שנה עברה מאז החטיפה והרצח של אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל ז"ל, שלושת הנערים שהמדינה במשך 18 ימים נתנה למשפחותיהם, כמו גם למרבית אזרחיה, את התחושה כי עוד יש סיכוי שהם בחיים. מקריאה מעמיקה של החומרים שהתפרסמו לאורך השנה הזו כולל כתבת התחקיר בהארץ בסוף השבוע אי אפשר שלא להבחין בשימוש לצרכים פוליטיים שנעשה בחטיפה. נראה ש24 שעות אחרי שכוחות הביטחון החליטו לקחת את החטיפה ברצינות, שזה למעשה כ- 9 שעות לאחר החטיפה, כבר הסתמן באופן די ברור כי הנערים אינם בחיים ועם כל שעה שחלפה ההנחנ הזו התחזקה. על מחדל החטיפה והטיפול בחטיפה על ידי כוחות הביטחון אין לי מה להוסיף, אולם המחדל שלנו כאזרחים בתפיסת המצב יש לי הרבה מה להגיד.
כשלפני שנה כתבתי בבלוג הזה שנדמה שכל מבצע "שובו בנים" הוא כסות למבצע רחב היקף בגדה שאינו קשור לחטיפה, חטפתי על הראש. הסבירו לי שזו בגידה מפורשת, שאני קרת לב כי חייבים למצוא את הנערים. כששאלתי למה פעולות צה"ל נעשות במקומות מרוחקים מאוד מהמקום בו נמצאה המכונית השרופה, הסבירו לי שזה כי יכול להיות שהעבירו אותם. כשציינתי שיש קושי להעביר כי יש סגר, הסבירו לי שלפלסטינים יש דרכים. כשאמרתי שפעולת צה"ל לא מותירה ברירה לחוטפים אלא לרצוח אותם אם עודם בחיים, הסבירו לי שאין ברירה אחרת. כל שאלה ששאלתי נענתה בהסבר שאני לא מבינה. בסופו של דבר, מי שלא רוצה לשמוע את השאלות האלה מוכר לעצמו את ההסבר שאני שמאלנית, אם כי תהרגו אותי אם אני מבינה מה לא לגיטימי בשאלות האלה. כלומר, אני מבינה - הן מעוררות צורך לחשוב ועדיף כנראה שלא.
לפי הכתבה בהארץ, עולה בין 36 ל- 48 שעות אחרי החטיפה היינו עד מקסימום ה- 14 ליוני, צה"ל החל בחיפושים אחר מקום קבורת הגופות, זאת אומרת כבר היה ברור שהם אינם, אם עוד היה שביב של תקווה בהתחלה או צורך בנקיטת משנה זהירות הרי שהוא נגוז עד בערך לצהרי ה- 14 ביוני. לא אולי בחיים, אינם בחיים. אגב בחדשות זה לא דווח כך, אבל זה מתחיל לעבור כשמועה בציבור. אם כך, למה להרוס בתי ספר, חנויות, בתים פרטיים? לערוך חיפושים בכל רחבי הגדה? למה לאסור מאות גברים? סגר אפשר להסביר, מניעת כניסה של פלסטינים , גם בעלי היתר, עוד נניח שאפשר להסביר, אבל איך מסבירים את כל שאר פעולות צה"ל שכללו גם מותם של אזרחים תמימים בהם נשים?
שימו לב לרדיוס של החיפושים אחר הגופות, בעוד פעולות צה"ל הנרחבות הן בגדה כולה. רואים את זה מצוין במפה של הארץ (שאני די בטוחה אני לא יכולה להשתמש בה כאן מפאת זכויות יוצרים), שטח החיפושים של צה"ל הוא כעשירית משטח הגדה ועדיין פעולות צה"ל היו לאורכה ולרוחבה. אני רק יכולה לשער שגם מבחינת סדר הכוחות, יותר כוחות הושקעו בשאר הפעילויות מאשר בחיפוש. אחרת, אגב אולי היו מוצאים את המשקפיים של אייל יפרח ז"ל או עט הפארקר של אחד משלושתם מהר יותר, לא שלצערנו זה היה משנה.
אם פעולת צה"ל היתה אכן מתמקדת במשרדי החמאס עוד אפשר היה להבין את זה, למרות שההנחה היתה שזו חוליה שפועלת עצמאית, אבל היתה כאן ענישה קולקטיבית. מיותר לציין שסעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על ענישה קולקטיבית, יותר מזה הוא מציין מפורשות שאין להעניש אדם על עבירה שלא ביצע. השימוש בענישה קולקטיבית, בלתי מוסרי ככל שיהיה, נעשה לעיתים על ידי מדינות כאשר אין מידע לגבי מי ביצע את המעשה (ואין בך משום הצדקה שלי למעשה הזה), אולם בעוד שהיה לצה"ל ברור כי זו היתה חוליה של החמאס, חיילי צה"ל פעלו בגדה ללא הבחנה. וזאת מבלי לדבר על העינויים בחדרי החקירות בשב"כ שאגב כנראה לא הועילו בכלום.
עזבו את אזלת היד שמתגלה כאן במדינה שמתגאה בשירותי הביטחון שלה, זה עניין לאחרים.אבל ברור שלראש הממשלה היה את כל המידע, סובבו אותו עבורנו כדי שלא נשאל שאלות. צה"ל הוציא תוכניות מגירה שרק חיכו להזדמנות להוציא אותן לפועל. זה לא הניב כלום מלבד פגיעה אמיתית באוכלוסיה הפלסטינית בגדה והכשיר את הללבות בתוך ישראל לקראת המהלך הבא בעזה. תגידו מה שתגידו, אבל עשו לנו "לכשכש בכלב" קלאסי. שנה אחרי ואין שום דרך להכחיש את זה אלא אם כן אתה חי בהכחשה.
החטיפה והרצח הם טרגדיה אמיתית וכואבת שלא יהיה כל ספק. כמה נורא שהם מהווים עוד הוכחה שלראש הממשלה הנוכחי המתים נספרים רק כדי לשרת את מטרות. שנה אחרי וראש הממשלה לא סופר לא את נפתלי פרנקל, לא את גיל-עד שער ולא את אייל יפרח ז"ל, גם לא את 66 שמות חללי צה"ל או ששת האזרחים שמצאו את מותם במלחמת "צוק איתן" (מבצעון, בקטנה, קליל כמו עצירה בדיוטי), שהיתה עוד שיעור בסיבון דעת הקהל. אבל חופשי, בואו לא נסתכל, לא נשפוט, לא נפקפק, נמשיך לפטם את התודעה בשקרים, זה עובד מצוין עד עכשיו, לא? ואחר כך נתלונן על המבצע הבא, אין דבר בסופו תהינה עוד בחירות ואולי הפעם תתנו לו יותר מנדטים בסך הכל הוא מוכיח את עצמו בכל המישורים, מה לא?
כשלפני שנה כתבתי בבלוג הזה שנדמה שכל מבצע "שובו בנים" הוא כסות למבצע רחב היקף בגדה שאינו קשור לחטיפה, חטפתי על הראש. הסבירו לי שזו בגידה מפורשת, שאני קרת לב כי חייבים למצוא את הנערים. כששאלתי למה פעולות צה"ל נעשות במקומות מרוחקים מאוד מהמקום בו נמצאה המכונית השרופה, הסבירו לי שזה כי יכול להיות שהעבירו אותם. כשציינתי שיש קושי להעביר כי יש סגר, הסבירו לי שלפלסטינים יש דרכים. כשאמרתי שפעולת צה"ל לא מותירה ברירה לחוטפים אלא לרצוח אותם אם עודם בחיים, הסבירו לי שאין ברירה אחרת. כל שאלה ששאלתי נענתה בהסבר שאני לא מבינה. בסופו של דבר, מי שלא רוצה לשמוע את השאלות האלה מוכר לעצמו את ההסבר שאני שמאלנית, אם כי תהרגו אותי אם אני מבינה מה לא לגיטימי בשאלות האלה. כלומר, אני מבינה - הן מעוררות צורך לחשוב ועדיף כנראה שלא.
לפי הכתבה בהארץ, עולה בין 36 ל- 48 שעות אחרי החטיפה היינו עד מקסימום ה- 14 ליוני, צה"ל החל בחיפושים אחר מקום קבורת הגופות, זאת אומרת כבר היה ברור שהם אינם, אם עוד היה שביב של תקווה בהתחלה או צורך בנקיטת משנה זהירות הרי שהוא נגוז עד בערך לצהרי ה- 14 ביוני. לא אולי בחיים, אינם בחיים. אגב בחדשות זה לא דווח כך, אבל זה מתחיל לעבור כשמועה בציבור. אם כך, למה להרוס בתי ספר, חנויות, בתים פרטיים? לערוך חיפושים בכל רחבי הגדה? למה לאסור מאות גברים? סגר אפשר להסביר, מניעת כניסה של פלסטינים , גם בעלי היתר, עוד נניח שאפשר להסביר, אבל איך מסבירים את כל שאר פעולות צה"ל שכללו גם מותם של אזרחים תמימים בהם נשים?
שימו לב לרדיוס של החיפושים אחר הגופות, בעוד פעולות צה"ל הנרחבות הן בגדה כולה. רואים את זה מצוין במפה של הארץ (שאני די בטוחה אני לא יכולה להשתמש בה כאן מפאת זכויות יוצרים), שטח החיפושים של צה"ל הוא כעשירית משטח הגדה ועדיין פעולות צה"ל היו לאורכה ולרוחבה. אני רק יכולה לשער שגם מבחינת סדר הכוחות, יותר כוחות הושקעו בשאר הפעילויות מאשר בחיפוש. אחרת, אגב אולי היו מוצאים את המשקפיים של אייל יפרח ז"ל או עט הפארקר של אחד משלושתם מהר יותר, לא שלצערנו זה היה משנה.
אם פעולת צה"ל היתה אכן מתמקדת במשרדי החמאס עוד אפשר היה להבין את זה, למרות שההנחה היתה שזו חוליה שפועלת עצמאית, אבל היתה כאן ענישה קולקטיבית. מיותר לציין שסעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על ענישה קולקטיבית, יותר מזה הוא מציין מפורשות שאין להעניש אדם על עבירה שלא ביצע. השימוש בענישה קולקטיבית, בלתי מוסרי ככל שיהיה, נעשה לעיתים על ידי מדינות כאשר אין מידע לגבי מי ביצע את המעשה (ואין בך משום הצדקה שלי למעשה הזה), אולם בעוד שהיה לצה"ל ברור כי זו היתה חוליה של החמאס, חיילי צה"ל פעלו בגדה ללא הבחנה. וזאת מבלי לדבר על העינויים בחדרי החקירות בשב"כ שאגב כנראה לא הועילו בכלום.
עזבו את אזלת היד שמתגלה כאן במדינה שמתגאה בשירותי הביטחון שלה, זה עניין לאחרים.אבל ברור שלראש הממשלה היה את כל המידע, סובבו אותו עבורנו כדי שלא נשאל שאלות. צה"ל הוציא תוכניות מגירה שרק חיכו להזדמנות להוציא אותן לפועל. זה לא הניב כלום מלבד פגיעה אמיתית באוכלוסיה הפלסטינית בגדה והכשיר את הללבות בתוך ישראל לקראת המהלך הבא בעזה. תגידו מה שתגידו, אבל עשו לנו "לכשכש בכלב" קלאסי. שנה אחרי ואין שום דרך להכחיש את זה אלא אם כן אתה חי בהכחשה.
החטיפה והרצח הם טרגדיה אמיתית וכואבת שלא יהיה כל ספק. כמה נורא שהם מהווים עוד הוכחה שלראש הממשלה הנוכחי המתים נספרים רק כדי לשרת את מטרות. שנה אחרי וראש הממשלה לא סופר לא את נפתלי פרנקל, לא את גיל-עד שער ולא את אייל יפרח ז"ל, גם לא את 66 שמות חללי צה"ל או ששת האזרחים שמצאו את מותם במלחמת "צוק איתן" (מבצעון, בקטנה, קליל כמו עצירה בדיוטי), שהיתה עוד שיעור בסיבון דעת הקהל. אבל חופשי, בואו לא נסתכל, לא נשפוט, לא נפקפק, נמשיך לפטם את התודעה בשקרים, זה עובד מצוין עד עכשיו, לא? ואחר כך נתלונן על המבצע הבא, אין דבר בסופו תהינה עוד בחירות ואולי הפעם תתנו לו יותר מנדטים בסך הכל הוא מוכיח את עצמו בכל המישורים, מה לא?
