שמעם של "אנשי התרנגול" הגיע למרחוק ועבור לוחם צפון וייטנאמי
זה לרוב אמר דבר אחד – הקרב האחרון
הם היו היחידה הגדולה השלישית שהגיעה לווייטנאם, עת נחתו בבסיס במפרץ
קאם רן ב- 29.7.1965, הם גם היו היחידה האחרונה לעזוב ב-1972. הרבה לפני
שהסתיימו 7 השנים האלה, הם קנו להם שם בקרב הצבא הצפון וייטנאמי – אנשי תרנגולת.
אבל בניגוד לאסוציאציה שאולי עלתה בכם, לא כי תרנגולת היא כינוי לפחדן. את "אנשי תרנגולת" שום וייטנאמי
לא רצה לפגוש, פשוט משום שממרבית ההיתקלויות מולם לא נותרו עדים. בווייטנאם לא
ידעו מהם נשרים, לכן תג היחידה של "הנשרים הצווחים" נראה למקומיים כמו
תרנגול. אבל עבור לוחמי צפון וייטנאם, אם ראית את התרנגול, זה היה קרב אחד יותר
מדי, הקרב ממנו יש להניח שלא תצא חי. אגב בעיקר משום שלרוב, מחוץ לאזור הלחימה, היית נכנס לאזור סכנה חדש - שם הסכנה המידית היתה
ארטילריה, זה היה דפוס פעולה מקובל.
הדיוויזיה המוטסת ה-101 הוקמה ב-16.8.1942 ומי שהיה מפקדה עם הקמתה,
מייגו'ר ג'נרל וויליאם סי. לי אמר עליה ש: "אין לה היסטוריה, אבל יש לה פגישה
עם הגורל". אמר וצדק, עד היום זו הדיוויזיה הכי פעילה בצבא האמריקאי ואולי גם
בין המפורסמות ביותר. בספטמבר 1943 הם יצאו להמשך האימונים באנגליה וב- 6.6.1944
הם צנחו בנורמנדי, מעבר לקווי האויב, בין הכוחות הראשונים שניצבו על אדמת צרפת
הכבושה. הם היו הכוח המכריע בפתיחת הציר לפורצים מחוף יוטה ויותר חשוב בחיבור עם
ראש החץ מחוף אומהה. הם קנו את שמם בפעולות נועזות, כמו בספטמבר 1944 במבצע Garden Market בהולנד ואחר כך בקרב על הארדנים. אבל אנחנו
כאן לדבר על וייטנאם.
למעשה ב- 29.7.1965 לא הגיעה כל הדיוויזיה, אלא רק הבריגדה הראשונה,
שאר הדיוויזיה הצטרפה עד ל-1967. בשנתיים
וחצי האלה הבריגדה, לחמה בשלושה מבין 4 האזורים הטקטיים ועברה מרחק של כ- 4,500
ק"מ, לכן כונתה "הנוודים של וייטנאם". היא לקחה חלק גם בכוח משימה
אורגון ובסך הכל ביצעה עשרות מבצעים, בהם נהרגו כ-6,000 לוחמי צפון וייטנאם. רק ב-18.11.1967 מתאחדת ה101 המוטסת בווייטנאם.
באוגוסט 1968, כדי להתאים לסגנון המלחמה בוייטנאם, נפרדת הדיוויזיה
מהמצנחים ועוברת ללחימה מבוססת הליקופטרים. וכך אנחנו מגיעים ל-30.1.1968, היום בו
מתחילה בוייטנאם שנת הטט במסגרת חגיגות חג האביב. למרות שהוכרזה הפסקת אש, צפון
וייטנאם מתחילה את המבצע הגדול ביותר, ובעצם גם המפתיע ביותר שמביא לשיא את
המעורבות האמריקאית וגם מחזק את ההתנגדות למלחמה מבית. את הדיוויזיה ה-101 מקפיצים
ממקום למקום, הם לחמו מהואא ועד לסייגון. הקרב בהואא הסתיים רק ב-28.2.1968, מספר ההרוגים
מלוחמי הצפון הקומוניסטים מגיע בהערכות עד 5,000, של צבא הדרום כ- 400 וכ- 210
לאמריקאים. דיוויזיה 101 דיווחה על מאזן 851:0 הרוגים. בתום הקרבות נתגלו מספרי קברי
אחים בעיר שמעולם לא נחקרו. בסך הכל כ- 9,000 אזרחים חפים מפשע מצאו את מותם בקרב
הואא וכ-120,000 הפכו פליטים.
שנת 1968 היתה עבור הדיוויזיה ה101 המוטסת בעיקר באזור ת'ואה ת'יין ובעמק
א-שאו, אזור על גבול לאס ששימש לחדירה של לוחמי הצפון. חלק מהזמן עבר בשמירה על
שדות האורז ועל אספקת האורז, אותם ניסו לתפוס לוחמי הצפון. ב- 11.5.1969 הם לוקחים
חלק בקרב על גבעת המבורגר. אם תהיתם לא שמה המקורי של הגבעה, אלא הכינוי שניתן לה
כלמקום בו "תלעס כמו המבורגר", יו נואו, הומור של לוחמים והרפרור הוא לקרב
"צלעות חזיר" ממלחמת קוריאה.
השטח? אזור מבוצר היטב על גבול לאוס ומעל עמק א-שאו. הכוחות האמריקאים
תוקפים כל יום במשך עשרה ימים את פסגת הגבעה ונוחלים תבוסה ואבדות, 72 הרוגים, אף
לא אחד מה-101, וכ- 600 לוחמי צפון נהרגו. מרבית הקרבות היו פנים אל פנים בשטח
סבוך, אך הצבא האמריקאי, בעזרת כ-60 טון נפלם, ניצח את הקרב. זה היה ניצחון שנוי
במחלוקת, גם כי לא היה בעל השפעה טקטית או אסטרטגית ואכן, האזור ננטש לא הרבה אחרי
הקרב. אגב, בראיון בנושא, הסביר לוחם דיוויזיה שהשאלה לא היתה אם צריך להילחם שם,
אלא אם יש קומוניסט להילחם בו ואם יש, אז נלחמים. מסתבר שכל הזמן היו.
עד סוף 1971 עסקה הדיוויזיה, לפחות לפי הדיווחים, בפעולות מנהל אזרחי,
בהעברת הכשרות לצבא הדרום ובפעולות על הגבול בשמירה על גבולות אזור תי'אן ת'אן
מחדירות של קומוניסטים. אנשיה האחרונים הוחזרו לארה"ב ב- 6.4.1972. לאורך המלחמה
השתתפה הדיוויזיה ב- 12 מבצעים, מספר האבדות והפצועים של הדיוויזיה בווייטנאם עמד
על 20,000, לשם השוואה במלחמת העולם הוא עמד על כ- 9,500, עם זאת באירופה הם היו
פחות משנתיים ובווייטנאם 7. 17 מאנשיה זכו במדליות של כבוד, יותר מכל יחידה אחרת במלחמת
וייטנאם. יחסית לשבע שנים, מרבית קורותיהם נותרו עלומות וכנראה שלא במקרה, כי ככה
זה במלחמות ומלחמה זה חרא של דבר. ה-101 היא היחידה היחידה בצבא האמריקאי שמורשית לענוד
תג יחידה צבעוני. ובתג הזה התחלנו ושם גם נסיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה