סקירת פייסבוק, יום שישי 12.2.2016

שבוע שלישי לסקירת הפייסבוק יוצא לדרך, אתם כבר מכירים את הנוהל

ציוץ פתיחה: 17:51 זו שעה מצויינת לסקירת פייסבוק, הלא כן? שנאמר אם יש לך שלדים בסטטוס, תן לי לרקוד איתם
יצאתי לקושש

רק מציינת שזו פראפרזה על מרק טווין, אבל כבר ידעתם את זה, הלא כן?

ציוץ ראשון: אחרי שבוע כמו השבוע של נתניהו, הייתם מאמינים שיאמר יותר מ"שבת שלום", מצד שני יש להניח שהיום המעון לא התנהל "על מי מנוחות" כפי שרעייתו אוהבת
למרות שאהבתם של ראש הממשלה ורעייתו משתבחת עם הזמן והרשתות החברתיות, ובעיקר פייסבוק, העניקו לראש הממשלה את ההזדמנות לנצל את העמוד הרשמי כדי לשבח, להלל ולקלס את רעייתו, בסוף השבוע הזה כנראה לא נותר לו אלא לקוות לשבת רגועה וזואת בניגוד לכל התחזיות הפוליטיות, שהרי מבחינה אקלימית יהיה ממש נעים.

ציוץ 2: הרצוג עוד לא עדכן היום, אבל אבדוק לפני סיום.
זה מאתמול:

להרצוג ממש חשוב שתדעו מה הוא חושב על מינוי ראש השב"כ, אז הוא סבבה עם זה ואף מודה ליורם כהן. לו רק כיו"ר אופוזיציה לא היה נדרש לממלכתיות. רגע

פרשנותו המקלה עד מאוד (על פעילות ראש הממשלה זאת אומרת) עוד תילמד מתישהו בבתי הספר למדע המדינה. אחריותה של האופוזיציה להוות אלטרנטיבה לשלטון כנראה פסחה מדף ההנחיות של יועציו אשר רואים ביו"רות אופוזיציה בסגנון מסייע דרך לכבוש את השלטון, אם כי זו מעולם לא הוכחה כמוצלחת.
ציוץ 3: בנט מנסה את הלוק ה"מכיל" ומזכיר שצריך את כולם כדי שנהיה עם שלם, אז או שזה סתם או שזה איום מרומז בטיפולי המרה לכולנו
שנאמר, עוד יבואו ימים
סיסמאות, סיסמאות, סיסמאות - בנט יודע שמעשים מדברים חזק יותר ממילים, אבל זה לא מפריע לו אף פעם

ציוץ 4: יעלון נפגש עם המלך עבדאללה במינכן, שם דנו ביחסים בין ירדן לישראל, המזה"ת והפלסטינים, כנראה דיון אקדמי בלבד
אפרופו עבדאללה מלך ירדן - זה לא היה מול ירדן שראש הממשלה טבע את המונח "חיות טרף"? תוהה אם הסטטוס לא היה רק כדי להרגיע את נתניהו שהוא יצא מזה בשלום וחית הטרף לא תקפה.

ציוץ 5: מתרומתו של עם ישראל לכלי המשכן המפוארים מגיעה רגב לקישור בין רוחני לגשמי, לחיבור לנשגב ומפה כמובן לממשלה שאמורה לממש אידאלים בגינם נבחרה #מה
רק בגדר עוד הוכחה ששרת התרבות היא אדם יצירתי מאוד ובעל מערך אסוציאוטיבי מפותל.

ציוץ 6: לבני נהנית מאוד במינכן ומדברת עם הרבה אנשים לדעתה אם ישראל תתחיל ליזום יהיה הרבה יותר טוב
דברים שרואים משם, גם רואים מכאן, אבל סבבה
הבנאליות של הפוליטיקה

ציוץ 7: כבל בפוסט חינני ליום המשפחה, ממנו למדתי להפתעתי שיש לו ילדה בת ארבע, לעומת זאת לא הפתיע שהוא אבא נוכח
מה אתם מסתכלים עליי ככה? פירגנתי
ציוץ 8: אם תהיתם מה אקוניס, שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, עושה, ואני מניחה שלא, אז בכל טיסה לחו"ל נפגש עם צעירים ואומר להם לעשות את הדבר הנכון ולעלות

ציוץ 9: חברי יש עתיד היו בחבל אשכול, אפשר לעשות ביקורת אחת לכל הסטטוסים, בעצם זה גם תקף על הח"כים
האחדות היש עתידית אין שניה לה, למעט אולי בצפון קוריאה. כל חברי הכנסת של יש עתיד מעלים סטטוס דומה, כנראה הורדה הוראה מלמעלה ומי רוצה עוד ערב עם יין ודיאט ספרייט?

ציוץ 10: רועי פולקמן מכירים? לא? רמז? כולנו. בכל מקרה מסתבר שאנשים שואלים אותו שאלות ולכן הוא יענה על חלקן פעם בכמה זמן בוידאו. עדיין לא מעניין, הא?
סליחה אם פגעתי

ציוץ 11: יפעת שאשא ביטון לא מוכרת מספיק ולכן צריך לרשום את שמה וזה גוזל תווים, היא שפטה בתחרות שירה מרהיבה לילדים והקפידה לבדוק את היתרי ההעסקה שלהם
כל ציוץ (משול לסטטוס) בטוויטר הוא בן 140 תווים. אין בליבי לתת יותר תשומת לב לסטטוס המיותר הזה.

ציוץ 12: השרה גמליאל השתתפה בתוכנית פרשת השבוע בערוץ 20 וכנראה לא אמרה שם משהו מעניין כי זה לא היה שווה תמצות בסטטוס
אבל מה שהיה חשוב זה שיצאה מזה תמונה עם גיא זו-ארץ, כנראה שזו השורה התחתונה

ציוץ 13: אלי בן דהן מסביר על פרשת תרומה וחשיבות הצדקה שבאה מהמילה צדק, כנראה שתמונה עדכנית שלו מפעולה התנדבותית לא היתה כי הוא העלה תמונה מ"ויקימדיה"
אבל מגיע סחטיין על השימוש בויקמדיה ומתן הקרדיט

ציוץ 14: ענת ברקו ממשיכה בשלה, מה שהיא למדה השבוע זה שכנראה היא עלתה על נקודת תורפה, מעניין כי זה מרגיש ככה גם לנו
אגב תורפה בפ' דגושה כמו שיש בעברית

ציוץ 15: בר לב היה בוושינגטון לקדם את תוכנית ההיפרדות שלו, סטטוס שכולם יכולים לקבל בשוויון נפש לבד מחיליק בר -המרוץ הלא רלוונטי לראשות הועידה המדינית
המרוץ על ראשות הועידה המדינית מעולם לא היה חם יותר, וזה עצוב שלאף אחד, לבד מחיליק בר ובר לב, זה לא ממש חשוב.

ציוץ 16: מוטי יוגב מספר על פעילות הצוות שלו השבוע ומקנח בפרשת תרומה שמדגישה התנדבות ואחדות, על זה יש 2 דברים שאציין:
א. שכר ח"כ ב. D9


ציוץ 17: אדלשטיין גם מציין את פרשת תרומה ומאחל לכולנו שייכות שמאחדת את העם, תחושת שותפות וסולידאריות, כן כמו בימים הטובים ההם של בית המקדש

ציוץ 18: לפיד מסכם את הפיקניק בעוטף: השבוע היה יום המשפחה ותושבי העוטף הם משפחה
ברור, כאלה שמבקרים "פעם ב", רק ביום, שיחות על כלום, הרבה אוכל וחוזרים
ציוץ סיכום: ארוחת ערב היא זמן טוב לסיים, למרות שתאבון כבר אין
בכל מקרה הצעת ההגשה כרגיל עם וויסקי, כי צרת רבים היא כבר ממש לא נחמה, אבל וויסקי כן

רק מזכירה, אם בכלל צריך, שאני צינית, אבל הפוליטיקאים עוד הרבה יותר. ככל הנראה לא תקחו את זה בחשבון בביקור הבא שלכם בקלפי

והימים היו ימי נתניהו

כולם מדברים על גל הירש, אקדים אומר אין לי מה להוסיף לגופו של גל הירש - זו הפרשה האקטואלית. אולם אני מוצאת את תהליך המינוי עצמו בעייתי. זכותו של שר לבטחון פנים למנות מפכ"ל אם מבחוץ או מתוך המשטרה, אולם, לפחות בעיניי, חובתו המקצועית היא לבחון את האדם, על כל הבטיו וכמובן את תהליך המינוי עצמו. זו לא ההתנגדות של ראשי המשטרה, בהווה ובעבר, למינוי מבחוץ, להפך - כשהמשטרה מפגינה תסמינים ברורים של חולי (או שמא גסיסה) זה כבר כמה שנים, התנגדות שכזו רק יכולה לגרום לי להאמין שייתכן שהיא נושאת בחובה בשורה חדשה למשטרה שיכולה להביא רק למשהו טוב יותר.

ביננו דנינו השאיר אחריו גוף שאיבד מהאמון הציבורי בשנים האחרונות ונדבקו אליו מספר פרשיות שמאירות באור שלילי את המוסר המשתקף ממנו, זו בדיוק הסיבה שארדן צריך מינוי נקי. בינתיים, אני לא יודעת אם הירש נקי או לא, אבל אני כן יודעת שצצים דברים שהיו אמורים לצוץ אם לא לפני תהליך בדיקת המועמדים, אז לפחות בזמן, אבל בטח שלא אחרי ההודעה. אם שר מודיע על מינוי ומיד אחר כך צצות נקודות בעייתיות שיש לתת עליהן את הדעת, אז עזבו רגע את הפרסונה עצמה, זה התהליך שצריך לעורר דאגה.

רק תארו לעצמכם כמה מביך יכול היה להיות לו היה הירש מתמנה למפכ"ל וההאשמות לכאורה שאולי עולות מהרשות להלבנת הון ו/או ה- FBI היו מתבררות כנכונות? העובדה היא שמשהו במינויים האלה פשוט לא עובד. ארדן נחלץ להגנתו של הירש והסביר ש"קיים תהליך ארוך ויסודי" - תהליך ארוך ויסודי שלקח בחשבון את האחריות של הירש במלחמת לבנון? שבחן את תדמיתו הציבורית? שבחן בוודאות את ניקיון כפיו? כי ההתנגדות לגל הירש היא לא רק של אנשים שחרדים לגורל הארגון שבו הם נמצאים, יש כאן טענות של הורים ששכלו את בניהם לגבי אחריות פיקודית, יש טענות לסחר בנשק וגם להלבנת הון - איך "תהליך ארוך ויסודי" מפספס את זה? הרי אם היה תהליך ארוך ויסודי הוא היה צריך לצפות את כל אלה ושלשר והמינוי הטרי שלו יהיו תשובות מבעוד מועד. העובדה שאין . התשובות ששמעתי של עורך דינו של הירש לא ממש מספקות, לבד מזה שהן כותשות את ראש אגף החקירות ביסודיות מעוררת תמיהה. כל זה הוא בעיקר עדות שהתהליך הזה לא היה יסודי דיו, אלא בעיקר חפיפניקי ומבוסס אינטואיציה. אלא שמינוי מפכ"ל, או כל מינוי בדרגים האלה, לא פועל על אינטואיציה.

כנראה שנקיון כפיים, ממש כמו האמונה במהות דמוקרטית ומנהל תקין, הם לא ממש מה שחשוב במחוזותינו והנה בא תחקיר ערוץ 10 ומגלה שהשרה מירי רגב אולי העבירה כספים וחוזים למקורבים. באמת? מי היה מאמין? שרת התרבות בישראל מוקלטת בשיחה בה היא מנסה למצוא פתרון למנהל לא תקין ומסכמת את הפתרון בזה שהיא לא ידעה כלום. אלא שהיא מוקלטת, אז כנראה שהיא כן ידעה. מה תגובתה הרשמית של השרה שאלתם? ובכן הנה: "כל התהליך מתחילתו ועוד סופו אושר על ידי המשפטנים של המשרד ובוצע כראוי. נקודה" בטח כראוי, כראוי וביסודיות כמו נניח המינוי של הירש שמעוכב עד בירור החקירה. אגב ממשרד התרבות נמסר שההצעה הטובה ביותר ניתנה ממשרד יהושע ולכן הוא גם נבחר. אני שמחה על תגובת המשרד כי זה גם מאשש את מה שנאמר בהקלטה שזה מה שכדאי יהיה להגיד במידה ותצוצנה שאלות. הנה הן צצו, הנה המשרד עקבי. כמה נפלא.

ישראל אף פעם לא היתה חפה מקשרי שלטון ואתננים למיניהם, זה היה קיים וזה עדיין קיים וחבל. אולם יצירה של תהליכים מובנים המסדירים מינויים זו חובת המציאות והיא מחוייבת המציאות עוד לפני בחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא והיא חייבת להיות נטולת פוליטיקה מפלגתית. ניתן לעשות את זה, רק צריך מנהיג שניקיון כפיים חשוב לו כמו גם התהליך הדמוקרטי והמהות הדמוקרטית. הם קשורים אלה באלה. אולם שלטון נתניהו מתמקצע בעיקר בהפחדה, אך כמו שמתמוסס לו קמפיין האנטי איראן של נתניהו, כך גם מתמוסס כל צורך בהעמדת פנים דמוקרטית, העיקר שנשאיר את הטרמינולוגיה.

ערכים מיותרים כמו ניקיון כפיים, דמוקרטיה, שלטון חוק הם משניים, מה שחשוב שנזכור כולנו שאנחנו ישראלים. ומה עושים ישראלים? הם ערבים זה לזה. ואם לא בערבות הדדית, אז בערבות בנקאית או פנסיונית. הי, אפשר גם לדבר על הגז? אבל אופס מי רוצה שנהיה מצרים? אגב, כבר מזמן לא הפחידו אותנו שאנחנו אוטוטו יוון. מה שלא אמרו לנו זה כמה עמוק יכול הסיפור הזה של ישראל להתדרדר. אבל הכל בגלל בג"צ הרדיקלים האלה. D9 זה מה שצריך פה, איפה מוטי יוגב?

בית מקדש/בית משפט - סמנטיקה של חורבן בין עידנים

מה שקורה עכשיו בבית אל הוא לא נקודתי, הוא חלק ממשהו שהולך ומתגבר. מי שזיהה אותו מצוין הוא בנט, הוא זיהה מזמן. צריבת הבחירות האחרונות לא עירפלה את מחשבתו, אלא דווקא דומה שהבהירה לו מצוין איך צריכה להיראות האסטרטגיה שלו והוא לגמרי מוכן מזומן. בנט לא מתכוון לשכב על המוקשים כדי שנתניהו יוכל לדלג מעליו בחינניות. בנט לא יכול להיות באופוזיציה זה כישלון מבחינה ציבורית ובטח מבחינת הציבור האלקטורלי שלו, שאמנם בתקופת המשא ומתן הקואליציוני מאוד כעס על נתניהו, אבל ככל הציבורים גם לו יש טווח קשב מוגבל. ובנט? בנט צריך להישאר ממוקד, בתוך הקואליציה הוא צובר ניסיון, כוח ובעיקר ממנף אידיאולוגיה.

האג'נדה של בנט ברורה ופרושה לפני כל, יש לו ציבור ברור ואינטרסים ברורים והוא לא מהסס להשתמש בהם. הוא בתוך הקואליציה, הוא יושב על ברזי תקציב, הוא אחראי על חינוך הילדים שלכם, הוא יוצר אופוזיציה לוחמת בתוך הקואליציה ובינתיים הוא גם למד איך לשבור פחות את הכלים. הבוקר בראיון לגל"צ הוא נשאל על התבטאות שלו ממאי 2015 אז אמר כי הוא מכיר את ראש הממשלה שנים ומבין שאיתו זה רק כח, היום הוא ענה כי הוא מכבד את ראש הממשלה. שזה אומר אני מכבד את זה שראש הממשלה מבין רק כוח ואני מבטיח להמשיך לפעול בהתאם. בקואליציה הקודמת בנט היה כנער המתבגר שיוצא נגד המבוגרים ונתניהו התגלה כבעל סבלנות, את המשחק הזה בנט כבר לא משחק. הוא עבר לעצבן בתחכום. להביע כבוד לראש הממשלה ולהתנהג בדיוק באופן שהסביר במאי - להפגין כח.

שימו לב לכנף חליפת הפראק

הפינוי בבית אל הוא עילה מגוחכת למהומות, שני שלדי מבנים, לא פינוי ולא התנתקות ולא עקירה, אלא סתם שני שלדי בנינים שאסור היה עליהם להיבנות ונבנו ללא אישור על אדמת פלסטיני. ופתאום שני שלדי המבנים הללו הפכו לרוח הפועמת בעם העברי היושב בשטחים הכבושים והופה - דרקון הקסם -  יעלון הפך קיצוני ומתסיס - הוא לא אחד משלנו. נתניהו לא יושיט לו יד, כשמישהו עולה עבורו על מוקש, אני בספק אם הוא אפילו מישיר מבט. ה"עליהום" על יעלון הוא רק מכה קטנה בכנף (כמה חבל שחליפות הפראק כבר לא באופנה - ראו אילוסטרציה) - לנער ולהתקדם.

זה מגיע אחרי פסטיבל זיכרון להתנתקות ששם בכיס הקטן את ימי בין המיצרים. כמה אבל לאומי וטראומה מעורבב עם הפאתוס של תשעה באב ואיך זה היום שבו תמיד קורה לנו משהו רע (אגב, מרפי נוצרי, כמובן אנטישמי - אין צורך לציין את המובן מאליו). תשעה באב ופתאום כולם מדברים על רטוריקה ואהבת חינם (חוץ מלשמאלנים שנפלו על הראש - לפי יאיר לפיד ט.ל.ח). אבל השורה התחתונה היא שבישראל 2015 רעות חולות מלמדות שאנחנו אולי מבכים בפאתוס את חורבן הבית וגלות ישראל אבל את הלקח אנחנו לא מפנימים. מדינה יהודית שמתאפיינת בפלגנות, מערבת דת ומדינה כולל מנגנון דתי מסואב, מצב כלכלי בעייתי, קידוש הנושאים הלא נכונים והתגבשות אתוס בטחוני.

מדינה יהודית? ובכן אגריפס היה נציב אמנם ועדיין למעט מיסים שהלכו לרומא, היה כאן ניהול יהודי של המדינה. והשסעים במדינה הזו היו לא פחות חמורים מאלה של היום - על רקע כלכלי, על רקע דתי, על רקע אידיאולוגי. נשמע מוכר? כן, אני מפשטת ועם זאת, ההשוואה כמעט מתבקשת. אפילו בעיות של הון-שלטון כבר היו אז עניין מקובל. שלא לדבר על פלגים שונים בעם כולל כאלה משיחיים במיוחד, מבחינת דת ומדינה ובכן- יש בית מקדש ויש כהן ויש קבוצה של אנשים דתיים שנהנים ממעמד גבוה וחיי נהנתנות ותחתם כורע העם, המיסים הגבוהים יוצרים בעיות כלכליות שמחריפות את הבעיות המדיניות. הדברים מבעבעים עד שמתחיל המרד. מתוך אמונה בצדקת המעשה נכנסת המדינה לתקופה של חורבן. 

דתיים יגידו שעבודה זרה היא שגרמה לחורבן, מכיון שאני לא מאמינה בענישה אלוהית קצת קשה לי לקבל את זה כידוע. אך האם אנחנו לא במידה רבה חוטאים לדת היהודית בהגדרתה עם הסגידה היום לרבנים, למזוזות, לכתבי קודש ולהבטחות אלוהיות כאלה ואחרות. כל אלה בעיני לא משקפות את ההוויה היהודית שבמהותה מתיימרת להיות דת מוסרית. אבל יותר מזה, בשם הבטחה אלוהית אנחנו מקדשים היום, כמו אז, אדמה על פני חיים. לשאלה מה יותר חשוב אתרי מורשת יהודית והתיישבות ענפה בכל השטחים הכבושים, אני כבר בחרתי - שום אדמה לא שווה קורבן של חיים. פאתוס או לא פאתוס זו אינה משוואה מבחינתי, זה אי שוויון מוחלט וברור שמעמיד את חיי האדם כערך מוחלט. 

לעומת זאת ממש ברגע זה נמשכות ההתפרעויות בבית אל בשל החלטת בית המשפט להרוס את המבנים. 200 איש וחלקם מיידים אבנים לעבר שוטרים. אגב אני מניחה שמח"ט בנימין לא יעצור את רכבו כדי לירות במיידי האבנים, וטוב שכך אבל סלחו לי - גלשתי. מה יקרה אם אבן אחת תהרוג בטעות שוטר - סתם שאלה היפוטית. האם שני שלדי מבנים של קבלן שווים חיי אדם? מה אם נער מהמפגינים יחטוף חלילה כוויות חמורות מהבערת הצמיגים? זה שווה את זה? זה פדיון האדמה? 

אבל הלהבות החמות דווקא עולות מהכנסת ומאיימות יותר מהכל, בעיקר משום שהן נותנות רוח גבית חמה מאוד למתקוממים פיזית ולמתקוממים בלב. חבר הכנסת מוטי יוגב (האחים היהודיים) כבר הסביר שצריך לעלות על בית המשפט העליון עם D9, מפה הקפיצה ל- C4 היא מתבקשת ככל הנראה (סליחה - זו אני שנסחפתי, לא הוא). שרת המשפטים איילת שקד כבר מצאה את הסלוגן שלה נוסח "אם תהרוס אותם, הם ייבנו מחדש". וזה בלי האליגוריה של רדיקליים חופשיים שהצמיד לבית המשפט העליון שר התיירות יריב לוין. אני יודעת שאני קצת לא פופלארית פה, לא שזה חדש, אבל הרשו לי רגע לטעת מחשבה בלתי הגיונית בעליל. בואו נתחיל בעובדה שמיטוט הלגיטימציה הציבורית של בג"צ ועקיפתו בסופו של דבר הם פגיעה אמיתית בדמוקרטיה ובאחד מנדבכי היסוד שלה. 

הבנתי ושמעתי שבית המשפט הוא מעוזם של הגברים הפריבילגיים האשכנזים והשמאלנים, אני לא מתכוונת כרגע להיכנס להרכבו, לזה יש וועדה למינוי שופטים וזה נושא לפוסט אחר. בית המשפט העליון בישראל עומד בין הפטיש לסדן וזה לא מקום קל להיות בו. מחד הוא לקח לעצמו ביקורת שיפוטית לגופו של חוק ומאידך הוא פעמים רבות מחזיר לכנסת את תפוחי האדמה הלוהטים שמתגלגלים לפתחו. ברור שהבחינה אם נושא הוא שפיט או לא במידה מסוימת מושפעת במקצת מהפרשנות האישית של כל שופט וכך גם החלטותיו של בית המשפט. עם זאת השיקול שגובר על השופט הוא חוק ומוסר. למה זו בעיה? כי חוק ומוסר אינם מתיישבים עם המציאות בשטח של כיבוש. מרבית הנושאים שקשורים לנושא השטחים אם בעניינים יהודיים ואם בעניינים פלסטיניים מוחזרים על ידי בית המשפט לרשויות האחרות על מנת שיובהרו חוקית, אולם במקרים בהם החוק ברור, או שיש עילה לביקורת שיפוטית, אין לבית המשפט אלא לשפוט וככזה הוא קודם כל מחוייב לחוק. זה אף פעם לא ימצא חן בעיני מי שטוען שאין כיבוש וזה תמיד יעמיד את בית המשפט, יהא הרכבו אשר יהא כשמאלני בעיני הציבור. זהו מילכוד לא פשוט, והתוצאות המוכיחות אבדן של אמון הציבור בבית המשפט העליון בתקופה בו בית המשפט דווקא עושה עבודה די טובה ומאוזנת הן בעיקר פרי של אידיאולוגיה ותעמולה.

אם הייתי אומרת לכם שבנט יכנה את יעלון "קיצוני ומתסיס", הייתם טוענים שזה מופרך. אתם תגידו שמה שאמרתי מופרך ותנסו לטעון שבית המשפט העליון שמאלני, אני אמשיך לטעון שהוא דווקא מייצג איזון. העניין הוא שאובדן הלגיטימציה של בית המשפט העליון מצטרף לעוד הרבה סממנים מדאיגים לגבי התפוררות המוסד הדמוקרטי הזה שאנחנו קוראים לו ישראל. זוהי שאלה הרבה יותר מהותית מאשר שטחים כבושים או לא שטחים כבושים, אם כי בעיני לכיבוש יש כמובן חלק גדול בסיפור הזה, נקודת המוצא שבגינה כולנו התכנסנו פה היא היות המדינה מדינה דמוקרטית. 

קריאות הכוח שעולות כרגע ממחנה הימין ובעיקר מהמחנה הלאומי-דתי איבדו כיוון לחלוטין, זה כבר לא עניין של מה נעשה עם השטחים והאם יש כיבוש או האם בכלל יש דבר כזה עם פלסטיני. ההתנהלות הביריונית בכנסת, החוקים השערורייתיים המהווים פגיעה בזכויות אדם שהם מקדמים או מתכננים לקדם, ההליכה חוצץ נגד הלגיטימיות הבסיסית של בית המשפט העליון, סימון ה"בוגדים", הזרמת הכספים להתנחלויות - כל אלה הם מעבר לאידיאולוגיית שמאל/ימין, זו התנהגות שסוחפת אותנו לעבר הלאומני ומרחיקה אותנו מהדמוקרטי ואני לא בטוחה שאנחנו צריכים להיות על הסחרור הזה. כל הקריאות הרטוריות האלה של הימין קל להיסחף אליהן אולם אם אכן אין כאן כיבוש ואין כאן פלסטינים וכל מה שקורה כרגע זה כאן בישראל, אז רבותיי, הנה לנו כרוניקה ידועה מראש של אובדן הדמוקרטיה. אני מניחה שעדיין רוב הציבור בישראל עוד לא מוכן לפרידה.
, 
ברוכים הבאים לעידן הכאוטי של קדנציית נתניהו הרביעית, מובטח פה דם ויזע ותמרות עשן. קטעים פה, תישארו משהו ישרף - בית מקדש, בית משפט - אותה מהפכה.