ליל הסכינים הארוכות החל ב- 30.6.1934 והיה ארוך יותר מלילה אחד,
למעשה הוא נמשך כיומיים ולא בהכרח נערך בסכינים. מה היה שם? טיהור, מילה מכובסת
להוצאות להורג שלא באמצעות מערכת החוק. אחד התירוץ שניתן לזה היה בידי המערכת
הפוליטית הנאצית היה "פוטש של רהם", אולם לא היה פוטש, אבל מה שהוצג לעם
הגרמני היה אחר לגמרי. לציבור הגרמני הוצג מצג שווא של חתירה נגד מוסדות המדינה
שעשויה היתה לערער את יסודות השלטון. לא היה קשה להציג את מצג השווא הזה, ה- SA , בעברית פלוגות הסער, "החולצות
החומות", שרהם עמד בראשו, מילא את תפקידו הראשוני ועכשיו היווה איום עבור
היטלר, גבלס והימלר. ובגרמניה הנאצית כל איום אפשרי, אמתי או לא אמתי, חוסל.
אז מה בעצם היה שם? כדי להבין צריך ללכת מעט אחורה, אבל אני מבטיחה
שלא הרבה. ב-1921 המפלגה הנאצית, שעיקר פעולתה התרכזה באזור מינכן, החלה בהקמת
ארגון צבאי, בהתחלה כמובן פעולתם נעשתה תחת מסווה של פעילויות ספורט, אלא שבריונים
מאורגנים בסיבובי אלימות אינם מהווים ענף אולימפי, וזה היה עיקר פעולתם – פרצי אלימות
קבועים ותעמולה. נעבור הלאה ל- 1930 עת ארנסט רהם ממונה ע"י היטלר לראשות ה- SA. רהם היה קצין מטה לשעבר וחבר קרוב של היטלר
ובין היתר גם הומוסקסואל. ב- 1923 היה בין מנהיגי הפוטש הכושל וכשהיטלר ישב בכלא,
רהם הצטרף לצבא בוליביה.
עד לעליית הנאצים לשלטון ב- 30.1.1933, לרהם היה תפקיד בחיזוק המפלגה
הנאצית, הוא ואנשיו השליטו טרור ברחובות והיו "הוכחה" לכוחם של הנאצים,
בעיקר אם השלטת טרור ורציחת אויבים נחשבת לביסוס כוח פוליטי. רהם והיטלר לא תמיד ראו
עין בעין, אך היטלר לא הצליח לרסן את רהם. עם העלייה לשלטון הדברים מתחילים
להסתבך, כי ה-SA היה
מחד נכס אבל מצד שני עכשיו כשהשלטון בידי הנאצים, ארגון שמתחרה בצבא הפך לנטל, והיטלר רצה את הצבא לצדו. מהצד השני,
רהם וה- SA, שהיו בעלי נטיות סוציאליסטיות לא ראו בעין
יפה את הקואליציה עם השמרנים, אנשי ימין בורגנים. תוכניתו של רהם היתה לחבר בין ה-SA לצבא, שהיה מעוז של בורגנות שמרנית. כאן מתנגשים האינטרסים של רהם והיטלר,
הראשון רצה לשמר את כוחו ואף להרחיבו ואילו לשני היו תכניות ל"הרחבת"
גרמניה ולשם כך צריך צבא מאורגן ולא פלוגות של בריונים חוליגנים.
נדלג רגע על הבחירות החוזרות בגרמניה במרץ 1933, חוק ההסמכה ותהליך
ההאחדה ועל הבחירות הנוספות בנובמבר 1933 (כן ספרתם נכון – 3 מערכות בחירות כלליות
בשנה אחת) ונגיע ליוני 1934. בינתיים רהם, המהפכן התמידי, מרגיש ממורמר בשל הברית
של היטלר עם השמרנים, התעשיינים, והצבא, בעיקר משום שהאחרון דרש לרסן את ה- SA. המאבק הזה בין ה- SA לצבא
מכניס את בכירי המערכת הנאצית ללחץ. מכל הבכירים במערכת הנאצית, רהם היה היחיד,
לפחות זה הרושם שמתקבל, שלא ממש חשש מהיטלר, הוא ככל הנראה הרגיש שנאמנותו לאורך
השנים היא תעודת ביטוח. אלא שגבלס, הימלר וגרינג מבינים שהיטלר עדיין מרגיש מחויבות
לרהם, אבל רהם מבחינתם הוא מכשול.
בינתיים ב- 17.6, מצב בריאותו של נשיא גרמניה פון הינדנבורג, ופון פאפן, סגן הקאנצלר השמרני-ימני מחליט לנאום באוניברסיטת מרבורג נאום ראשון נגד המצב בגרמניה, אלא שזה מעט מדי ומאוחר מדי וזה כמעט עולה לו בחייו, למזלו זה נגמר במעצר בית. תיאור מרתק של הסיפור שלו ניתן לקרוא בספר "בגן חיות הטרף" של אריק לארסון. לגרינג והימלר ברור שיש לחזק את הצבא ולפעול מידית נגד ה- SA והם רוקמים תוכנית.
ב- 28.6 יוצא היטלר לחתונה באסן, באותו לילה מגיעים אליו גרינג והימלר
למלון ובפיהם "ידיעות" שרהם וה-SA מתכננים פוטש ושמטרת הכנס של ה- SA ליד מינכן היא למעשה להתארגן
לקראת הפוטש ולא רק כנס פרידה מכמה ראשי ה- SA. היטלר שכבר נשא עיניו
למלחמה בחר צד – הצבא והתעשיינים. רהם לא קרא את המפה נכון, להפך הוא אפילו מכריז
על יולי כחודש חופשה של ה- SA, קצת בעייתי למי שמתכנן
פוטש אם אתם שואלים אותי. ב- 30 ביוני היטלר מחליט להוציא להורג את ראשי ה- SA ועוד
קצת, בסופו של דבר נרצחו כ- 200 אנשים באשמת "בגידה" (שלא היתה מעולם),
אם כי הפרסומים הרשמיים עמדו על 77, ועוד מאות הושמו במעצר.
היטלר מחליט להגיע בעצמו לבאד-ויסזה, לפונדק בו היו ראשי ה- SA. הוא פורץ לפנות בוקר של ה- 1.7 לחדרו של
רהם ותופס אותו ואת מאהבו ערומים בחדר, ישנים ומעט שיכורים. רהם נעצר ונרצח מאוחר
יותר בתא המעצר. מרבית אנשי ה- SA אפילו לא
הבינו מה קורה ורובם גם לא התנגדו, להפך חלקם צעקו הייל היטלר בעוד האקדח מכוון
לראשם. מכאן כבר מתחילה שרשרת של רציחות שלא בהכרח קשורה ל- SA אלא מביאה לחיסולם של אנשים שונים שנתפסו
בעיקר ע"י גרינג והימלר שעל הדרך כבר חיסלו כמה חשבונות.
שני ימי השחיתה בוצעו כמובן בהיעדר הליך
משפטי. כדי להצדיק את הרציחות הופצה הסיסמא "הפיהרר מגן על המשפט", תקדים
שסייע אח"כ לאורך כל השלטון הנאצי – היטלר הוא החוק. גרמניה אולי היתה המומה
אך מהר מאוד יישרה קו, מי שפוגע בהיטלר או מאיים לפגוע בו, פוגע בגרמניה. לנאצים,
ובראשם גבלס, היה קל להפוך את הדברים כי ה- SA ,
כיוון שה-SA גם כך נחשבו לחבורת בריונים משולחת כל רסן
שמישהו היה צריך לעצור. מהצד השני, זה חיזק את החששות בתוך האוכלוסייה מפני השלטון
ואנשים למדו לשתוק. לבד מהיטלר המנצח הנוסף היה הימלר, ראש ה- SS,
שהפך לאדם החזק בגרמניה אחרי היטלר.
בספרו "גן חיות הטרף" מצטט אריק
לארסון את השגריר האמריקאי בברלין שכתב ביומנו שהברלינאים אמצו ברכת שלום חדשה
שפירושה בעברית "ובכן אתה עוד חי?". ליל הסכינים הארוכות ומותו של פון הינדנבורג כחודש אחרי, סללו סופית
את דרכו של היטלר לרודנות מוחלטת, את ההמשך אתם בוודאי מכירים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה