אוקטובר 1789, פריז, לא תקופה טובה להיות פריזאי. התקוות שנתלו במהפכה
הצרפתית לא מוכיחות את עצמן. שוויון, אחווה וחירות הם אידיאלים נהדרים והטריקולור
הוא גאווה עצומה, אבל עם זה לא הולכים לשוק. לא שיש משהו לקנות בשוק. יום יום
חוזרים פריזאים בידיים ריקות לביתם אחרי יום שלם של עמידה בתורים ללחם ולא חשוב שלחלק
מהם כיכר לחם אחת היא משכורת חודשית. הרעב גדול. אוקטובר מביא המון תקוות שהיבולים
שסופסוף הצליחו ונקצרו יביאו הקלה, שההסכמים ליבוא דגנים שכבר נחתמו ימלאו קצת את
המזווים הריקים, למרות האכזבה המדינית הגדולה מהמלך שבעיקר נטה למסמס החלטות.
המירמור רק גדל כאשר שמועות הגיעו לעיר בדבר קבלת הפנים שזכו לה חיילי
המשמר החדש שהגיעו כדי לחזק את משמר המלך. השמועה אמרה שהמשתה בוורסאי היה מושחת
ומלא באוכל ויין, שחיילי המשמר השתינו על דגלי הטריקולור ושכל זה נעשה לעיניו
המשועשעות של המלך. קצת פייק ניוז כי ככל הנראה כל מה שהיתה שם זו חגיגת סביאה
רצינית שהמלך היה בתחילתה ורק לזמן קצר ומוגבל. השמועה הזו התסיסה רבים ותסיסה על
בטן ריקה היא מסוכנת כידוע.
רחובות פאריז רחשו מתיאוריות קונספירציה והשמועות על החפלה רק העצימו
את הזעם והביאו לפרוץ הפגנות ספונטניות ברחבי פאריז ב-4 באוקטובר. כלומר ספונטניות
בעירבון מוגבל, למחאה העממית הזו היו מנהיגים בפאריז ובעיקר קלוד פורניר לה-רטייה,
הידוע בכינוי "האמריקאי" שהיה נואם בחסד והעיקר ידע להסית את ההמונים
והפעם היה מאחורי תיאוריית הקונספירציה בקשר למלך
ושריו, שרוצים להרעיב את העם עד לכניעת העם. זה תפס. לנשים נמאס הן לא רק סירבו
למחיר המופקע ולרעב, הן גם סירבו לחיות בחוסר וודאות לגבי מה יקרה מחר. בקיצור הו
החליטו לקחת עניינים לידיים.
ובאמת ב-5 באוקטובר הן לוקחות סכינים, קלשונים, פטישים וכאלה ויוצאות
להפגין ברחובות. כבר בבוקר נאסף קהל שמוערך בין 5000 ל- 10,000 איש, בעיקר נשים
מול הוטל דה-ויל, כלומר בית העירייה. נקצר – הן מחליטות לצעוד לוורסאי לדרוש מהמלך
שיוקיע את חוסר הכבוד של המשמר למהפכה ובעיקר שידאג לרעבונן. הן מצטיידות בנשק שהן
מוצאות בבית העיריה ומלווה אותן משמר מתנדבי הבסטיליה ובראשם סטניסלס מיילארד.
18 קילומטר מפרידים בין פאריז לוורסאי והגשם לא מפסיק לרדת והנשים צועדות
כשש שעות בדרכי העפר. לאט לאט מתגבשת ההחלטה "הספונטנית" שיש להחזיר את
המלך לפאריז ולדרוש ממנו לבצע תיקונים נדרשים. החצר בוורסאי באותה תקופה היתה
פתוחה, מספרים שגם פשוטי העם יכלו להגיע ולראות את חדרי השינה של המלך. באותה
תקופה גם יושבת שם האסיפה המכוננת והמפגינים הרבים, שיש שאמדו אותם ב-30,000 ותודו
שזה המון, מגיעים לתוככי האולמות. המלך מצווה על אנשי המשמר לא להילחם ככל הנראה
כדי למנוע שפיכות דמים מיותרת. מהעדויות עולה שמיראבו ורובספייר התרועעו עם
המפגינים והקשיבו לתלונותיהם.
מתחיל משא ומתן, 6 נשים נקראות לשיחה עם המלך, הוא מבטיח להן שיעשה כל
מה שביכולתו להקל על פאריז המורעבת. הוא בכלל מלא בהבטחות כרימון איך יפעל למען
חקיקת רפורמות ומימוש הצהרת זכויות האדם. את מרבית המפגינים זה מספק והשעה כבר
מאוחרת, הם נערכים לישון בארמון. אבל פלג אחד בקרב המפגינות היה פחות פייסן וטענו שאין
לסמוך על המלך או המלכה.
בבוקר של ה-6 בחודש הן מצליחות לחדור לארמון המלך דרך פתח
לא מאובטח. הן מנסות לפרוץ לחדר השינה של המלכה, אבל איש משמר מגלה אותן ומתחיל
לירות, עד שהן מכניעות אותו, אם היה לכן ספק לגבי נחישותן, המלכה מצליחה לברוח דרך
מבוך חדרי השינה ויש להניח שזה מציל את חייה. החייל שירה עליהן מצא את מותו האכזרי
ולאורך היום הוא לא יהיה היחיד. ייתכן שראשיהם שופדו על חניתות, על ייתכן שגם לא,
כך או אחרת גופותיהם לא סולקו.
חיילי המלך נשלחים להרגיע את הרוחות ולמנוע שפיכות דמים, בעצתו של
לאפאייט המלך מחליט לשאת את דבריו ממרפסת ההמון ומארי אנטואנט מפגינה המון גבורה
כשהיא ניצבת שם לידו, להזכירכם יש מפגינים עם רובי מוסקט בקהל. דווקא ההתרחשות הזו
מפגינה הכי טוב את הדואליות בין המונרכיה למהפכה. אמנם העם שאף למונרכיה חוקתית,
אולם גם המתנגדים הכי גדולים לא הראו עוינת לתפקידו של המלך והרי לכם על רגל אחת
משמעותה של פטריארכיה. אגב זו הסיבה שרבים נטו להדביק את המקור לבעיות למלכה
ויועציה אבל אם נתחיל לדבר על התככים בארמון המלוכה, הסיפור הזה לא ייגמר לעולם.
אחר הצהריים של ה-6.10 המלך, המלכה, משפחתם ופמלייתם עולים על כרכרות,
מלווים בעשרות אלפי המפגינים הם מתחילים את דרכם לפאריז. אם ה-14 ביולי, יום
הבסטיליה, סימן את הניצחון על המונרכיה האבסולוטית, ה-6.10 היה הניצחון על המלך
עצמו.
עם הגיעם לפאריז שוכנה המשפחה המלכותית
בטילרי, שהיה הרבה פחות זוהר מוורסאי. הארמון בוורסאי חיכה לשובו של לואי ה16, אבל
הוא כבר לעולם לא יחזור אליו. האסיפה המכוננת התכנסה גם היא בטילרי ובעצם המהפכה הפריזאית הזו הפכה
את המלך לאסיר המהפכה. 18 חודשים היו בני משפחת המלוכה כלואים שם עד לניסיון הריחה
הראשון והאחרון שלהם.
ב1792 הובא המלך למשפט ובינואר 1793 הוצא להורג בפומבי, אחר
כך חוסלה המשפחה כולה, לבד מבת אחת. אז תתחיל תקופה של טרור מהפכני אבל זה כבר
סיפור אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה