אני שוקלת להחליף את השם של הבלוג שלי (טוב, לא באמת אבל לכו איתי רגע) - חשבתי ללכת בכיוון של "האוהל החילוני" -אתם יודעים גם קונטרה לבית היהודי וגם אליגוריה למצב שלנו, אלה שמממנים את מתנחלי הארץ ולא מצליחים לשלם את המשכנתא וכל מה שנשאר להם זה אוהל ולא אוהלה של תורה. אם כי זה בהחלט יכול להיות מפלט כלכלי לא רע בעיקר לאלה שאין להם כסף לשים בחשבון בג'רזי. אח"כ חשבתי ללכת בעקבות "נתן זהבי עצבני" על כיון של "קרן הבר מעוצבנט" אבל אני לא בטוחה שזה נכון לי מבחינת קריירה (די תצחקו, תשחררו קצת). אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שאז אאבד אתכם וגם אמשוך את המומנטום מעבר להכרחי. פשוט ה"אחים היהודיים" לא מפסיקים לספק לי חומר לכתיבה, שאין ספק שזה מתחשב וכדאי שאודה לבנט שהביאני עד הלום, אבל למען האמת זה כבר פשוט פגיעה באינטלגנציה. לפעמים נדמה לי ש"האחים היהודים" רק רוצים לפנק ולכן הם נותנים כל כך הרבה חומר לכתוב עליו, אבל אני אני עושה בדיקת מציאות קלה ומגלה שלא - ככה הם והאג'נדה ההזויה שהם מקדמים היא אשכרה האידיאולוגיה שלהם.
בשקט בשקט ועל הגב שלנו, ה"אחים היהודיים" הולכים ועושים לאידיאולוגיה שלהם בערך בקצב בו ברק עושה לביתו (ספרנו 5 דירות, לא?). הבעיה היא שהאידיאולוגיה שלהם היא רעה חולה שעוד תחזיר אותנו שנים אחורה ותאלץ אותנו להתמודד עם עוד שנים של בסיס צבא חזק ואמונה וכבר ראינו כמה טוב זה עושה. החזון של בנט הוא ארץ ישראל (כן לא מדינת ישראל) השלמה, יהודית וחזקה. ופה יש לי כמה בעיות הראשונה היא שלרוב האזרחים בישראל ברור שאין מצב לחזון הארץ השלמה גם אם זה היה ממש נחמד, שמה לעשות אבל חיים כאן גם לא יהודים, ובעצם גם אי אילו חילונים, ושבנט הוא אריה בעור של כבש, מיקם את עצמו כדתי לייט אבל בעצם הוא מחזק עוד יותר את העיגונים הדתיים בתוך חיינו הציבוריים. לתחושתי הרצון שלו ליהד את הארץ צריך להפריע לכל חילוני ישראלי באשר הוא. החבירה ללפיד בהתחלה כנגד החרדים נתפסה בציבור כמו תפיסה כמעט ליברלית, אך למעשה בכוונתו של בנט לייהד יותר את הארץ וחשוב לא לשכוח את זה, בנט רוצה להפוך את כולנו לדתיים לייט כי אין מקום אמיתי לחילוניים ללא זיקה למסורת בארץ האבות. העירוב הבלתי נסבל של הדת בחיינו עולה, לפחות לי, על כל העצבים וכמוהו כל מה שמדיף מכפיה דתית, קחו לדוגמא את בנט, אביהם הרוחני של מנהלת הדת ושוטרי הכשרות שמתחדשים עלינו לרעה. אתם רואים, הוא שוב צץ, נדחף עם עוית הרסיסים שלו לכל מקום.
אז מה על השולחן עכשיו? זאת אומרת מלבד הררי הכלים שעוד נותרו לי לשטוף (סתם, השתגעתם? אני יקית). אז בואו נתחיל מזה שלא אמרתי כלום כבר חמישה ימים על ההתבטאות האומללה של חבר כנסת נוסף של הבית היהודי, סגן שר החינוך בישראל, שעד לפני חמישה ימים אפילו לא הייתי מודעת לקיומו - אבי וורצמן. בכנס לשלום הילד אמר האיש הזה חד וחלק שלא הקמנו את ישראל כדי להיות שבדיה אלא כדי להקים מדינה יהודית (אם לא אכפת לכם, קחו עוד שניה ותקראו את זה שוב). איך זה קשור לשלום הילד? ובכן טוב ששאלתם זה קשור כי אליבא ד'וורצמן ביהדות משפחה זה אבא, אמא וילד (נפלאות המודרנה - כמה בקלות אפשר להחזיר אותנו אחורה לימים חשוכים, כמה קל לעשות דה-לגיטימציה לציבורים שלמים שלא מתיישבים עם התפיסה שלך - הם פשוט לא קיימים או לא צריכים להתקיים). זו האג'נדה של הבית היהודי, ואיך זה מתכתב עם הערך החשוב שהשנה מעלה משרד החינוך על נס (כן זה שוורצמן מכהן בו כסגן שר)? או, זה לא, זה בדיוק מוכיח עד כמה הסיסמא הזו ('האחר הוא אני' אם לא ידעתם) בטלה מבחינה מדינית גם אם מורים ומנהלים מכל הארץ ממש ברגעים אלה עושים ככל יכולתם כדי להטמיע אותה בקרב התלמידים (ואני לא בטוחה שזה נכון, אבל זה לא העניין). למעשה זו הוכחה ברורה למדיניות הלא כתובה של ראשי המדינה הזו ועוד יותר לגבולות שמציבה הדת על הדמוקרטיה.
הבנטיזם מסתמן כסוגה חדשה וירודה של אידיאולוגיה, היא משחקת על רגשות קמאיים של הרמת ראש יהודית, על הנטייה לראות את עצמנו כקורבן תמידי ועל הסתה מהסוג הנלוז ביותר. מבחינת בנט הדברים נורא פשוטים - אין עם פלסטיני זו פיקציה והדרך היחידה לשרוד פה היא על ידי חיזוק האמונה, חיזוק ההתיישבות וחיזוק הצבא. כל דקה שבנט ואחיו יושבים בממשלה היא הרסנית ומחזקת את נותני הטונים האלה. חבל שנתניהו לא למד דבר ממנהיגיה הקודמים של המדינה הזו. הכנסת מח"ל בזמנו לממשלת אחדות לאומית, הגם שנעשתה משיקולים של מלחמה, היא זו שסללה את דרכו של בגין למהפך, בדומה לזה הכנסת הבית היהודי תסמל נקודת מפנה ברורה בתולדותיה הקצרים יחסית של מדינת ישראל - שבירת הכמו-סטאטוס קוו בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית לטובתה של ההגדרה היהודית. בנט נכנס לממשלה על תקן ימין, אבל בנט מנהיג מפלגה דתית ששמה לה בראש ובראשונה את הציווי הדתי, הרבה לפני הציווי הדמוקרטי. הישארות ה"בית היהודי" בקואלציה היא המחיר הדמוקרטי שאנחנו משלמים. המשחק הדואלי של הישארות בקואליציה תוך פגיעה מהותית באפשרות לצעוד לעבר הסכם שלום והעברת משאבים להתנחלויות ולמוסדות דת פועלת לטובתו ברמה האלקטוראלית אך היא פוגעת בעתיד שלנו כאן. הבנטיזם סולל את דרכן של אידיאולוגיות הזויות שאין להן עיגון במציאות הבינלאומית שאנו חיים בה והמחיר שאנו משלמים כציבור הוא גדול מדי. אין אפשרות לפתרון ימני של הסכסוך ללא מלחמה גורפת שאם תתרחש תהיה ללא תמיכה בינלאומית בישראל. ישראל הולכת ונתפסת כתוקפנית, זה זמן מה והצגות התכלית הבנטיאניות מסייעות לכך בצורה ניכרת בעיקר על רקע אוזלת ידו של נתניהו.
נתניהו יכול היה לסמן פרגמטיזם ימני ולנצל את המומנטום שעוד יש לישראל, ההיכנעות לתכתיביו של בנט היא בעוכרינו ולא יתכן שנתניהו מוכן לקבל את זה אם הוא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה, ועל פניו נראה שהוא רוצה. כרגע לנתניהו יש יתרון, עדיין יש רוב בציבור לסיום הסכסוך, כל דקת תעמולה שהוא נותן ל"אחים היהודיים" משמעותה פגיעה ביכולת שלו לתפקד, דימום של כספים לטובת ההתנחלויות, פגיעה בדמוקרטיה וחיזוק אלמנטיים דתיים וקיצוניים. לא שאי פעם היתה בי סימפטיה לנתניהו, אבל פעם הוא היה אקטיבי ויוזם והיום הוא אפילו לא מגיב, הוא פשוט שותק. נתניהו מתמודד בזירת אגרוף מול מתאגרף חובב מחד ומול חובבן שבודק את הגבולות שנמצאים מתחת לחגורה, אבל רק אצל מתאגרפים נימולים. בינתיים הוא בעיקר סופג מהלומות, השאלה היא אם כבר החלה הספירה לאחור ואם עוד יש סיכוי שהוא יתעשט פתאום, יפתיע ויכה בחזרה.
אני רואה שהארכתי, אבל יש לי מה להגיד בקשר להתפתחויות החדשות בהתפלשות הבוצית המכונה ספיר סבח, וגם מחשבות על הפח שבו נפלתי היום בעקבות הגיג של חבר בפייסבוק - יצאו משם כמה תובנות ובכולן ניתן למצוא קשר גם לועדה המוקמת ברגעים אלה ל"בחינת גבולות השיח" - אין ספק דמוקרטיה. בינתיים אני נדרשת לפעולה בעולם האמיתי - סופר אמא ממשיכה הלאה...
בשקט בשקט ועל הגב שלנו, ה"אחים היהודיים" הולכים ועושים לאידיאולוגיה שלהם בערך בקצב בו ברק עושה לביתו (ספרנו 5 דירות, לא?). הבעיה היא שהאידיאולוגיה שלהם היא רעה חולה שעוד תחזיר אותנו שנים אחורה ותאלץ אותנו להתמודד עם עוד שנים של בסיס צבא חזק ואמונה וכבר ראינו כמה טוב זה עושה. החזון של בנט הוא ארץ ישראל (כן לא מדינת ישראל) השלמה, יהודית וחזקה. ופה יש לי כמה בעיות הראשונה היא שלרוב האזרחים בישראל ברור שאין מצב לחזון הארץ השלמה גם אם זה היה ממש נחמד, שמה לעשות אבל חיים כאן גם לא יהודים, ובעצם גם אי אילו חילונים, ושבנט הוא אריה בעור של כבש, מיקם את עצמו כדתי לייט אבל בעצם הוא מחזק עוד יותר את העיגונים הדתיים בתוך חיינו הציבוריים. לתחושתי הרצון שלו ליהד את הארץ צריך להפריע לכל חילוני ישראלי באשר הוא. החבירה ללפיד בהתחלה כנגד החרדים נתפסה בציבור כמו תפיסה כמעט ליברלית, אך למעשה בכוונתו של בנט לייהד יותר את הארץ וחשוב לא לשכוח את זה, בנט רוצה להפוך את כולנו לדתיים לייט כי אין מקום אמיתי לחילוניים ללא זיקה למסורת בארץ האבות. העירוב הבלתי נסבל של הדת בחיינו עולה, לפחות לי, על כל העצבים וכמוהו כל מה שמדיף מכפיה דתית, קחו לדוגמא את בנט, אביהם הרוחני של מנהלת הדת ושוטרי הכשרות שמתחדשים עלינו לרעה. אתם רואים, הוא שוב צץ, נדחף עם עוית הרסיסים שלו לכל מקום.
אז מה על השולחן עכשיו? זאת אומרת מלבד הררי הכלים שעוד נותרו לי לשטוף (סתם, השתגעתם? אני יקית). אז בואו נתחיל מזה שלא אמרתי כלום כבר חמישה ימים על ההתבטאות האומללה של חבר כנסת נוסף של הבית היהודי, סגן שר החינוך בישראל, שעד לפני חמישה ימים אפילו לא הייתי מודעת לקיומו - אבי וורצמן. בכנס לשלום הילד אמר האיש הזה חד וחלק שלא הקמנו את ישראל כדי להיות שבדיה אלא כדי להקים מדינה יהודית (אם לא אכפת לכם, קחו עוד שניה ותקראו את זה שוב). איך זה קשור לשלום הילד? ובכן טוב ששאלתם זה קשור כי אליבא ד'וורצמן ביהדות משפחה זה אבא, אמא וילד (נפלאות המודרנה - כמה בקלות אפשר להחזיר אותנו אחורה לימים חשוכים, כמה קל לעשות דה-לגיטימציה לציבורים שלמים שלא מתיישבים עם התפיסה שלך - הם פשוט לא קיימים או לא צריכים להתקיים). זו האג'נדה של הבית היהודי, ואיך זה מתכתב עם הערך החשוב שהשנה מעלה משרד החינוך על נס (כן זה שוורצמן מכהן בו כסגן שר)? או, זה לא, זה בדיוק מוכיח עד כמה הסיסמא הזו ('האחר הוא אני' אם לא ידעתם) בטלה מבחינה מדינית גם אם מורים ומנהלים מכל הארץ ממש ברגעים אלה עושים ככל יכולתם כדי להטמיע אותה בקרב התלמידים (ואני לא בטוחה שזה נכון, אבל זה לא העניין). למעשה זו הוכחה ברורה למדיניות הלא כתובה של ראשי המדינה הזו ועוד יותר לגבולות שמציבה הדת על הדמוקרטיה.
הבנטיזם מסתמן כסוגה חדשה וירודה של אידיאולוגיה, היא משחקת על רגשות קמאיים של הרמת ראש יהודית, על הנטייה לראות את עצמנו כקורבן תמידי ועל הסתה מהסוג הנלוז ביותר. מבחינת בנט הדברים נורא פשוטים - אין עם פלסטיני זו פיקציה והדרך היחידה לשרוד פה היא על ידי חיזוק האמונה, חיזוק ההתיישבות וחיזוק הצבא. כל דקה שבנט ואחיו יושבים בממשלה היא הרסנית ומחזקת את נותני הטונים האלה. חבל שנתניהו לא למד דבר ממנהיגיה הקודמים של המדינה הזו. הכנסת מח"ל בזמנו לממשלת אחדות לאומית, הגם שנעשתה משיקולים של מלחמה, היא זו שסללה את דרכו של בגין למהפך, בדומה לזה הכנסת הבית היהודי תסמל נקודת מפנה ברורה בתולדותיה הקצרים יחסית של מדינת ישראל - שבירת הכמו-סטאטוס קוו בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית לטובתה של ההגדרה היהודית. בנט נכנס לממשלה על תקן ימין, אבל בנט מנהיג מפלגה דתית ששמה לה בראש ובראשונה את הציווי הדתי, הרבה לפני הציווי הדמוקרטי. הישארות ה"בית היהודי" בקואלציה היא המחיר הדמוקרטי שאנחנו משלמים. המשחק הדואלי של הישארות בקואליציה תוך פגיעה מהותית באפשרות לצעוד לעבר הסכם שלום והעברת משאבים להתנחלויות ולמוסדות דת פועלת לטובתו ברמה האלקטוראלית אך היא פוגעת בעתיד שלנו כאן. הבנטיזם סולל את דרכן של אידיאולוגיות הזויות שאין להן עיגון במציאות הבינלאומית שאנו חיים בה והמחיר שאנו משלמים כציבור הוא גדול מדי. אין אפשרות לפתרון ימני של הסכסוך ללא מלחמה גורפת שאם תתרחש תהיה ללא תמיכה בינלאומית בישראל. ישראל הולכת ונתפסת כתוקפנית, זה זמן מה והצגות התכלית הבנטיאניות מסייעות לכך בצורה ניכרת בעיקר על רקע אוזלת ידו של נתניהו.
נתניהו יכול היה לסמן פרגמטיזם ימני ולנצל את המומנטום שעוד יש לישראל, ההיכנעות לתכתיביו של בנט היא בעוכרינו ולא יתכן שנתניהו מוכן לקבל את זה אם הוא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה, ועל פניו נראה שהוא רוצה. כרגע לנתניהו יש יתרון, עדיין יש רוב בציבור לסיום הסכסוך, כל דקת תעמולה שהוא נותן ל"אחים היהודיים" משמעותה פגיעה ביכולת שלו לתפקד, דימום של כספים לטובת ההתנחלויות, פגיעה בדמוקרטיה וחיזוק אלמנטיים דתיים וקיצוניים. לא שאי פעם היתה בי סימפטיה לנתניהו, אבל פעם הוא היה אקטיבי ויוזם והיום הוא אפילו לא מגיב, הוא פשוט שותק. נתניהו מתמודד בזירת אגרוף מול מתאגרף חובב מחד ומול חובבן שבודק את הגבולות שנמצאים מתחת לחגורה, אבל רק אצל מתאגרפים נימולים. בינתיים הוא בעיקר סופג מהלומות, השאלה היא אם כבר החלה הספירה לאחור ואם עוד יש סיכוי שהוא יתעשט פתאום, יפתיע ויכה בחזרה.
אני רואה שהארכתי, אבל יש לי מה להגיד בקשר להתפתחויות החדשות בהתפלשות הבוצית המכונה ספיר סבח, וגם מחשבות על הפח שבו נפלתי היום בעקבות הגיג של חבר בפייסבוק - יצאו משם כמה תובנות ובכולן ניתן למצוא קשר גם לועדה המוקמת ברגעים אלה ל"בחינת גבולות השיח" - אין ספק דמוקרטיה. בינתיים אני נדרשת לפעולה בעולם האמיתי - סופר אמא ממשיכה הלאה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה