"הבעיה עם נתניהו" זו התחלה מאוד לא טובה לפוסט בבלוג כי מיד כשאת כותבת את המילים האלה צצות כל כך הרבה בעיות שנורא קשה להתמקד ולכתוב בלי מיקוד זה ממש לא טוב. אולי הבעיה עם נתניהו היא שמרוב בעיות לא רואים את הבעיה האמיתית, ואם מותר לי להצביע על הבעיה האמיתית, וברור שכן, הבעיה האמיתית היא נתניהו, כלומר הדמות הציבורית. לו נתניהו היה דמות פרטית, בחיי שהייתי עוזבת אותו לנפשו.
איכשהו, יש לו תדמית של קוסם, ותהרגו אותי (זה בסדר, אני ממילא עוכרת) לא ברור לי איך הוא מצליח לשמור עליה. האיש שעשה קמפיין בחירות של טוקבקיסט גזעני, שפועל לטובת האינטרסים שלו ושל הלוחשים באזנו בעודו ראש ממשלה ומתבל את זה במסע הפחדה שכמוהו כזריית חול בעיניים (בלי להתייחס למזג האויר האביך, לזה נתניהו לא קשור), עבר עכשיו עוד גלגול אבולוציוני בתהליך הרגרסיבי שמוכיח שציר הזמן לא תמיד הולך קדימה, בדרך שלו מפרפר לגולם. קבלו את הגבר-גבר "אני רוצה - אני משיג" נתניהו.
איזה כיף שיש לנו ראש ממשלה מנצח שכזה, למשל לפני ממש לא מעט זמן הוא ממש לא רצה את ההסכם עם איראן, והלך ראש בראש עם הנשיא אובמה והפסיד. אוי שיט, בדיוק הוחלט שמשכתבים את החלק הזה - מתברר שנתניהו אף פעם לא רצה את זה, הוא בכלל לא התכוון ללכת ראש בראש עם אובמה ולעקוף אותו בבית המחוקקים, כולם הבינו אותו לא נכון.
הבעיה היא שכולם כבר רואים מיהו נתניהו, לבד מאזרחי ישראל. איכשהו נתניהו בכלל לא נתפס במעשים שלו אלא רק במילים ומה שעומד לזכותו שהוא תמיד רק כמעט מפסיד, כי תמיד יש לו שני נשקים - 1. יש מי שישכב עבורו על המוקש (ראה אקוניס וחוק השתקת העיתונות) 2. רטוריקה, רטוריקה, רטוריקה. לנתניהו אין בעיה לסמן מטרה, לזרוק חץ ואז לרוץ אחריו עם המטרה ולהגיד הצלחתי, הוא מאמין בזה ולצערי הוא מצליח גם לגרום לאחרים. אגב, אולי העובדה שאין מי שיתמודד מולו, לבד מ"נתניהו סעיף קטן" הרצוג ו"בכל אשם השמאל, בשם זנון" לפיד, גם עוזרת.
כמעט כל פעולה של נתניהו, בבחינה מדוקדקת מגיעה לרגע של שקר או הטעיה המגובים בספין, זה היה ככה אפילו עם חטיפת שלושת הנערים שלמרות שמותם היה ברור נפתחו תוכניות מגירה להריסת תשתיות לא קשורות בגדה כולל בתי ספר, אבל מי בודק ומי זוכר? הרי מיד אח"כ היה צוק איתן. רק אצל נתניהו דבר רודף דבר ואנחנו לא מספיקים למצות סוגיה וכבר יש סוגיה חדשה והוא מקפץ בינהן בקלילות ומקסימום משאיר קצת גוויות בשטח. אם בכלל נתניהו להטוטן, המתבסס על גמישות מילולית ואחיזת עיניים, חבל שיש קהל שמוכן לשלם את המחיר על ההופעה.
בכל מקרה ברוכים הבאים לעידן נתניהו מודד את תדמית המרלבורו-מן - "אני רוצה אני משיג" בעידן שבו חברות הטבק חיפשו נואשות פרזנטור חזק. עזבו אתכם מאיראן, מתדמיתה של ישראל במישור הבינ"ל, מהיחסים עם ארה"ב, ממתווה הגז, מיוקר המחיה, ממצב החינוך, יש לנו נתניהו והוא? כשהוא רוצה, הוא משיג. או שאולי את מה שהוא משיג אחר כך הוא אומר שהוא רוצה? לא יודעת.
אסיים בראיון אלטרנטיבי, ברוח הדברים, כיאה וכיאות לעידן "אני רוצה-אני משיג" שאנחנו עומדים לפתחו משתאים:
ש: איך תסכם את נושא מתווה הגז עבורך, אדוני ראש הממשלה?
תשובה אלטרנטיבית: ובכן מתווה הגז הוא כמו המתווה שלי ב pick-up bars - "אני רוצה - אני משיג", זה catch phrase עוד מאז האדם הניאנדרטלי הראשון שחזר עם בשר לארוחת ערב, ואגב זה לא הפריע לו שזה אפילו לא היה חזיר בר, אלא רק חולדה, אבל זה כי הוא עוד לא היה יהודי, גם כן אנטישמי.
ש: ומה אתה אומר על ההודעה של נובל אנרג'י על מאגר לוויתן, אדוני ראש הממשלה?
ת"א: ובכן, לי יש טיסה ללונדון וצריך להתכונן אליה ולכן אבטל את כל הראיונות המתוכננים, כי אני לא רוצה שיצלבו אותי ומה שאני רוצה - אני משיג.
ש: יש לך משהו נוסף לומר אדוני ראש הממשלה?
ת"א: אין לי מה להוסיף מעבר לבואי שרל'ה, טסים. צריך פשוט לבדוק אם ארגנו מיטה זוגית בטיסה לחמש שעות ומה שאני רוצה אני משיג, אמרתי אני, אוי, באמת סליחה, התכוונתי שרל'ה.
שנאמר מאז "אם תרצו אין זו אגדה", לא קם "אם אני רוצה-אני משיג" ציוני וטוב יותר. לתפארת וגו'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה