הסיפור הנשכח של ד"ר גיזלה ינושבסקה

אחד הדברים שאני אוהבת בסיפורי ההיסטוריה (וסליחה ומחילה מהבכור שלא כתבתי היום על מי מחבורת המילטון, אבל סוף השבוע עוד ארוך, מי יודע?) הוא לא רק האפשרות לספר סיפורי היסטוריה אהובים, אלא גם הפעמים בהם אני מוצאת סיפורים שלא הכרתי. היום נתקלתי בסיפור על אישה כזו ולצערי הנבירה השטחית בארכיונים לא הניבה פרי, אבל כך או אחרת זה סיפור שצריך לספר.

מעולם לא שמעתי עליה קודם והיא עלתה היום לגמרי במקרה בחיפוש אחר משהו אחר - תכירו גיזלה ינושבסקה (נולדה רוזנפלד, בין לבין היתה גם קוהן) - רופאה, פורצת דרך, אחת מ-79 היהודים שקיבלו את אות הגבורה הגבוה ביותר באוסטריה על פעולתם במלחמת העולם ה-1 שמתה בגיל 76, היום לפני 75 שנים בטרזיינשטט.

לצערי לא מצאתי הרבה חומר בכלל. אחיה הצעיר היה אלכסנדר רודה רודה, סאטיריקן שאולי יצא לכם לשמוע עליו, הוא היה מגויס לתעמולה האוסטרית במלחמת העולם ה-1. כך או אחרת, היא נולדה בכפר מוראבי באימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1867, בת אחת מחמישה, למשפחה יהודית. הם עברו לסלובניה במסגרת עבודתו של האב, שם החליפו את שם משפחתם לרודה (חסידה בקרואטית - לזכר החסידות שהיו מקננות על ארובות בתי כפר מולדתם). את לימודיה סיימה בעיר ברנו הצ'כית. לא ברור מה הביא אותה להתחתן מיד אחרי סיום הלימודים עם יואכים קוהן, שהיה מבוגר ממנה בהרבה שנים, אבל כך או אחרת נישואיה הראשונים לא החזיקו מעמד.

אחרי גירושיה היא עוברת לשוויץ, שם עוברת את בחינות לאוניברסיטה ונרשמת ללימודי רפואה באוניברסיטת ציריך, בשנה שבה מארי היים-פוגטלין, האישה הראשונה שקיבלה תואר ברפואה בשוויץ, קיבלה את תעודתה וזה היה כזכור, או שלא, סקנדל חברתי לא קטן בשוויץ. מיותר לציין שלא הרבה נשים עשו את זה. בזמן לימודיה היא מתנדבת בבית החולים בציריך ורוכשת ניסיון כמיילדת.

ביוני 1898, בגיל 21, גרושה ורופאה, היא עוברת לגרמניה, כחצי שנה אחר כך היא ממונה לשירות הרפואי הציבורי ומקבלת לידיה את המינוי הראשון של אישה כרופאה ממונה ציבורית, בעיר בניה לוקה (בוסניה-הרצגובינה). אגב הקהילה היהודית שם מנתה כ-336 בני אדם בתחילת המאה, 70 נותרו אחרי מלחמת העולם השניה. היא חוללה מהפכה בריאותית בעיר ובעיקר דאגה לטיפול רפואי נאות בנשים שסבלו מהזנחה פושעת. לא לוקח לה הרבה זמן להתאהב במפקח שלה, לדיסלב ינושבסקי, שגם הוא היה מבוגר ממנה ב-20 שנים.

האהבה אילצה אחד מהם להתפטר מתפקידו וגיזלה היתה זו שהתפטרה. היא מתחילה לעבוד כרופאה במרפאת חוץ לנשים מוסלמיות. היא עובדת שם מעל עשור וכשבעלה פורש לגימלאות, הם מחליטים לעבור לגרץ והיא נרשמת לאוניברסיטה להמשך לימודי רפואה מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

כשהיא מתאלמנת ב-1916, היא מחליטה להתנדב לחיל הרפואה. עקרונית הייתי אמורה למצוא יותר תיעוד על מי שקיבלה את עיטור הגבורה של הצלב האדום הגרמני ועיטור הגבורה האזרחי האוסטרי, אבל לא מצאתי, זה דורש נבירה עיקשת יותר ככל הנראה. אחרי המלחמה היא פותחת מרפאה פרטית בגרץ ופורשת לגימלאות ב-1935. בכל אותה תקופה היא פועלת לטובת שכבות מצוקה והיא מאוד מעורבת חברתית, גם במסגרת עבודתה כרופאה וגם כפילנטרופית ואף זוכה בפרסים על פעילותה.

גם אחרי פרישתה היא ממשיכה לפעול בתחום ואף זוכה במדליית כבוד של המועצה הרפואית הגרמנית. ב-1937 היא מקבלת את צלב האבירות האוסטרית, אבל ב-1938 יש אנשלוס כזכור וכל אלה כבר לא יעמדו לזכותה. כיהודיה היא אינה מורשית יותר לפעול במרחב הציבורי ולא מצאתי שום תיעוד מלבד העובדה שב-1940 הוחרמה דירתה והיא נשלחה לוינה ומשם לטרזיינשטט, שם מצאה את מותה בגיל 76, ממש היום לפני 75 שנים ב- 3.2.1943. סיפורה היא אחד מיני מיליוני סיפורים שמעולם לא שמענו עליהם והם נבלעים במחשכי הזמן. מקווה שגם אתם מתרגשים כמוני מעצם ההכרה בסיפורה. יהי זכרה ברוך.