כמה מילים כבר נאמרו ונכתבו על הקומבינה החולה הזו שרקחה הקואליציה? הפוליטיקה גועשת, בציבור זה לא ממש משנה שום דבר, ונתניהו? טוב מה חדש? לא ממש מדבר הרבה, אבל רואים שרווח לו קצת. שנים של שיפשוף עברו מאז הקלטת הלוהטת והוא למד לא לרוץ לתקשורת עם כל דבר, אדרבא הוא גילה שככל שידבר פחות כן ייטב. הבעיה היא שבכל פעם שהוא כל כך מתנפח, אני נכנסת לחרדות, בעיקר כשהוא מסמיך אחרים להתלכלך בשבילו, אז אני מעלה את כוננות הספיגה לדרגה הגבוהה ביותר.
אם נבחן את הקומבינה של הקואליציה (או כמאמר ח"כ מיכל רוזין "הדיל המבחיל"), מפת הדרכים של כל מפלגה היא די ברורה ואני בכוונה מקצרת (ואתם יודעים כמה קשה לי לקצר) -
לפיד (בואו נקרא למפלגה בשמה ולא נשתמש בפסבדונים כמו "יש עתיד") רוצה שחוק הגיוס יעבור, הוא גם בעד חוק המשילות ואת משאל העם הוא לא באמת רוצה (עקרונית יש כאלה שמצפים ממנו שיסייע בתהליך המדיני [אני לא]), אבל זה גם לא כזה נורא, מה גם שאח'שלו בנט וחוץ מזה זה מה שנתניהו רוצה ולפיד שואף קדימה (וכבר ראינו כמה קדימה זה טוב, הלאה).
האחים היהודיים (כי בית זה לא, אלא אם כן אתה צפע [אבל יהודי]) בעיקר רוצים משאל עם כדי לסנדל את נתניהו אם ביום מן הימים הוא יבוא עם הסכם ועד אז אלוהים גדול ואפשר להעביר עוד סכומים להתנחלויות וחבל לפרק את הקואליציה (שזה במילים אחרות, אין ניתוח מספיק מתוחכם שיוכל להפריד את האחים היהודיים ממשאבת הכסף המכונה הממשלה), חוק המשילות גם סבבה בבית היהודי (כי מפלגות ערביות זה כל כך "דו לאומי" וזה כל כך 90') ורק את חוק הגיוס הם לא ממש רוצים אבל בעזרת השם עד 2017 עוד יש הרבה זמן, אז מה רע?
התנועה - טוב, זו כבר לגמרי פארסה - לתנועה העלאת אחוז החסימה בטח לא תסייע וליבני לא משלה את עצמה (יש לקוות) שהחיבור האופורטוניסטי בין חברי התנועה שלה יוביל לעלייה דרמטית בשיעור המצביעים בבחירות הבאות, היא באמת לא מעוניינת במשאל עם שוודאי יסרבל כל ניסיון לשלום (שנראה שהיא באמת נחושה להעביר מחד, מנגד היא יושבת בממשלה של נתניהו וחותמת על סיכומים בלתי דמוקרטיים בעליל - אז שום דבר לא בטוח) וחוק הגיוס? היא בעד שוויון בנטל בהתאם להצהרותיה אך האם באמת היא מאמינה שחוק הגיוס הוא הפיתרון? אני לא בטוחה. אז למה לעזאזל לבני עוד נשארת שם? האם זה בגלל שהיא מבינה שאם תגורש לספסלי האופוזיציה היא מוותרת על מעט ימי החסד שעוד נותרו לה בפוליטיקה כי מי יודע אם תגיע לזה שוב?
אז מה בעצם אני אומרת כאן? שחברי הממשלה שלנו מוכנים לחתום על עסקת "כאילו אין ברירה וחייבים להתיישר אחרת הקואליציה מתפרקת עאלק" בגלל שאינטרסים מאוד אגואיסטיים משאירים אותם שם ומנעמי השלטון נעימים להם? אחדד - זאת אומרת שאלה שנקראים המנהיגים שלנו מעדיפים לקדם אינטרסים שלהם על פני האינטרס של כולנו - מדינה דמוקרטית, נניח. כריכת כל החוקים ביחד נעשית רק בגלל שאחרת הם לא היו עוברים, והם לא היו עוברים כי הם פשוט לא נכונים (ואני שוב מקצרת, אתם קשים).
חוק המשילות מנסה ליצר סדר במקום שאין בו בעצם בלאגאן, למרות ריבוי המפלגות בישראל, וארהיב ואומר אפילו בגלל, הדמוקרטיה הישראלית היא יציבה (אם תשימו לב מרבית הטענות שלנו על יציבות הן בתקופות של הרכבת קואליציה ועד עכשיו לרוב הבעיה היתה עם מפלגות דתיות סחטניות - אני מהמרת שהפרדת דת ומדינה תמנע את זה). כן, אולי יש טעם בשינוי שיטת הבחירות, אך חוק המשילות לא מביא בשורה בתחומים האלה, הוא בעיקר מעלה את אחוז החסימה והוא מביא מזור מאוד קטן לבעיות המשילות בישראל, אך מחריף הרבה יותר את תהליך צמצום הדמוקרטיה בישראל (בכך הוא מצטרף לחוקים גזעניים רבים פרי הכנסת הנוכחית).
חוק הגיוס גם הוא לא ממש מוצלח ולמען האמת אחזור שוב על המנטרה שלי, לא תאמינו כמה רחוק נגיע אם נתחיל קודם בהפרדת דת ומדינה. הסבסוד של בני הישיבות הוא אם כל חטאת, צמצום התקצוב למינימום והפרדת הדת מהמדינה יביאו לפתרון טבעי של הדברים כי ממילא רק תלמידים חכמים ישארו בישיבות (כמו שנהוג בכל חברה יהודית אורתודוקסית בכל מקום חוץ מבישראל). לפיד נורא רוצה ששמו ייקשר בצעד מהותי בנושא אך הצעד שלו הוא רק אנטי חרדי ורק בכאילו - אין חשיבה חילונית, יש השתלחות אנטי חרדית - וזה לא אותו הדבר.
ומשאל העם - משאל העם הוא מיותר, עדיין יש רוב במדינה לשטחים תמורת שלום, תוצאות משאל העם הן במידה רבה תוצר של ניסוחו המילולי של המשאל. זה אקט מיותר לחלטין, יש בארץ בחירות, יש קוי יסוד לממשלה, העם הסמיך את הממשלה הזו לדון בשמו במשא ומתן עם הפלסטינים תוך הכרה במשוואה של שטחים ושלום. אין טעם במשאל עם באופן עקרוני. זה נראה כאילו זה משרת רק את בנט. אלא אם כן... זה משרת גם את נתניהו.
לא יודעת מה אתכם. כריכת השילוש הזה יחד מדיפה ריח רע (בטח אם מוסיפים את הפעלת סעיף 98 לתקנון הכנסת -המגביל דרמטית את הדיונים בנושא), הזלזול המופגן של יריב לוין לטענות המועלות על ידי האפוזיציה מסייע רק לחידוד יתר החושים לתחושת הגועל. העובדה שהאינטרסים של מדינה דמוקרטית נדמים לנבחרי העם משניים לאינטרסים האישיים שלהם היא מדאיגה ולא מחדשת דבר. אבל נדמה לי שניתן להכריז על מנצח - הוא שהצליח לחבר בין כל הדברים, סינדל את עצמו מרצון ובכוונת מכוון ויוצא עם ידו על העליונה - בינימין נתניהו. אבל היד המורמת שלו היא לא לטנגו סוער משל היה אחד, מהצמד ארי או דרצ'י, כמו שהוא נוטה להצהיר לאחרונה עם הכוריאוגרפיה הבלתי אפשרית של טנגו לשלושה, היא בעיקר כדי להרים את הטלפון לעוד סלפי אחד קטן של הערצה עצמית וזחיחות. אם נתניהו התכוון לאיזשהו טנגו בשלושה הוא התכון לטנגו הסוער הזה שהוא לוקח את ישראל אליו - טנגו הבריחה מהדמוקרטיה. הנה לכם כבר ממחר השילוש הקדוש החדש - גיוס משילות ומשאל עם. האופוזיציה יכולה להמשיך להחרים, אבל החרם האמיתי פה הוא של הקואליציה על הדמוקרטיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה