עמוד או שמא נקודת מפגש? |
מנוע של בואינג |
זה מדבר בעד עצמו, אני חושבת |
הבעיה מתחילה בזה שלומר משהו שוב ושוב לא באמת הופך את זה לנכון. ויש כאן מילכוד כי אם תאמר משהו המון פעמים והוא יהפוך לחלק מהשיח במידה רבה המילה כן יצרה מציאות. במקרה של צה"ל הצבא המוסרי בעולם כבר הגענו למצב שהציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שאין צבא מוסרי ממנו. בואו גם נניח לשם הדיון שזה נכון, אבל מה קורה בצבא המוסרי בעולם כאשר נעשים בו לפעמים, לעיתים הכי רחוקות, נדירות, מעשים לא מוסריים? אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה הצבא המוסרי בעולם ואין בלתה הרי שאין בנו מקום לבחון רגעים פחות מוסריים, אלה נמצאים בשטח המת של זוית הראיה. הם הופכים להיות בטלים בשישים כביכול, היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. אבל אם בתוך משהו שנתפס כטוב (ושוב עלי לעמוד על הדיסוננס האינהרנטי היות ומוקד הדיון הוא צבא) מתקיימות התנהגויות לא טובות והן "מוחלקות" הרי שנפתח פתח מעשי למעשים לא מוסריים. אבל יותר מזה, מה הופך משהו למוסרי? והאם אנחנו מדברים על מוסריות אבסולוטית או יחסית. הקביעה כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם מתיימרת להיות אבסולוטית בעוד היא למעשה מאוד יחסית ויתרה גם במקום ששום השוואה לא עושה לה טוב תכל'ס. וכשאנחנו מגדלים ילדים (ראו פרשת אדם ורטה) ילדים שמאמינים אבסולוטית שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, הם לא יפעילו שיקול דעת ולא יפעלו כדי להוכיח שצה"ל אכן כזה, הם יפעלו מתוך אמונה ולא מתוך מחשבה. וככה אפילו לא נחים על זרי דפנה (בהנחה שהיו כאלה), ככה פשוט מחליקים בלי לשים לב.
ואז נפל לי האסימון, אני לא יכולה לבלוע סיסמאות.אני לא דבקה במנטרות, אני מעדיפה מטרות ברורות, זה כנראה הנון שלי (כן, תרתי משמע). זה לא עובד לי, לא במישור האישי ולא במישור הציבורי. סיסמאות ומנטרות הן בדיוק הדברים שאני מנסה להימנע מהם כל הזמן ולצערי אני ממשיכה לגלות אותן בכל מקום אליו אני פונה. היכולת לאמץ סיסמאות שכאלה מבלי לבדוק אותן היא בדיוק ההפך מהסקפטיות שטבועה בי. דווקא במקומות שאני הכי אוהבת, אני מסתכלת תמיד דווקא על הפגמים, אבל לא כדי להתקטנן, כדי לאהוב, להכיל ולשפר אותם. אם אני אגיד שאני האמא הכי טובה בעולם, זה לא יעשה אותי כזו גם אם כל אחד מילדיי יפנה אלי כך בכל משפט שלו. אנחנו יכולים להמשיך ולדבר על צה"ל כצבא הכי מוסרי ולהביא שלל דוגמאות. כל עוד לא נשים לב איפה אנחנו שוגים, זה ישאר ריק מתוכן. וכל עוד הדרג המדיני משאיר את צה"ל במקום הבלתי אפשרי ככלי להנצחת הכיבוש שום מכבסת מילים לא תשנה את הפגיעה המתחייבת דווקא במוסריות של צה"ל. זה מעגלי. אני בעד צה"ל מוסרי, אבל אני לא אגיד את זה כשזה לא נכון. אבל אני בעיקר ארצה שחיילים בצה"ל לא יאמינו בעיוורון שצה"ל הוא הכי מוסרי, אלא שיפקחו עיניים ויבחנו את מעשיהם בגלל שהם רוצים שצה"ל יהיה מוסרי ופה יש הבדל עצום.
אז נתניהו שוב יעמוד באו"ם והפעם ידבר על חיילי צה"ל, בניו של העם היהודי ששרד בשואה (תוזכר לפחות פעמיים) מול טרור החמאס ואיך מול הפונדומנטליזם האיסלמי ניצבת ישראל המוסרית וכל מה שהוא יעשה זה יבנה עוד מעטה של תדמית שנועד להסוות את הסדקים מתחתיו. ואנחנו נקשיב לו ולמרות שאנחנו מרגישים את הסדקים מתחת לרגלינו, נעדיף להאמין למה שהוא יצייר כי כמו כל טובע אנחנו נאחזים בכל שביב קש שמוצע לנו. בינתיים המחיר שנידרש לשלם מאמיר. כל סיסמא עולה לנו יותר. נתניהו אולי לא יהיה פה ביום שיוגש לנו החשבון, אבל הילדים שלנו כן ועם סיסמאות לא משלמים חשבונות, גם לא הולכים למכולת, גם לא מצליחים לקיים מדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה