היום לפני 76 שנים החלו יומיים של טבח
ליד קייב אוקראינה, במקום ששנתיים אחרי כבר יהיה שמו חקוק בהיסטוריה האנושית ושמו
יעביר צמרמורת בשומעיו. 34,000 יהודים נרצחו בבאבי יאר ביום כיפור תש"ב,
29-30 בספטמבר 1941. כ-100,000, ואולי יותר, בני אדם, רוסים, אוקראינים, צוענים ויהודים,
עוד ירצחו בשנתיים הבאות באותו מקום בדיוק, לשם כך גם יהרס חלק מבית הקברות היהודי
שהיה במקום, שאגב השנה יוצגו במקום לאחר שחלקן חולצו ושופצו.
ב-19.9.1941 נכבשה קייב, אחרי 45 ימי לחימה קשים. רבים מיהודי העיר
גויסו לצבא או הצליחו לברוח לרוסיה הסובייטית, בעיר נותרה קהילה בת כ-60,000
יהודים, רובה נשים, מבוגרים, ילדים וחולים. תאי ההתנגדות לנאצים מצליחים לפוצץ שתי מפקדות נאציות בעיר ומספר מבנים נוספים והנאצים סופגים מאות אבדות. למרות
שהאוכלוסייה היהודית לא לקחה חלק פעיל בהתנגדות, יהודי שנתפס ונהרג בניסיון
לחתוך צינור מים היה התירוץ להחלטה של ראשי הזרועות הביטחוניות הנאציות בקייב ב-26.9.1941
על חיסול הקהילה, על ה"מבצע" פיקד פאול בלובל, מפקד הזונדרקומאנדו
והאיינזצגופה C.
ברחבי קייב פורסמו הודעות שקראו
ליהודי העיר להתייצב ביום שני, 29 בספטמבר, ערב יום כיפור, ב-08:00 בבוקר, עם כסף
מסמכים, בגדים חמים ואוכל לשלושה ימים. לא נאמר מה המטרה, אבל הדרישה לבגדים
חמים ואוכל גרמה לאנשים להיות אופטימים. האיסור לגעת ברכוש היהודי שיישאר
גם הותיר תקווה שרכושם יחכה להם או ישלח אליהם בהתאם למקום המגורים החדש. ההוראה
היתה ברורה וכמוה גם האיום שמי שלא ייענה לדרישה יירה במקום. לפי העדויות, הנאצים
ציפו להיענות של לא יותר מ-6,000 יהודים, אלא שהגיעו פי יותר מחמישה.
מי שהגיע, בהתאם לדרישה, הוצעד ברחוב מלא בשוטרים לעבר
בית-הקברות היהודי, שהיה למעשה חלק מבאבי יאר, שם חשבו שיאספו ע"י הרכבת בגלל
הקרבה לפסי הרכבת. בפועל, הם אולצו למסור את חפציהם
ולהתפשט. המקום, בסך הכל 10 ק"מ צפון-מערבית ממרכז העיר, גודר בתיל והשמירה הופקדה בידי שוטרים, גרמנים ואוקראינים, וחיילי הזונדר-קומאנדו,
איינזצגרופה C
והוואפן אס.אס. אז נדרשו הקורבנות להתקדם בקבוצות קטנות לעבר הגיא, שם נורו מנשק אוטומטי
וגופותיהם נפלו לגיא. הכמות הגדולה מהמצופה של קרבנות, אילצה את הנאצים לחסוך בתחמושת וכל כדור נורה כך שיהרוג שניים.
33,771 יהודים ביומיים. ככל הנראה 29
שרדו את התופת, רובם תוך התחזות למתים. את היורים החליפו כל כמה שעות, אבל הרצח
לא נפסק לשנייה. השמועות הגיעו לעיר, מרבית האוכלוסייה המקומית סירבה להאמין, אבל
תוך ימים נעלמו כל הספקות, בעיקר כאשר משאיות עם שלל ממוין החלו לעזוב את האזור. בין ה-1
באוקטובר עד ל-3 באוקטובר נרצחה כמעט כל הקהילה, אלה שהצליחו להתחבא נחשפו בעיקר בשל שיתוף הפעולה של האוכלוסיה המקומית. עד ה-11 באוקטובר נרצחו למעלה מ-50,000 יהודים.
כאמור, בשנתיים שאחרי נרצחו בבאבי יאר עוד כ-100,000 בני אדם מלאומים
שונים. ב-1942 הוטרדו הנאצים כשהתפוצצויות גז החלו להתרחש באזור והיה ברור שצריך
לטפל ב"מטרד". אבל הטיפול האמיתי מתחיל ביוני 1943 עם מבצע טשטוש ראיות,
מבצע 1005, שמגיע באוגוסט לקייב. יחידת אס.אס. גרמנית מיוחדת פעלה במקום ואליה צורפה קבוצת אסירים ממחנה סמוך, מתוכם כ-100 יהודים. האסירים ישנו
במקום בחפירה שננעלה בשער מסורג. הם עבדו שעות כל יום ושלשלות ברזל על רגליהם
בגרירת גופות לשריפה. אחר כך כתשו את העצמות הנותרות, ניפו ממנו זהב ומתכות
אחרות, ופזרו את האפר. כשהבינו שבתום עבודתם גם הם ימצאו שם את מותם, הם תכננו
בריחה. ב-28.9.1943 הם קיבלו מידע שמתכננים להוציאם להורג למחרת, בלילה של ה-29,
כן שוב ה-29 בספטמבר, החל ניסיון הבריחה. 18 הצליחו לברוח, כל השאר נורו בזמן
הבריחה ולמחרת.
קייב שוחררה על ידי הצבא האדום ב-6
בנובמבר 1943. אחרי המלחמה נשפטו חלק מהמעורבים בטבח בבאבי יאר, חלקם באוקראינה
וחלקם, כמו בלובל, בנירנברג ב-1948.
ב-1961 קרסה סוללת חול באזור ומאות
אנשים נספו, במקום התגלו גם עצמות קרבנות באבי יאר וסיפור באבי יאר עלה מחדש. אחד מהאנשים
שהגיעו למקום היה המשורר יבגני יבטושנקו, שכבר באותה שנה פרסם פואמה, ששנה אחרי אף
זכתה ללחן מאת דימיטרי שוסטקוביץ' והיתה בין הגורמים ללחץ שהופעל להקמת אנדרטה במקום, והיא אכן הוקמה ב- 1976.
"עַל בַּאבִּי-יָאר אֵין יָד
וְאֵין מַצֶּבֶת.
עָרוּץ תָּלוּל – כִּדְמוּת גּוֹלֵל
עַל קֶבֶר.
אֲנִי אֲחוּז-אֵימָה.
עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,
אֵין כְּלוּם
מִדְרוֹן תָּלוּל — אַנְדַּרְטָה מֵעַל
פֶּצַע
אֲנִי יָרֵא.
אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם
כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ
עַם הַנֶּצַח
אֲנִי לוֹחֵשׁ:
עִבְרִי אָנוֹכִי.
לְאֹרֶךְ הַיְאוֹר אֲנִי פּוֹסֵעַ,
שְׁנִייָה אַחַת — וְעַל הַצְּלָב
גוֹוֵעַ
הַמַּסְמֵרִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי"
(תרגום: זאב גייזל)
בורות הריגה רבים פזורים ברחבי אוקראינה עד היום, רובם נותרו אלמונים. לכתוב ולזכור זה המעט שיש ביכולתנו לעשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה