חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות להט"ב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות להט"ב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

בנט ורבין - לא אחים

בנאדם קם בבוקר, שומע שלכנס של הבית היהודי הגיעו פעילים חברתיים ואנשי קהילת להט"ב שחטפו מכות מפעילי הבית היהודי ואז שומע את בנט אומר ששום דבר לא נלמד מרצח רבין והוא תוהה אם בלילה בזמן שהוא ישן הוא התחיל לקחת סמי הזיה כי אחרת אין לו שום דרך לפתור את הסיטואציה ההזויה הזאת.

אין הרבה אנשים במדינה בעלי תפקיד פוליטי שתרמו יותר לתחושה ששום דבר לא נלמד מאז רצח רבין כמו בנט (אבל הוא חלק מקבוצת אנשים ידועה שמכילה בין היתר את נתניהו, איילת שקד ומירי רגב). האיש הזה הסביר מצוין, בטח בשנתיים האחרונות איך כל ישראל אחים (כמעט), למעט שמאלנים, הומואים, לסביות, טראנסג'נדרים ובי ובטח יש עוד קהילות שאני שוכחת. הניסיון לייצר הפחדה (שלא לומר הסתה מפורשת) קולקטיבית נגד השמאל, הוא ספין די רציני על רצח רבין שדורש הרבה מתנדבים מטומטמים שיוכיחו שספין כזה יכול לעבוד. בינתיים אני רואה שיש מספיק מתנדבים. אבל יותר מזה, כשזה מגיע מבנט זה נשמע יותר איום מניסיון התקרבנות שצלח חלקית.

אני מסרבת להתרגש מאנשים כמו בנט או ממפלגות כמו הבית היהודי, מפלגה כשמה כן היא - מפלגה מייצגת פלגים. הבית היהודי מייצגת אנשים שהם לא אני, אני לא דתיה, אני לא ימנית ואין לי מקום בה, זה בסדר. יש לנו הסכמה לא מודעת שבשתיקה - הם לא פונים אלי ואני לא אצביע להם. העניין הוא שבמדינה שבדמיון הקודח של הבית היהודי אין מקום למי שלא חושב כמותם ואילו במדינה שאני מאמינה בה יש מקום גם להם. יש הבדל גדול בין לא לאהוב דעות אחרות ובין לא להאמין בלגיטימיות שלהם. 

אני לא מצפה משום ראש מפלגה להיות ממלכתי, אלא אם כן הוא נושא בתפקיד ממלכתי. אבל ראש מפלגה שיוצא נגד לגיטימיות של חלקים אחרים מהאזרחים, הוא ראש מפלגה שלא מבין מהי דמוקרטיה. אני לא מכירה יותר מדי שמאלנים מיליטנטיים, אני לא מכירה בכלל שמאלנים שמאמינים באלימות ככלי מדיני, זה לא אומר שאין כאלה. אבל הספין הזה של בנט שמנסה לתאר את עצמו כאדם שמאיימים על חייו, נראה לי די תלוש. הרעיון העומד בבסיס של המחשבה הפוליטית השמאלנית בארץ מבוסס על שיח של זכויות אדם, מי שמאמין בזכויות אדם יפעל בתוך המסגרת החוקית של המדינה.

אני לא מנסה להיתמם ולהצדיק כל שמאלני באשר הוא, אני מניחה שיש מספיק שמאלנים אלימים, ולכן אינני שוללת את האפשרות שייתכן שהוא מקבל איומים על חייו, אני מניחה שאין בהם ממש אבל אין לי תפקיד כלשהו שכולל הערכת סיכונים לחיי אדם. אם אכן יש איומים על חייו של בנט, אני מציעה שגורמי הביטחון יתאפסו על עצמם. מכיון שלא ראיתי עדויות והפוסטר (אני ראיתי רק אחד) שבו מישהו צייר לבנט שפם ומעליו צלב קרס (אגב חובבני מאוד ואין מה להשוות לקמפיין המתוזמר בתקופתו של רבין) לא נראה לי כמו איזו מגיפה שדינה להתפשט ואם זה מקרה נקודתי הרי שיש לטפל בו . חוצמזה שבעיני שימוש בסמלים נאציים הוא פשוט לא לגיטימי (למעט באומנות, עם אומנים אני לא מסתבכת).

אבל בואו לא נהיה תמימים ובואו נשתמש בדבר הזה שקוראים לו מוח, בינתיים האדם היחיד שמנסה להפוך את זה להון פוליטי זה בנט והספין במקרה הזה צורם. אחרי שרואים את מה שהיה בכנס ושומעים את בנט, הדיסוננס כל כך גדול שאין מנוס מלחשוב שזה אך עוד ניסיון להשיג עוד קצת קולות למפלגה שלו. כי מה רואים בסרטון ביוטיוב מהכנס של הבית היהודי אתמול? רואים מספר אנשים שאולי שואלים שאלות אולי מפריעים, אבל בטח לא הפרעה בוטה ובמקום שיבקשו מהם לצאת מתנפלים עליהם במכות. אני מבינה שמבחינת הבית היהודי קהילת הלהט"ב אינה מקובלת, אבל מה לעשות אנחנו חיים במדינה דמוקרטית והבחירה לא בידם, לפחות לא בינתיים. ועזבו את שאלימות היא אלימות.

אם בנט היה באמת האדם שהוא מנסה לצייר שהוא, הרי שמתבקש שהוא היה מקשיב לנציגיהם של קהילת הלהט"בים או לפעילים החברתיים ומייצר איתם דיאלוג (אגב זה היה מוכיח יותר מכל את התדמית שהוא מנסה לצייר במילים אך לא במעשים כאדם מכיל ומכבד [פחחח - סליחה, הייתי חייבת לשחרר]). אם בנט היה באמת האדם שהוא מנסה לשכנע אותנו שהוא הרי שהדבר המתבקש להגיד אחרי ההפרעה הזו היא אני מתנצל בשם פעילי מפלגתי שהפליאו מכותיהם באנשים שבאו לכנס הפעילים שלנו. אם בנט היה חכם יותר ממה שהוא באמת, הוא היה מנסה לייצר דיאלוג מקרב עם האנשים שבאו לשאול שאלות שמהותיות להם, אם זה בנושא דיור ואם זה בנושא זוגיות, חתונה אזרחית וזכויותיהם של קהילת הלהט"ב. אבל בנט לא כזה, הוא לא איש ליברלי ופתוח, הוא מתחזה לכזה אך מעשיו בפועל מוכיחים אחרת. 

אז נכון, להצביע לבנט זו לא אופציה בשבילי, אך אני מקבלת את הקבוצה שרואה בו מועמד לגיטימי. זה בדיוק חלק מהמהות הדמוקרטית. בנט לעומת זאת, לא באמת מוכן לקבל את הלגיטימיות של אנשים שחיים אחרת ממנו. הוא לא סובל הומואים ולסביות וטראנס-ג'נדרים ובי-סקסואלים והוא לא באמת מוכן שהמדינה תכיר בהם בטח לא חוקית ולא רשמית אלא רק מתחת לשולחן. בנט הוא לא איש של שוויון זכויות. בנט לא מוכן לקבל את הלגיטימיות של דעות שמאל פוליטיות, הוא רואה בהן מטרד מיוחד. אני יכולה להמשיך, אבל באמת אין לי כוח. זה מרגיש קרב כל כך אבוד אבל לא על העוד קול, פחות קול לבנט, אלא על הניסיון לכונן פה חברה שוויונית ודמוקרטית.

אני יודעת שדעות השמאל שלי נתפסות רדיקאליות, לצערי אני גם יודעת שסביר להניח שבקרוב (ותכל'ס גם מעבר) לא תהיה פה ממשלה שתייצג אותי. אין לי בעיה עם להיות מיעוט ולקבל את דבר הבוחר בכל פעם מחדש. אבל הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו לתוך מדינה שוויונית המכבדת זכויות אדם שרואה בדמוקרטיה מהות ולא פרוצדורה (אני טוענת כמובן שכל עוד יש כיבוש זה לא יתקיים כי לא ניתן לשלול זכויות אזרח של אוכלוסיה שלמה ולהיות דמוקרטיה). יש לי ילדים שאני רוצה שיחיו פה. אני לא יודעת מי מהם (אם בכלל) יהיה בעל נטיות מיניות שלא מקובלות על בנט, אני לא יודעת אם הם יהיו חילוניים או דתיים, אני לא יודעת אם הם בכלל ירצו להתחתן או למול את ילדיהם או לשרת בצבא, אם בני זוגם יהיו ישראלים, אני לא יודעת דבר. אני כן יודעת שאני מחנכת אותם להיות בני אדם טובים בעלי מצפון, חמלה ומוסר, אני מלמדת אותם לחשוב ולהיות אזרחים יצרניים, הייתי רוצה מדינה שתהיה ראויה להם. מבחינתי אנשים כמו בנט רוצים להפוך את המדינה שלי לראויה הרבה פחות וגם הרבה פחות שוויונית. 

הנה אני מסיימת - אם יש לקח שראוי להילמד מרצח רבין זה שאת יסודות הדמוקרטיה יש לחזק ולתחזק. אני חוזרת על המובן מאליו כי מדבריו של בנט עולה שהלקח היחיד מרצח רבין שלא הופנם זה שהשמאל לא מפחד מספיק. ועל זה בנט, אני דווקא ממש לא מתנצלת. 

יום שבת, 1 בפברואר 2014

דרוש קמפיין להעלאת המודעות ליום האם - אולי "צאי מהמטבח - שמרי על היום שלך"

טוב יום המשפחה היום, בעצם כשכתבתי את זה אתמול זה היה נכון אך כשאפרסם את זה היום זה כבר יהיה אתמול - גילוי נאות. אבל בעצם כשחושבים על זה - יש בזה משום האירוניה הדקיקה שדווקא ביום המשפחה לא היה זמן לי לפרסם שום פוסט, בעיקר פוסט על משפחה. בכל מקרה, בפעם הראשונה מזה למעלה מעשור של הורות פרצו בי געגועים ליום האם. כמה נפלא היה בטח להיות אמא ביום הזה בדיוק, בו ילדיך מרעיפים עליך אהבה ואינסוף כישרון (שלהם או של המורה/גננת) כדי להביע הערכה. וכמה קלישאות נכתבו על איך שאמא כל השנה עושה כל כך הרבה ומגיע לה יום שהיא תהיה בו מלכה. בהערת אגב אעיר שמעולם לא ראיתי את האם שהפכה למלכה ליום תמים, בואו לא ניסחף - אבל אין ספק שיום שלם של הערכה מרוכזת (נו טוב, גם כמה דקות) היו בגדר "הָנַחַת השנתית הקבועה". ואיזה כיף היה בוודאי לכל אם שניתנה לה האפשרות של עריכת ספירת מלאי של מה היא קיבלה ואיך חגגו לה ואיזו תחרות זה בוודאי יצר בין האימהות - מן תחרות סמויה של מי האם שהשקיעו בה הכי הרבה - מי יצאה הכי שווה.


תמיד היה לי ברור שגם לי יחגגו את יום האם, ברוב פאר והדר עם המון יצירות אומנות שהשראתן אחת - אני. מי פילל ומי מילל שמכל התחומים בהם בהחלט חייב להיות שוויון, דווקא במקום בו האם היא זו שלרוב עליה מוטלת (עדיין) מרבית הפעילות דווקא שם היא תיאלץ לוותר על הכיבוד היחיד שהיא זוכה לו? ואולי דווקא זה בדיוק העניין -נשים חולקות בשלווה את שוויונן אך נאלצות להיאבק עליו איפה שהגברים צריכים לתת אותו (זאת אומרת זה לא היה צריך להיות לא שוויוני מלכתחילה אולם מכיון שהחברה הפטריאכלית שלנו הביאה אותנו לזה, אין לנו אלא להיאבק נגד כדי שהסידור הזה יהפוך ללא הגיוני). אבל חזרה למשפחה - זה לא עניין של מי שווה יותר, אלא על מי נופל חלק הארי של העשייה המשפחתית. דווקא בתוך המשפחה, איפה שאי השוויון הוא די ברור וזה לא בגלל שגברים לא משתדלים אלא משום שנשים עושות את זה כל כך הרבה יותר טוב (וסליחה מראש מהגברים שביננו שיוצאים מן הכלל האי שוויוני, הסטריאוטופי אך הנכון הזה), אז דווקא שם התרחש מהפך שוויוני בעוד שבכל כך הרבה תחומים אחרים, בהם השוויון צריך להיות ברור, הוא קיים רק דה-יורה, על הנייר בלבד.

הרי יש עוד כל כך הרבה מקומות בהם יש לחתור לשוויון דה פקטו, אתם יודעים, למשל בחוק - כמו בנושא הביטוח הלאומי (כן, נשים עדיין נסמכות על משכורתו של בן זוגן אם הן נשארות בבית' אך לא הפוך אם הגבר נשאר בבית - דוגמא אחת), כמו בשוק העבודה (יודעים - קידום, שעות, כל הזוטות שבהן אישה לא מקודמת כי היא יוצאת מוקדם לקחת ילדים, או חלילה רק מחליטה לעשות איזה אחד ונכנסת להיריון מה שפוגם כידוע בתפוקה שלה ולכן לא שווה להשקיע בה כמו בגבר וכולי). לא, שם עדיין נשים נאבקות לשוויון. אבל בבית, בתוך המשפחה, שם התחיל השינוי ומה השינוי הזה עשה? הפך את החגיגה הקטנה, אם תרצו את יום פסטיבל ההעצמה הנשי הזה, למשהו ששיך לכולם. אז אני מבינה - יש המון סוגים של משפחות ויש משהו יפה בהנחה השוויונית הזו של יום משפחה - היום האינטימי שאתה כילד עוצר "לספור את הברכות" ולהעריך מחדש את הדבר הטריוויאלי אך הכל כך יפה הזה. אבל אם לפחות ההנחה השוויונית הזו היתה מתקיימת הלכה למעשה בחיינו, היא לא.

עזבו אתכם מכל הפתגמים והאנקדוטות הויראליים על אימהות שרצים ברשת, כמו זה פה למעלה - שדרך אגב הוא כל כך נכון, בהסתייגויות: א. מנעד השאלות הוא רחב הרבה יותר, ב. זוהי אסופה מקרית של שאלות שאולי מתארת 10 דקות בלבד משעה אחת של אמא בבית (את המתמטיקה אני משאירה לכם, אני עכשיו מנסה גם לכתוב וגם להכין שוקו חם ורשימת קניות תוך חיפוש אחר מד לחץ הדם של ערכת הרופא וצפייה במרכזית קופצת כדי לעשות חימום לפני שנתחיל את הכושר שלנו - זה לא מספיק???). ג. זו לא רק השאלה שהילדים שואלים את אבא, זו גם השאלה שאבא שואל את עצמו.  


ועוד דבר, זה נורא נחמד שכל המדינה מתגייסת לחגוג את יום המשפחה, כי כולנו שווים וזה, אבל כל עוד יוצאים עדיין ספרים, בזוגות יש לציין של "איך לגדול ולעשות כסף" לבנים ו"איך לגדול להיות מהממת" לבנות, אתם יכולים לקפוץ ולעשות שמיניות באוויר - ככה לא מגדלים לשוויון מגדרי. וכל עוד קללה שגורה בפי הנוער היא "יא הומו" אז כנראה לא הגענו למקום בו אנחנו מקבלים את כל סוגי המשפחות. אז הצביעות הזו של יום משפחה מגרדת לי את העצבים. השינוי אכן לפעמים מתחיל מבפנים, אבל לפעמים הוא קודם כל בשינוי אמיתי חברתי, לקחת את יום האם ולשתול את יום המשפחה כשכל השנה אנחנו חיים בתוך אי שוויון ומגדלים דורות שלמים ככה זה פשוט צביעות לא יותר, אם כי אם הייתי דרמטית כמו בנט בטח הייתי קוראת לזה "איבוד עשתונות ערכי". אבל אני לא וזה באמת רעיון יפה, רק, איך לומר, קצת מפוספס. טוב, אין מנוס כנראה מקמפיין להעלאת מודעות. משהו שמנסה לעשות טוב אבל מראה כמה אנחנו מוטים, אולי "צאי מהמטבח - שמרי על היום שלך" - נראה לי חרוז קליט שיוצא מנקודת הנחה שהאישה עדיין במקום הטבעי שלה במטבח, אבל אנחנו נורא מודעים ומנסים לקדם אותה. אתם יודעים קודם נשמור על הכוס ואחר כך נצא מהמטבח. 

אז בעצם מה שאני שואלת זה אם אנו חיים בעידן בו אנו משתאים לנוכח השאלה הקיומית - "איך היא מצליחה את כל זה?" אז למה לעזאזל את יום תהילתה היחיד גוזלים ממנה, משל היתה כבשת הרש? יעד שלא יהיה פה שוויון אמיתי ולא רק של נשים אלא גם של הומואים ולסביות וטראנסג'נדריות, עד שלא נעלה על נס אמיתי את זכויות האדם, עשו לי טובה - די עם מס השפתיים. כן, אני בעד יום המשפחה, אבל כזה שמגיע מהמקום הנכון ועד אז - יוחזר לאלתר יום האם - זה מגיע לנו

וכן אני יודעת, אני עוד רוצה לכתוב על נושא החרם ואחינועם ניני וגיל דור ויש גם הופעה של שלום חנוך לסכם, פפפפ, היום קצר ויש כאן אמא אחת עייפה כי היא הלכה חזרה מהופעה של שלום חנוך בחמש בבוקר משל היתה נערה צעירה... אח, לו היה לי יום אחד של מנוחה, הייתי קוראת לו "יום האם". טוב, היידה - צריך ללכת לסופר יש עוד ארוחת צהריים להכין במסגרת השוויון. אני אצא לי בשקט, בכל זאת בנהזוג עדיין ישן, יום משפחה וזה מוכרחים לפרגן....