חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות שלג. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלג. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 בינואר 2015

אזרחי ישראל נתניהו קורא לכם

שוב היערכות ל"סופה" שוטפת את הארץ, שוב מזג האוויר בראש החדשות משל היינו ניו זילנד והדבר המעניין הבא, חוץ ממזג האוויר, הוא מצבן של חיות המשק. הכל נדחק לשוליים כשיש סיכוי לשלג בירושליים, והכוננות הזו שבאה לפניה, כמה נפלאה היא הכוננות. אפשר לעבור מכתבנו ליד המפלסות בכיכר ספרא, לעובד חברת החשמל על הגובה לאיזה סא"ל בפיקוד העורף ולחזאי בחוץ או לפני מסך ירוק. מהתבוננות במתרחש אין אלא לחזור למסקנה הישנה והטובה שאנחנו פשוט עם רודף דרמה ולחץ, ואם בעולם מתוקן התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אצלנו תפקידה של התקשורת הוא לשמור על סף מתיחות מינימלי. הרי אם החל לרדת שלג בירושלים, צריך לעצור את העולם, אחר כך מתפלאים על אלה שנוסעים במיוחד לראות שלג ונתקעים, ברור שהם נוסעים זו הדרמה בעיצומה ובכולנו (כמעט) מקנן לירון חולצה אפורה.

אני, בועטת במוסכמות שכמותי, לא מתכוונת לדבר על הסופה, גם לא לעלות לירושלים. אני  אשאר לי ספונה בבית ואצא ממנו רק לדברים ההכרחיים ביותר. וכאן עם הקפה והמחשב, אני אוכל קצת לדבר רגע על אזרח מספר 1. בבוקר סוער זה, כבר עם הקפה הראשון, בנצלי את העובדה שאני גם חולה וגם כל דרדקי הבית ישנים, התפניתי להתעדכן בקורה את מדינתנו המתמודדת עם אוויר פולארי, הרי הוא האוויר שבא מן הקוטב הצפוני. כאילו שהיינו צריכים תוספת קוטביות במדינה הזו. בחוץ אמנם נושבות רוחות, אך כאן עוד לא יורד גשם ומזג האוויר מעסיק את כולם. היה די משעמם באתרי החדשות, פניתי לרשת החברתית.

את הבוקר שלי פתח ראש הממשלה. אני לא חושבת שהוא באמת התכוון אליי, אבל הוא פנה לאזרחי ישראל בפניה נרגשת להציע מועמדות/ים למקומות המשוריינים והריאליים שנתונים לבחירתו בליכוד. אני מבינה שנתניהו מנסה ללמוד את המשחק של הרשתות החברתיות, שאותו אגב משחקים נהדר לפיד ובנט, אבל אם אתה משחק את המשחק אז תעשה אותו כמו שצריך. בסרטון היוטיוב שהיה מצורף לציוץ היה נתניהו שאנחנו כבר מכירים - עייף, מלא בעצמו ושחוק. אבל חוסר המקצועיות של הצוות היה ניכר, זווית הצילום לא היתה מחמיאה, העריכה היתה גרועה - בעיקר עם הקלוז-אפ המפתיע בסוף, מוזיקת המעליות לא סיפקה את הסחורה והרקע של הסלון הסטייליסטי היה מתוך ז'ורנל ולא מזמין. אך הכי גרוע - מול הדינמיות של מתחריו הפוליטיים, הוא נראה כמו אחד שצריך ללכת לישון בפקודת רופא. מי היה יועץ התקשורת (אויש שיט, לא כתבתי על מיכאל פלקוב - עוד סוגיה מעניינת) שחשב שהסרטון הזה הוא הקונספט הנכון לעניין הזה?

תכל'ס זה אחלה רעיון, אני מודה, בעיקר בגלל שאני גם די בטוחה שנתניהו כבר יודע למי הוא יציע להיכנס לרשימה. אגב,עושה רושם שהשיריונים האמיתיים בליכוד הם של אלה שמחזיקים בהכי הרבה רשימות חיסול (ע"ע ישראל כץ), אבל זה לא קשור. הרעיון לפנות אל הציבור זה רעיון טוב שמנסה להתמודד בצורה עממית עם הטענה המופנית אליו לגבי ההתנהלות הלא דמוקרטית שלו, הצעד הזה נתפס מאוד נכון בקרב הציבור הרחב ולא משנה אם פרשנים יגידו שזה רק ספין. הפניה לציבור זה אחלה רעיון, בעיקר בגלל שהציבור יחשוב שזה רעיון מעולה וכל ביקורת על זה תתפס כקנטרנות מיותרת. רק למה הביצוע כל כך כושל?

עליי זה לא עובד, אני בכלל הפסקתי מזמן להבין מה קורה לראש הממשלה, לבד מאימוץ הסגנון הטוקבקיסטי שבעיניי לא עושה לו טוב, הוא גם התחיל לחזור על עצמו ואני לא חושבת שזה עניין של גיל. לא שאני משווה, חלילה, אבל בזמנו אמרו על יאסר עראפאת שרק כאשר הוא חוזר על משהו 3 פעמים ברציפות הוא באמת מתכוון לזה. אצל נתניהו, אני מהמרת שהמקרה אחר - הוא פשוט מצא דרך שכנוע חדשה - למצוא מנטרה ולחזור עליה. בעיקר כאשר הוא עצמו לא משוכנע. אין מצב שהוא חושב שהרשימה של הליכוד טובה, בטח לא עם מירי רגב תקועה לו בחמישה הראשונה (לפנים שלך, שנאמר), אבל הוא ממשיך לחזור על זה. עוסק בתעמולה אינסופית שנראית כמו נגזרת של ניסיון אחרון בשכנוע עצמי. 

אחרי הסרטון הזה לא נותר לי אלא לקוות שלא יהיה סרטון המשך, נוסח  גמר כוכב נולד ובו יוכלו האזרחים להצביע מהבית עבור המועמד המועדף, זה כבר לגמרי יהיה למעלה מכוחי. הסרטון של נתניהו לא רץ לבדו באינטרנטים, גם הבית היהודי הצליחו לעלות עוד סרטון, הפעם עם נשים תל אביביות שמדברות על בנט "זה שעושה להן את זה" אבל "הוא ימני", תסלחו, אין לי כוח לדבר פה גם על זה. זה מביך אותי בכל רמה שהיא ואתם אפילו לא רואים אותי מסמיקה. טוב, נגמר הקפה (העשירי בטח מאז שהתחלתי), היה יום ארוך ואפילו ברד. ובירושלים? טוב, אשכרה ירד שם שלג. אבל הכי חשוב בירושלים יושב לו נתניהו ומחכה לשמות שלכם, תהיו אזרחים טובים תעזרו לו. בתמורה הוא מקסימום יאשים אתכם בבחירות הבאות, כי אגב, בשולי הדברים מי שאחראי למחירי הדירות זה בכלל אולמרט. אין, נתניהו הכי טוב, אפילו מבקש עזרה לבחור משוריינים לרשימה, אל תבאסו תזרמו איתו, מה לא סבבה?

יום שני, 15 בדצמבר 2014

הבנזוג

אולי זה בגלל שאוטוטו אנחנו חוגגים 14 שנות נישואים וכמעט 17 שנה ביחד, אולי זה בגלל שהוא לרוב לא ממש מקבל פינה בבלוג הזה ואולי זה בכלל משהו אחר. אני לא יודעת, אבל היום אני כותבת על הבנזוג. זה היה או לכתוב עליו, או לכתוב על זה שבכל מערכות החדשות בארץ מחפשים את הפינה הישראלית למצב בני הערובה בבית הקפה בסידני (יש לי לינדט במגירה), או לכתוב על החלטתה של עדינה בר שלום לשבת מבחוץ ולא לתפוס את אור הזרקורים (אבל זו לא הזווית שלי), או לכתוב על היועצים של הרצוג (שאין לי אלא להסיק שהם קוראים את הפוסטים שלי ולכן משווקים אותו כהרצוג, עכשיו אני מחכה לשיעורי פיתוח קול), או על נתניהו בדרך לרומא (אבו-מאזן אשם ויש לי בחירות על הראש). אם כן, זוגיות, אהבה ובנזוג איט איז.

בכלל הכרנו בצבא, כמו כל סיפור טוב זה מתחיל שהוא ראה אותי ואמר לחבר שאיתי הוא יתחתן, ניסיתי לברר אם הוא שפשוט אמר את זה על כל אחת ובסוף זה הצליח (כי סטטיסטית זה עובד) אבל נעניתי במבט של בוז. בהתחלה לא יצאה מזה זוגיות, כאן הסיפור כבר קצת שונה ותלוי בזוית של המספר/ת - אני טוענת שהתחלתי איתו, הוא טוען שהוא התחיל איתי, כך או אחרת זוגיות לא יצאה מזה אבל יצאה מזה ידידות ממש טובה. כל כך טובה שהוא נשמע אומר שלעולם לא אהיה אם ילדיו - הא, הא - קח שלושה כולל חינוך ביתי כעונש על פליטות פה מיותרות - שנאמר - שמעתי, ביטלתי, השוויתי והעליתי. 

אני יודעת, אבל לא אספר לכם, איך בסופו של דבר יצאה מזה זוגיות. אבל מהרגע שהיא פרצה לה, שוב לא ביליתי לילה אחד לבד (למעט נסיעות לחו"ל מטעם העבודה). 17 שנים עברו מאז וזה כבר די היסטוריה, שהולכת ונכתבת בכל יום. אם לסכם במשפט אחד, מתקתק להחריד, לא עשיתי צעד טוב מזה בחיים (כן, חמותי היקרה, צדקת - עשיתי עסקה מצויינת). אולי כי מהרגע הראשון הכל היה פתוח וגלוי לעין, אולי כי היכרנו כל כך טוב, אולי כי הוא אהב אותי כמו שאני - בלי איפור, בלי הצגות, הכל כולל הכל. אולי בעיקר כי הוא מעולם לא ניסה לשנות, או להפוך אותי לחצי. אולי בגלל שאנחנו משתלבים כל כך טוב, דומים ושונים. ובתוך כל זה, מאז שהוא איתי, אני אדם הרבה יותר טוב. גם עם הרבה פחות עכבות - רק שזה על זה גם לא אספר לכם, זה שהוא מקבל את זה לא אומר שגם אתם צריכים.

מצחיק אבל דווקא בתוך הזוגיות, למדתי לקבל ולאהוב את עצמי ולעבוד על עצמי בכל יום מחדש. אולי זה איזושהי עבודת בתת מודע, לנסות ולהיות ראויה באמת לסיבה שבגללה אני קמה כל יום בחיוך. זוגיות זה לא דבר קל, צריך לעבוד על זה כל הזמן. אני חושבת, אם הבנתי נכון, שזוגיות זה לא לנסות לשנות את האדם שאיתך ולעצב אותו לצרכיך. זוגיות זה לקבל את האדם שמולך ולאהוב אותו עוד קצת בזכות הפגמים הקטנים שיכולים לעלות על העצבים ולדגדג איפה שמעצבן. דברים שהיקשו על הקשר מבחינתי לפני 17 שנה, הם דברים שהיום במידה רבה אני שמחה עליהם ואוהבת אותם. אם הוא לא היה חרד לפרטיות שלנו, סביר להניח שהייתי כותבת יותר, אבל לזרוק 17 שנים על פיטפוט יתר יהיה ממש חבל. נכון, הוא רגיל, אבל למה למתוח את החבל?

מדהים שהוא בכל זאת רצה להתחתן, אחרי שאפילו את הצעת הנישואים שלו הצלחתי לקלקל ובלי הרבה סטייל. כשאני חושבת על זה, בכל מערכת זוגית שהיתה לי תמיד הייתי עסוקה בלשמור זכרונות, מלקטת עוד ועוד דברים ושומרת בקופסאות. דווקא מהקשר הזה שברור שהוא המשמעותי ביותר בחיי, אני לא אוספת מזכרות, את רוב הדברים אני מנפה, אולי זה כדי לתת עוד מקום לכל מה שיבוא ואולי אני עסוקה בלארוג את פיסות החיים המשותפות שבונות מדי יום את הזוגיות, האהבה, המשפחתיות, את מה שאנחנו. ביחד. 

לפני 14 שנים, התעוררנו בבוקר הזה בבית מלון חביב במינכן, התארגנו, התיישבנו לארוחת בוקר אפופת ריחות של נקניקים. אני שונאת ארוחות בוקר, לא אכפת לי לי שיגידו שזו הארוחה החשובה ביותר ביום. לרוב כל מה שאני צריכה זה קפה ועוד אחד ועוד אחד, אבל ארוחות הבוקר בגרמניה מאז ומתמיד עשו לי את זה. התיישבתי מול הבנזוג ולפניי צלחת אדירת מימדים מלאה בנקניקים, נקניקיות וביצים וחיסלתי את כולה. אחד הדברים שאהבתי מהרגע הראשון זה המבט השמח שלו כשאני יושבת מולו ואוכלת כאילו אין מחר. אף פעם לא הייתי מהנשים שיקחו סלט. אדרבא, שיכללתי את השנאה לסלט ודיאט קולה לכלל שלמות כאשר פיתחתי בגיל צעיר מאוד אלרגיה לעלים ירוקים ומצאתי את הפרצוף המושלם של אני נהנית מהחיים כי חסה זה לא זה. יש מצב שהאלרגיה לחסה היתה קלף מנצח - איפה עוד הוא היה מוצא אישה שפיתחה את השנאה לחסה לאידיאולוגיה?

אחר כך יצאנו יחד, אני והבנזוג לעיריה. שנינו לבד, להירשם לנישואים. ירד שלג, אני התרוצצתי בצעדי ריקוד מאושרים, הוא הלך בחיוך ומבט מודאג, כי בטח הניח שעוד רגע אני אחליק בחינניות על הארץ, בכל זאת יודע צדיק. אחר כך הגיעו 3 ימים רווי אלכוהול ואוכל וכל שאר הדברים שבונים זכרונות מאושרים. השאר זה כבר היסטוריה, כן, כן, כבר אמרתי - ביחד. כלומר אני כותבת, והוא עושה הכל כדי לתת לי גם את זה. זוגיות - הוא בשלו, אני בשלי וביחד כל אחד עושה את שלו על הצד הטוב ביותר. כן זה נשמע קצת קוצי פוצי, לא אכפת לי. תכל'ס. 

יום שבת, 14 בדצמבר 2013

כולה סופה - 4 אותיות, קשור למזג האויר, בקרוב יעבור

מזג האויר הסגרירי והיפה הזו שפוקד אותנו בסוף השבוע הזה (פוקד, לא נשאר לנצח, לא מבקש מעמד של פליט, פוקד - מגיע מהמערב, עם ויזה של תייר ובלי היסטוריה בארגון שמאל רדיקאלי), צובע ערים שלמות בגוון לבן אירופאי מרנין ומפגין בנון שאלנטיות את כוחו של הטבע בזעיר אנפין. כן, זעיר אנפין, כולה מה יש כאן? טמפרטורות בין 5 למינוס 5 ולדעתי הרחבתי את הטווח, קצת שלג, קצת ברד, הרבה רוח וגשם, אבל ביננו זה לא שהתחוללה כאן קטסטרופה. כן, קצת יוצא דופן בחלק זה של העולם, כן קצת מוקדם השנה, כן סופסוף חורף. אבל אצלנו? ובכן אצלנו יש אולפנים פתוחים וחזאים נשלחים לשלג עם שלל אביזרים ואף אדום כדי להציג אותנטיות ואולי לחטוף איזו גריפה (כן, בפולניות). לא מספיק המחזה הדרמטי שבחוץ, צריך להוסיף על הדרמה ולראות איך זה מתגלגל, או קורס כמו העצים על קוי המתח והמכוניות. צריך לדבר על המשקעים, אבל לא על הכינרת, כי אם משקעי החלב בבירה הנצורה. כן, נצורה, זה תחביב ירושלמי ידוע להיות נצור. מאז ששיחררנו את העיר ה- 67' אנחנו אוהבים חורפים קשים בהם העיר שוב נצורה וניתן לדבר על שיירות. מזל שלא עשו גם תוכנית בישול לנצורים וחזרה למתכוני קציצות החוביזה, אם כי ניתן היה לפתח מזה עוד דיון עכשווי נוסח בישול טבעוני והאם ניתן לייבש קציצות חוביזה שיתאים לraw ולפליאו. 

הסופה הזו מראה את פרצופה האמיתי של התקשורת כמעוררת סערות, כשופר קורא במדינת "המגיע לי". כן, אני מניחה שניתן היה להתכונן טוב יותר עם ההתרעה לסופה ולא אני לא מתכוונת להודעת משרד החינוך שכנראה לא יתקיימו לימודים בירושלים עוד לפני נפילתו הזכה של פתית השלג הראשון. אני מניחה שחשיבה קדימה על תשתיות היתה מונעת קריסתן של חלק ולא מותירה אנשים ללא חשמל וחימום. בתכל'ס אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, אולי התשדירים קוראים לכל אחד ואחת מאיתנו להכין את רכבנו לחורף, אך המדינה שלנו, בשל סדר עדיפויות מגוחך, לא מקדישה את הסכומים הראויים לתשתיות וחבל כי אנחנו אף פעם לא מוכנים לחורף, וזה כידוע מתישהו תמיד מגיע גם בשנים השחונות ביותר. אין ספק שניתן להתכונן יותר טוב, אין ספק שזה עגום שעשרות אלפי תושבים נותרים מנותרים וללא חשמל שעות ארוכות בקור מקפיא, אין ספק שזה עגום שאנשים נותרו תקועים ושהמדינה לא הייתה ערוכה לכך. אבל בל נשכח שיש לכל אחד מאיתנו אחריות אישית. סופה בקנה מידה כזה זה לא משהו שרואים כל יום, זה גם לא קורה בתדירות כזו שהמדינה צריכה להיות ערוכה לזה תדיר כי זה לא מצדיק את ההוצאות. גם אנחנו לא נצא מחר לקנות ציוד שמתאים לחורף האירופי רק בגלל שירד אצלנו שלג והשתוללנו על מזחלת שלג בגינה הציבורית (היה ממש כיף, דרך אגב, באופן פרובינציאלי שכזה). 

ואקנח בסיפורון שגם יסגור לי את הקצוות ויאפשר לי לפרסם וללכת לבשל צהריים כי אנחנו מארחים את אבא שלי וזוגתו לחיים היום. יצאתי אתמול לסופר עם הבטחה למרכזית שאם אפשר יהיה אחרי הקניות לצאת לאיזור מושלג - נצא. סיימתי את הקניות לגשם-שלג באמצע רחובות. הייתי היחידה שסירבה להתרגש ויצאה החוצה לחניה (קצת שויץ, מה יש?). מכוניות תקועות ועם בעיות פחחות קלות היו פזורות לאורך החניון. התקשרתי למרכזית לבשר לה על השלג במחוזותינו. בעודה מתלהבת מהמחזה שנגלה לפניה, מתדפק על חלוני בחור מרוט ומתחיל לצעוק בהיסטריה "אל תנהגי! אני דפקתי את האוטו שלי! גם את תעשי תאונה! חכי שהעירייה תעשה משהו, אל תסעי! תאונה!" סיימתי את השיחה עם המרכזית ונפניתי לבחון את המצב. מה העירייה תעשה? אני לא שמעתי על מפלסת שלג ברחובות וגם לא על מאגרי מלח ודי בצדק אם יורשה לי. המצב ברור - אם לא אצא עכשיו אשאר, מצויידת היטב אמנם, באוטו אבל זה לא יעבוד. לאף אחד. חוץ מזה אני ירושלמית שעשתה טסט בדיוק במזג האויר הזה עם הזינוק בעליה ביציאה ממשרד הרישוי. ללא שהות, אני ממשיכה לנסוע, המטרה - הילדים (כן, קצת דרמה, מה רע?) השלג המעורב בשמן וקרח נערם וטומן בחובו הבטחה לא מענגת כלל של החלקה. אני מתקדמת לאט. מחכה בסבלנות ביציאה מהחניון שהמכונית שלפני תסיים את העלייה. מתקדמת ולא עוצרת כי לעצור יתקע אותי לנצח. נתקעת. אופסי, לא להילחץ. זוכרת איך עושים את זה? קצת אחורה, קצת קדימה. מתקדמת לאט לאט ועוברת את זה. מנופפת לאדיוט למלמטה ומחליטה לנסוע לקצב כי מי יודע מה יהיה אחר כך. ואיך זה קושר? כי האדיוט מלמטה, ולא בגלל שהוא עשה תאונה, אלא בגלל שהוא חיכה לעירייה, יכול היה לחכות עד שיגמר לו מיכל הדלק ואז להישאר תקוע יותר. די לחכות למושיע, מה עם קצת אם אין אני לי מי לי? כולה קצת סופה, 4 אותיות, קשור למזג האויר, יעבור בקרוב. באמת שום מילה רעה נגד ביבי, זה רק מזג האויר, לא יותר. במדינה דמיקולו שמעדיפה להתלונן ולראות חזאי עם עכוז קפוא על המסך מאשר לצאת קצת החוצה, לקפוא קצת מקור ולחייך. כן, להנות מהרגע, קונספט ישן שעדיין עובד (ישן לפחות כמו המנהג הבזוי של להתלונן, שעדיין לא הוכיח את עצמו - רק אומרת). 

כל האמור אינו תקף למי שסבל  מהפסקות חשמל. לכם כן מותר להתלונן, היתר - הרף. צאו קצת החוצה, חלצו הרגליים וחזרו חזרה זה מזג אויר נפלא להתפטם.