228 שנים מאז ה-14 ביולי 1789 היום בו נפלו
חומות הבסטיליה, בית הסוהר שנודע לשמצה ככלא פוליטי. היום שבו החלה הרפובליקה
הדמוקרטית הצרפתית ושלטון העריצות המלוכני הסתיים, פחות או יותר.
ב- 14 ביולי מתחיל מצעד לעבר הוטל-דה-אינוליד כדי לתפוס את התחמושת
במקום, בעיקר זיקוקים ותותחים, משם המשיך המסע. במקור לא תוכנן להציל את האסירים
הפוליטיים, אלא להתחמש במלאי התחמושת הגדול שהיה בבסטיליה. אך האירועים במהלך הפשיטה
על הבסטיליה שכללו התכנסות המונית סביב שערי הבסטיליה, הודעת כניעה שלא נענתה,
הסתערות ההמון, קרב בו נהרגו כ- 100 אזרחים ורק חייל אחד, ואז לינץ', שכלל עריפות
ראשים של מנהל בית הסוהר וקציניו הפכו את הקרב על הבסטיליה לסמל. תכל'ס היה שם
מספר חד ספרתי של אסירים ואף לא אסיר פוליטי אחד והעולים על הבסטיליה חשבו פרקטי –
תחמושת, ולא סימבולי - מהפכה, אבל לנצח יהיה כיבוש הבסטיליה סימנה של המהפכה. 3
ימים אחרי, כשנודע ללואי ה-16, שחזר לוורסאי אחרי מסע ציד, על האירועים הוא ככל
הנראה אמר: "הרי זו התקוממות!", "לא זו מהפכה!", היתה התשובה
שקיבל.
מה הוביל אל היום הזה? ובכן, אנסה לתאר בקצרה. אביב-קיץ 1789, צרפת חווה
חם נורא אחרי חורף אכזרי, מחסור במזון, בעיות ביבול, בעצם מחסור כללי, לחם עולה
בערך 88% ממשכורתו של עובד פשוט ומארי אנטואנט מפגינה בורות וניתוק חסרי תקדים ומציעה
לאכול עוגות – אבל את זה אתם זוכרים. המלחמות הביאו את צרפת לשפל והמיסים כבדים
וזה ממש לא משנה שהם פרי יצרו הבזבזני והפזרני של המלך לואי ה- 16 וזוגתו מארי
אנטואנט שצברו חובות אישיים. המלך מחליט לכנס את אסיפת המעמדות, מועצה שלא כונסה למעלה
ממאה שנה, ועל הפרק תכנית מיסוי חדשה. ב-5 במאי היא מתכנסת ודי מהר העניין מתדרדר.
המעמד השלישי יוצא בדרישה מהמלך לחוקה עבור אזרחי צרפת וביטול זכויות
היתר לשני המעמדות העליונים (שהיוו רק 2% מאזרחי צרפת), כמו גם ייצוג הולם. הרעיונות
הללו כבר היו קיימים בצרפת אך קיבלו רוח גבית מהצלחתה של מלחמת העצמאות האמריקאית שפרצה,
כזכור, על רקע הייצוג בפרלמנט שדרשו הקולוניות תמורת תשלום המיסים, ואין לשכוח שתמיכת
צרפת בקולוניות היתה אלמנט חשוב בהצלחה האמריקאית. המאבק מתחיל להתגלגל ברצינות.
עד ה- 20 ביוני נמשכת האסקלציה בין הצדדים, עד שהמלך עצמו מחליט לנעול
את שערי האסיפה ולהשאיר את המעמד השלישי בחוץ, מילולית. זה מביא ל"שבועת מגרש
הטניס" שעיקרה המשך פעילות עד לקבלת חוקה ולכינון האסיפה הלאומית. ומכאן כדור
השלג שיוביל למהפכה הצרפתית יתעצם. המלך מבין
שיש לו בעיה ומנסה לייצר רפורמה, ב-27 לחודש הוא מכיר בחוקיותה של האסיפה
הלאומית. אבל במקביל שולח חיילים לפריז ולא הרבה אחרי מפטר את שר האוצר הפרוגרסיבי
ז'ק נקר, שהיה מועמד מוסכם על האסיפה הלאומית. פריז, שהיא כבר חבית נפץ, מתחילה
לבעבע משמועות שיוצרות חשש אמתי לריאקציה נגד האסיפה הלאומית בקרב הליברלים.
הניצוצות מתחילים עם התקוממויות בפריז, עימותים ושריפת עמדות המכס. קרבות
מקומיים הופכים מחזה שכיח ברחובות העיר. עימותים אלימים מצריכים נשק ותחמושת ולכן
מחליטים המורדים לצעוד להוטל דה-אינווליד, שהיה בית חולים צבאי. שם הם בוזזים כ-
32,000 רובים וכמה תותחים. תותחים מצריכים אבק שריפה ובפריז של 1789, כולם יודעים
שהמקום הטוב ביותר להשיג אבק שריפה זה הבסטיליה, המבצר שהוסב לכלא. את ההמשך אתם
יודעים כי כבר כתבתי בהתחלה.
5 חודשים פירקו את הבסטיליה עד שלא ממש נותר ממנה זכר. חלקים פוזרו
בצרפת וברחבי העולם. ולנצח תיחקק בהיסטוריה המהפכה שחרתה על דגלה, חירות שוויון
ואחווה והחלה ביום בו נפלה הבסטיליה, ה- 14.7.1789. כ-3 שבועות אחרי בוטל
הפאודליזם, וכ- 6 שבועות אחרי אימצה האסיפה הלאומית את "הכרזת זכויות האדם
והאזרח", נדבך נוסף בדרך לחוקה. ההכרזה שמבטיחה לכל
האזרחים זכויות בסיסיות כמו הזכות לחירות, רכוש, ביטחון, והתנגדות לדיכוי ורואה
בחוק כלי להבטיח את הזכויות הטבעיות של כל אדם ובתנאי שאין בהן משום פגיעה
בזכויותיו של אדם אחר. כידוע המהפכה יצרה בלגן לא קטן אבל זה כבר סיפור אחר.
אגב בכל העולם קוראים ליום הזה יום
הבסטיליה, רק לא בצרפת עצמה. אבל זה כבר לא במסגרת פינתנו "ידע הוא
כוח". נו, אז עוד אנקדוטה, לו המרקיז דה-סאד היו שומר על הפה שלו, לא היו
מעבירים אותו ב-4 ביולי למוסד סגור וגם היו היה בין המשוחררים, שנאמר ולא נותר לו
אלא להצטער. הרבה תיעדו את פריז של אותה תקופה, ביניהם גם תומס ג'פרסון שהיה שגריר
ארה"ב בפריז ותומך נלהב של המהפכה. שנה אחרי נחגג בצרפת בפעם הראשונה יום
הבסטיליה כ"פסטיבל הפדרציה". המצעד הצבאי המסורתי של יום הבסטיליה הוא
המצעד הצבאי הוותיק ביותר באירופה שנחגג עד היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה