חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות התנחלויות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התנחלויות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 בינואר 2016

איפה החזון? קליקבייט זה לא מדיניות

פורסם לראשונה במעריב 24.1.2016

מבחינת מדיניות החוץ של ישראל שנת 2016 לא נפתחה טוב במיוחד. ההכרזה האירופית בשבוע שעבר, כי הסכמים עם ישראל לא יחולו על התנחלויות, מאותתת לישראל שהמשך ההשתהות מגיע עם מחיר. ריכוך ההחלטה, בעקבות מאמצי ישראל בסיוע חברות חלשות באיחוד, מעיד שבכוח ישראל לשנות, רק בניואנסים. הביקורת בנאום השגריר האמריקאי, שגובה ע"י מחלקת המדינה, על אפליה באכיפת החוק בשטחים הכבושים בין יהודים ללא יהודים, מוסיפה לעליית המדרגה בזירה הבינלאומית במאמץ להגיע לפתרון שתי מדינות לשני עמים, הבעת אי אמון והגברת הלחץ על ישראל.

השנים האחרונות מוכיחות סטגנציה תפיסתית מדינית. הקיפאון המדיני אינו משמר את המצב בשל מציאות דינאמית, לכן מדיניותה המגיבה ומשוללת היוזמה של ישראל פועלת לרעתה. ישראל, משוללת קו מדיני מנחה, שקועה עד צוואר בהסברה על בסיס שילוש קדוש: אין פרטנר, יש הסתה פלסטינית, ישראל צודקת. זו איננה מדיניות, זו הסברה בקליקבייטס שמשכנעת את המשוכנעים.

קביעת מדיניות חוץ מבוססת על בחינת מציאות מתמדת ויצירת קו קוהרנטי, בסיס מדיניות החוץ של ישראל לא עבר עדכון שנים ואינו מותאם למציאות. בתחום הדיפלומטי ישראל מדשדשת ללא עשיה, לבד מתדמיתית ובעיקר מייצרת תפיסה של קנאות עיקשת והעדר שיתוף פעולה. אלא שהיכולת להגיע להישגים מחייבת חשיבה אסטרטגית מבוססת מטרות מוגדרות שמתעדכנות למציאות.

היכולת ההסברית לריק המדיני בהעדר שר מכהן קבוע ובמשרה מלאה ופיצול הסמכויות, תקפה לתשעת החודשים האחרונים ולא לשבע שנות נתניהו. העדר המדיניות מורגש במישור הבינ"ל וגם במידת האמון היורדת של הציבור במדיניות החוץ. תחושת הבידוד המדיני, לא תפתר בסרטון תדמית של לחיצות ידיים עם ראשי מדינות, ואינה משקפת את המציאות, היא חלק ממדיניות פנים שמטפטת תחושת איום מתמדת.

נתניהו מתחזק ממיסוך קליקבייט נוסח "האיום האיראני", "העולם כולו נגדנו ורק אנו מתמודדים מול אויבינו", וקלישאה האלמותית "באירופה כולם אנטישמיים", כשהם לא מעניקים לנו צוללות. לכן, התפתחויות כמו ההסכם עם איראן, הסרת הסנקציות, סימון מוצרים מהתנחלויות, הבחנה בין ישראל לשטחים, עימות עם האיחוד, עם האו"ם ועם ארה"ב משרתות אותו, כי הן מייצרות תדמית שמתבטאת בהצלחה אלקטוראלית והמשך שלטונו.

הגרעין האיראני, שנתפס ככישלון במרבית מהציבור, הוא דוגמא מצויינת. קמפיין ההפחדה של נתניהו שכלל דו-קרב מול הנשיא אובמה בקונגרס, גרם לציבור הישראלי לראות בחתימת הסכם הגרעין ביולי והסרת הסנקציות בינואר פוטנציאל איום על ישראל ואף הפסד דיפלומטי. אלא שההסכם אינו כישלון - האינטרסים של ישראל נשמרים ואיראן אינה בדרך לגרעין.

אובייקטיבית אין הגיון בציור ההסכם ככישלון, נתניהו יודע את זה וצמרת הביטחון מודה בכך. אם כך, למה לצייר זאת כך? כי נתניהו יוצא מנצח – ההסכם עצמו לא רע ושומר על האינטרסים של ישראל. הידידות של ישראל עם ארה"ב לא נפגעת, היא לא פרסונלית – הנשיא לא אהב את נתניהו גם לפני. נתניהו יצר מלחמה פיקטיבית וניצח בדעת הקהל הביתית ולמען חבריו הרפובליקניים, שנה וחצי לפני הבחירות בארה"ב. לגמרי מצב של win-win.

מנהיג נמדד ביכולת לייצר חזון ולפעול לקידומו, נתניהו מייצר מסרים וגיבוש מדיניות ממנו והלאה כי הקו המנחה של ראש הממשלה הוא חיזוק האלקטוראט מבית. מדיניות חוץ מוצלחת מתחילה מבית, אבל מדיניות חוץ שמטרתה להשפיע בבית, פוגעת מבחוץ ומבפנים. זה לא טוב לישראל, אבל זה טוב לנתניהו.


יום ראשון, 17 בינואר 2016

Resistance is futile

השריפה בשבוע שעבר במשרדי בצלם היתה, לפי המשטרה ומכבי האש, כתוצאה מקצר. עד להודעת המשטרה, רבים, ולא רק מהשמאל, היו בטוחים כי מדובר בהצתה. למה? ובכן כי ארגוני השמאל הפכו להיות הבוגד, ה'שתולים' שבתוכנו. ובטרמינולוגיה העכשווית של "שונאינו וידידינו", השמאל הוא בצד של אויבנו. להיות ישראלי, כך מסתבר, הוא לא לפקפק בשום דבר תחת ההתוויה 'ישראלי'. ואם אומרים לך שאין כיבוש ואתה בכל זאת לא מבין, אין ספק שאינך אלא בוגד.

אם אתה פועל באיזושהי צורה להפסיק את ה"אין כיבוש", שהכיבוש לא מוסרי, שההתנחלויות הן טעות, שלא צריך לקנות מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, שבצה"ל מתרחשות פעולות לא מוסריות לעיתים, שיש לבחון אם כל ה"ניטרולים" בגל הטרור האחרון אכן נעשו "בצדק", אז אתה בוגד. ואם תנופף שוב ב"זכויות אדם", בעיקר אם זה בהקשר פלסטיני, אז אין אלא להניח שאתה בוגד ללא תקנה. כל התנגדות לכיבוש היא חסרת תוחלת ולא מתקבלת בברכה. 

זה האקלים הפוליטי בישראל והוא מובא אליכם בחסות נתניהו, בנט, שקד, ליברמן ולפיד ובסיוע השותקים שמוכנים לקבל את זה כמו כחלון ודרעי. נתניהו קורא לארגוני השמאל מפיצי שקרים ומוציאי דיבה ומזכיר שישראלים אמיתיים שאוהבים את המדינה לא מתנהגים כך, את החשבון הוא משאיר לכם לעשות לבד. אבל בנט, שר החינוך שבונוסים זה הקטע שלו, מסייע איפה שאתם מתקשים להבין ונמצא תמיד צעד אחד לפני נתניהו בהסתה נגד השמאל. בנט רואה בעיה בשמאל, הוא דורש, כצעד ראשון, שהשמאל יטה למרכז. דעות שמאל אינן מקובלות עליו. ליברמן סתם קורא לארגונים האלה בוגדים. נראה שזה לגיטימי.

מה שבעצם מפמפמים לנו השכם והערב זה ששמאל זה בסדר כל עוד הוא מבין שאין פרטנר, הוא קודם כל ישראלי ושהוא מבין שבמצב הבטחוני-מדיני הנוכחי יש להפסיק לדבר על זכויות אדם. זאת אומרת כל עוד השמאל במרכז, השמאל ממש נסבל. אין ספק שזו דוגמא מצויינת לפלורליזם, שינוי קל בלבד מהמשפט אינני מסכים לדעותיך אך אאבק עד המוות על זכותך להשמיע אותן.

זה לא עובד לשני הצדדים כמובן, את עמדות הימין אין צורך לתקן או להעביר טיפולי המרה. בימין הכל פשוט - כולנו אחים, המדינה שלנו הכי יפה וצודקת, הצבא שלנו הכי מוסרי ואלוהים איתנו. תהיה בימין, תהיה ישראלי. אם לא אתה על סקאלה של בוגד וזכור - זה מדרון חלקלק.

במצב הלא מאוזן הזה יש ניסיון לייצר הקבלות. אלא ששוברים שתיקה, בצלם, הועד נגד עינויים ואנשים פרטיים התומכים בארגונים אלה אינם המקבילה בשמאל לימין היותר קיצוני כמו חוגגי חתונת הסכינים או רוצחי דומא או מוחמד אבו ח'דיר. עזרא נאווי הוא לא דוגמא מייצגת. אבל למה לא להכליל? אם יש עזרא נאווי אז כל שמאלני הוא כזה ואם אלון ליאל היה מנכ"ל משרד החוץ הרי שיש בעיה בDNA של משרד החוץ. מקארתיזם? שמקראתי ילמד דבר או שניים מהבנטיזם.

אעז וארהיב לומר שגם השימוש בהגדרה קיצוני נעשה עם אצבע קלה על ההדק. בשנתיים האחרונות, הגדרה של מהו שמאל קיצוני הלכה והתרחבה ואילו הגדרת ימין קיצוני הלכה וקטנה, לפחות כפי שזה מוצג בציבור על ידי פוליטיקאים. בעוד שבהגדרה הציבורית, הימין הקיצוני היום הם רוצחי דומא וחבריהם מנוער הגבעות, והוא מוצג כמיעוט שבמיעוט, דעות קיצוניות כמו של בנט ש"אין כיבוש" ו"הארץ היא שלי" הפכו למיינסטרים, הן חלק מהקואליציה והן מקבלות לגיטימציה יומיומית. לעומת זאת היום שמאל קיצוני זה מרצ. אלא שבשום קנה מידה אובייקטיבי מרצ אינה קיצונית, זו עמדת שמאל מקובלת.

יש הסתה נגד השמאל והיא איננה לגיטימית, אך היא נעשית בגלוי וללא התנצלות על ידי אלה המכתיבים את סדר היום הציבורי ובראשם ראש הממשלה שביסס קמפיין שלם על כך שאנשי שמאל הם "הם" ולא חלק מ"אנחנו", אותו זכיתי לראות בכל פינה בשנה שעברה לפני הבחירות. זה בלבול די גדול הואיל ובדמוקרטיה ההסתה אמורה להיות אסורה ולא השמעת דעה פוליטית - זה דווקא מקובל בהחלט.

במידה רבה יש כאן מלחמת תרבות - עמדות ליברליות עומדות מול עמדות יהודיות ולאומיות. בעוד שעדיין מרבית הציבורי אינו דתי, השילוב בין עמדות אלה לנושא המדיני-בטחוני ולסכסוך הפלסטיני, יוצר העדפה ברורה לשיח הימין, כי יש רתימה חד משמעית של תחושת הביטחון המעורערת, המדיניות המשותקת לנרטיב שמנסים למלא את הואקום של אי העשייה ולכן התעמולה והדמגוגיה פורחות. לולא רתימת הנרטיב הדתי והלאומי אנשים עוד עלולים לשאול שאלות. אבל איזו סיבה יש להם לפקפק אם מחד יש כל הזמן פיגועים ומאידך אין פרטנר ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים?

הרי מאיזו דרך ארוכה עם הנצח לא מפחד? לעם הנצח יש מדינה ריבונית, עצמאית ותכל'ס עם פוטנציאל לא רע לשגשג - הדרך הארוכה שלו נגמרה בה' באייר תש"ח. אנחנו לא כאן בגלל "הבטחה אלוהית", זה קונטקסט תנ"כי בן 4,000 שנה, אנחנו כאן בגלל תנועה ציונית חילונית, הרבה דיפלומטיה וגם, לצערנו, שואה אחת, שהביאו להחלטת החלוקה מיום כ"ט בנובמבר ב- 1947 ולא הרבה אחריה גם מלחמה שבסיומה נותרה ישראל עם שטח הגדול משטח החלוקה המקורי. כל הטרמינולוגיה שבאה עלינו לטובה בשנים האחרונות היא כמעט משיחית והיא מדברת על דמוקרטיה אך מקדמת אג'נדה מאוד פרטיקולרית ולא ממש דמוקרטית באמצעים דמוקרטיים. ובכלל איך חזרנו להיות עם ישראל ולא ישראלים? ואיך אחרי שכל כך הרבה שנים ניסינו להפוך את ארץ ישראל למדינת ישראל, חזרנו שוב לומר ארץ ישראל? זו ציונות אמיתית? התכחשות לכל מה שהשגנו וחזרה לרוח הנביאים?

ארגוני השמאל אינם נאבקים בחיילי צה"ל, המאבק בחיילי צה"ל וסירוב פקודה של חיילים דתיים-ציוניים הוא מסוכן הרבה יותר. המאבק בכיבוש הוא דעה לגיטימית, הוא אינו הדעה של "אויבינו", הוא גם דעה של "ידידותינו" והוא בטח דעה לגיטימית של אזרחים ישראליים. אני מאמינה בזכותו של בנט לומר דברים שאני מוצאת נוראיים מבחינה ערכית, אך בנט, שר במדינת ישראל, מאמין כי דעות כמו שלי הן פגומות ולא ראויות. זו לא ביקורת לגיטימית זה שיפוט ערכי ואישי שאין לו מקום בספירה הציבורית.

מבחינת השמאל זהו מאבק על אורח חיים ליברלי יותר, מבחינת הימין המאבק הוא קודם כל בטחוני-מדיני ואורח החיים הליברלי יכול לחכות. בעוד השמאל רואה בזה מאבק על ערכים חברתיים, מבחינת הימין זה קודם כל ביטחון, אלא שאין באמת ביטחון נשארנו רק עם סיסמאות והן משכנעות רק את ישראל. העניין הוא שבעוד הכיבוש מקדש הכל, כולל צמצום הדמוקרטיה, הרי בסופו של דבר נאלץ לחיות מדינה דו לאומית שתוותר על סממנים יהודיים או שתייצר משטר דמוי אפרטהייד. 

למעשה התחום המדיני זלג מזמן לתוך מלחמת תרבויות אף שאינה מוגדרת כך. ליברליות או זכויות אדם הפכו בישראל סממן הכר של בוגדים ופלורליזם לאם כל חטאת. לא השמאל פוגע במהות של מדינת ישראל, הדה-לגיטימציה שנעשית לו כן. צמצום הלגיטימציה של עמדות פוליטיות הוא סממן רע. אלא שהוא רק אות לבאות וכשעוצמים עיניים או נותנים הצדקות הוא בעיקר מתחזק. 

ה- newspeak של נתניהו, בנט וחבריהם הוא תעודת עניות לדמוקרטיה בישראל, ממש כמו הגידול בממדי העוני. לא השמאל הוא האויב, אבל מי שמצמצם את הדמוקרטיה, מרחיב את העוני, לא מייצר ביטחון, לא פועל לאופק מדיני, כנראה שהוא קודם כל ישראלי. 

יום שני, 23 בנובמבר 2015

8 סוגי יינות בראי השואה

"הכלבו היה בבעלות יהודית לפני שהנאצים לקחו אותו" זעק ראש הממשלה ביאושו, "באופן אבסורדי הכל-בו הזה מסמן עכשיו מוצרים מישוביי יהודה ושומרון והגולן, ועכשיו אנחנו מתבשרים שהורידו אותם מהמדפים. חרם לכל דבר... אנחנו מוחים בתקיפות על הצעד הפסול הזה מבחינה מוסרית ועניינית והיסטורית".

ראש הממשלה אינו מדייק: סימון המוצרים אינו אבסורדי, זו תוצאה של החלטה של האיחוד האירופי. העובדה שהכל-בו היה בבעלות יהודית ונלקח ע"י הנאצים ועכשיו מסמנים שם מוצרים מישראל אינה אבסורדית. סליחה על הציניות, אם כבר יש כאן דווקא קו הגיוני, שזה הפוך מאבסורדי. אם הכוונה היא להתנכלות מכוונת ליהודים ודווקא בגרמניה, הרי שזה פשוט לא נכון ולכן הטיעון בעייתי אבל זה מה שקורה כשאצל ראש הממשלה יהודי וישראלי הן מילים נרדפות.

יש סימון של מוצרים מהתנחלויות ובעוד יש בישראל שיגידו שההתנחלויות הן ישראליות, הרי שלא מוכלת עליהן ריבונות ישראלית ולכן זה בהכרח לא נכון. מוצרים אלה אינם מישראל אלא מוצרים שייצרו ישראלים, ייתכן שאפילו על ידי פועלים פלסטינים היו מעורבים בתהליך הייצור, אבל הם לא ישראלים, הם מאיזור ללא ריבונות. עובדתית וחוקית ככה זה גם בישראל, גם אם בעיני רבים ההתנחלויות הם בשר מבשרה של ישראל.

אבסורד הוא כאשר דבר מה אינו מתיישב עם ההגיון הישר. יש הגיון בסימון המוצרים, גם אם אינו מקובל על ראש הממשלה, מה שאבסורדי כאן הוא ניסיון ראש הממשלה למצוץ את לשדו של זכרון השואה בציניות וללא בושה.

להילחם נגד סימון מוצרים? אני סבורה ששוב ראש הממשלה מטפל בתסמין ולא בבעיה עצמה. אבל מכיון שזו מדיניות הממשלה, ראוי היה שראש הממשלה הישראלי, שאמור לפעול בשיקול דעת גם בנושאים רגישים מאלה, יוכל לטפל בנושא בכלים ראויים ולא בהיסטריה המחברת שוב ושוב לשואה. אצלי זה מעלה את התהיה שאם לא היתה שואה, לראש הממשלה לא היה שום טיעון אחר. איראן? שואה! פלסטינים? שואה! סימון מוצרים? שואה! יש משהו שניתן להצדיק גם ללא השואה? אני שואלת כי ניצול השואה למטרות תעמולה עומד ביחס הפוך למשל ליחס לניצולי השואה בישראל, שלא ממש נמצאים בסדר יומו של ראש הממשלה.

בעיניי התנהגותו הבלתי מידתית של ראש הממשלה לאור הורדה מהמדף של שמונה סוגי יינות צורמת, אבל אל תבינו לא נכון זה היה צורם גם אם היו מורידים בכל אירופה מוצרי התנחלויות מהמדפים. זה לא בגלל שאני שמאלנית עוכרת, זה בגלל שהשואה לא צריכה להיות האסטרטגיה של ישראל. ניצול השואה הוא איבוד פרופורציה, הייתי משתמשת במילה אבסורד, אך דומה שראש הממשלה אינו מבין הגדרה זו לאשורה.

בהנחה שראש הממשלה אינו רוצה ליצור תקדים ולכן השיב מלחמה שערה, הרי שראוי היה שראש הממשלה יפעל בכלים המתאימים. אם כי גם פה יש דואליות מוסרית - אינני זוכרת אותו אומר משהו כאשר ליברמן קרא לחרם מסחרי על ערביי ישראל, שבעיניי נראה הרבה יותר מסוכן למדינת ישראל מהורדת שמונה סוגי יינות מהמדף של כל-בו בגרמניה, גם לאחר סימונם וגם אם זו הרשת השניה בגודלה באירופה. 

חרם? הורדת 8 בקבוקי יין זה חרם? לא, אבל כנראה שזה נשמע טוב כשראש הממשלה מרים את דגל המאבק הציוני. אלא שחרם היא המנעות, במקרה הזה מסחרית, המכוונת נגד גורם מסויים. אין כאן חרם על ישראל, יש כאן ניצן של חרם על מספר מוצרים מצומצם ברשת מסויימת. איבוד העשתונות המילולי, שנתפס בציבור הישראלי כהגיוני, ציוני ומעורר השראה, נראה לי מפחיד כשהוא מגיע מהאיש שאמור להיות אחראי גם במקרים חמורים יותר המתרחשים בחייה של אומה. חוש המידה של נתניהו ידע ימים טובים מאלה. ניתן לטפל בנושא הזה אחרת, למעשה הנושא הזה מוטל כחרב על צווארה של המדינה כבר הרבה מאוד זמן, משל נוסף לאמרה הידועה על ההבדל בין חכם לפיקח. 

עיניינית? שום דבר בתגובתו של ראש הממשלה לא היה ענייני גם בהנחה שהמלחמה באיום החרם האירופי על מוצרים מהתנחלויות זה הנושא הראשון במעלה בסדר היום הציבורי. מוסרית? הניסיון לקשור לשואה הוא לא מוסרי, הוא ציני וסחיטת השואה של ראש הממשלה בעלת מימדים אינפלציוניים. היסטורית? אין קשר בין השואה לסימון המוצרים והורדתם מהמדפים. זה הצליח לראש הממשלה? כן, כי הוא הפך לאיש המטורף שמתפרץ לבמה כל הזמן ואיכשהו צריך לעצור אותו. 

כל המאבקים של נתניהו בשנים האחרונות הן תולדה של דחיית המשברים הנראים לעין ברגע האחרון. זה היה נכון לגבי המנהרות מעזה, ההסכם עם איראן, מתווה הגז, סימון מוצרים והסכסוך הישראלי-פלסטיני (רשימה חלקית). לו רק לכל ישורת אחרונה הוא היה מגיע עם אסטרטגיה, אלא ששואה אינה אסטרטגיה ובמאבקים החשובים באמת נתניהו מהמר על העתיד שלנו, ללא חזון וללא תוכנית. אבל יצא מלך נתניהו שהחזירו את המוצרים, נכון? איכשהו 22 נרצחים בחודשיים לא נשמע לי כמו סוג של הצלחה.


יום שני, 5 באוקטובר 2015

אם זו היתה תוכנית ריאליטי נתניהו היה מודח

והיום היה יום ראשון, ערב שמיני עצרת, מטוסו של ראש הממשלה נחת, ירד ראש הממשלה בחלטיות מהמטוס ובאקט של אחריות כינס התייעצות דחופה והודיע אחר כבוד: סגרים, מעצרים מנהליים והריסת בתים. וכמובן - רמיזות על מבצע צבאי. אם רציתם לדעת מה ראש הממשלה מציע, התשובה לפניכם כלום. אין לו פתרון.

לדעת ראש הממשלה זה אמור להספיק לציבור בישראל. אלא שסגרים, מעצרים מנהליים והריסת בתים זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, זו מציאות יומיומית. עובדתית זה לא עזר מעולם ובטוח שזה לא עוזר. מבצע? במבצע הזה כבר היינו, במקסימום זה מעניק כמה רגעי שקט במחיר לא ריאלי של חיי אדם ומחזיר אותנו לאותה נקודה ועוד קצת כעבור פרק זמן קצר יחסית. 

קראו לזה אינתיפאדה, אל תקראו לזה אינתיפאדה, כך או אחרת היאוש הפלסטיני הולך ומתגבר ולא הריסת בתים, ולא סגרים ולא מעצרים מנהליים יפסיקו את היאוש הזה. הם אולי יקשו על ביצוע פעולות טרור, אך לא ישימו קץ לא לבעיות מהן סובלים הפלסטינים וגם הישראלים ולא להתארגנויות הטרור או לפעולות מחאה. 

כל פתרון שמציע נתניהו הוא זמני ורק דוחה את הקץ. זו בדיוק הנקודה, נתניהו קונה זמן, אולי מתוך כוונה לחזק את ההתנחלויות אולי בלל שהוא חסר אונים. הערב, לא הרבה אחרי צאת החג כבר נפגש ראש הממשלה עם ראש המועצה האזורי שומרון וראש קריית ארבע. המסר שלו - ישראל תעשה הכל להבטיח את ביטחונם של "המתיישבים ביהודה ושומרון" זה המאבק שלה ובו תנצח. אם כך נתניהו אמר את דברו - בראש סדר העדיפויות מדינה יהודית גדולה, איך הוא יעשה את זה? זה נשאר לנו לגלות, בינתיים נראה שזה לא עובד. זו המחאה ללא כיסוי. אם אנשי הימין בישראל נקנים בסיסמאות ולא בהוכחות. מה טוב.

מועד הפגישה, המסר והתנהגותו של ראש הממשלה, לא רק עכשיו אלא באופן עקבי, נועדה ליצור מצב בשטח ולענות לקריאות מימין, זה סדר היום. נתניהו מנסה לחזק שליטה יהודית בשטח ולייאש את הפלסטינים. ייתכן שזה פשוט סימן לאבדן דרך והיסחפות עם הזרם. עד כה שש שנים והשיטה אינה מוכיחה עצמה, להפך היא משולה לסגירת המכסה על סיר מים רותחים - זה מבטיח בעבוע עד לגלישה. 

אלא שלא יכול להיות שנתניהו לא מבין שהוא תקוע בין הפטיש לסדן. אם הוא לא מבין את זה, הרי שהבעיה היא עמוקה יותר משחשבנו. הוא לא באמת יכול ללכת על צעד משמעותי לחזוק ההתנחלויות מבלי להסתכן בפגיעה קשה יותר במעמדה הבינלאומי הרעוע ממילא של ישראל ובנוסף גם שארה"ב לא תתערב לטובת ישראל באו"ם בנושא זה. הוא בעיקר יכול להמשיך בהזרמה השיטתית ולמצוא עוד דרכים מקוריות לתוספת תקציבים ולמלא בהרבה סיסמאות שישתיקו מעט את ציבור המתנחלים, אלה פעולות הרגעה שלא ממש ישקיטו את הקריאה לפעולה צבאית. 

אלא שהקריאות מימין לפעולה צבאית הן לא למבצע מתוחם, שזה המקסימום, אם בכלל, שנתניהו יכול לעשות מבלי לזעזע עוד יותר את המערכת המאוד לא יציבה כרגע במזרח התיכון וברמה הבינלאומית הוא לא יקבל הבנה או סימפטיה גם לזה. הוא יודע שהעולם כבר הבין את הטריק ומה שעובד ברמה הלאומית הפסיק לעבוד ברמה הבינלאומית. אפילו לפוטין לא תהיה סבלנות למפגן כוח ישראלי כרגע מול הפלסטינים. נתניהו לא יכול לתת לקולות מימין שדוחקים בו "להיכנס בפלסטינים" לגבור, הוא לא יכול להיכנע להם גם אם הוא רוצה והוא לא יכול להתעלם מהם גם אם לא. מעבר לזה שזה שגם מלחמה כוללת נגד הפלסטינים לא תמחוק את הבעיה, זה אמור להיות ברור גם לאנשי ימין. לפעמים פנטזיות, גם אם מגואלות בדם, נשארות פנטזיות ולא משנה כמה נעצום עיניים ונקרא לזכותנו בשם הבטחה אלוהית.

הצעדים שעליהם "החליט" נתניהו לא מחדשים דבר, הם מעידים שישראל חסרת אונים. שש שנים עומד ראש הממשלה הזה בראשות המדינה. השכם והערב הוא מגמד את אבו מאזן ופוגע הלכה למעשה ביכולת של אבו מאזן להחזיק את היציבות ברשות, מעצים את ההתנחלויות ומעמיק את השיח הלאומני בציבור. אולי העדר המדיניות הגיע לנקודה הרתיחה, טוב לא יצמח מזה אבל טוב לא צומח כאן כבר הרבה מאוד זמן.

אני יכולה לקוות שיום אחד נתניהו ישלם בכיסאו, זה מחיר פעוט לשלם כאשר בצד הישראלי ובצד הפלסטיני לא מפסיקים למנות מתים ולגדל יתומים. העדר המדיניות הזה הורג, הוא הורג בני אדם והוא הורג תודעה. אם זו היתה תוכנית ריאליטי נתניהו כבר מזמן היה מודח, מסתבר שבמציאות הרייטינג עובד אחרת. 

יום שישי, 20 ביוני 2014

עומדות היו רגלינו בשערי הגיהנום, ה"עליהום" הזה הוא עלינו

שישי בבוקר, אני מתארגנת לקראת קניות, ניקיונות, סידורים, חזרה של כינור, אירוח, בישולים. אצלי הכל בסדר.

בשלושה יישובים שונים, יושבות 3 משפחות ואין ביכולתי לכתוב מה עובר עליהן. אני לא יכולה לתאר, לא רוצה לתאר. יותר מאוחר תיכנס השבת. אני מניחה שכל הקהילה שלהם מתגייסת כדי להכין את הבית לקראת השבת והאימהות הדואגות מנסות להתעסק בדברים הקטנים, להיכנס לאוטומט כדי לצמצם את המחשבות שדוהרות להן בראש. בישראל של היום רק לזה יש מקום כי רק הבנים שלנו חשובים.

בגדה הוטל חרם כולל. אין יוצא ואין בא. כל היתרי הכניסה בוטלו - כולם. זה גזר דין מוות למשפחות שלמות. מה פשען? ברור, הם פלסטינים. הצבא משתולל. אסור לומר על זה כלום, כי בישראל מותר לדבר רק על 3 הנערים. כל אדם אחר נחשב בוגד.

שני בני אדם נורו בראשם במחסום קלנדיה - הנה עוד שתי משפחות שחרב עליהן עולמן. 

מחמוד דודין, בן 13 נורה בחזהו ונהרג - עוד משפחה שחרב עליה עולמה.

רבים נפגעו במתקפה האוירית על עזה, 4 ילדים בתוכם גם תינוק בן 10 ימים, ילד בן 7 נהרג - עוד משפחות שחרב עליהן עולמן.

הצבא משוכנע שהחטופים באזור חברון, אבל 70 בני אדם נעצרו בשכם, מהם 21 הלילה. חלקם בני מעל 60 - אין ספק שבאב. להמשיך לספור?

צה"ל מחריב הכל, חנות לכלי עבודה הופכת למעוז מחבלים, חלילה לא לומר את האמת - הרסתם פרנסה של משפחה שלמה. מראית העין של החיפוש אחר הנערים עבר כבר מזמן לשלב של הרס תשתיות החיים הפלסטיניים. כל העולם רואה את זה ורק בישראל ממשיכים לגבות.

אני יכולה להמשיך, לצערי העדויות זורמות כמו מבול, רק שאף אחד לא רוצה לשמוע.

אפילו הפרשנים מודים שהחטיפה היא רק תירוץ להוציא לפועל תוכניות מגירה של צה"ל.

הממשלה מאשרת העברה של עוד מיליונים להתנחלויות - כן אין ספק לזה יש תקציב. 

אבו מאזi בליגה הערבית יוצא נגד החטיפה, לא באנגלית - בערבית, קורא לשחרור הנערים, קורא למאבק לא מזוין. התשובה הפורמלית של נתניהו: שיוכיח במעשים. יש מישהו ששואל מה מוכיחים המעשים שלנו? מי לא פרטנר? התשובה ברורה.

רבנים מסבירים שהחטיפה היא בגלל שההוא במרומים לא מרוצה מחקיקה אנטי-דתית, נפלתם על הראש? 

ישראל 2014 מונהגת (אופס, התכוונתי מדורדרת) על ידי בנימין נתניהו ובמקום שנצא לרחובות ונצעק חמס, אנחנו יושבים בבית ומגנים את החמאס. אני יודעת שזה לא פופלארי, אבל מה שאנחנו עושים כרגע חמור הרבה יותר, אבל אנחנו כבר כל כך מוסתים שפשוט לא אכפת לנו. מתי נתעורר? כשיתחילו לההרג לנו חיילים במבצע המתדרדר הזה? איילת שקד רצתה שנפתח את שערי הגיהנום. הנה עומדות רגלינו לפתחם. מרוצים?



יום שבת, 14 ביוני 2014

ידיעה על חטיפה (כן, גנבתי את הכותרת ממארקס)

בשניות אלה מחקתי את הפוסט שהתחלתי לכתוב אתמול ולא הספקתי לפרסם, עניין של תזמון  - כי לפעמים מה שלא נכתב בזמן, נידון לכלייה עוד בטרם שזפה אותו עין אדם אחרת. לפעמים אין שום בעיה לכתוב באיחור, זה לא המקרה הפעם. שבת בבוקר, אצלנו בבועה הכל נעים, תודה ששאלתם. מחוץ לבועה יש מדינת חטיפה ומדינת מונדיאל, קצת כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, הערב מפנה את מקומו ליריד המונדיאל ועד אז ובין לבין אנחנו בשידורים מתפרצים על אירוע עצוב, אבל לא ממש מתגלגל של חטיפת שלושת בני הישיבה. אל תבינו לא נכון, חטיפה זה נורא וברור שאין אדם במדינה שלא מקווה שהבחורים האלה ימצאו וישובו בשלום לביתם. למען הסר ספק, גם אני שמאלנית ישראל שכמוני, רוצה לראות את הבחורים האלה שבים לביתם בריאים ושלמים, אבל כמה הערות בכל זאת והסדר אקראי ולא לפי חשיבות:

א. כן, זה לא נעים להזכיר, אבל מדינת ישראל באופן רשמי, רק מתחת לראדאר, חוטפת צעירים, לעיתים ילדים, בשטחים לחקירות לא חוקיות, בלי להודיע להורים, בלי לאפשר עורך דין, רק מכיון שהם פלסטינים לאף אחד לא אכפת. מסתבר שלא רק הכדור עגול, גם משחק החטיפות הוא עגול. אז כל עוד המדיניות הישראלית חוטפת כנראה שישיבו גם לנו לפעמים באותו מטבע, ככה זה כשמשחקים באש ומי שמשחק במשחק הנוראי הזה צריך להבין שזה פועל לכל הכיוונים. הגיע הזמן שגם הציבור הישראלי יאמר לממשלתו שחטיפות הן לא מעשה לגיטימי, לא כאשר הן מופעלות נגדנו ולא כאשר אנחנו מפעילים אותן. כשאלה 3 בני ישיבות אנחנו יוצאים מגדרנו מרוב דאגה לשלומם, עד שלא נבין שאימהות שחרדות לגורל בניהן יש בשני הצדדים כנראה שלא השכלנו ולא נשכיל.

ב. אין שום סיבה שנישאר בשטחים, השהייה שלנו בשטחים והגברת הבניה בשטחים פוגעת בכל סיכוי לשלום. גם אם שר החינוך ששייך למפלגה שטוענת שהיא בממשלה כדי לקדם הסכם מדיני (יש עוד מישהו שקונה את הבולשיט הזה?) טוען שישראל לא שלמה בלי שכם וחברון (כי אמירות נגד ההישארות בשטחים הן בגידה נוראית ובגדר אמירה פוליטית, אבל לדבר בשבח ישראל השלמה זה לא פוליטי - מה פתאום?). האמירות כאלה, שלמעשה נותנות לגיטימציה להתנחלויות ולהימצאותינו בשטחים, הן פגיעה אמיתית באפשרות שלנו לחיות כאן חיים נורמליים אי פעם. זו מהותה של המשיחיות והיא פוגעת בול במקום בו פיסת אדמה הופכת מקודשת יותר מהחיים עצמם, זו לא התנהגות נורמלית. אנחנו יכולים להגיד שהאמריקאים משיחיים ושהאירופאיי הזויים, אבל אם כל העולם חושב שאנחנו לא ממש בסדר, יש מצב שיש בזה צדק, בגדר משל הברווז, אתם יודעים.  

ג. מדיניות הטרמפים - כן כולנו יודעים שיש המלצה רשמית לא לעלות על טרמפים, כשהייתי חיילת היו נהלים מאוד ברורים בנושא ואחר כך גם היה איסור גורף. אבל בואו לא נשלה את עצמנו, טרמפים בעיקר ביהודה ושומרון זה אמצעי תחבורה ידוע. אין תחבורה ציבורית סדירה ומהירה, אין מספיק אוטובוסים ממוגנים ומי שמתגורר שם מוצא את עצמו בעיקר נוסע בטרמפים, אם אין לו רכב צמוד. אני בוודאי לא קוראת להשקיע עכשיו עוד כספים בתחבורה ציבורית שם או להשקיע בעוד כבישי אפרטהייד בהם הנסיעה מותרת ליהודים בלבד. אני אומרת בצורה ברורה, אין לנו מה לחפש בשטחים, לא צריכים להתגורר שם יהודים, בוודאי לא בהתנחלויות מבודדות. זה עולה לנו המון כסף וזה עולה בחיי בני אדם. אנחנו מזרימים כמויות של כספים כדי להתיישב על אדמה בה אין לאנשים ביטחון (מלבד כמובן בביטחון בעזרת השם, ותסלחו לי, אני לא מהמאמינים) ולא מצליחים לקיים אותם שם בביטחה, ייתכן שלמרות שכבר מאוחר ואת הנעשה אין להשיב, הגיע הזמן שמישהו ייקח את האחריות ויפסיק את הזילות הנוראית בחיי אדם על רקע קדושת האדמה. אין כסף לתחבורה ציבורית שם? זה לא משתלם? אולי שווה להסיק את המסקנות המתבקשות? 

ד. האחריות לחטיפה מוטלת על ראש הממשלה, וכמוהו גם על שריו. המדיניות הישראלית וחוסר המוכנות הישראלית לנהל משא ומתן ולהטיל את האחריות על הפלסטינים עולה במחיר כבד, מחיר שהואמר בליל חמישי והוא יאמיר וילך. חוסר המוכנות של ישראל להידבר והשיא החדש שעליו הכריזו בנט ושקד בחדווה גלויה - הצעת החוק האוסרת על שחרור רוצחים בעסקאות חליפין הם בעוכרינו. תוסיפו לזה את יהירותו העלובה של נתניהו, בעצם גם של ליברמן, לגבי חוסר הלגיטימיות בממשלת חמאס - פתח ומה נקבל? הידחקות לפינה של הרשות הפלסטינית, ניסיונות נוספים של טרור פלסטיני בתגובה לכוחניות הישראלית והנה לכם מתכון משובח לאסקלציה שתוביל לבסוף או לפעולות צבאיות שגויות שלנו או למשא ומתן בו מצבנו יהיה פחות טוב מאשר קודם. בירושלים יושבת ממשלה חסרת אחריות והחטיפה הזו מוטלת על כתפיה. ככל שהציבור הישראלי יתפקח מהר יותר כך ייטב לנו כי ממנהיגנו בירושלים אין מה לצפות. נתניהו אולי נתפס בעיני חלק מהציבור כטוב ליהודים, אך מה שטוב ליהודים לא בהכרח טוב למדינת ישראל והגיע הזמן שנבין את זה. ההתנהלות שלנו מחריפה הסלמה ברשות הפלסטינית, התנהלות אחראית של ראש הממשלה וניסיון אמיתי להידברות היו יכולים למנוע את החטיפה הזו, אבל ההתנהלות שלנו מוכיחה לפלסטינים שאין עם מי לדבר וכשאין עם מי לדבר אין סיבה לא לחזור לטרור.

ה. אמצעי התקשורת מאוהבים בקונספט האומלל של אירועים מתגלגלים, גם אם אין שום דבר מתגלגל לדווח עליו. התקשורת וגם המדינה מכורה לאולפנים פתוחים בהם מגלגלים עד זרא את העובדה שאין על מה לדווח. אין. כן, מדינה שלמה מחכה לבשורות טובות ורוצה שהבחורים יחזרו לביתם בשלום, אבל כמה אפשר ללהג על זה? אנחנו מכורים לפורנוגרפיה התקשורתית הזו שבעצם לא מגלה לנו כלום, מדורת השבט שלנו היא לשבת מול מסכים ולשמוע איומים ולהיכנס ללחץ. זה לא כל ישראלים ערבים זה לזה, זו מדינה משועממת שרק מחכה לאקשן. זה הזמן לשבת בשקט, אלא אם כן אתם נמנים על קוראי התהילים, ולדווח רק כאשר יש משהו ממשי לדווח עליו. ולא, זה שהכתבים הצבאיים והפרשנים למינהם מאוהבים בעוד שניה של זמן מסך זה לא תירוץ טוב.

ו. מסתבר, ודי עצוב להגיד את זה שכנראה המודיעין שלנו הוא די עלוב. אין לנו קצה של חוט ואת מה שיש אנחנו ממוללים שוב ושוב עד שלא נותר דבר.  אם תשימו לב הצבא פתח במבצע מעצרים מטורף בחיפוש אחרי קצה חוט. שלושה בחורים נחטפים ואנחנו פותחים במבצע פגיעה מאסיבית באוכלוסיה שהנזק ההיקפי שלו עצום וכנראה לא יוליד דבר. מה שצריך באמת כרגע זה שראש הממשלה ידבר עם אבו מאזן ויתחיל שיתוף פעולה אמיתי עם הממשלה החדשה מתוך הבנה שזה מה שיש ומתוך אחריות לגורל כל אזרחי המדינה, אבל במקום זה ראש הממשלה מכחיש שיחה עם אבו מאזן (שאם אכן התרחשה למה להכחיש אותה?) והמודיעין שלנו מתרכז בפעולות המוניות. זה לא נראה טוב וגם לא מבשר טובות.  

Embedded image permalink
מה לעזאזל הם מחפשים על המפה, אשמח אם תסבירו לי
ז. הארוע הזה מוכיח שוב - ישראל אוהבת להיכנס לכוננות, אין דבר בעולם שראש הממשלה שלנו יותר אוהב מתמונות יחצנות שלו ושל ראשי מערכת הביטחון סביב מפות וקוים אדומים גם אם אין מאחוריהן כלום.ובל נשכחו כשתגמר סופסוף סאגת החטיפה הזו, אפשר יהיה שוב לחזור מחדש לאיראן. אתם זוכרים זה האיום הגדול ביותר, אלא אם כן אנחנו רוצים שוב לדוש בשאלה למה לא הפציצו את אושוויץ. 

ח. אם נמשיך באותה הדרך, גם אם האירוע הזה יסתיים בבשורות טובות, החגיגה רק מתחילה. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמשוואה פשוטה אם אין משא ומתן יש טרור, פשוט כי אין מה להפסיד. אם לא נתעשת על עצמנו סיפורים כאלה רק ילכו ויתרבו אבל העיקר המנטרה שאוסלו היה רע. אין ספק המדיניות הזו של כלום והזרמת כסף לשטחים לא תעשה לנו טוב וזה מבלי להגיד דבר על שר הכלכלה וההתנחלויות שנדהם השבוע לגלות שבתוך הקו הירוק מרבית המשפחות לא מצליחות לגמור את החודש. אתם יודעים מה? בואו נעשה ניסיון -  בואו נתכנס בקווים שלנו וננסה להגן על האזרחים לא רק ביטחונית אלא גם כלכלית ואז נבחן את האפשרות של שאר חלקי הארץ המובטחת.

ט. יש מצב שלצה"ל עוד יש קצת תקציב, עוד גדוד הוקפץ כדי להשתתף בחיפושים. אל תדאגו את החשבונית עוד נקבל. לחיי תקציב הביטחון (ואני באמת מתאפקת לא להגיד כלום שוב על הכסף שנשפך על התנחלויות, בטח על אלה המבודדות).

י. אחרי שכל זה נאמר אני חוזרת שוב לקוות שהחטופים יחזרו בריאים ושלמים.

יא. לא השמאל לא אשם בזה, אולי תפנימו כבר שהשמאל לא בשלטון שנים רבות...

יום רביעי, 9 באפריל 2014

גבו השבור של קרי והסכיזופרניה הממשלתית

זה היה עניין של זמן עד שקרי לא יוכל יותר להיות מנומס ולהכיל את כל הבולשיט שישראל והרשות הפלסטינית השליכו לעברו. פליטת הפה של קרי "מועילות?" בתחילת החודש הקודם היתה הסדק הפומבי הראשון והיתה אמורה להיות איתות לשני הצדדים, בעיקר לצד הישראלי (פרשנות שלי) שהוסיף לבנות ולהעביר כספים להתנחלויות למרות שקרי כבר היה מטאפורית על הברכיים.

הקשבתי אתמול לעדותו של קרי בשימוע של ועדת החוץ של הסנאט האמריקאי (במאמר מוסגר גם חוויתי צביטת קנאה דמוקרטית קטנה כשנזכרתי שלנו אין עדיין יו"ר לועדת החוץ והביטחון וגם אם היה לנו, הוא לא היה באמת חוקר את שר החוץ ודורש ממנו ירידה עד לפרטים הקטנים), ניסיתי לראות איפה בדיוק הוא חד צדדי, הוא לא היה. אין מנוס אלא להגיד - קרי לא הזוי, הוא רואה את הדברים ניכוחה, אלה אנחנו שלא רואים את הדברים נכון ומכניסים הכל תחת פריזמה של היהודי חסר הביטחון. מדינת ישראל היא מדינה ואם אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאל מדינה אין לנו ברירה אלא להתבגר. בעצם ההליכה למו"מ עם ישראל מובלעת ההנחה שמדינת ישראל קיימת, אי אפשר לערוך הסכם עם משהו לא קיים. כמו בחיים האנושיים, מגיע רגע ההתפקחות בו המתבגר מבין שהוא בוגר גם אם לא כולם מתייחסים אליו ככזה.

היושבים בממשלה בירושלים, בירתנו הנצחית, מדשדשים בתוך הסכיזופרניה שהם גזרו על עצמם ולכן מתקשים באינטראקציה עם אחרים ונמנעים מפעילות החורגת את גבולות עולמם. גבולות העולם של הממשלה הזו הם ברורים - ייהוד בראש ובראשונה (מה שמסביר, בין היתר, את מעבר כספי העזבונות לידיים אורתודוכסיות, הזרמת הכספים להתנחלויות ואת מנהלת הדת), אין כיבוש (הזיות זה חלק בלתי נפרד מהמחלה), הסתה והאשמות פרועות נגד הצד השני (דלוזיות יוצרות פחד וחרדה שיוצרות תגובות נגד מפחידות).

זה לא שאני חושבת שהצד הפלסטיני הוא טלית שכולה תכלת וכבר אמרתי את זה, אבל מה לעשות אנחנו לא במשא ומתן מול אוסטרליה. זה לא שאנחנו צריכים לקבל כל דבר מהפלסטינים ולומר אמן, אבל אי אפשר לעשות פעולות חד צדדיות שפוגעות במתכוון בצד השני ולהגיד במתק שפתיים שפנינו לשלום. אם באמת היינו רוצים לעשות שלום, הקפאת ההרחבה בהתנחלויות הייתה אמורה להיות ברורה ומחייבת, אבל מדיניות ה"יהיה בסדר - אל תדאגו, אפשר להעלים מזה עין" לא באמת יכולה לעבוד כאשר אנחנו נבחנים תחת זכוכית מגדלת. אחרי שישראל עשתה כמעט כל מה שאפשר כדי כאילו לחתום ביד אחת ולהעביר משאבים עם היד השניה, אי אפשר לצפות מהפלסטינים שלא יעשו כלום. אין ספק שעם שחרור האסירים בפעימה הרביעית ישראל היתה צריכה בטחונות שהפלסטינים לא יקבלו את שחרור האסירים ועדיין יפנו בצעד חד-צדדי לאו"מ. אבל זו ראיה מאוד חד צדדית. כיון שבתוך המשחק הישראלי, המכונה בחיבה על ידי נתניהו "טנגו", צריך להבין שלפלסטינאים אין יותר מדי כלים, אם המו"מ לא עובד - זה או לפנות לטרור או לפנות לאו"מ. מה שעשה עבאס הוא לא מועיל, אולם מה שישראל עושה הורס במתכוון, לכן המשוואה לא מאוזנת, אבל היא גם אף פעם לא הייתה. לאוזניים ישראליות זה אולי נשמע כמו האשמה, אך לא לזה התכוון קרי. 

קרי בסך הכל הציג את השתלשלות העניינים, ברור שכאשר צד אחד לא משלים את התהליך שהוא מחוייב לו (הפעימה הרביעית) ומוסיף על זה פרובוקציה (700 יחידות דיור בבירתינו הנצחית) זה לא נראה טוב, אבל זו השתלשלות העיניינים ולא כתב אישום. זה לא נשמע לנו טוב כי זה אנחנו, אבל בואו נודה על האמת  - קרי לא הציג עמדה, אלא תיעוד רק שהתיעוד הזה לא מתאים להיסטוריוגרפיה שהממשלה מנסה למכור לציבור הישראלי ואף משלה את עצמה שהעולם יקנה את זה. קרי הציג תרשים זרימה מדוייק ולא העלים את הצד הפלסטיני ולא תיאר אותו כמתבונן פאסיבי - מבחינתו ההליכה לאו"מ של עבאס היתה הפרה כמו ההפרות של ישראל, רק שההפרות של ישראל באו קודם. ממש כמו התכתשות בחצר הגנון, הגננת תמיד תראה במי שהתחיל את המקור לבעיה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הילד, גם אם הוא הילד המועדף על הגננת. בהתכתשות כמו בהתכתשות שני הצדדים מפסידים - עבאס בחר בדרך חתחתים שתהיה לא פשוטה.וישראל? ישראל גוזרת על עצמה בידוד, בעיקר משום שהיא ממשיכה בעיקר לשחק את הנעלבת מול הגננת, הלא היא ארה"ב. ישראל יוצרת סערה במתכוון, אבל הסערה הזו עשוייה לפגוע בעיקר בה, בנו.

העדות של קרי אתמול בסנאט נתנה למהלך הפלסטיני רוח גבית, אמנם קרי לא התכוון לזה אבל זה מה שזה. כל עוד ארה"ב היא המבוגר האחראי על המו"מ, האירופאים ישבו בשקט יחסי וניסו לתת לזה צ'אנס. קרי מספק להם הוכחה חותכת שאולי יש מקום לסנקציות על מדינת ישראל, כיון שישראל מסרבת להתבגר. שום מטבע עתיק שבנט ישלוף לא ישחק תפקיד במשחק הזה. תחילת חודש מאי עשויה לסמן את סוף הסבלנות האירופית למתיחת הגבולות הישראלית. האיום בחרם על מוצרי התנחלויות הוא שריר וקיים והוא תלוי מעל ישראל כחרב ובצדק. אם ישראל בוחרת בהתנחלויות ולא במו"מ, אין שום סיבה שהאירופים ינהגו אחרת, אין שום סיבה לא להטיל סנקציות. בטח לא כאשר נתניהו מנחה את כל משרדי הממשלה בדרגים הגבוהים להפסיק כל קשר עם הרשות (להוציא את ציפי לבני בתפקידה כנושאת ונותנת ומשרד הביטחון). נתניהו משדר שהוא עלה על הגל הבנטיסטי וכשהוא עושה את זה שם את ישראל במקום עוד פחות טוב ברמה הבינלאומית. אלה הם משחקי הגנון של בנט ומרעיו ונתניהו מוכיח להם שיש גיבוי.

אז נתניהו מפסיק את הקשרים עם הפלסטינים, אבל הוא לא מסיים בזאת הוא גם מבהיר שצעדיו של קרי יפגעו במו"מ - נראה שנתניהו כבר לא מבחין מתי הוא עושה שקר בנפשו. מי שפוגע במו"מ במו ידיו הוא נתניהו. הדרישה של נתניהו בהכרה במדינת היהודים ולא מדינת ישראל היתה אחד הצעדים שהוכיחו לעבאס שאין עם מי לדבר, זה לא קרי, זה אנחנו. נתניהו מדבר כל הזמן על הארכת המו"מ, אבל ישראל לא נתנה שום ערבון לעבאס שהארכת המו"מ תעזור, היא בעיקר הוכיחה שהארכת המו"מ נועדה למשוך את עבאס באפו ולחזק את ההתישבות היהודית בשטחים הכבושים. נראה שישראל בעיקר כועסת כי את הבלוף שלה כבר כולם רואים חוץ מאשר חלק מהציבור הישראלי שתמיד יעדיף להאשים רק את הפלסטינים בלי לראות מה אנחנו עושים. כי הפלסטינים מתגרים ואנחנו עומדים על שלנו - מה לא ככה? ופוף נתקע לו המו"מ. פוף, שכמובן בתרגום לשפת המתנחלים של בנט הפך ל"בום", אבל זה לא באמת בום, זה יותר כמו בומרנג והוא חזר ישר אלינו....


יום חמישי, 20 בפברואר 2014

ניתוק הוא בעצם חיבור שהופרד

ניתוק. ייתכן שזו התשובה שלי. יכול להיות שהכל עניין של ניתוק. נתק הוא חוסר קשר/מגע,  סופו של חיבור. חיבור שהופרד, אם תרצו.

בניסיון להבין איך הממשלה שלנו יכולה להכיל כל כך הרבה אנשים שכביכול "הצליחו" בחיים אך כשהם מאוגדים יחד מרבית העשייה שלהם ממוקדת בהרס שיטתי של החברה בישראל, המערכת השלטונית, הכלכלה והאפשרות לשלום, עולים הסברים אלטרנטיביים שונים וגם מחשבות על איכותה המבריקה של הבינוניות. אבל אולי יותר מכל יש לנו ממשלה מנותקת והנה לכם מבחר מגוון מהימים האחרונים:

ראש הממשלה כבר 390 ימים (לפי מניין הפלוג של טל שניידר)  לא התראיין לתקשורת הישראלית, שלא נאמר חלילה פנה אל העם בנאום ממלכתי. את ענייניו התקשורתיים הוא מעביר במסרים או דרך תקשורת זרה (למשל לסיור שלשום של ראש הממשלה בבית חולים צבאי בגולן הוזמנה רק התקשורת הזרה ודרך אגב כמובן שלא אמרו להם שהוא הופעל רק לכבוד הביקור - כך צייץ אתמול כתב רשת ב' בצפון עידן אבני). בעצם גם דרך פניה מעורכי דינו לעובדי ביתו מפעם לפעם, אבל רק כשנדרש ורק כשהם (העובדים) מגלים סימני סחטנות. מה שיפה הוא שנתניהו טוען במכתביו שהוא שומר על כספי הציבור ולכן לא ישלם כספים שלא כדין - תנו לי להוסיף ביאור קטנטן הכוונה לאב הבית בלבד, הגבירה פטורה - ממש כמו באנגליה במאה הקודמת יש אדונים ויש משרתים וכדאי שנבין את זה טוב. 

יו"ר דירקטוריון מזרחי-טפחות לשעבר, שר המדע בהווה, יעקב פרי, עומד להעמיק את כיסיו בעזרת מענק חד פעמי של 615,000 ש"ח (לפני ניכוי מס). לא שאני מצפה מכם לזכור אך זהו אותו האדם שאך לפני שנה וחצי נשמע אומר בתוכנית "פגוש את העיתונות" כי הוא קרוב למעמד הביניים יותר ממה שנראה לנו (הציבור המטומטם - זאת אומרת). הוא כנראה גם עדיין תחת הרושם שכולנו ריקי כהן מחדרה וגם אז הקירבה אליה היא יחסית, פשוט כי גם משם המרחק ממעמד הביניים הוא גדול ואת מי שמאחורי קו העוני (אפילו זה שנוח יותר לממשלה) בכלל לא רואים.

שר האוצר "לא מוותר" על שוויון בנטל כי הוא יודע שזה מה שמרבית הציבור שבחר בו רוצה, מילים מופרכות כמו "סנקציות פליליות" מופרחות לאוויר אך בעצם בסוף אין כלום - סנקציות של נייר. יש זמן המתנה שקבע ראש הממשלה ובסוף כל מקרה ייבחן לגופו של עניין וכרגיל סתם בוזבזו עוד משאבים על כלום. והשאלה היא אם בכלל צריך את זה ואם הדיון לא מוסט שוב אל התפל. אפשר לצייר את זה בהפשטה יתרה - הפרדת דת ומדינה תוריד את הנטל הכלכלי המכונה אברכים ושאר מוסדות ומשכורות והטבות ומענקים מקופת המדינה ומגב מעמד הביניים (ולא, אני לא מתכוונת לפרי למרות שהניכוי ממס ודאי כואב). את חובת הגיוס אפשר לפטור בהתנדבות לצבא כאשר מי שמתגייס יקבל חבילת הטבות לאחר השחרור ומי שלא - לא. ככה הצבא לא יהנה מאבטלה סמויה, לחיילים משרתים ניתן יהיה לתת משכורות גבוהות ומי שמחליט לא להתגייס מחליט למעשה לעמוד ברשות עצמו. גם המדינה וגם צה"ל יצאו נשכרים ממהלך כזה והוא אכן יכול להיטיב עם כולנו. פשוט לא? אבל עדיף לא להרעיד ספי עולם. עדיף רק להפריח קריאות של פוליטיקה חדשה ולשחק את אותם המשחקים רק בבגדי מעצבים ועל כוס קוניאק על נוחות הספות מהעור ביום "שני ללא בשר". 

העולם כולו דורש את הפסקת הזרמת הכספים להתנחלויות ומה אנחנו עושים? מזרימים עוד כספים ל- 35 התנחלויות מבודדות, אבל רק בגלל הקירבה לגבול. נשאלת השאלה איזה גבול כי הזילזול באמת עבר כל גבול. אבל אולי בנט ישלוף עוד מטבע בן 2000 שנה כי זה תמיד פותר כל משבר.

כי איך עוד אפשר להסביר את סגן השר מיקי איתן שצועק על דב חנין (שמעולם לא ישב בשום קואליציה) שבממשלה בה הוא כיהן ייבשה את הדיור הציבורי? ואיך אפשר להסביר את המדינה שבמקום להתמודד עם העוני, מוצאת תרגילים חדשים כדי להפכו לשולי בעוד הוא רק הולך ופושה בציבור? איך אפשר להסביר את כל המשכורות המנופחות מדי של הבכירים במשק? את התספורות? איך יתכן שבשל פינוי אולפנה מפוצה מועצה אזורית בשטחים בארבעה מבני ציבור המוערכים ב- 20 מיליון ש"ח בעוד ספריות ומתנ"סים בפריפריה נסגרים?

ברור שהממשלה מנותקת - תסתכלו על נתניהו, לפיד ובנט - מעולם לא היתה לנו ממשלה של עשירים כמו שיש לנו עכשיו. כל אחד מהם עשה את הונו והם מצפים שנבין שזה שהם לקחו תפקיד ציבורי מחייב שהמדינה תממן את גחמות האלפיון העליון שלהם. איך הם יכולים להבין את הקושי בהחזר המשכנתא החודשי (אם בכלל הצלחת לרכוש דירה) כאשר בשתיים שלוש גיחות לחו"ל משולבות בהרצאות על ארוחת ערב דשנה הם יכולים לסדר לעצמם עוד דירה קטנה בתל אביב להשקעה שאפשר יהיה להעביר לילדים אחר כך? הרי סירחון הנרות הריחניים עולה לשמיים, הדברים שקבילים בעיניהם לדרוש כהחזר הוצאות מוכיחים עד כמה אין הם מבינים בתוך איזה עם הם יושבים. אז נכון, הזכוכיות המחוסמות אינן מעבירות את גלי הקול של קרקורי הבטן הכואבת מרעב של ילדים בישראל, וכאשר עולים נתונים ברורים לשולחן הממשלה על ממדי העוני, תמיד ניתן לעוות אותם כדי שייראו טוב יותר ולא יהוו אבן נגף לשיירת ה- 4*4 של האח"מים שבוודאי עושה את דרכה לשדה התעופה אל המטוס החדש והיוקרתי שכל מדינה מתוקנת צריכה. 

היושבים בנוחות מקסימלית בממשלה, בה כל חוסר נוחות נפתר בדיסוננס וכל המילים יוצאות מכובסות אבל מעט דהויות וללא הברקה לשונית, איבדו את החיבור אלינו. הם דופקים אותנו במרץ מרגע החתימה על קוי היסוד של הקואליציה ונזכרים בנו רק לפני בחירות. לא נשמע מהם דבר על ניתוק, רק על חיבורי מיתוסים מלפני 2000 שנה הקשורים קשר קלוש למציאות. כי במצב של ניתוק, שני הצדדים צריכים להבין את המצב לאשורו. הם צריכים לפחד מהניתוק מאיתנו ולא אנחנו מהם, אבל במציאות שלנו הכל הפוך. אנחנו מחוברים למי שמזמן כבר התנתק מאיתנו, אנחנו שהיינו צריכים כבר מזמן לשלוף את טפסי הניתוק. צרכנות הוגנת היא לא רק במובן הכלכלי (וזה אולי הזמן לזרוק מילה טובה לשר התקשורת על המהלך הזה שלו ) מול חברות מסחריות. אנחנו העם, אנחנו הריבון, אנחנו לא צריכים להיות אוקראינה, אנחנו עדיין יכולים לצאת לקלפי ולשנות, כי לרחובות בטח לא נצא בסך הכל כל ערב משודרת איזו תוכנית ריאליטי שגורמת לנו רק לקצת להתנתק מהמציאות.

יום שלישי, 28 בינואר 2014

איל גולן בפסטיבל נשי ובנט בפסטיבל משיחי - היום שעכשיו

פעמים רבות לאורך חיי עניתי תשובות ששיעשעו אותי אך יצרו מבוכה קשה בקרב השואל כך שלאורך השנים פיתחתי עמידות לעובדה שההומור שלי לא ממש מתקבל טוב בכל מקום, ברור שזה לא מנע ממני מעולם להפסיק, מה גם שזה כלי מצוין לסינון אנשים. רוצים הוכחה? הנה סיפור - כשנזם הבריאה, היינו בכורי, היה קטן בילינו פעמיים בשבוע בחוג התפתחות לפיצפונים, נו אתם יודעים כזה שמצליחים למכור לכם כשאתם הורים בפעם הראשונה ואתם עוד חורקים שיניים ונרשמים בשביל הילד השני אבל רק לשנה אחת ואילו כשהשלישי מגיע, נו טוב אתם יודעים... על פניו היתה לנו קבוצה די הומוגנית של אימהות וילדים ורובנו גם היינו נפגשות בגינה בבקרים. יום אחד אחת האימהות סיפרה בשמחה שהיא בהיריון והוסיפה שזו עוד בת וכמה זה נפלא. אני כמובן חושבת שכל ילד זה נפלא ולא נותנת טיפת חשיבות למגדר, לכן לא התייחסתי אבל האמא הזו לא הפסיקה לדבר על זה. שוב ושוב מילמלה עד כמה היא מאושרת שזו שוב בת עד שנדמה היה שהיא נכנסה למעין טראנס שכנוע עצמי שהביא אותי לחשוב שכנראה היא בעצם רצתה בן, אז לא התערבתי. באיזשהו שלב היא התחילה למנות נימוקים דביליים, באמת ששתקתי עד שהיא אמרה שבעצם הדבר הכי נפלא בבנות הוא החתן הנפלא שהן תכנסנה הביתה (עזבו שזו מחשבה די דפוקה כי אין מצב שהדבר הכי טוב בילד שלך הוא מישהו אחר, אבל מדובר בילדה בת 18 חודשים ו עוברית - כן?) ו"חתן זה הבן שהכי כיפי" (נו, בטח, לא נראה לי שצריך סקר כדי להוכיח את הטעות הזו) - אז עזבו את זה שמסתבר שהיא כן רוצה בן, אני כמובן לא יכולתי לשתוק יותר ואמרתי: "חתן? גם הבן שלי עשוי להביא חתן...." לו רק היו בידי מילים מדויקות כדי לתאר את הזעזוע שחל בנפשה ושפניה לא יכלו להסתיר. שוב קיבלתי הוכחה שמה שמצחיק אותי הוא גם כלי נפלא לסינון והרי לכם שתי ציפורים במכה אחת, אפילו שלוש אם מביאים בחשבון שאולי הסיפור הזה הצחיק גם אתכם. 

אז גיליתי שאפשר לסנן ואז באה הרשת החברתית והפכה את מאמצי לנואלים, לא משנה כמה אני מנסה לסנן זה מגיע מכל מקום. אז באופן עקרוני בחיי אני מסננת, אבל מסתבר שמסביבי הכל חורים ברשת. כן, אני חיה בבועה, לא רק בגלל הבחירה שלי בחינוך ביתי, אלא בעיקר בגלל האנשים שסביבי (הזדמנות לומר תודה ושלוח ד"שים מהבית?). מרבית האנשים סביבי הם אנשים נאורים שניתן לדון עימם על כל דבר מבלי צורך כזה או אחר להגביל את השיח ביננו, גם אם אין ביננו הסכמה על נושאים ואין זה משנה אם זה בנושאים מדיניים, כלכליים, חברתיים, הוריים או כל נושא אחר שבעולם. כי אני יכולה להיות צינית כאוות נפשי וזה יתקבל מצוין ואני יכולה באין מפרע לטעון את טעוני מחד ולהקשיב לצד השני מאידך.

אבל זה ממש לא כך בחוץ, ובעידן הרשת החברתית הבחוץ הוא בבית, צורת הדיבור הפכה גסה ומתבהמת ועימה צורת החשיבה. דיונים מהותיים לנושא מדיני מתחלפים חיש קל לסדרת קללות ונאצות שגורמות לך לתהות איך מלדבר על התנחלויות מצאת את עצמך פתאום מגורש לסוריה כדי למצוא את מותך כקורבן מעשה סדום שמסתיים בקרשנדו של הפצצה כימית, אפרופו בוגד שמדבר סרה על התנחלויות מבודדות שמשום מה נמצא להן תקציב בזמן שאת חינוך ילדיך מפקירים באין תקציב. וזה עובר גם הלאה לחיים שבחוץ ולחוסר הסבלנות שאנו שרויים בו. אבל יותר מזה, שניה אחרי זה כבר אפשר להסתחבק כי איזה שחיין ישראלי זכה במדלית ארד באיזה טורניר בינלאומי שאפילו לא ידעת על קיומו עד לפני דקה. הכל חולף כל כך מהר, רוצים דוגמא? בפסטיבל הנשים באילת לשנת 2014 (מסתבר שזו השנה ה- 11 דרך אגב) יככב אייל גולן. אני מניחה שהוא העדיף את פסטיבל הפרגיות, אבל הסתפק במה שיש. כן, כן, אני לא צוחקת - איל גולן הוא המופע המרכזי של פסטיבל נשים באילת, מעניין אם הוא יבוא עם אבא שלו? אולי כדאי יהיה לחדש באותה הזדמנות רק לשבוע הפסטיבל לחדש את הקמפיין "שמרי על הכוס שלך"? או אולי אפשר לעשות פסטיבל העצמה למסתננים ולהציע למירי רגב להיות המופע המרכזי במתקן חולות?

כן, אני יודעת שאני עוד חייבת בנושא בנט-נתניהו. ובכן, אין לי הרבה מה לחדש. נתניהו היה צריך להראות כבר מזמן את הדרך החוצה לבנט וכבר כתבתי על זה רבות (למשל בפוסט מאוקטובר 2013) כל דקה שבנט נשאר בממשלה היא עוד נקודות זכות לבנט ועוד נעיצת פגיון קטלנית בעקבו של נתניהו ולא ברור לי איך הוא ויועציו עוד לא עלו על זה, אבל אולי זה בגלל שהם בעיקר עולים על מטוסים. אבל עכשיו בנט עושה הכל כדי שנתניהו יעיף אותו ודווקא עכשיו צריך נתניהו לתת לבנט למצוא את הדרך בעצמו, אלא אם כן לא מעניין את נתניהו איזו ירושה הוא משאיר לליכוד ביום שאחרי נתניהו. בנט יעשה כל דבר עכשיו כדי להוכיח שכל הסכם שלום יהיה בגדר בגידה ברעיון הלאומי הזה שהוא נושא, אם נתניהו יפטר אותו עכשיו בנט שוב יצא נשכר. לכן, על נתניהו להבליג ולתת לבנט להיכנס עצמאית לדרך ללא מוצא הזו, שיסלול לעצמו את הדרך החוצה וללא עזרה, בינתיים נתניהו יכול ללחוץ על הברזים, אתם יודעים איפה שלבנט כואב באמת (למרות שהדברים נראים אחרת אחרי אושוויץ, הם כנראה לא ממש). ובעודי כותבת שורות אלה, אני מגלה (כן, מתבשרת זה יותר דרמטי אבל לא ממש נכון) שבנט נואם ברגעים אלה והפלא ופלא שוב עולים מדבריו ניחוחות של בגידה, כי מי שבעד הסכם שלום שכולל מסירת שטחים הוא בוגד. טוב, לפני רגע בנושא איל גולן אמרתי שהזיכרון הציבורי שלנו קצר, זה ברמה של שבועות, מי זוכר מה היה פה ב- 1995, דחילק 18 שנים?

ושוב בנט אומר שמה שאנו צריכים זה אמונה וצבא חזק, לא לפני שרגעים לפני הנאום העלה תמונות מהלינץ' ברמאללה ב- 2000 עם הכיתוב "למה לא צריך לתת לפלסטינים לשלוט על ישראלים? כי הם יהרגו אותם". גם אני מפחדת, אבל אני בעיקר מפחדת מהאקלים הזה שהוא מנסה לייצר, של דה-לגיטימציה של כל מה שדמוקרטי והעלאת האפשרות של מדינה יהודית-משיחית בה לקול השפוי הישראלי כבר לא יהיה מקום, אפילו לא כקוריוז ולא, אני לא מדברת על דעות של שמאל, אני מדברת בדיוק על המרכז, השמאל הוא כבר מזמן בוגד, אוטואנטישמי שמחבק ערבים, כבר עדיף בן שיביא חתן הביתה...



יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

משא ומתן, התנחלויות, שחרור אסירים ולופ אין סופי של שידורים חוזרים בנושא הדמוקרטיה ושברה

אתמול שיתפתי בדף הפייסבוק שלי את הכתבה על רם כהן, מנהל תיכון בת"א שקרא לפני הבחירות האחרונות להצביע למרצ וחד"ש והשבוע יש לו על כך שימוע שלפני פיטורין. בתחילת הכתבה אומר המנהל מפורשות שהוא מקדם אג'נדה של חיים משותפים במדינה שלנו ורואה בעצמו מחנך פוליטי. אני מוצאת את הכתבה איתו מרתקת, גם בגלל סגנון בית הספר שהוא מתאר שם שנשמע לי קרוב ביותר למה שהייתי מצפה מבית ספר בעידן שלנו להיות ומסתבר כנראה שאפשר בכל זאת ללמד גם אחרת וגם בגלל הצורה בה הוא רואה את תפקידו כמחנך - אין הפרדה בינו כאדם ובינו כמחנך וזה כל כך יפה. זה גם מה שיוצר, כבר שנים דרך אגב, מיתוסים של מחנכים אגדיים - כאלה שהיותם אדם ומחנך הוא שלם אחד ולא משהו שנעשה במשמרות ולא "טכנאי הוראה".

הרבה נושאים מעניינים וברי דיון עולים מהכתבה, במקרה בדף של חברה התפתח דיון שלם לנושא האפליה המשתמעת מדבריו לגבי העסקת/אי העסקת מורה מ"תפוח". רם כהן מסביר את זה בצורה מאוד עניינית, הוא לא היה מעסיר מורה מ"תפוח" כיון שמורה כזה שעליו מוטלות גם שעות החברה ושעות אזרחות לא יכול ללמד באמת מהי דמוקרטיה בעוד בחיי היומיום שלו הוא פוגע בה בעצם מקום מגוריו. אבל יתרה הוא מסביר שמחנך צריך לראות את הילדים, מחנך שלא רואה גם את הילד הפלסטיני לא באמת רואה את הילדים. בעיני זה הסבר מקצועי נהדר. אבל אין ספק שיש כאן דילמה בעיני רבים ואני יכולה להבין אותה, בעיני, כמה צפוי, אין כאן דילמה. מבחינתי המשוואה מאוד פשוטה - אין לישב את השטחים הכבושים כי אין מה לעשות בשטחים הכבושים, הם לא שלנו. כאזרחית אין לי הרבה אפשרות להשפיע על המדיניות של הממשלה שלי, אני די מוגבלת במחאה החוקית האפשרית. אז ברור שהמקום שאני משפיעה בו בעיקר הוא בפתק שלי בקלפי. בואו נשים את הדברים על השולחן, אם זה המקסימום השפעה שלי זה שולי ביותר אבל זה לא יגרום לי להפסיק. אני יכולה להשתתף בעצומות, במחאות, בהפגנות, אני יכולה גם להחליט שאת הכסף שלי אני לא מבזבזת על תוצרת השטחים כי זו יריה ברגל למחזיקים בדעה שלי. לא מספיק שכספי המיסים שלי מתגלגלים לשם, אני גם אמורה את מה שנשאר לתרום לאחזקתם? לא נראה לי. 

לא אכנס שוב לעומק הנושא של דמוקרטיה מהותית מול דמוקרטיה תהליכית, אנחנו כל הזמן מנפנפים בתהליכים דמוקרטיים הבעיה היא שבדרך המהות הולכת לעזאזל ואז כל הנושא הדמוקרטי לחלוטין מאבד מעוקצו. זה חוזקה של הדמוקרטיה וזוהי חולשתה, אם נאבד את המהות כל התהליכים שבעולם לא ממש יעצרו את הדרדור איטי ככל שיהיה ואני די בספק שהוא איטי. לכן למעשה גם אין מקום מבחינתי לדון בנושא של יהודי ודמוקרטי זה שעטנז כמעט בלתי אפשרי. אך הבטחתי שלא אכנס לזה - אני כן רוצה להיכנס לנושא השיפוט הערכי, זה משתלב יופי עם מהותה של הדמוקרטיה וגם עם מהותו של חינוך. כל עוד אנחנו פועלים במסגרת חוקית יש אפשרויות רבות למרי אזרחי. מרי אזרחי לא אלים לא נועד לפגוע בדמוקרטיה, הוא נועד לחזק אותה. דמוקרטיה נשענת על על הבנה אמיתית של זכויות אדם. האנשים שצעדו אתמול בתל אביב עם הפליטים לא מחלישים את הדמוקרטיה הישראלית, אלה הם קרני האור המאירות את אבני הבוחן, הם הקול השפוי שמשאיר אותנו על המפה. לאורך ההיסטוריה, פעמים רבות היתה דעת המיעוט הדעה שכדאי היה לאמץ מלכתחילה (לדוגמא: פס"ד קורמאטסו נגד ארצות הברית) ולא סתם, במצבים קשים אנשים נוטים לותר על אינטרסים כלליים ולהיצמד לאינטרסים הפרטניים מכל מיני סיבות, לרוב מן הסתם ביטחוניות. יש חשיבות אדירה לכושר השיפוט שלנו ולציווי המוסרי שמוליך אותנו. כאשר בחיל האויר היה מפקד שחשב שפצצת טון המשמעות היחידה שלה היא מכה קלה בזנב, היה בהחלט מקום לתהות על הצווי המוסרי של מפקד שכזה אל מול מותם של אזרחים חפים מפשע כחלק מנזק היקפי "נורמטיבי". זו משמעותו של השיפוט המוסרי שלנו, הבחירה בדבר הנכון על אף המחיר. לאור זה צריך לחנך את ילדינו מה שמחזיר אותנו למורה מ"תפוח".

במקרה של אי העסקת המורה העלום מ"תפוח" יש מין האפליה, פסילת אדם על בסיס מקום מגוריו או כל קריטריון אחר היא פסולה. אך מה עומד פה על הכף? מבחינתי עומד פה המוסר של מדינת ישראל. מי שמאמין במשא ומתן ומי שמאמין שיש פה עוד סיכוי צריך להבין שצריך לסגור את נושא ההתנחלויות, בטח שאסור לעבות אותן, לעבות אותן משמעו להיתקע בעובי הקורה ללא אפשרות מילוט. זה לא מספיק רק להגיד אני עקרונית בעד משא ומתן צריך, צריך להגיד לא להתנחלויות. נקודה. אמרה את זה יפה חברת הכנסת מרב מיכאלי והעלתה את זה היום לדיון ציבורי. לי יצא לשמוע היום את השר אורבך מנסה לנתק את ההתנחלויות מהמשוואה, להסביר ששחרור מחבלים לא יביא לשום דבר, לצייר את ישראל כקרבן של מדיניות נגררת, להסביר שלמעשה הוא מתנגד לכל אלה ועל הדרך הוא בכלל היה שם כדי לתמוך במדיניות הממשלה. אין לי אלא להניח שהסינוזיטיס גרם לנתניהו לשיתוק זמני אחרת לא ברור איך הוא לא קורא את שריו המתפרעים לסדר, כי הם בוודאי שמים אותו ללעג ולקלס. גם משחק הכבוד הזה של ה"בית היהודי" הוא פריבלגיה של דמוקרטיה מטורללת - "אנחנו (בבית היהודי) אחים בקואליציה אך כמו כל כבשה שחורה מתנגדים, אחר כך כאילו מיישרים קו בעוד אנחנו קורצים לקהל הבוחרים שלנו ומזרימים לו עוד כספים". אופס, חזרתי להתנחלויות, איזה טיעון מעגלי. אני סיימתי, הלופ הזה גומר אותי... 

יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

האחות של בנט מחוקקת וקובעת שיח דמוקרטי נוח למשתמשי הימין

התעוררתי מאוחר הבוקר, הגדולים ישבו ושיחקו בשקט בסלון ובכל פעם שהתעוררתי הצלחתי לפרגן לעצמי חזרה לשינה וזה לא קורה הרבה. כשקמתי סופסוף יכולתי להבחין בקרני שמש מבליחות מבעד לתריסים ותמהתי מה קרה לסופה. שמיים כחולים, שמש מחממת, צבעים עזים של ירוק וכחול, קפה, ילדים שמחים זה אומר זמן כתיבה, הכל טוב בבועה. מחשב ואז אני כבר לגמרי עירנית ואף אחד לא צריך לצבוט אותי - שנאמר "טוטו, נראה לי שאנחנו לגמרי בארץ" כי חוץ משלג בירושלים, אני מוצאת תמונות של פועלים מאפריקה מקימים את הגדרות במתקן הכליאה "הפתוח" שמוקם ממש ברגעים אלה למענם ולמען הדמוקרטיה הישראלית פורצת הדרך ההומאנית. ארצות הברית מציעה מתווה חדש ושולחת שוב את קרי ולא ברורה לי תחת איזו הנחה פועל הממשל אבל אפשר לקוות שהאופטימיות שלהם מדבקת. יש מצב שהם נכנסו למודל "מנדלה טורבו", אבל הם קצת לא קוראים נכון את המצב בישראל למרות שהכתובת לגמרי על הקיר.

אבל הדובדבן, בינתיים ובערבון מוגבל, הוא שועדת השרים לחקיקה תדון בהצעת חוק של האחות של בנט וחבר שלה לצמצום מעורבותן של ממשלות זרות בדמוקרטיה הישראלית. אלה כידוע מתבצעות דרך תמיכה כספית בעמותות שמטרותיהן ומעשיהן חורגים מגבולות השיח הדמוקרטי הישראלי. ראשית הייתי שמחה להבין למה היא מתכוונת באומרה שיח דמוקרטי, בעוד שבעיניה זכויות אדם הן כמובן ליהודים בלבד, וגם בתוך הקבוצה הזו יש אגרגציה, בעיני השיח הדמוקרטי הוא רחב הרבה יותר ממה שהאופק אליו היא נושאת עיניה מגיע. האם זו דרכה של האחות להגדיר את דרך החוק את מטרייתה המוגבלת של הדמוקרטיה הישראלית? כי האחות של בנט לא מתכוונת לעמותות ימין שקונות אדמות פלסטיניות לייהוד השטחים, ברור שלא, אלה חלק מהשיח ההזוי הדמוקרטי בישראל, הכוונה היא רק לעמותות שמאל שנניח קוראות לחרם על תוצרת השטחים, שקוראים להם שטחים בגלל שהם חלק בלתי נפרד מישראל כידוע ולכן הם אינם מובדלים וגם כידוע אין כיבוש, אפילו השופט בדימוס אדמונד לוי אמר. בקיצור, "הנה זה ממשיך". במסווה של חוק דמוקרטי, מציעה האחות הזו של בנט, שהחוק יחול על כל עמותה שאחד מחברי הנהלתה התבטא שוב בנושא הפלצני והמיותר המכונה זכויות אדם וקרא לסנקציות (רוצה לומר - חרם על מוצרי התנחלויות וכיוצא באלה), או למשיכת השקעות וכיוצא באלה שיקוצין. כי בתכל'ס - מה שלא נוח לאחות של בנט לשמוע צריך להוקיע מהשיח הישראלי, זכויות אדם זה לא לגיטימי נקודה. חופש ביטוי מוגבל הוא אכן זכות דמוקרטית ידועה וחשובה והיא מוכנה להילחם בה עד חורמה, ממש ז'אן ד'ארק, כבוד. 

זו לא פעם ראשונה שהצעת החוק הזו עולה, חוק העמותות עלה ונקבר כבר לפני שנתיים. אבל זו לא הנקודה בעיני. כי מה שמפחיד אותי הוא השיח המצמצם את הדמוקרטיה שעולה ומתנגן ברחבי המדינה שלנו. הוא נמצא בכל פינה אבל מכיון שמכל פינה עולה חלק אחר של הניגון והוא עדיין לא הצטרף למקהלה רבתי אחת נראה שהוא נסבל ואנחנו מוכנים להעלים עין. פראוור זה רק בדואים, הומואים זה רק הומואים, אפריקנים זה סרטן, פלסטינים - אל תתנו לי להתחיל, מעצר מנהלי זה בעיקר לערבים, אלימות משטרתית היא רק נגד הזויים, כך שאם לא מתערבים בכל אלה החיים ממש יפים. אבל באמת שאי אפשר כבר - הרטוריקה של הדמוקרטיה כשהיא נאמרת מפיהם של קיצוניים בעלי דעות גזעניות היא דגל פרום. האפריקנים בונים את מתקן השהיה שלהם משל היה ערי המסכנות במצרים, ההתנחלויות משגשגות, השמאל נדחק לפינה (אולי בגלל זה כנס השמאל יתקיים בבית ציוני אמריקה - קהל אינטימי - מקום אינטימי), שרים וחברי כנסת רומסים את זכויות האדם בראש חוצות בעוד גרונם ניחר מצרחות "דמוקרטיה". ואנחנו? אנחנו בסדר, השבח לאל, חיים בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לא סתם דמוקרטיה, דמוקרטיה יהודית - בת כלאיים של עם נבחר עם בעיית סמכות שמפרש זכויות אדם בהתאם לרוח ההלכה ולהבטחה האלוהית למתן הארץ. בחיי צודקת האחות של בנט, דמוקרטיה זה טוב ויפה כל עוד זה נשאר נורמטיבי. זכויות אדם זה לגמרי פאסה וכל העמותות השמאליות האלה צריך לסגור להן את הברז, הן חותרות תחת אושיות המדינה היהודית והדמוקרטית, אין להן מקום. רוצים דמוקרטיה? תתישרו עם הגדרות המשטר. ויפה שעה אחת קודם ומחר שבת וזה אומר משהו למי שאצלו גביע זה יותר מכדורסל. אתה הבנת את זה אח שלי? תאמין לי, תחבור לאחים יהיה הרבה יותר טוב. 

יום שני, 28 באוקטובר 2013

כולם מדברים על בנט - גם אני

מרוב צעקות והתלהמויות של בנט קשה לשמוע משהו היום. זה לא שמשהו פה מפתיע. בכלל, בחינה כללית, ובטח ובטח מדוקדקת, תעלה שכנראה הפוליטיקאים היום די בטוחים שהציבור פשוט טמבל (לא שאין להם סיבות ע"ע ההצבעה ללפיד כמשל לתבונת הציבור). אבל הדרמה שהוא מחולל היא מכוונת והיא לא נועדה לסכל את שחרור המחבלים, היא נועדה למצב את בנט. כי בנט בוחר את קרבותיו בקפידה, הוא לא ימנע את השחרור אבל הנאום שלו היום בפתח ישיבת הסיעה עוד יכלל בקמפיין של הבחירות הבאות, הוא לא קורץ לקהל בוחריו, הוא מעמיד אותם כניצבים לבחירות הבאות. הוא מקרבן את עצמו ובכך מגן על מתקפותיו הנלוזות על שרת ממשלה (יעני קולגה), אבל בעצם בנט פשוט מסמן מטרות - לבני זה קל, את לפיד הוא ישמור לסוף. בינתיים אף אחד לא עוצר אותו למרות שכולם כבר מתחילים להבין את הנזק (אני חייבת לקוות שיש כאלה שמבינים, אחרת מה נשאר?). 

יש כמה דברים שמלחיצים אותי במצב כרגע, מלבד יאיר לפיד: הראשון שבהם הוא שבנט ולפיד וחבר מרעיהם (נו, האחים שלהם, יו נואו) כל כך נוראיים שהם מצליחים לגמד את נתניהו (טוב, לא ממש אבל יחסית) וזה לכשלעצמו יוצר תחושה של חוסר נוחות אצלי כי גם את נתניהו אני באמת לא סובלת אז ההבנה שבנט ולפיד מגמדים אותו יוצרת חוסר נעימות בלשון המעטה. השני הוא שבנט מסמל מהפך אמיתי ורע בפוליטיקה הישראלית. החזירות הפוליטית שלו יוצרת מידתיות חדשה בפוליטיקה הישראלית. הוא יעני האח מהצבא, הישראלי המצליח אבל הוא חרא של חבר. הוא לא מוכן להקמת מדינה פלסטינית בתוך מה שהוא מכנה גבולות ישראל, אבל נכנס במודע לממשלה שאחד מקווי היסוד שלה הוא בכל זאת הגעה להסכם (על הנייר, עזבו כרגע מציניות). מה הוא חשב? שהוא יוכל להשיג תקציבים לכל המטרות שלו (ע"ע התנחלויות ומנהלת דת ) אבל לא לתמוך בממשלה בנקודות בהן היא נדרשת למחוות (ועזבו את העובדה שזו פסבדו-מחווה לאור תג המחיר הלא הכרחי - הרחבת הבנייה בהתנחלויות)? זה גם לא שהוא לא יודע שהשחרור יתבצע בכל מקרה הוא פשוט מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל למעשה הוא יודע שהוא כל פעם מחליף את העוגה, רק שאף אחד לא אמיץ דיו כדי להצביע על הבלוף ולהראות לו את הדרך היחידה שמתאימה לו - הדרך החוצה. בעוד בנט עושה קולות של יעני גבר (אוי, השובניזם), בעיני ציבור הבוחרים שלו הוא יוצא המנצח ובעיני אלה שממילא לא יצביעו לו הוא יוצא נקניק ( שנאמר אם כבר התחלתי ב"גבר", אסיים ב"נקניק" - כן, זה מתבקש). אבל הקטע הוא שממש לא אכפת לו שהוא יוצא בעיננו נקניק, ואתם יודעים למה? כי בנט נושא עיניו לעתיד והעתיד הוא באוכלוסיה הדתית-ציונית, הם יכתיבו את הטון ובנט, כהרגלו בקודש, מכשיר את הקרקע.

כשבנט פתח את קמפיין הבחירות שלו "משהו חדש מתחיל", הוא ידע על מה הוא מדבר. כי בנט ומרעיו מצליחים לדברר את הפוליטיקה החדשה כמו שאף אחד אחר לא עשה זאת לפניהם. כמו חבורת טוקבקיסטים אלימים. הם מייצרים "כאילו" מתקפות עליהם ויוצרים שפה פוליטית מתלהמת ואלימה. הם צובעים בצבע של בוגד את מי שרק אפשר, היום זה לבני, מחר לפיד. אני מניחה שלפיד עדיין לא הפנים, הוא עדיין קונה את עניין האח'שלו למרות שבנט רק מורח אותו עד שיתפנה לטפל גם בו. בנט עסוק בהפחדה כי הוא יודע שזה עובד לטובתו. הוא תוקף כבר יומיים, תקע סכין בגב הממשלה שהוא מכהן בה אבל טוען כי הוא מותקף וממצב עצמו כמגנה של מדינת ישראל, הוא ומפלגתו הם היחידים שרוצים בטובת ישראל בעוד כל האחרים מקבלים תכתיבים מבחוץ ורק הוא נשאר נאמן. אבל הנאמנות שלו הוא מופע חמקנות מהסוג המקצועי ביותר. בנט פועל לקבל לגיטימציה בשני מישורים, האחד הממלכתי כחבר בכיר בממשלה והשני מהציבור ולכן הוא פועל כך, הוא חבר בממשלה ולכן האחריות היא עליו, אבל הוא מתנער מהשחרור כדי לקבל לגיטימציה מהציבור. הוא ימשיך בזה כי זה עובד, המשחק הדואלי הזה הוא מתוחכם אבל הוא ברור והדרך היחידה היא להוציא אותו החוצה כי אחרת הוא יפגע במעוז הימין של הליכוד, אם נשאר כזה ויהפוך את מפלגתו ממפלגה דתית-ציונית למפלגת הימין היחידה וככזה, אין לי ברירה אלא להודות, שסביר להניח שכוחו יגדל. 

בנט יודע שאין אופציה אחרת מלבד הסכם שלום שיכלול חלקים מישראל שהוא לא מוכן להיפרד מהם, הוא רוצה למשוך זמן כי הזמן משחק לצידו, המריחה של הסכם השלום היא עוד זמן וזמן הוא עוד כסף להכניס להתנחלויות וגושי התנחלויות זה עוד בטוחה מבחינתו להחזרת פחות שטחים ולקבלת יותר קולות. אם בנט יהיה באופוזיציה הוא יפגע הרבה פחות בנתניהו ובלפיד, בנט בממשלה משמעו לשחק לידיים שלו, משמעו בסופו של יום חיזוקו של בנט על פני נתניהו ולפיד. בנט באופיו הוא מגלומני, הבעיה היא שהוא מכריח את כולם לחשוב שהוא כזה בעוד שביננו כל מה שצריך זה קצת אומץ כדי להחזיר אותו לממדיו המקוריים. אם נתניהו היה חכם הוא היה זורק את בנט על רקע התנהגותו העכשווית ומכניס את מפלגת העבודה ובכך היה מחזק את התהליך שמתפורר, זוכה באהדה גדולה (לצערי) מבית ומחוץ וזה עוד בלי החיזוק החיובי שהיה מקבל משרה, כי כידוע בנט הוא לא ממש כוס התה שלה.   

אבל בנט מעצבן אותי עוד הרבה יותר מזה כי בכלל רציתי לכתוב על ההצעה של חופשת הלידה לגברים שעברה אתמול ברוב גדול בועדת השרים לחקיקה, ולא רק שהייתה מאפשרת לי לרדת עוד קצת על לפיד (שזה תמיד טוב) אלא גם פותחת צהר לנושא חשוב באמת. ועכשיו אין לי זמן בכלל לכתוב על זה וחבל כי זה נראה לי מבורך.