חוקי נירנברג - נקודה למחשבה

חוקי נירנברג היו שני חוקי יסוד שהתקבלו ביומו האחרון של הכינוס השנתי של המפלגה הנאצית, שהיה גם מושב מיוחד של הרייכסטאג, שכבר הורכב כולו מנציגים נאציים, ב-15 בספטמבר 1935 בנירנברג.

בנאומו הפומבי בכינוס ציין היטלר שהחוקים החדשים הם ניסיון לפתור באופן חוקי בעיה שאחרת תאלץ להיפתר בצורה אחרת עד להשגת פתרון חד משמעי. החשש של גבלס, שר התעמולה, מתגובות פומביות גרם לו לקטוע את השידורים מהכינוס עד לקבלת החלטה סופית בשאלה כיצד ליישם את החוקים.

הרקע ידוע, אבל מה אומרים החוקים?

האחד, "חוק אזרחות הרייך", הגדיר מיהו אזרח גרמני. ההגדרה ברורה: רק בעלי דם ארי הם אזרחים מלאים בעלי זכויות פוליטיות. החוק חילק את האוכלוסייה הגרמנית לאזרחים מלאים, גרמנים ארים, וכאלה שפחות, כמו יהודים ומישלינגה – קטגוריה נבחרת שנועדה לבעלי דם ארי ויהודי בדרגות שונות (אגב מישלינגה מפורסם הוא הלמוט שמידט, שהיה קאנצלר גרמניה המערבית). למישלנגה היו שתי דרגות ולראשונים נתנו זכויות אזרח, אולם עם השנים זכויות אלה הלכו והצטמצמו. לא אזרחים היו נטולי זכות הצבעה ובהתאם לקטגוריה אליה השתייכו חלו עליו איסורים שונים. הרעיון הנאצי היה כידוע להתייחס ליהדות לא כדת, שאותה ניתן לבחור, אלא כגזע מובחן שנקבע בלידה ובהתאם לדם ואינו ניתן לשינוי מהטעם הפשוט – סטטוס גזעי לא ניתן לשנות.

את החוק השני היטלר ביקש לנסח רק ב-14 לספטמבר כהמשך לנוסח שבחר לחוק האזרחות, שאגב במפתיע היה הנוסח המרוכך יותר מבין 4 ההצעות לחוק שהובאו לעיונו. "החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני", שהיה מימוש תורת הגזע, אסר על יחסי העסקה או קירבה, כולל יחסים אינטימיים, בין יהודים לארים. החוק ביטל את תוקפם של נישואים בין-גזעיים ואסר על: נישואין בין יהודים לארים, יחסי מין, העסקת עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45 בבתים של יהודים, הנפת דגל גרמניה ע"י יהודים.

חוקים אלה הפכו את היהודים לנתינים חסרי זכויות ואת תורת הגזע לחוק. זה לא היה קשה, מ-1933 שקדו הנאצים על יצירת "אווירה", כך שלמעשה חוקי נירנברג נתפסו ככורח הכרחי מחייב שמולו עומדת "טובת המולדת".

בעקבות חוקי נירנברג, נאסר על יהודים להשתתף באגודות ספורט מעורבות או באירועים ספורטיביים, נוכחותם של יהודים במקומות ציבוריים, כולל: גנים ציבוריים, בתי שעשועים, מקומות בילוי, מסעדות ותיאטראות, צומצמה מהותית. על היהודים היה להוסיף שמות עבריים לשמם לשם זיהוי מהיר, ישראל לגברים ושרה לנשים ותעודותיהם הרשמיות סומנו באות J.

חוקים אלה גם מובילים לתהליך האריזציה, שהחל ב-1937 ובסופו הושלמה העברת הבעלות של רכוש יהודי לידיים אריות, מחריף מחרם על עסקים יהודיים קטנים, להפעלת לחצים לוויתור על הרכוש על ידי הוצאה של פועלים אריים מעסקים יהודיים, חרם, מניעת כניסת לקוחות, עידוד הגירה ועוד. בסופו של דבר, עד יומו האחרון של הרייך נחקקו בגרמניה הנאצית מעל 400 תקנות שחלו על יהודים. מיותר לציין שיהודי גרמניה היוו פחות מאחוז באוכלוסייה הכללית הגרמנית?

למעשה חוקי נירנברג היו חלק מיצירת מערכת חוקים בה טובת המולדת עומדת מעל הכל, הרבה לפני זכויות אדם בסיסיות. בסופו של דבר המערכת הזו, שהבדילה בין אזרחים בשם טובת המדינה, יצרה "צרכים" חדשים. לכן, עד ועידת ואנזה, במשך למעלה משבע שנים, חוקים אלה תוקנו והתחדדו ודרשו פתרונות חדשים, כמו גירוש ובסופו של דבר גם חיסול פיזי. חוקי נירנברג היו הכתובת על הקיר לעולם שלא רצה לראות.