יותר מכל המלחמה הזו פעלה עלי כמו חומר מבודד, או בעברית תקנית - מבדד. בין כל המלל, הידיעות, הוויכוחים, הנאצות, האכזבות, הדיונים וכל השאר, מצאתי שאני הולכת ומתרחקת מהרבה אנשים והשטח שהם מחסרים לא מתמלא, הוא נשאר אוורירי והאויר, כידוע, הוא חומר מבודד לא רע בכלל. האויר הזה שבודד אותי עבד מצויין במרבית המקרים, רק שכידוע האויר בכל זאת מוליך מתחים גבוהים מאוד, מול אלה נזקקתי לחומר מבודד טוב יותר, הבעיה היא שסרט בידוד הוא גם קצת דביק וגם ככה נורא חם בקיץ. אם כי כמדומני יולי האחרון היה קצת חם פחות מהרגיל (כלומר עדיין גהינומי בטיבו אבל יחסית פחות גרוע), אבל ייתכן שזה גם בגלל שביליתי יותר בבית במזגן כדי לא להתרחק מהממ"ד שלנו שכבר יצרנו איתו יחסים הדוקים. בקיצור צוק איתן השאיר אותי מבודדת מעט קצת מבחירה וקצת מבריחה.
לא מצליחה להתנתק מהתובנה הזו שבעצם דבר לא השתנה מאפריל השנה, כמו שהמשא ומתן לגיטימי עכשיו, הוא היה לגיטימי גם קודם. מה השתנה? השתנה המחיר. אחרי 64 הרוגים ומאות פצועים מהצד הישראלי ו- 1,800 הרוגים (לא מדוייק ולא סופי) מהצד הפלסטיני, אלפי פצועים, מאות אלפי פליטים - אז מוכנים לשבת ולדבר? ולא, לטובת כל חבריי שהסבירו לי שיש בזה משום השוואה, ואלה שרמזו שאני רוצה "להשוות ריכוזים", אז לא זו לא השוואה, רק מניין לא שיפוטי ועצוב מאוד.אבל אין לי שום בעיה, זה בסדר אם פשוט נהפוך את זה לדיווח גנרי - כאלפיים בני אדם נהרגו, אלפי בני דם נפצעו, ומאות אלפי בני אדם איבדו את בתיהם. עכשיו תסתכלו על הספירה הזו, תעברו עליה רגע בעיניים ותגידו לי שזה לא סתם, סתם. טרגדיות מטורפות בהיקף מוטרף בעצם בשביל שום דבר. אלא אם כן המבצע הזה עוד לא נגמר, אני אסכם ואומר שכל זה קרה רק כדי שנדע עוד מבצע תוך מספר חודשים דו ספרתי ושאינו גדול מ- 18, בכל זאת ח"י זה סימבולי (אלפי סליחות).
הפסקת האש עוד מחזיקה מעמד בינתיים, בישראל סגרו את האולפנים הפתוחים לקצת, חזרו הפרסומות לטלוויזיה (המידע הזה ניתן בעירבון מוגבל ומתוך הסקת מסקנות ולא כחלק מתהליך בדיקה - מודה) וכולם חוזרים לשגרה. עכשיו מותר להשוות? אני שואלת, כי כנראה שאת ישראל מעניין פחות שתשובי עזה לא ממש חוזרים לשגרה. לא רק האבל שלא הסתיים, לא רק תהליך השיקום של הפצועים, בעזה עדיין אין ממש מים וחשמל, בעזה מתגלות עוד ועוד גופות, עזה הרוסה, בעזה לא מתעסקים כרגע בשאלה המהותית האם להחרים עוד סניף של קופיקס שנפתח בתל אביב. בעזה אין שגרה, אלא אם כן המוות וההרס נראים לכם כמו שגרה רצויה.
גם אנחנו לא ממש חוזרים לשגרה, זה מאוד מדומה. בעצם הפסקת האש הזו היא הפסקת אש על כרעי תרנגולת. נדמה שהכל מתנהל תחת הנחות בסיס שגויות וחוסר רצון של שני הצדדים להגיע לסיום הסכסוך הזה, הבעיה היא שהזמן במקרה הזה אולי פועל רע לשני הכיוונים, אבל עוד הרבה יותר לרעת ישראל. 14 שנים שאנחנו שבויים בתוך קונספציה תעמולתית שאין פרטנר, אין ספק שאם זה הקלף החזק של המדיניות הישראלית, אין שום סיכוי למשא ומתן, רק למשחקים בכאילו. הבעיה היא שהמשחקים בכאילו, אלה המקובלים בתוך החברה הישראלית, לא מתקבלים באותה צורה בצד הפלסטיני. לכן, ככל שאנחנו משתהים במציאת פתרון מדיני כך גדל בקרב הפלסטינים כוחם של אלה שלא רואים בו פתרון ולא מוצאים שום דרך שאינה אלימה כדי לסיים את המצב. עד שנסיים עם המנטרה שאין פרטנר, לא יהיה באמת שום פרטנר, הכוחות המתונים והמדיניים בקרב הפלסטינים ילכו וישחקו ומה שיישאר זה בדיוק אלה שהמשא ומתן איתם קרוב לבלתי אפשרי בשל הפערים האדירים שבין שני הצדדים.
אם זהו הקו המדיני וזה הפתרון של המנהיגים שלנו, היינו למסמס את המו"מ, להוכיח שבצד השני נשארו רק מי שקורא לחיסולה של מדינת ישראל ולחכות למלחמה הגדולה שתאפשר לישראל באמת לשבור את כל הכלים ולבצע את ה-לרמוס, לנתץ, להיכנס, להרוס, להרוג ולא להשאיר אבן עומדת - עד למקסימום, אז מוטב שהדבר ייאמר. מי שירצה להישאר למצדה 2 יוכל להישאר ומי שערך החיים חשוב לו יותר מעוד פיסת אדמה יוכל להחליט באמת איפה הוא עומד ואם הוא מוכן להעלות את ילדיו כקורבן לאלוהי המלחמה הישראלי. אויש אמרתי ישראלי? התכוונתי יהודי.
יום אחרי תשעה באב, אני חושבת על חורבן בית שלישי. מבחינתי בית שלישי הוא לא הקמת בית מקדש, התקומה האמיתית מבחינתי בישראל 2014 היא שלפני 68 הוקמה פה מדינה. המדינה הדמוקרטית שהתכוונו להקים, היא הדבר שמבחינתי כישראלית יש לקדש. שום בית מקדש, שום דבר דתי או אלוהי במהותו, מדינה ואם אפשר לקבל את זה ביותר דמוקרטי. לכן גם הלאום שלי הוא ברור ונטול שיוך דתי - אני ישראלית, רק שבעצם אין דבר כזה בישראל, לא משעשע. תכל'ס. המבצע הזה שתחילתו, מבחינתי לפחות, בציטוט המהונדס של ביאליק
בהספד ראש הממשלה לשלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, הוא כולו ברוח משיחית ודתית ויעלון כידוע מבין במשיחיות (אפרופו קרי אבל זה לא קשור). להמון אנשים החיבור הזה נראה הגיוני, הוא צורם לי בכל דרך אפשרית. אי אפשר למכור לעצמנו שסך הכל מצבנו טוב, זה תמיד מוביל להידרדרות. המבצע הזה הוכיח לי לא פחות שהמדינה הזו כבר החליטה לאיזה צד היא נוטה בהגדרתה הכמעט בי-פולארית של יהודית ודמוקרטית. התשובה הכי קלה היא "קודם כל ישראלי" כי כידוע כשאנחנו אומרים את זה אנחנו בעצם מתכוונים ליהודי, קודם כל יהודי, ועוד הכי טוב זה שגר בישראל. לא, זה לא מחמם את הלב, זה דווקא די מדכא אותו.
המלחמה הזו רוקנה אותי מכוח, כותבת לאט יותר, משתדלת לברוח. לא לכתוב, לא לחשוב. רק שאני כן. אני תמיד חושבת. מפחדת לשבת בין כל המילים שמתרוצצות לי, הן מאיימות כבר להטביע אותי. אני מאמינה במה שאני כותבת, אני גם לא חושבת שאני רואה שחורות. למען האמת אני די בטוחה שאין ברירה אלא לשבת באמת ובתמים למשא ומתן ושכל דקה שעוברת מערערת את עתידנו פה. אני גם ממש בטוחה שהגענו לרגע שאין מנוס מלהפריד דת ומדינה ושתכף גם החלון הזה ייסגר. ואין לי ספק שיש לנו בעיה קשה של חינוך וכשאני מדברת על חינוך אני מדברת על מכלול שלם של אספקטים שהוא גדול הרבה יותר מלגדל את חיילי העתיד שיגנו בגופם על מבצעי עתיד חסרי תוחלת.
כולם מדברים על מחר ב- 8:00 בבוקר. השעות האחרונות לא מעידות על המשך הפסקת האש והמחשבה על עוד סוף שבוע של ריצה לממ"ד היא לא מעודדת. כמו כן, עוכרת ישראל שכמוני, מודיעה כאן שהמחשבה על עוד הפצצות על עזה עושות לי אפילו יותר רע, אם זה בכלל אפשרי. כל בום זה עוד מסמר בארון המתים של המשא ומתן. בינתיים ישראל כנראה תכריז בקרוב על עזה כ"שטח אויב" החל מה- 7 ביולי (כן, אותו יום של תחילת המבצע, איזה צירוף מקרים. בטח התערבות אלוהית. אפרופו שתי פיסקאות קודמות). זה נוח כי אז ישראל לא תהיה אחראית בנזיקין, זה לא מפתיע דרך אגב זו אותה ממשלה שלא תקרא למבצע מלחמה פשוט מאותה סיבה פרקטית של נזיקין ובקיצור אל תהיו עלויות, סליחה התכוונתי עלוקות כמובן. דרך אגב, שימו לב שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון סבור שיש עם זה בעייה במישור הבינלאומי. כן, הבנו שהבעיה שלנו כמובן היא שוב הסברה ולא מוסר. חבל כי בארץ, על הציבור הישראלי הספינים האלה עובדים ממש, אבל ממש טוב. אצלנו ההסברה עובדת הכי טוב, כולם משוכנעים, טוב - סולידריות.
לא מצליחה להתנתק מהתובנה הזו שבעצם דבר לא השתנה מאפריל השנה, כמו שהמשא ומתן לגיטימי עכשיו, הוא היה לגיטימי גם קודם. מה השתנה? השתנה המחיר. אחרי 64 הרוגים ומאות פצועים מהצד הישראלי ו- 1,800 הרוגים (לא מדוייק ולא סופי) מהצד הפלסטיני, אלפי פצועים, מאות אלפי פליטים - אז מוכנים לשבת ולדבר? ולא, לטובת כל חבריי שהסבירו לי שיש בזה משום השוואה, ואלה שרמזו שאני רוצה "להשוות ריכוזים", אז לא זו לא השוואה, רק מניין לא שיפוטי ועצוב מאוד.אבל אין לי שום בעיה, זה בסדר אם פשוט נהפוך את זה לדיווח גנרי - כאלפיים בני אדם נהרגו, אלפי בני דם נפצעו, ומאות אלפי בני אדם איבדו את בתיהם. עכשיו תסתכלו על הספירה הזו, תעברו עליה רגע בעיניים ותגידו לי שזה לא סתם, סתם. טרגדיות מטורפות בהיקף מוטרף בעצם בשביל שום דבר. אלא אם כן המבצע הזה עוד לא נגמר, אני אסכם ואומר שכל זה קרה רק כדי שנדע עוד מבצע תוך מספר חודשים דו ספרתי ושאינו גדול מ- 18, בכל זאת ח"י זה סימבולי (אלפי סליחות).
הפסקת האש עוד מחזיקה מעמד בינתיים, בישראל סגרו את האולפנים הפתוחים לקצת, חזרו הפרסומות לטלוויזיה (המידע הזה ניתן בעירבון מוגבל ומתוך הסקת מסקנות ולא כחלק מתהליך בדיקה - מודה) וכולם חוזרים לשגרה. עכשיו מותר להשוות? אני שואלת, כי כנראה שאת ישראל מעניין פחות שתשובי עזה לא ממש חוזרים לשגרה. לא רק האבל שלא הסתיים, לא רק תהליך השיקום של הפצועים, בעזה עדיין אין ממש מים וחשמל, בעזה מתגלות עוד ועוד גופות, עזה הרוסה, בעזה לא מתעסקים כרגע בשאלה המהותית האם להחרים עוד סניף של קופיקס שנפתח בתל אביב. בעזה אין שגרה, אלא אם כן המוות וההרס נראים לכם כמו שגרה רצויה.
גם אנחנו לא ממש חוזרים לשגרה, זה מאוד מדומה. בעצם הפסקת האש הזו היא הפסקת אש על כרעי תרנגולת. נדמה שהכל מתנהל תחת הנחות בסיס שגויות וחוסר רצון של שני הצדדים להגיע לסיום הסכסוך הזה, הבעיה היא שהזמן במקרה הזה אולי פועל רע לשני הכיוונים, אבל עוד הרבה יותר לרעת ישראל. 14 שנים שאנחנו שבויים בתוך קונספציה תעמולתית שאין פרטנר, אין ספק שאם זה הקלף החזק של המדיניות הישראלית, אין שום סיכוי למשא ומתן, רק למשחקים בכאילו. הבעיה היא שהמשחקים בכאילו, אלה המקובלים בתוך החברה הישראלית, לא מתקבלים באותה צורה בצד הפלסטיני. לכן, ככל שאנחנו משתהים במציאת פתרון מדיני כך גדל בקרב הפלסטינים כוחם של אלה שלא רואים בו פתרון ולא מוצאים שום דרך שאינה אלימה כדי לסיים את המצב. עד שנסיים עם המנטרה שאין פרטנר, לא יהיה באמת שום פרטנר, הכוחות המתונים והמדיניים בקרב הפלסטינים ילכו וישחקו ומה שיישאר זה בדיוק אלה שהמשא ומתן איתם קרוב לבלתי אפשרי בשל הפערים האדירים שבין שני הצדדים.
אם זהו הקו המדיני וזה הפתרון של המנהיגים שלנו, היינו למסמס את המו"מ, להוכיח שבצד השני נשארו רק מי שקורא לחיסולה של מדינת ישראל ולחכות למלחמה הגדולה שתאפשר לישראל באמת לשבור את כל הכלים ולבצע את ה-לרמוס, לנתץ, להיכנס, להרוס, להרוג ולא להשאיר אבן עומדת - עד למקסימום, אז מוטב שהדבר ייאמר. מי שירצה להישאר למצדה 2 יוכל להישאר ומי שערך החיים חשוב לו יותר מעוד פיסת אדמה יוכל להחליט באמת איפה הוא עומד ואם הוא מוכן להעלות את ילדיו כקורבן לאלוהי המלחמה הישראלי. אויש אמרתי ישראלי? התכוונתי יהודי.
יום אחרי תשעה באב, אני חושבת על חורבן בית שלישי. מבחינתי בית שלישי הוא לא הקמת בית מקדש, התקומה האמיתית מבחינתי בישראל 2014 היא שלפני 68 הוקמה פה מדינה. המדינה הדמוקרטית שהתכוונו להקים, היא הדבר שמבחינתי כישראלית יש לקדש. שום בית מקדש, שום דבר דתי או אלוהי במהותו, מדינה ואם אפשר לקבל את זה ביותר דמוקרטי. לכן גם הלאום שלי הוא ברור ונטול שיוך דתי - אני ישראלית, רק שבעצם אין דבר כזה בישראל, לא משעשע. תכל'ס. המבצע הזה שתחילתו, מבחינתי לפחות, בציטוט המהונדס של ביאליק
בהספד ראש הממשלה לשלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, הוא כולו ברוח משיחית ודתית ויעלון כידוע מבין במשיחיות (אפרופו קרי אבל זה לא קשור). להמון אנשים החיבור הזה נראה הגיוני, הוא צורם לי בכל דרך אפשרית. אי אפשר למכור לעצמנו שסך הכל מצבנו טוב, זה תמיד מוביל להידרדרות. המבצע הזה הוכיח לי לא פחות שהמדינה הזו כבר החליטה לאיזה צד היא נוטה בהגדרתה הכמעט בי-פולארית של יהודית ודמוקרטית. התשובה הכי קלה היא "קודם כל ישראלי" כי כידוע כשאנחנו אומרים את זה אנחנו בעצם מתכוונים ליהודי, קודם כל יהודי, ועוד הכי טוב זה שגר בישראל. לא, זה לא מחמם את הלב, זה דווקא די מדכא אותו.
המלחמה הזו רוקנה אותי מכוח, כותבת לאט יותר, משתדלת לברוח. לא לכתוב, לא לחשוב. רק שאני כן. אני תמיד חושבת. מפחדת לשבת בין כל המילים שמתרוצצות לי, הן מאיימות כבר להטביע אותי. אני מאמינה במה שאני כותבת, אני גם לא חושבת שאני רואה שחורות. למען האמת אני די בטוחה שאין ברירה אלא לשבת באמת ובתמים למשא ומתן ושכל דקה שעוברת מערערת את עתידנו פה. אני גם ממש בטוחה שהגענו לרגע שאין מנוס מלהפריד דת ומדינה ושתכף גם החלון הזה ייסגר. ואין לי ספק שיש לנו בעיה קשה של חינוך וכשאני מדברת על חינוך אני מדברת על מכלול שלם של אספקטים שהוא גדול הרבה יותר מלגדל את חיילי העתיד שיגנו בגופם על מבצעי עתיד חסרי תוחלת.
כולם מדברים על מחר ב- 8:00 בבוקר. השעות האחרונות לא מעידות על המשך הפסקת האש והמחשבה על עוד סוף שבוע של ריצה לממ"ד היא לא מעודדת. כמו כן, עוכרת ישראל שכמוני, מודיעה כאן שהמחשבה על עוד הפצצות על עזה עושות לי אפילו יותר רע, אם זה בכלל אפשרי. כל בום זה עוד מסמר בארון המתים של המשא ומתן. בינתיים ישראל כנראה תכריז בקרוב על עזה כ"שטח אויב" החל מה- 7 ביולי (כן, אותו יום של תחילת המבצע, איזה צירוף מקרים. בטח התערבות אלוהית. אפרופו שתי פיסקאות קודמות). זה נוח כי אז ישראל לא תהיה אחראית בנזיקין, זה לא מפתיע דרך אגב זו אותה ממשלה שלא תקרא למבצע מלחמה פשוט מאותה סיבה פרקטית של נזיקין ובקיצור אל תהיו עלויות, סליחה התכוונתי עלוקות כמובן. דרך אגב, שימו לב שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון סבור שיש עם זה בעייה במישור הבינלאומי. כן, הבנו שהבעיה שלנו כמובן היא שוב הסברה ולא מוסר. חבל כי בארץ, על הציבור הישראלי הספינים האלה עובדים ממש, אבל ממש טוב. אצלנו ההסברה עובדת הכי טוב, כולם משוכנעים, טוב - סולידריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה