גיבור שני העולמות - המרקיז לאפייט, חלק א'

הוא נולד ב-6.9.1757 באחוזה בשוואניאק, צרפת והוטבל בשם הארוך" מארי-ג'וזף-פול-איב-ראש-גילברט דו מוטייר דה לפאייט. באוטוביוגרפיה שלו כתב "אין זו אשמתי שהוטבלתי כספרדי, עם שמו של כל קדוש אפשרי שיאפשר עוד הגנה בקרב." אבל אין לו על מה להתלונן, בצרפת של לפני המהפכה הצרפתית – הוא נולד למעמד הנכון – בני האצולה. ולא סתם, משפחתו היתה בין העתיקות של צרפת, הגברים במשפחה קנו להם מוניטין של גברים אמיצים, אחד מאבותיו לחם לצידה של ז'אן ד'ארק במצור על אורליאן. גם מצד אמו הוא בן לשושלת מכובדת וסבה היה ראש משמר המוסקטירים השחורים.

דיוקן של לאפייט, ככל הנראה מסוף המאה ה-18
Harvard Art Museums/Fogg Museum, Bequest of Grenville L. Winthrop

אביו היה איש צבא, את התואר מרקיז קיבל רק אחרי שאחיו הבכור נהרג בקרב ב-1734. לאפייט הצעיר מעולם לא הכיר את אביו משום שגם הוא נפל בקרב, במלחמת 7 השנים נגד הבריטים בשנת 1759, עוד לפני שמלאו לבנו שנתיים. אמו שבורת הלב של לאפייט מחליטה לחזור אל אביה בפריז, אך מסיבה לא ברורה היא לא לקוחת את בנה הקטן אמה, אלא מותירה אותו לגדול באחוזה עם סבתו מצד אביו, ורק בגיל 11 היא נזכרת לקרוא לו לגור עמה בפאריז. הוא נשלח ללימודים והמשפחה מקבלת את ההחלטה שהוא ימשיך בקריירה צבאית. רק שבאפריל 1770, בתוך 3 שבועות, מתו סבו ואמו והשאירו אותו יתום, אך עשיר.

בגיל 14 הוא עדיין לומד אך מתמנה במקביל כקצין במוסקטרים, יחידת העלית של המלך לואי ה-16, שזה מקרוב נישא למארי אנטואנט. התקפיד היה בעיקר רשמי וכלל בעיקר את הצעדת חיל המשמר. בינתיים הוא מתחבב על הרבה אנשי חצר וכמובן שהופך לשידוך מבוקש. הדוכס ד'איין מציע לאפוטרופוסו של לאפייט לשדך בין לאפייט הצעיר לבתו, מארי אדריאן פרנסואה, בת ה-12. הם מסכימים אך אמה של אדריאן מתנגדת ולכן מחליטים לגרום לזה לקרות לבד - פשוט להפגיש בין השניים יותר ולראות איך זה מתפתח.

למרבה הפלא זה מצליח מעל למשוער, הם מתאהבים וב-11.4.1774 הם מתחתנים, לאפייט בן 17 ומארי בת 15. איפה הם חיים? בחצר וורסאי כמובן. הוא ממשיך ללמוד, אבל לבקשת חותנו הוא עובר לשרת בדרגונים, חיל חי"ר שגם רכוב על סוסים.במסגרת אימוניו הוא מתחיל לשמוע על מה שקורה במושבות האמריקאיות ויש שאומרים, אבל זה לא מבוסס, שגם הפך ל"בונה חופשי". מה לפנינו? אביר "מודרני" צעיר ורומנטי, שמתאהב ברעיונות חדשים של חירות ואולי אפילו חדור רצון לנקום על מות אביו ובטח מחפש הרפתקאות. 

כך אנחנו מגיעים לאוגוסט 1775. לפאייט בן ה-18 מוזמן לארוחת ערב בה אורח הכבוד היה הדוכס מגלוצ'סטר, אחיו הצעיר של המלך ג'ורג' ה-3. הרוזן, שהיה בסכסוך עם אחיו, בחר בתמיכה נלהבת ב"שוחרי החירות" האמריקאים כנקמה על התנהגות אחיו, ואף הילל ושיבח את קרבות לקסינגטון וקונקורד, הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות האמריקאית שפרצו באפריל אותה שנה. לפאייט הוקסם מהרעיון ומאותו רגע החל לחשוב בערך רק על זה.

בספטמבר הוא מגיע לפאריז, לקבלת הפיקוד על יחידת הדרגונים שלו, בדצמבר הוא ומארי חובקים את בתם הבכורה – הנריאט, אבל הראש של לאפייט באמריקה. בטח שלא עוזרת העובדה ששנת 1776 היא שנה של מגעים בין לואי ה-16 לאמריקאים לגבי הסיוע הצרפתי למושבות, לא משום שהמלך נסחף אחר הסיסמאות האמריקאיות, הוא רק רצה לפגוע בבריטניה ולהגדיל את כוחה של צרפת בעולם החדש. הוא מצליח להיכנס לרשימות הקצינים הצרפתים. זה בסופו של דבר לא קורה אחרי שהדבר נודע לבריטים והם מאיימים במלחמה.

כדי לנסות להרגיע את האובססיה של לאפייט לאמריקה, הוא נשלח ע"י חותנו לדודו מנישואים שכיהן כשגריר לבריטניה. הוא נשאר בלונדון כ-3 שבועות, שם הוא גם מוצג בפני המלך ג'ורג' ה-3. ברור שהוא חוזר נלהב יותר, אבל הוא חושש מחותנו יותר מכל דבר ולכן במקום לפגוש אותו הוא שולח לו מכתב ומסביר שהוא ממשיך עם תכניותיו. חותנו כל כך כועס שהוא פונה למלך שמוציא הוראה מפורשת שאסור לקצינים צרפתיים להשתתף במלחמה האמריקאית.

למרות ההוראה מפורשת של לואי ה-16, לאפייט חוצה גבולות בהיחבא. הוא קונה סירה מכספו הפרטי ולפני שהוא מתחיל בחציית האוקיינוס כדי לסייע למורדים האמריקאים, הוא נאלץ להמתין עד שזו תהיה מוכנה והוא עושה את הטעות וכותב הביתה. הוא מקבל מכתבים ממשפחתו, בעיקר מאשתו שכבר נמצאת בהיריון שני, שמעוררים ספק קל בלבו, אם כי אשתו שולחת לו מכתב עידוד מלא אהבה וחדור אמונה באידיאלים המשותפים המגולמים מבחינתה גם ביציאתו למלחמה האמריקאית. לאפייט מחליט לשוט, אך מתחרט ומחזיר את הספינה לבורדו, למנגינת ליבם של אנשיו.

בבורדו הוא מקבל פקודה להתייצב בפני חותנו, שהוא גם מפקדו, במרסיי, אבל פני כן הוא עורך פגישה נוספת משם הוא יוצא בתחושה המוטעית שהעם הצרפתי מאחוריו ורואה בו גאווה לאומית, מה שהיה נכון אולי רק לאנשי פאריז. הוא כבר מתחיל לשוט למרסיי, אבל אז מחליט להסתובב לעבר אמריקה.

ב-13.6.1777 הוא מגיע לדרום קרוליינה, אחרי חודשיים של מסע שאין מה לדווח עליו אלא אם כן מחלת ים נשמעת לכם מעניינת. משם הוא ממשיך לפילדלפיה – להציג את עצמו לפני הקונגרס. ככה, בן 19, עם אנגלית שבורה, בלי שום ניסיון מעשי בקרב, אין לו הרבה סיכויים ובכל זאת - הוא מצליח לשכנע את הקונגרס וראשי הצבא הקונטיננטלי שהוא ראוי להתמנות למייג'ור ג'נרל, אלוף בהקבלה צה"לית. לא שאני צינית, חלילה, אבל העובדה שהציע להתנדב מבלי לקבל שכר בהחלט סייעה ועמה גם התמיכה שקיבל מבנג'מין פרנקלין, שבדיוק חזר גם הוא מפאריז, לשם נשלח כדי לקדם את המטרה האמריקאית. ב-31.7.1777 הוא מקבל דרגה רשמית, כל מה שנשאר זה להיפגש עם ג'ורג' וושינגטון ואת זה הוא עושה 5 ימים לאחר מכן, כאשר וושינגטון מגיע לפילדלפיה.

החיבור בין השניים, לפי העדויות, היה מידי והדדי למרות הבדלי הגילאים, וושינגטון כבר היה בן 45, לאפייט בכל זאת בן 20. לאפייט הצטרף למטה של וושינגטון, אבל למרות שלאפייט חשב שזה מינוי רשמי ושיקבל, כשוושינגטון יגיד שהוא מוכן, דיוויזיה משלו, זה לא היה מהטעם הפשוט – לאפייט היה נתין זר. זה קצת משתנה כאשר הבריטים מתחילים את הקרב על פילדלפיה, ההפסד האמריקאי מביא את וושינגטון לשלוח את לאפייט.  

וכך הוא מגיע ב-11.9.1777 לקרב הראשון שלו בבראנדווין, ליד פילדלפיה. הוא אמנם מפגין להיטות וגבורה, אך גם חוטף ירייה ברגל. הוא קונה את עולמו כשהוא מסרב לטיפול עד שהוא לא מארגן נסיגה מאורגנת שכמובן חוסכת בחיי אנשים. וושינגטון לא רק מהלל את גבורתו וקור רוחו תחת אש ופצוע, הוא גם ממליץ שהקונגרס יאשר ללאפייט לפקד על דיוויזיה אמריקאית. חודשיים של התאוששות והוא שוב על הסוס, הפעם כמפקד דיוויזיה משלו בניו ג'רזי. ב-24.11 הוא כבר מנצח בקרב את הכוח הגרמני שהיה גדול משמעותית מספרית.

הוא מתבקש להכין את חייליו לכיבוש קוויבק, אבל כשהוא מגיע לאלבני ורואה עם מה הוא צריך לעבוד הוא דבר ראשון מתיישב לכתוב לוושינגטון, מסביר את המצב ומבקש לפגוש אותו לפני, אחר כך הוא קושר קשרים ויוצר ברית עם השבט האינדיאני המקומי. כשלאפייט חוזר אל וושינגטון, הוא כל כך משכנע שהוא מביא להחלטה של הקונגרס לוותר על הניסיון לכבוש את קוויבק בחורף וטוב שכך. במקביל אחרי מגעים ממושכים, צרפת מכירה בארה"ב. ולאפייט? הוא נשלח לאזור פילדלפיה, שם הוא מצליח להגיע להישגים מול הבריטים למרות הנחיתות המספרית של אנשיו.

כשהוא נשלח לניו ג'רזי הוא מגלה שהגנרל צ'ארלס לי מנהל מערכה מבולבלת ולא מאורגנת והוא דוחק בוושינגטון שיגיע, והוא אכן מגיע ומשחרר את לי מהפיקוד. וושינגטון מארגן מחדש את הצבא, אבל הבריטים, למרות אבדות מגיעים לניו יורק.

ביולי 1778 מגיע האדמירל הצרפתי ד'אסטיין בראש צי בן 12 ספינות צרפתיות שנועד לסייע לאמריקאים, הוא אמור לסייע בניופורט רודאיילנד ולאפייט נשלח עם הגנרל גריין בראש כוח של 3,000 חיילים להשתתף במתקפה צרפתית-אמריקאית. הדברים משתבשים, ד'אסטיין מחליט לחזור לבוסטון לתיקונים, רק שהוא פוגש שם בהמון זועם ולאפייט נשלח לבוסטון, יחד עם ג'ון הנקוק, להרגיע את העניינים.  

באוקטובר 1778 הוא מבקש רשות לחזור לצרפת להתייעצויות עם כניסתה של צרפת למלחמה נגד בריטניה ובינואר הוא מתחיל במסע, לא אחרי שהוחלט להעניק לו חרב של כבוד מיד כשיגיע לפאריז, שאגב באמת מוענקת לו ע"י נכדו של בנג'מין פרנקלין, וויליאם. אבל כשהוא מתקבל בפאריז הוא מושם במעצר בית, אבל זה רק כדי להעניש אותו על שהימרה את פי המלך ויצא לאמריקה. בפועל הוא מתקבל כגיבור והמלך לא ממתין הרבה לפני שהוא שולח לו הזמנה לצאת אתו למסע ציד (כן, זה מוטיב קבוע אצל לואי ה-16, שהיה במסע ציד כשהתחילה המהפכה ולכן שמע עליה רק יומיים לאחר שפרצה).

לאפייט מוביל את הדעה הצרפתית שיש לכבוש את בריטניה וגם נשלח למערכה, בינתיים בחייו הפרטיים הוא ואדריאן שוכלים את הנריאט, בתם הבכורה, אבל מארי כבר בהריון עם בנם שייוולד בדצמבר ושמו בצרפת ג'ורג' וושינגטון לאפייט, אבל תרימו גבה, בתם הבאה תיקרא מארי-אנטואנט וירג'ין בהוקרה למלכה ולמדינה – כן. בזמן שהותו בפאריז, פרנקלין והוא משיגים מהמלך התחייבות לשלוח לאמריקה עוד 6,00 אנשים בפיקודו של ראשמבו ולאפייט חוזר לתפקידו בצבא האמריקאי והפעם מוטלת עליו המשימה להיות חוליית הקישור בין ראשמבו לוושינגטון. אחרי הקמפיין המוצלח שלו בגיוס התמיכה בצרפת, הדוכס דה מאורפה, אמר באסיפה המלכותית שמזלו שהמלך שלאפייט לא הכניס לראשו את הרעיון של להפשיט את ארמון וורסאי מרהיטיו ושלוח אותם לאהוביו באמריקה, כי המלך בוודאי לא היה יודע כיצד לסרב לו." ראוי לציין שלאפייט קנה אספקה מכספו הפרטי כדי לקחת עמו לאמריקה, אין ספק - האיש האמין במטרה.  

הוא מגיע לארה"ב באפריל 1780 וזוכה לכבוד של מלכים בבוסטון, אבל הוא לא נשאר שם, דחוף לו להגיע לוושינגטון בניו ג'רזי. וושינגטון שהיה לגמרי מודע לפופולאריות של לאפייט, מצוות אליו את המילטון (עליו סיפרנו בשבוע שעבר) והם כותבים מכתבים יחד כדי להשיג יותר תמיכה צרפתית. אבל כגדול הציפיות, כן גדול האכזבות והצרפתים לא ממש ממלאים את הציפיות. ראשמבו רוצה לחכות לעוד תגבורת, לאפייט שכבר חלם על כיבוש ניו יורק וכמובן שלאפייט מצליח להרגיז את ראשמבו ורק וושינגטון מצליח להרגיע את לאפייט.

עד 1781 לאפייט נמצא בפילדלפיה וזוכה לפופולאריות חסרת תקדים, אבל הוא חסר מנוחה עד שהוא מקבל מוושינגטון את ההוראה לאסוף את אנשיו ולהתקדם לווירג'יניה. אגב ראשמבו והתגבורת הצרפתית מגיעים רק ביולי. 

בינתיים לאפאייט נשלח לוירג'יניה באביב 1781, הוא מארגן מחדש את הכוחות המריקאיים ובסתיו הוא מביא לניצחון על הכוחות הבריטים כי הקרב הבא הוא יורקטאון. כן, זה שעליו נאמר שאחרי שנודע לראש הממשלה הבריטי, הלורד נורת' על ההפסד, הוא קרא: "הו אלוהים, הכל נגמר" והנה ככה סתם הרסתי לכם את כל האקשן שבתיאור הקרב שלמעשה הכריע סופית את המלחמה לטובת האמריקאים, על שני ראשי החץ של לאפייט ושל המילטון והכניעה הגרנדיוזית של הצבא הבריטי לצבא האמריקאי מחד ולצבא הצרפתי מאידך. המושבות האמריקאיות מריעות לגיבור הצרפתי שהצליח להביא לניצחון. בשלב הזה כבר ברור שהשלב הקריטי במלחמה מאחורי המתיישבים. 

ב18.12.1781 לאפייט עוזב את ארה"ב, בעידודו של וושינגטון שרואה בו שגריר של המטרה האמריקאית, ומתחיל במסע של כחודש מבוסטון לפאריז. הוא מתקבל כגיבור מלחמה, מועלה בכמה דרגות, מקבל תואר אבירות ומספיק להביא עוד ילדה לעולם, שכאמור נושאת בשמה את האיחוד הצרפתי-אמריקאי, אגב בהמלצת בנג'מין פרנקלין. בסופו של דבר, למרות שהוא מתכונן לחזור שוב לארה"ב הוא מוצא את עצמו במגעים להסכם השלום שמגיעים לחתימה בהסכם פאריז ב-1783. לכן, הוא חוזר לדיפלומטיה ומסייע בניסוח הסכם מסחר וגם מצטרף לאגודת מתנגדי העבדות בצרפת. הוא ואדריאן קונים בית בפאריז שהופך לסלון פופולרי בפריז עם אוריינטציה אמריקאית חזקה – תחשבו על זה פרנקלין, אדאמס (לימים נשיא), ג'ון ג'יי (לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון).

ב-1784 הוא חוזר לארה"ב לסיבוב קצר, בהזמנת וושינגטון, והוא מקבל יחס של סלבריטי וזוכה אף להיקרא אזרח של כבוד, לימים יגיד שהיה אזרח אמריקאי לפני שרעיון האזרחות הצרפתית בכלל נהגה. הוא מחדד את רעיונות החירות בנאומים שהוא נושא בעד שוויון ושחרור עבדים ואפילו פועל למען משא ומתן לשלום עם שבטי ילידים-אמריקאיים (אינדיאנים) וחוזר לצרפת.

אבל הרשימה הזו כבר מתארכת מספיק ולכן קישור לחלק ב'