הפרשנות של פסיקת בג"צ בנושא חוק המסתננים שניתנה אתמול היא מעניינת במספר מובנים בעיניי. לו הייתי קורא מתעניין שלא מבין לא בדמוקרטיה ולא בפסיקה הייתי מתבלבלת, מודה. מהדורת חדשות אחת סיפרה שבג"צ אישר את החוק, מהדורה אחת דיברה על דחיית העתירה למעט סעיף ההחזקה, פוליטיקאים מדברים על היות בית המשפט העליון מנותק מהעם, יש המברכים ויש המצרים ואיך בכלל אפשר להבין אם זה טוב או רע.
מה שקרה אתמול הוא פשוט - בית המשפט העליון, ברוב של שמונה מתוך תשעה שופטים, דחה את העתירה בנושא המסתננים, אישר את מרבית נוסח החוק, ששונה 3 פעמים על ידי הכנסת, ופסל את סעיפי התיקון שמאפשרים להחזיק מבקש מקלט 20 חודשים במתקן חולות בשל אי מידתיותו, כלומר שעשרים חודשי כליאה הם חסרי פרופורציה (מידתיות). תכל'ס אין כאן שום בג"צ לעומתי, החוק הוא חוק שמשקף במידה רבה את עמדתה שונאת הזרים של ישראל ובכל זאת בג"צ הכשיר אותו כי פרוצידוראלית ניתן. הא לכם שיעור בדמוקרטיה. מה שעושה אותו אולי אפילו שיעור מצוין כי פסיקת בג"צ אתמול אינה טובה לשונאי הזרים שביננו ואינה טובה לשמאלנים עוכרי ישראל כמוני שחושבים שהחוק הזה הוא עוד תעודת עניות לישראל בנושא זכויות אדם וערכי מוסר.
אני מודה שסוגיית מבקשי המקלט אינה פשוטה, היא כוללת סוגיית רבות ונוגעת לתחומי חיים שונים, כל זה נכון אך עוד לפני כל אלה היא נוגעת במשהו בסיסי יותר. היא נוגעת לזכויות אדם ולחיים של אנשים. אדם שבורח ממדינתו בשל חשש לחייו ולא משום מעשים פליליים אלא בשל רדיפה, מבקש מקלט, הגנה. מאחורי המושג המנתק הזה יש אדם. מדינה כמו מדינת ישראל שנבנתה ברובה על ידי פליטים, בעיניי לפחות חייבת לעצמה לזכור "מאין היא באה". לא ייתכן שראש הממשלה ישלוף מחד את נושא השואה ואת העובדה שהיו פליטים יהודיים שהצליחו לברוח משטחי הכיבוש הנאצי אולם הוחזרו אליהם אחרי ששום מדינה לא קיבלה אותם ורובם מצאו את מותם חסר התכלית על שום היות יהודים ומאידך ינהיג מדיניות יד קשה כלפי אלה המבקשים ממנו את אותה מידת רחמים שהוא מתלונן שלא היתה בעולם לפני קצת יותר מ- 70 שנה.
ייתכן שהייתי מוכנה, אם כי אני בספק, לקבל את המדיניות של ישראל בנושא מבקשי המקלט לו הוא היה נתפס כמעין רע הכרחי, משהו כמו אנחנו לא רוצים לעשות אבל אין לנו ברירה כי זה יוצר בעיה כלכלית וחברתית או כי אין ביכולתינו לקלוט את כולם ואנו מנהלים תהליך שמנסה אכן לדאוג לכל זכויותיהם. אולם משתה הגזענות מלא החדווה שבו מרבית הפוליטיקאים נוטלים חלק מעורר פלצות. זה מתחיל בשרת משפטים שלגמרי לא מבינה את המערכת המשפטית אבל יש לה אג'נדה והיא לא מהססת לאיים מאפיה-סטייל על שופטי בית המשפט, וממשיך במירי רגב שנישאת על רגשות העם, בהנחה שרגשות העם זה נניח קומץ, תמיד קומץ, המפגינים שהגיעו אתמול להפגנת תושבי דרום תל אביב נגד החלטת בג"צ וטרחו כל כך להיות יצירתיים בתיאורי האלימות נגד זרים, בשם הדמוקרטיה כמובן.
שנאת הזרים המתעוררת ומקבלת סיוע ביודעין ושלא ביודעין (נניח, זה הלכאורה מחוייב המציאות) מהממשלה והכנסת מעורבת בביקורת חסרת התקדים והפחות עניינית אבל מאוד פופוליסטית נגד בג"צ ומעידה למעשה על הבעייתיות בתפיסת הדמוקרטיה בציבור הישראלי. המנטרה של השרה רגב שנשמעה שוב הבוקר בגל"צ (רביעי 12.8) שצריך לחליף את שופטי בג"צ לכאלה מחוברים לעם נתפסת בציבור בחיוב, הרי זהו אותו בית משפט שרע למתנחלים, לפחות ככה מסבירים לנו. בעיני רוחי אני רואה את רגב מתכוונת לבג"צ שכולו מורכב מפליטי (שוב פליטים? הם בכל מקום!) ריאליטי שעברו הכשרה של משרד התמ"ת.
במו ידיהן הרשות הביצועית והמחוקקת במדינת ישראל מערערות את הלגיטימציה של הרשות השופטת. במידה רבה במשך שנים נתפס בית המשפט העליון כגוף שזוכה למידת אמון גבוהה בישראל, היום כ- 20 שנה אחרי, ההידרדרות במצבו מבחינת האמון הציבורי מעוררת דאגה. אם תרצו זה עוד סממן להיחלשות דמוקרטית שמצטרף גם לפגיעה המתמשכת במעמד הביניים - עוד נדבך דמוקרטי חשוב.
אני מסכימה שאין שופט שעושה את עבודתו דרך סנן ערכי המבוסס על האידיאולוגיה הפרטית שלו, ממש ככל האדם. אולם בה במידה שהיא קיימת, השופט מודע לה ואחד מתפקידיו זה לנטרל אותה בעת מילוי תפקידו. אחת הסיבות שבית המשפט נתפס כשמאלני היא לא בגלל עמדותיהם הפוליטיות של שופטי העליון, אלא משום שעליהם לבחון את העתירות המובאות לפתח בית המשפט על פי נורמות חוקיות ונורמות של מוסר וצדק. אכן כאשר מגיעים אליו מקרים של פגיעה של המדינה בזכויות אדם, על בית המשפט להכריע באופן ערכי, מה שאומר שלא תמיד זה ימצא חן במקום שבו שיקולים ביטחוניים מכפיפים שיקולי מוסר וחוקיות, מבחינתי זו הסיבה הכי חשובה לקיומו של בג"צ וזה קשור לתפיסה שלי את הדמוקרטיה ולא להיותי אשת שמאל וחבל שבכלל צריך להתעכב על זה.
באווירה הציבורית של היום בג"צ הוא מטרה קלה וזה צריך להטריד את כולנו. בחינת תפקוד בג"צ צריכה להיעשות בצורה אובייקטיבית ולא דרך משקפיים אידיאולוגיים, שוב בעיני העובדה שבג"צ בסופו של דבר זוכה לביקורת מימין ומשמאל דווקא מעידה על איזון, אבל אין זה משנה כלל כי קריאת התיגר על בית המשפט צריכה להפחיד את כולנו. בעוד אני כותבת שורות אלה התחיל מסע הסתה חדש ברשת נגד מרים נאור נשיאת בית המשפט העליון. איכשהו זה לא מפתיע וספק אם זה יטריד כמו שזה צריך להטריד, הרי גם בהתייחסות לבית המשפט העליון, אגב ממש כמו לארגוני שמאל או למבקשי המקלט, הציבור הישראלי לא מודד על בסיס קריטריונים של מוסר אלא על פי מידת הישראליות שלהם, שזו מילה מכובסות ללאומנות יתר שמקורה בצדקתנו המוחלטת והבלתי מתפשרת והיותנו עם נבחר.בעיני זו אינה תפיסה רציונלית, כאשר יש התרחקות מהרציונל ודבקות ברגשי (אמוציונאלי) באופן ניהול המדינה זה צריך להדליק נורה אדומה.
אווירה זו היא הסיבה בגינה גדעון סער יכול לעלות לשידור לספר עד כמה ישראל טובה ומטיבה למבקשי המקלט ונותנת להם מחסה, אוכל וטיפול רפואי ולזכות באהדה ציבורית והנהונים צדקניים. זה נשמע כל כך טוב שאולי שווה לעמידר לפתור כך את מצוקת הדיור הציבורי. אבל השאלה האמיתית היא לא מה ישראל מספקת, השאלה היא מה ישראל לוקחת והיא נטלת לעצמה את הזכות לקחת את החופש של אדם אחר שבא אליה בבקשה להגנה. זו הנקודה התחתונה. כן, צריך לפתור את הסוגיה הזו, יותר חשוב שנבער את התפיסה האנטי דמוקרטית שפושה בנו במסווה של דמוקרטיות תהליכית. זה לא משנה שיכול היה להיות להם יותר גרוע, אם זה הייתם חלילה אתם, הייתם יודעים שזו לא הנקודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה