הפסקת האש שחודשה, כנראה לחמישה ימים, לא היתה בלתי צפויה, היא גם יכלה בהחלט להחזיר את הפוסט הזה למסלולו הפוליטי, רק שאני לא ארשה לה. אני לא אגיד שום דבר על דרך הניהול החדשה של נתניהו של "אני אשב בשקט ואסתכל על הכישלון הקולוסאלי שיצרתי כאן", על זה שיצאנו למבצע כי לא מדברים עם החמאס ועכשיו אנחנו מדברים איתם בכל זאת, רק ששוב לי יש את הבעיה הידועה הזו של המחיר המיותר. אבל על זה כבר כוניתי "בוגדת" וכיוצא באלה, אז הבנתי, הגיון לא עושה רושם ומוסר שווה לתחת. אפילו בג"צ הסביר היום שקריאת שמות הילדים שנהרגו בעזה זה בגדר אקט פוליטי ולא אינפורמטיבי, והרי מן הידועים שמותם היה למטרות אינפורמטיביות, אז בל נערבב בין השניים.
אבל זהו שלא בא לי על כל זה, בעיקר כאשר אני יושבת במרפסת ושומעת את מטוסי הקרב שתוקפים כעת בעזה. אני חייבת זמן אסוציאטיבי וסילחו לי אם אני חושבת בקול, אבל אם לקחת משהו מהפיסקה הקודמת זה קולוסאלי, משם הקפיצה לקולוסוס היא די בנאלית. אה הא חשבתם על המשחק playstation שזה מגניב אבל לא וגם לא קולוסוס מ"אקס מן", אלא הקולוסוס מרודוס. הפסל העצום של הליוס, אל השמש, שנבנה אחרי שאנשי רודוס ניצחו את המקדונים על אף נחיתותם המספרית בסד"כ. מספרים שזה היה פסול עצום מידות ונחשב לאחד משבעת פלאי תבל המוקדמים. הבעיה היא שאז אני נזכרת בפאיתון, בנו, שרכב על מרכבת האש למותו וזה מחזיר אותי לנתניהו ואני לא רוצה את האלגוריה הזו, אז אני מוכרחה שוב לחשוב אסוציאטיבית (ובקול) ולהחליט שרודוס היא המילה הטובה ביותר להמשיך איתה וכידוע רודוס היא אי. אופה! אי זה דווקא נושא לגמרי לא רע לכתיבה, בעיקר אם יש ניסיון לחזור לשגרה כלשהיא. מן הידועים הוא שכדי לחזור לשגרה צריך חופש. אין מצב לחופש, אבל אפשר לפעמים גם רק בדימיון.
אוקי אז היינו על אי, אי כלשהו. האמת שאתם לא הייתם, אני משתפת אתכם בדיעבד. אבל מה שכן זה היה אי בודד. וכשאני אומרת אי בודד אני מתכוות בודד, רחוק מכל מקום, נמצא בשום מקום ואין בו אף אדם אחר. קצת כמו האי של קליפסו (נו, אנחנו כאן בשוונג של מיתולוגיה, זרמו, בשם נהר הסטיקס), שמזמין אותך להישאר. ואם כבר אי בודד, אז כזה שלא מושפע מהאטרף שבחוץ, העולם יכול להתפוצץ ושום דבר לא יקרה לאי הזה. והוא נראה איך שתרצו, אני דמיינתי אותו
בערך ככה. והחול הזה, שאתם רואים כאן, באי הספציפי הזה, הוא אפילו לא כזה שנדבק לגוף והוא בטח לא מציק והמים נפלאים, תודה ששאלתם. כי זה מה שאני הכי הייתי רוצה עכשיו. לברוח לבד לאי, טוב לא לבד איתו. תשאלו מה עם הילדים, הרי זה אלמנטרי, ואני אגיד שלמרות שאני אוהבת אותם אהבת אין קץ והם הסיבה להכל, מה שאני באמת הכי רוצה לעצמי 3 שבועות לפני יומולדת 40 זה קצת זמן לבד, טוב נו לא לבד, איתו. כן גם במחיר של אתנחתא קצרה מהילדים ונכון בחרתי לגדל אותם בבית ואני לא מצטערת לרגע אבל למען חופש טהור שכזה, אני מוכנה להיות אדם קצת פחות עקרוני. הל, על מי אני עובדת? אני אקח את השלושה ימים האלה גם בכלכתא על שק שינה בזמן מונסון. אופס, שוב חושבת בקול מסתבר. מילה אחרונה - גם צינוק. טוב הגזמתי. אבל העיקרון המנחה הוא חופש והרבה מאוד שקט נטול דאגה ועניינים.
אז זהו, מכיון שזה לא יקרה, אין ברירה אלא לייצר בריחה מנטלית, או במילים אחרות לברוח במחשבה. והרשו לי לומר שהמוח שלנו הוא אכן איבר מכונן, מה שהופך את הרעיון שלי לישים (מה שצריך להוכיח). עקרונית, לולא כל היום שלי היה מלא במשחקים עם הילדים (והיו הרבה היום) אולי הייתי באמת יכולה לתת לשם גיחה. טוב אז עדיין צריך לעבוד על הישימות. אבל היופי באי הזה שחקוק לי עכשיו במוח הוא בעצם הרעיון. מקום שאתה רגע יכול לברוח אליו, בלי כלום חוץ מבגד ים, אולי גם טי שירט אחת גדולה ומהוה אבל זהו. חוץ מזה יש שם הכל ובעיקר שקט והתמסרות טוטאלית. מה שממש נחמד אם כבר משכללים אי כזה, זה שניתן להגדיר אותו כבר ולהפוך אותו לאוטופי לגמרי. למשל אין בו חרקים וזוחלים בסביבה המיידית שלך, אלא אם כן את רוצה. ומופיעים בו ספרים לפי הזמנה. אז אם פתאום בא לך לצטט ניטשה, בכל זאת טבע, והופס הוא לצידך (לא ניטשה, זה קצת קריפי, נניח "דיוניסוס ואפולו", כי כבר היינו במיתולוגי וככה נסגור מעגל). האוכל שאתה רוצה מופיע כשאתה רעב, אלכוהול בשפע - נו כבר הבנתם, ציירתי פה תמונה מספיק ברורה.
אז נכון, זה לגמרי לא תחליף לחופש אבל רגע קצר זה נותן פרספקטיבה מחוייכת וביננו זה בדיוק מה שחופשה נותנת. win
מזל שאני לא צריכה חופש אחרי החופש הזה. הייתי חייבת את המשפט המעצבן הזה בסוף, אחרת איך הייתם מחייכים אחרי שקראתם פוסט שלם על אי בודד ועל הסבירות הנמוכה להחריד של קיומו, אלא במוחם הקודח של אלה שהיו צריכים כבר חופשה מזמן? נו איך? אז זו היתה פינתנו על האי הבודד ודימיון מודרך - הפינה למאותגרים ובזאת מסתיימם הלילה שידורינו.
רות. עבור
אבל זהו שלא בא לי על כל זה, בעיקר כאשר אני יושבת במרפסת ושומעת את מטוסי הקרב שתוקפים כעת בעזה. אני חייבת זמן אסוציאטיבי וסילחו לי אם אני חושבת בקול, אבל אם לקחת משהו מהפיסקה הקודמת זה קולוסאלי, משם הקפיצה לקולוסוס היא די בנאלית. אה הא חשבתם על המשחק playstation שזה מגניב אבל לא וגם לא קולוסוס מ"אקס מן", אלא הקולוסוס מרודוס. הפסל העצום של הליוס, אל השמש, שנבנה אחרי שאנשי רודוס ניצחו את המקדונים על אף נחיתותם המספרית בסד"כ. מספרים שזה היה פסול עצום מידות ונחשב לאחד משבעת פלאי תבל המוקדמים. הבעיה היא שאז אני נזכרת בפאיתון, בנו, שרכב על מרכבת האש למותו וזה מחזיר אותי לנתניהו ואני לא רוצה את האלגוריה הזו, אז אני מוכרחה שוב לחשוב אסוציאטיבית (ובקול) ולהחליט שרודוס היא המילה הטובה ביותר להמשיך איתה וכידוע רודוס היא אי. אופה! אי זה דווקא נושא לגמרי לא רע לכתיבה, בעיקר אם יש ניסיון לחזור לשגרה כלשהיא. מן הידועים הוא שכדי לחזור לשגרה צריך חופש. אין מצב לחופש, אבל אפשר לפעמים גם רק בדימיון.
אוקי אז היינו על אי, אי כלשהו. האמת שאתם לא הייתם, אני משתפת אתכם בדיעבד. אבל מה שכן זה היה אי בודד. וכשאני אומרת אי בודד אני מתכוות בודד, רחוק מכל מקום, נמצא בשום מקום ואין בו אף אדם אחר. קצת כמו האי של קליפסו (נו, אנחנו כאן בשוונג של מיתולוגיה, זרמו, בשם נהר הסטיקס), שמזמין אותך להישאר. ואם כבר אי בודד, אז כזה שלא מושפע מהאטרף שבחוץ, העולם יכול להתפוצץ ושום דבר לא יקרה לאי הזה. והוא נראה איך שתרצו, אני דמיינתי אותו
אז זהו, מכיון שזה לא יקרה, אין ברירה אלא לייצר בריחה מנטלית, או במילים אחרות לברוח במחשבה. והרשו לי לומר שהמוח שלנו הוא אכן איבר מכונן, מה שהופך את הרעיון שלי לישים (מה שצריך להוכיח). עקרונית, לולא כל היום שלי היה מלא במשחקים עם הילדים (והיו הרבה היום) אולי הייתי באמת יכולה לתת לשם גיחה. טוב אז עדיין צריך לעבוד על הישימות. אבל היופי באי הזה שחקוק לי עכשיו במוח הוא בעצם הרעיון. מקום שאתה רגע יכול לברוח אליו, בלי כלום חוץ מבגד ים, אולי גם טי שירט אחת גדולה ומהוה אבל זהו. חוץ מזה יש שם הכל ובעיקר שקט והתמסרות טוטאלית. מה שממש נחמד אם כבר משכללים אי כזה, זה שניתן להגדיר אותו כבר ולהפוך אותו לאוטופי לגמרי. למשל אין בו חרקים וזוחלים בסביבה המיידית שלך, אלא אם כן את רוצה. ומופיעים בו ספרים לפי הזמנה. אז אם פתאום בא לך לצטט ניטשה, בכל זאת טבע, והופס הוא לצידך (לא ניטשה, זה קצת קריפי, נניח "דיוניסוס ואפולו", כי כבר היינו במיתולוגי וככה נסגור מעגל). האוכל שאתה רוצה מופיע כשאתה רעב, אלכוהול בשפע - נו כבר הבנתם, ציירתי פה תמונה מספיק ברורה.
אז נכון, זה לגמרי לא תחליף לחופש אבל רגע קצר זה נותן פרספקטיבה מחוייכת וביננו זה בדיוק מה שחופשה נותנת. win
מזל שאני לא צריכה חופש אחרי החופש הזה. הייתי חייבת את המשפט המעצבן הזה בסוף, אחרת איך הייתם מחייכים אחרי שקראתם פוסט שלם על אי בודד ועל הסבירות הנמוכה להחריד של קיומו, אלא במוחם הקודח של אלה שהיו צריכים כבר חופשה מזמן? נו איך? אז זו היתה פינתנו על האי הבודד ודימיון מודרך - הפינה למאותגרים ובזאת מסתיימם הלילה שידורינו.
רות. עבור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה