 |
| יאן אופלטל ( |
הסכם מינכן נחתם בספטמבר 1938 וסיפח את חבל הסודטים לגרמניה, או כפי שסיכם זאת ב-30.9.1938, ראש ממשלת צ'כוסלובקיה, הגנרל יאן סירובי: "ידידותינו ובנות בריתנו נטשו אותנו, נשארנו לבד". כידוע חצי שנה אחר כך ב15.3.1939 כבשה גרמניה את כל מה שנשאר מצ'כיה והיטלר הצהיר: "צ'כוסלובקיה פסקה מלהתקיים" עת הדגל הנאצי הורם לראש תורן הטירה של פראג. הצ'כים כבר מזמן עברו את שלב האשליות אם כי בימים הראשונים לא השתנה יותר מדי בצ'כוסלובקיה. האכה, הנשיא הזקן, נותר בתפקידו וכמוהו מרבית הממשלה הצ'כית, אך ללא סמכויות אמתיות. הגסטאפו נטל את תפקיד המשטרה וצ'כיה היתה תחת הפרוטקטורט של מורביה ובוהמיה, מה שאומר שהוחל עליה החוק הגרמני, כמובן כולל חוקי נירנברג.
בערב ה-1.9.1939 שר החוץ של הממשלה הצ'כית, יאן מסריק, דיבר ב-BBC ואמר: "אינני רוצה להכחיש את המדיניות שלא
תיאמן של דמוקרטיות המערב שסייעה להיטלר להגיע למצבו הטוב או הטראגי, ההיסטוריה
תשפוט זאת ביעילות ובנחרצות. אינני חושב שאני אופטימי מדי כשאני אומר שדמוקרטיות
אלה למדו את הלקח. זו טרגדיה נוראית שארצי הקטנטונת שהועלתה על הצלב בשל פשעיהם של
אחרים".
את כל זה ראה סטודנט צעיר מכפר קטן במורביה בשם יאן אופלטל, שלא יכול
היה להישאר אדיש. הוא היה בן 24, תלמיד שנה רביעית רפואה באוניברסיטת קרל בפראג,
שיהפוך שלא מרצון למרטיר צ'כי. עד אז הוא היה תלמיד מצטיין, סגן נשיא ועד
הסטודנטים במעונות שלו, מאורס למארי קפקובה, פטריוט צ'כי ודמוקרט עד עמקי נשמתו.
6 שבועות לתוך מלחמת העולם השנייה, ב-28.10.1939, היתה אמורה
צ'כוסלובקיה לחגוג את יום עצמאותה ה-21 של צ'כוסולובקיה העצמאית, המדינה שפסקה
מלהתקיים. יאן וחבריו הסטודנטים נרתמו לארגון הפגנה לציון המאורע. ביום הזה
כ100,000 צ'כים מילאו את רחובות פראג במחאה נגד הכיבוש. הרחובות והאנדרטאות התמלאו
בפרחים ובצבעי האדום-לבן-כחול של הדגל הצ'כי, שנאסר ע"י הנאצים. לקראת ערב
הדליקו המפגינים נרות וקראו קריאות כמו: היטלר הביתה, גרמנים צאו ו"אנחנו
רוצים חירות".
לקראת שש בערב ההפגנה לא שככה וחיילים גרמנים שניסו לאפשר לבאי ההצגה
מקבת' להיכנס לתאטרון החלו לדחוף את קהל המפגינים. שוטרים על אזרחי, חמושים
באקדחים עם משתיקי קול פתחו באש חיה על המפגינים. מפגין אחד, אופה בשם וסלאב
סדלצ'ק, נהרג, מספר מפגינים נפצעו. אופלטל נפצע בבטנו, בחולצתו הספוגה בדם נתגלו 7
חורי כדורים. אופלטל הובהל על ידי חבריו לבית החולים הסמוך, שם נעשו מאמצים כבירים
לאוששו. ב- 4.11 נערכה הלווייתו של וסלאב סלדצ'ק תחת עינם הפקוחה של הגרמנים. אופלטל
מת מפצעיו שבוע אחר כך, ב- 11.11.1939 בשעה 11:45.
לפני שארונו נשלח לכפר הולדתו במורביה, נערך מסע הלוויה בפראג
ב-15.11, ייתכן שהנאצים התירו את מסע הלוויה כדי להצדיק את הפגיעה באוניברסיטאות
שהגיעה כבר באותו יום. דגלים שחורים התנופפו בעיר ומסע ההלוויה הפך להפגנה שקטה.
כאשר הונח הארון על הקרון החלו המלווים לשיר את ההמנון הלאומי הצ'כי. ההפגנה
הגדולה בפראג הציתה הפגנות קטנות יותר בעוד ערים צ'כיות ולמעשה זה היה "המרד"
הצ'כי האחרון נגד הפרוטקטורט הנאצי. אבל הסיפור לא נגמר כאן.
ב-17.11.1939 החלו הנאצים בפעולת תגמול נגד "המורדים", לא
הרבה אחרי שמושל הפרוטקטורט פון נויראת חזר מברלין עם הנחיות מדויקות מהיטלר שהסכים
גם להוצאות להורג ללא משפט וגם להריסתה של פראג אם ההתקוממות לא תוכנע. בשלוש וחצי
לפנות בוקר פשטו כוחות הגסטאפו על האוניברסיטה והחלו במעצרים באוניברסיטה בפראג
ובערים נוספות, אלפי סטודנטים הוכו ונעצרו. 9 סטודנטים שנתפסו על ידי הנאצים
כמנהיגי המרד הוצאו להורג כבר באותו לילה וללא משפט, למעלה מ1,000 סטודנטים ומרצים
נשלחו למחנה זקסנהאוזן. למשך 3 שנים נסגרו כל האוניברסיטאות בצ'כיה והחלה תקופת
דיכוי אכזרית, שהוחלפה באחרת עם כניסת הצבא האדום לפראג ב-9.5.1945.
המרד אמנם לא צלח, אבל הוא הוכיח לעולם שהצ'כים לא נכבשו מרצון ואמנם
המרד הפך מחתרתי, אך הוא הוכיח את ההתנגדות האקטיבית של הצ'כים לכיבוד הנאצי.
בסופו של דבר רק ניסיון ההתנקשות בהיידריך (מבצע אנתרופואיד) במאי 1942, הביא את
בריטניה להתכחש להסכם מינכן.
אבל גם כאן לא נגמר הסיפור ב-1941 החליטה מועצת הסטודנטים הבינלאומית
על יום הסטודנט לזכר האירועים בצ'כוסלובקיה ומאז מצוין יום הסטודנט הבינלאומי
בארצות שונות ביום זה. אבל תנחשו מה, גם כאן לא נגמר הסיפור.
ב-17.11 החלה הפגנת סטודנטים בפראג, ששחזרה את ההפגנה בה נרצח אופלטל,
לציון 50 שנה להפגנת הסטודנטים ולסגירת האוניברסיטאות ע"י הנאצים, הברוטאליות
המשטרתית לדיכוי ההפגנה הביאה לפרוץ "מהפכת הקטיפה" הצ'כית שהובילה
לסיום השלטון הקומוניסטי ולבחירתו של וסלאב האבל לנשיא בדצמבר 1989.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה