדות בלבד.

תגידו סטטוס קוו? אין סטטוס קוו - יש שיטת סלאמי, יש מצב שבו החילונים מכילים את הדת ונותנים לה מקום וכבוד ואילו על עצם החילוניות יש להתנצל. אין צורך להתחשב בחילוני, צריך להתחשב בדתי - הוא שומר, הוא מאמין, לא צריך לפגוע וכו'. אין לי בעיה עם זה, אבל זה צריך לפעול בשני הכיוונים. זה לא יכול לפעול בשני הכיוונים במדינה יהודית (ודמוקרטית), זה רק יכול לפעול במדינה דמוקרטית. אני לא מנופפת בדגל ה"אין אלוהים" שלי אבל בדגל ה"בעזרת השם" מנופפים לי כל הזמן ודוחפים לי כשרות מכל עבר. אם היה סטטוס קוו מקובל, הרי שהיום כל דרישה חילונית היא פגיעה בססטוס קוו וכל דרישה דתית היא בגדר עדכון המצב. רק שהמצב מתעדכן לשני הצדדים אך מעודכן רק לצד אחד.

הבחירה בחילוניות היא לא הבחירה לא להיות דתי, יש הבדל עצום בין שני הדברים. לכן על המדינה הזו להכיל את החילוניות שלי כפי שהיא מכילה את יהדותו של אחר. אבל על מי אני עובדת? המדינה הזו לא תכיל את החילוניות שלי כפי שהיא לא תשכיל להכיל את המושג דמוקרטיה עד שיהיה מאוחר מדי, לגרמנים לא נשכח אבל לעצמנו כנראה שכן.  

ברוכים הבאים לארץ ישראל, בה פועלת כנסת יהודית כדי להבטיח בית יהודי לעם היהודי

אני מתחילה לחשוב שיש לנו בעיה גדולה יותר ממה שחשבנו. שוב התיישבתי היום כדי לכתוב על הסרבנים אך בצר לי שוב הם נדחקים מהפוסט שלי - אבל לא לנסיונות הכתיבה שלי התכוונתי בכותבי "בעיה". לבעיה שלנו קוראים דמוקרטיה ואנחנו מנהלים איתה יחסי שנאה-אהבה שיכלו לספק חומר טוב לפסיכולוג מדיני-קליני  (הנה הזדמנות לפתוח תת-התמחות חדשה של פסיכולוגיה ומדע המדינה). 

ברור לי שהעיתוי של הפוסט הזה בערב של יום הפצצות, בעוד הרעמים והברקים משתלבים בהפצצות ומטחי רקטות, הוא לא טוב. אבל זוהי המציאות בה אנחנו חיים וכל עוד לא באמת ננסה להגיע לאיזשהו הסדר בוודאי לא נגלה אם יכול להיות כאן טוב יותר. בערב שכזה, קצת לפני פורים, ממש לא רחוק מכאן מנסים ילדים לישון בחיק הוריהם ומשפחות שלמות מכונסות בתוך ממ"דים עם ילדים שחוששים שהמצב הנוכחי יהרוס להם את חגיגות הפורים והורים מודאגים שמנסים למצוא את הכוח להישאר אופטימיים לפחות עד שהילדים ירדמו. לא רחוק משם יש גם משפחות אחרות, שגם הן כל פשען הוא לרצות לחיות ולדאוג לילדים שלהם וגם הן חשופות להפצצות ואולי אף נותק החשמל והגג גם דולף או אולי נשברו זכוכיות החלון ואין חימום וקר וגם שם הילדים מפחדים וגם שם יש הורים שמנסים להיות אמיצים. זה לא ערב טוב לכתוב ביקורת, אבל איזה ערב הוא ערב טוב לזה? 

הגשם יורד, חורף מוטרף חזר לרגע. גשם, כמו תופעות טבע רבות, מביא עימו קלישאות אינסופיות. אנחנו אוהבים את הדימוי של גשם ששוטף את הכל, אבל הראייה הרומנטית הזו טובה בעיקר לסדרות אמריקאיות ולא באמת תופסת בחיים האמיתיים. הגשם הוא גם לא באמת דמעות של מלאכים הבוכים עלינו, בני התמותה על פני כדור הארץ. לי באופן עקרוני די מתחשק לבכות, רק שזה לא ממש יעזור, למרות שסצינת סיום של הגיבורה יוצאת אל הסופה יכול להיות סוחט דמעות ומרגש. נוותר.

ולמה כל כך עצוב לי? כי שנים האמונה שלי בדמוקרטיה הישראלית כתנאי יסודי לחיים שלנו כאן הולכת ונשחקת. כבר שנים שאני מתחזקת בקושי רב את המחשבה האופטימית שישראל עוד תהיה מדינה דמוקרטית מהותית המקדשת זכויות אדם וזכויות המיעוט. מדינת כל אזרחיה שנותנת פירוש חילוני לאורח החיים היהודי ומהווה מקום טוב לחיות בו ליהודי דתי כמו לחילוני, ליהודי כמו ללא יהודי (ויסלח לי יריב לוין שאינני מבחינה) וגו'. אבל השבוע לחרדתי הבנתי שהקרב על הדמוקרטיה נמצא בסופו, לא שאני מנבאת חלילה שתהיה פה מהפכה שתוביל לכינון משטר לא דמוקרטי - לא זו הנקודה. אלא שעברנו להגדרה מצמצמת ביותר של המושג דמוקרטיה ושבמתח בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, ניצחה ההגדרה היהודית ולאורה נשפטת הדמוקרטיה. כל עוד הדמוקרטיה מתאימה ככלי להעצמת הנרטיב היהודי-ציוני אין לנו בעיה עם הדמוקרטיה אך ברגע שהיא מתנגשת עם הנרטיב היהודי-ציוני היא הופכת משנית אם בכלל.  

פורים שחל השבוע (בעצם שבוע הבא - אבל אני פועלת במתכונת משרד החינוך מסתבר) הוא חג מאוד רלוונטי לנושא אם חושבים על זה - החג שבו אנו חוגגים את התהפכות הפור - מתכנונו של המן לכלות את יהודי ממלכתו הנרחבת של אחשוורוש ל"אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". נדמה לי שבמבחן ההיסטוריה, וסליחה מראש על הדרמה, השבוע בפוליטיקה הישראלית מסמל מבחינתי התהפכות גורלית, אולי קו פרשת המים, ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה יותר יהודית מדמוקרטית. כפי שכבר אמרתי בעבר (למשל בפוסט הזה) אני מניחה, אלא אם כן יהיו התפתחויות מרחיקות לכת, שחלון ההזדמנויות להרכבת קואליציה חילונית שתוביל להפרדת דת ומדינה הולך ונסגר. אבל עם עוד איכשהו אפשר היה כחילוני להסכין עם הכמו-סטטוס קוו באה שנה הפעילות של הממשלה החדשה להוכיח כי אין סטטוס קוו יש מטרה לאומית חדשה - ייהוד המדינה (גם על זה כתבתי). הייהוד הזה, נרצה או לא נרצה בא על חשבון הדמוקרטיה.

הייהוד הזה בא לידי ביטוי בפעולות הממשלה, בהצהרות הממשלה, בהזרמות התקציבים של הממשלה, ביעדי החינוך של הממשלה, בתקציב הביטחון, בסדר העדיפויות של הממשלה ובשיח שהממשלה הזו מקדמת. להלן מספר דוגמאות רלוונטיות להמחשת הנושא ואנסה לקצר:

1. החוק השלישי בשילוש הקומבינטורי עבר היום. שלושתם חוקים שפוגעים מהותית בדמוקרטיה - אם יש בעית משילות הרי היא נעוצה בשיטת הבחירות ויש לבחון אותה מחדש, העלאת אחוז החסימה לא תפחית סחיטה קואליציונית היא פוגעת בעיקר במפלגות הערביות ובכך בזכויות המיעוט (אמרנו ייהוד? אפשר להתחיל עם ייהוד הכנסת - אוי סליחה זה הסעיף הבא שיתייחס לברכתו של נתניהו לקמרון היום). משאל העם הוא חוק פופוליסטי שנועד באופן ברור לנסות ולהקשות על כל מהלך מדיני משמעותי ואין בו טעם - ממילא בישראל מתקיימות בחירות, הגורם המרכזי בהצבעה בישראל הוא בעיקר הפוליטי-מדיני ולכן תוצאות הבחירות מעידות במידה רבה על המוכנות הציבורית להחזרת שטחים. וגם חוק הגיוס אינו דמוקרטי, הוא אינו שוויוני בעליל, המכסה הקבועה בחוק יכולה להשתנות בהסכמת הממשלה והוא בעיקר מפלה בין דמם של הנושאים בנטל ודמם של אלה שלא, אם בוחנים את זה על פי "רמת הייהוד" - הרי שהיהודיים ביותר (האורתודוקסים) צריכים למלא מכסה של 5,000 בשנה החל מ- 2017 (והממשלה יכולה להסתפק בפחות ד"א), היהודיים אבל גם ציונים "ישאו בנטל" פחות חודשים והפחות יהודיים (מסורתיים, חילוניים ולא עלינו גם לא יהודים) ישרתו כרגיל אבל יקבלו העלאה של 20 ש"ח לחודש כי כנראה הם לא שווים הרבה יותר, ולגבי אלה שלא משרתים כי הם לא יהודים ובכן הם לא יהודים זה ממש לא מעניין.

2. אחר הצהריים ראש הממשלה בירך את את ראש ממשלת בריטניה על דוכן הכנסת במילים "ברוכים הבאים לעיר דוד לכנסת היהודית". לא בטוחה שצריך להוסיף על זה, אני מוצאת את זה מביך שנתניהו יחד עם בנט פצח בשיח הייהוד. נתניהו הוא ראש ממשלת מדינת ישראל, לא ארץ ישראל. במדינת ישראל יש אזרחים לא יהודיים (גם אם יש רמות אזרחות לכל אוכלוסיה כי ככה זה בדמוקרטיה כידוע), בבית המחוקקים הישראלי יש מחוקקים לא יהודיים, אבל נתניהו לא רואה אותם ממטר. שרק ינסו להזכיר לו את זה והוא שולף את הצילומים של אושוויץ, הוא כבר מזמן לא שלף אותם אבל זה בגלל שלאחרונה הוא מעיד על עצמו שהוא אוהב לצייר קווים (אולי מתחשק לכם לפתוח איזו באדוויזר עם הדחקה העצמית הזו? אה זה היה הומור אמריקאי - זה כבר שלב אבולוציוני אחר). נתניהו לא התבלבל היום, נתניהו אמר את מה שחשוב היה לו להגיד - זו מדינה יהודית ונתניהו יכול להיות לא פחות יהודי מבנט. ורק עוד שאלה אחרונה - מי קיבל את פני קמרון יו"ר עמותת אלעד (שזכתה במכרז לניהול עיר דוד) או ראש הממשלה?

3. הקלף החדש של נתניהו בהליכה להסכם הוא ההתניה של הכרה בישראל כמדינה יהודית, יש כאן חידוש לשוני ברוח הייהוד והוא לא מוסתר - עד עתה הניסוח היה הכרה במדינת ישראל, אולם נתניהו הוסיף את היהודית כחלק בלתי נפרד. זה משחק שנראה סמנטי, הרי כל בר דעת יודע שהכרה במדינת ישראל היא הכרה גם בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, אין צורך להדגיש את זה, אבל ההדגשה הזו היא בגדר פיזור זכוכיות בדרכו של עבאס לשולחן הדיונים (בהזמנה נכתב לבוא יחף כדי לרקוד טנגו) והזכוכיות האלה מיותרות, כולם יודעים את זה.

4. הממשלה הזו היתה אמורה לא להיכנע לסחטנות דתית, אם אינני טועה זה היה אחד הטיקטים שלה - בפועל מעולם לא הזורמו כל כך הרבה כספים למטרות יהודיות, כאשר מפלגות חרדיות היו בממשלה, הן אמנם סחטו כספים אך עשו זאת למען האוכלוסיות שלהם. בממשלה הנוכחית לא רק שמוזרמים כספים רבים להתנחלויות (ולרוב סקטור אחד הוא הנהנה העיקרי), יש ממש התערבות דתית בוטה בחיי האזרחים החילוניים החל מהקמת מנהלת הדת, המדריכים הרוחניים שנכנסים למערכת החינוך, רכזי הדת החדשים וכלה בהכרזה של שר החינוך על שלושת הערכים המקודשים "אמונה, שואה וצבא". מעולם לא עמדה ישראל לפתחו של מבצע ייהוד כזה. קל לדמיין כיצד היתה ישראל מגיבה לו מדינה דמוקרטית אחרת בעולם היתה מחליטה על מבצע התנצרות כלל לאומי שכזה.

אלה רק ארבע דוגמאות, אבל אם נשים לב רגע לקורה סביבנו נגלה שאנשים רבים כורכים את המושג דמוקרטיה בהיות המדינה יהודית, זה מסוכן לנו היום וזה מסוכן עוד יותר לעתיד שלנו כאן. אני לא אאריך כבר נעשה מאוחר. אבל רק השבוע שיתפתי את התמונה הזו שפירסם Dubi Kanengisser זה תופס לאור ביזוי הרעיון הדמוקרטי שהתבטא בקומבינת החוקים של הקואליציה שהשתמשה בדמוקרטיה כדי לנגח את האופוזיציה ולטול מהדמוקרטיה את עוקצה.

דלדול השיח הדמוקרטי, חוסר הסבלנות לשונה, רמיסת המיעוט, קביעת הרוב וייחוס השמירה על זכויות אדם לשמאל משל היה בזה אות קין הם סימנים מדאיגים. הפער בין ימין ושמאל מעולם לא נראה עמוק יותר. פעם (למשל בתקופתו של בגין) היה ברור שיש דעות מדיניות שונה אך המכנה המשותף הוא חתירה מתמדת לשכלול הדמוקרטיה ושמירה על מדינת כל אזרחיה עם היות ישראל בית לאומי ליהודים, היום המכנה המשותף הזה הולך ומצטמצם וככל שהוא יצטמצם כך יהיה פחות ופחות צידוק להישארותינו כאן אלא אם כן נהיה כולנו דתיים ואז שברור שלעזאזל הדמוקרטיה. דמוקרטיה זו לא פריווילגיה והיא אינה משנית ליהדותה של המדינה. ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן אם תהפוך לתיאוקרטיה. מדינת ישראל לא נבחנית ביחס למדינות האזור, מדינת ישראל נבחנת ביחס לעצמה והשאלה היא אם אנחנו באמת מוכנים לוותר על דמוקרטיה עוד קצת בשביל עוד קצת יהודית? אני מוצאת את השאלה לחלוטין מיותרת ומצטמררת לנוכח המחשבה שהיא דווקא רלוונטית מאי פעם

סיור וירטואלי ביומניו של הימלר - אפרופו סדר יום תקשורתי

נו, אז מצאנו משהו חדש להתפלש בו - אוסף המכתבים האישיים של ראש האס.אס הימלר. אין שום דבר אחר שקורה חוץ מהבנאליות של הרוע כפי שעולה מהעדות האנושית החדשה שמתפרסמת לה. הבה נתפלש בפורנוגרפיה הזולה, ונתענג על הרגעים האחרונים בהם עוד מותר להגיד נאצי, ומזל שזה לא התפרסם לאחר קבלת החוק כי המציצנות המיותרת הזו היא בטח לא לצרכי לימוד. ברוכים הבאים לסיור המודרך "כיצד לחיות עם הנאציזם בשלום ולהמשיך בחייך כאילו כלום. לאחר הסיור תוכלו לספר מהי החיה שאותה קנה הימלר לבתו? מה היה השעשוע החביב על האדם שהיה מספר 2 ברייך השלישי? האם יחסי המין שלו ושל אשתו היו תקינים? ותוכללו לשרטט קוים לדמות האנושית שתתגלה מאחורי הרוצח - הצצה חד פעמית וחסרת תקדים. בין הנשארים עד סוף הסיור יוגרל הדף המקורי של הצעת החוק האוסרת על השימוש במילה נאצי להטיותיה, 50 שנה ואתם מוכרים את באיביי ועושים קופה. מתחילים - מימינכם על הדף תוכלו לראות כיצד חתם את שמו בשובבות - אולם מה מסתתר מאחורי זה אולי מוח קינקי ובעיות שליטה? משמאל תוכלו לראות כיצד שילב את חיי המשפחה שלו עם השהיה במחנות עבודה ו/או ריכוז. מעמוד 1 ועד לעמוד 15 תוכלו לראות ביתר שאת כיצד הצליח לנתק את חייו האישיים מחייו המקצועיים ושימו לב ליסודיות הגרמנית בה הוא מבדיל בין הדברים." לא יודעת, אולי זה רק אני שמרגישה איזו תחושת אי נוחות קלה בהצצה הזו שלא מוסיפה לי דבר וחושבת שישנם דברים ראויים יותר לדון בהם כאן ועכשיו. והשאלה הנשאלת היא האם באמת זה הנושא החשוב לסדר היום? כי בהחלט כל הבוקר נראה היה שבמדינתנו המשעממת לא קורה דבר.

מצד שני אם לא נדבר על זה מה ישאר לנו? המשפט האומלל של נתניהו מאתמול בדבוס שאין בכוונתו לפנות שום יהודי מיו"ש? ייתכן שזה ניסיון לעמעם את הצהרת הטנגו לשלושה או אולי ליחס אותה דווקא לריקוד הדוק עם ליברמן ובנט, כי כידוע כדאי לשמור אותם קרוב, את הלקח מיוליוס קיסר כבר למדנו. ולמי יש כוח לביזיון המשפט של דפני ליף? בינתיים לא מצאתי בכלל איזכור שלו באתרי החדשות העיקריים. וביננו למה שהציבור ישמע? אני קוראת את הדברים שהביאה אור-לי ברלב ואני מצטטת: "הגנה: אתה אומר שהיא הפילה את עצמה. אני אומרת שגררתם אותה עד כדי כך שהיא איבדה את נעליה. שוטר: לא, היא הפילה את עצמה. הגנה: איך היא הפילה את עצמה אם אתם שניכם שוטרי יס"ם חסונים מחזיקים אותה? שוטר: תרפי את השרירים ותראי איך את נופלת. הגנה: אבל החזקתם אותה..." טוב, אז בריונות משטרתית זה חסר עניין לציבור - הבנתי.  או אולי ההתמרמרות של ארגונים יהודיים נוכח זוגיותו של יורש העצר לבית נתניהו עם גויה? אבל מה אני כבר יכולה לכתוב על זה? שזה לא צריך לעניין אף אחד? שאפשר לדון מחדש בצורך האמיתי בהפרדת דת ומדינה? שאולי זו תהיה הזדמנות לנתניהו לחשוב מחדש על שיח הזכויות המצומצם שהוא מקדם? נו, בקיצור החדשות הכי חמות הם הימלר ושוב הכל בגלל הנאצים. 

אז אחרי שהבנו שאין על מה לדבר בכל זאת מקננת בי תהייה אחת קטנה לאחר צהריים זה- לאור הכרזתו של נתניהו לראש ממשלת נורווגיה על זוגיותו המתהדקת של נתניהו הצעיר עם אזרחית נורוובגית  שזה כמעט שקול להידוק היחסים הדיפלומטיים - האם נסיעתו של זה האחרון נחשבת נסיעה רישמית שתופיע בחשבון ההוצאות הקרוב? רק מנניחה את זה כאן. הנה סיימתי.