פסיעה ראשונה לעבר גיל ההתבגרות

לו בזה זה היה נגמר

באחד הימים, כשבנהזוג היה בחו"ל, הבכור התעורר ואמר איזה משהו. אני לא יכולה לפרט ולומר מה, אבל הדברים יתבהרו בהמשך, לפחות הקונטקסט - מבטיחה. בכל מקרה, הנקודה בעצם היא לא מה שהוא אמר אלא התהליך שהמשפט התמים שלו יצר. זאת אומרת, הוא קיבל תגובה לעניין שלא ממש יצרה מקום בשבילו להתעכב עליו, אבל אני נשארתי עם הקפה שלי ביד תוהה איך בדיוק הגעתי למקום הזה. מסתבר שהילדים גדלים ממש מהר וזו לא קלישאה, שזה בעצם להגיד שלמרות שהשגרה יכולה להיות מסטיקית בטיבה ושוחקת, תכל'ס הנער הזה שמולי היה לפני רגע גופיף קטנטן וקצת מתלונן שחיבקתי בזמן שהרגליים שלי עדיין רעדו מהמאמץ של ללדת אותו. וזה קטע, כי מהר מאוד את מוצאת את עצמך בסיטואציה הזו שתמיד ציחקקת בה בסרטים, הסיטואציה הזו שבה יש להסביר חלק מעובדות החיים. זאת שידעת שתגיע והיא תופסת אותך בלתי מוכנה במודע. בעיקר כי ראית את זה מול העיניים ואת לא באמת מופתעת. כך או אחרת במקרה שלי, כנראה שאלות הגורל חשבו שאני זקוקה גם לתמרור אזהרה. לא מתלוננת, מתכוננת. סה"כ זה לא באמת מכה אותך כרעם ביום בהיר, זה רעם שהתכוננת אליו רק שלא היה סינכרון ביחידות הזמן. 

בייבי, זה העפר שלי
שאת אוכלת

זה לא רק הידיעה שזה יקרה, כי הרי זה תהליך שממש אפשר לראות. זו הידיעה שיש מצב שדווקא את השיחות ה"קטנות", בניגוד לשיחת "הסקס" הגדולה, אני אמצא את עצמי מנהלת כי בנהזוג וודאי יהיה בחו"ל או משהו. זה הפך לי ברור כשלפני הנסיעה האחרונה של הבנזוג צפינו בפרק הראשון בעונה הרביעית לדעתי של shameless וזאת היתה הכתובת על הקיר שלי. שורה תחתונה (אולי עדיף פה דווקא תכל'ס, בכל זאת תחתונה-תחת-תחתונים) - הייתי רוצה להיזכר בהיסטוריה האנושית כאמא הכי קולית בשיחה הזאת עם הבן שלה. כזו שהבכור ייזכר בה בחיוך כשהוא יהיה מבוגר. העניין הוא שלא התכוונתי שזה יקרה מהר יחסית ותיכננתי שיהיה לי זמן לבנות איזה שלד רעיוני ולשלב כמה "שליפות שנונות" ספונטאניות ומדוייקות ובעיקר שיהיה לי זמן להתכונן. ואז האמירה התמימה שלו קיצרה את הטווחים. עכשיו אני במצב טוב ברמה הקונספטואלית, ברורים לי הנושאים ואני צריכה לעבוד על כמה משפטי מפתח, אבל תכל'ס יותר טוב לילד שאני לא אספיק לגבש חידודי לשון. זו בעיה עם ילד שנון, כל מה שאתה אומר לו אכן ישומש נגדך על בסיס יומי ויחגג בתרועת ניצחון, לעיתים בליווי טרומבון. בקיצור זה היה נבון יותר לא להיות שנונה מדי וקצת מבוכה קלילה כנראה לא תזיק, אם כי בטח לא תהיה. מלכת הקרח, אני הנמסיס שלך וכן, משווה ומעלה. 

סוג של אוקסימורון
טאטולוגי בהכרח

אז אני מוכנה. שזה להגיד שמסתבר שהייתי מוכנה גם כשחשבתי שאני לא מוכנה, כי כנראה זה משהו שצריך לבוא בטבעיות וזה הגיוני כי זה גם טבעי והנה לכם טאוטולוגיה שבכל זאת במציאות היא מקבלת תפניות מביכות לעיתים. אם תרצו אוקסימורון טאוטולוגי, כן אין דבר כזה, לא, אני אפילו לא אחפש. כך או אחרת, בחברה שלנו, פיתחנו המון דפוסי פעולה שהם חלק מקוד התנהגות ברור. המרחב האישי שלנו הפך ךחשוב בסדר העדיפויות ואנחנו ממדרים פעמים רבות את הילדים משם, תוסיפו לזה את העובדה שאנחנו באופן עקרוני לא מבלים את רוב שעות היום עם הילדים ושזה עוד הולך ויורד עם הגיל ותקבלו מצב מביך בו אין לך למעשה את היכולת לדבר עם הילד שלך על הדברים שצריכים להיות הכי טבעיים וזורמים. אז חשבתי על זה ושמתי לב שבבית שלנו, אנחנו מטפטפים את זה לאורך היום בצורה לא מתוכננת מראש, את היחס לגוף, שינויים של גיל ההתבגרות, התייחסות טבעית לגוף, כבוד הדדי ומרחב אישי ואז הבנתי שאני לא צריכה בעצם ליזום שיחה. אלא להתייחס לדברים כשהם קורים, כי גם הילדים ממש כמוני מוכנים לשינויים ומרגישים אותם ואז באמת השיחה יכולה להיות בעלת דרגת קושי נמוכה יחסית ותוך חשיפה הדרגתית ובקצב אישי. פשוט כל פעם להתייחס בהתאם למקרה, אלא אם כן את נשאלת שאלות ועליהן, אין ברירה בעיני, אלא להשיב בכנות מרובה.


אבל לפני שהגעתי לתובנה הזו, שבינתיים היא עברה את מבחן הדאודורנט וזה רק נשמע לכם פשוט, אבל יש את כל הקטע הזה של הריח שמקבל תפניות בדמות אחים קטנים שמתפקעים ממבוכה כי לא חשבת לפני כן שדאודורנט הוא נושא בעייתי ומסתבר שכן. כך שלקח אחד נלמד - צריך לדבר עם כל ילד בנפרד, לקח שני והוא שסבבה לחלק את הנושאים וזאת אכן שיטה טובה, שיטת הסלאמי הזו. בכל מקרה מכיון שמרבית הדרך עוד לפניי ונושאים סבוכים מזיעה בגיל ההתבגרות עוד צפויים, הרי שכל מה שאפשר לעשות זה לקוות שזה באמת יעבור בהכי פחות מבוכה. ודווקא יש לי תחושה מצויינת בעניין. בכל מקרה לפני כן החלטתי לעשות חיפוש באינטרנט לפי נושאים שילד מתבגר יכול לחפש ותכל'ס די נחרדתי על הסקאלה שבין אשכרה full blown פורנו לבין רבנים אורתודקסים שמנסים להפחיד בני נוער מדעתם עם דיונים שלמים על השחתה וגו'. ובאמצע בינhהם אין הרבה בכלל, אם נורא תחפשו תוכלו למצוא את האתר של שפ"י אבל אין מצב שמתבגר/ת יכנסו אליו ואם הם יכנסו אליו שהם באמת יקראו. זה די עצוב שזה מה שמניב חיפוש פשוט. אם הילדים שלנו מחפשים תשובות באינטרנט משני צידי הסקאלה הזו הם יקבלו תשובה די מעוותת ובאמצע כמעט אין שום דבר. השאלה היא לא אם אני בעד או נגד פורנו, השאלה היא אם פורנו צריך להיות מעצב דעת הנוער באשר לסקס ותפיסת מיניות והתשובה היא לא, פורנו לא יכול להיות מדריך הנוער בנבכי הסקס, תקראו לו העשרה אם תרצו. ולגבי אתרי הדת, ובכן תשובתי ברורה. 

תמונה שממצה את כל מה שרקוב
אם תחשבו על זה - סקס, מגדר יו ניים איט

כן, אני יודעת, אין באמת מה להסיק מזה ולא זה לא אומר כלום, אבל זה כן אומר. זה אומר כי הילדים שלנו התרגלו לחפש את הדברים שמעניינים אותם ברשת ואם אלה התכנים שהם יחשפו אליהם שום דבר טוב לא יצא מזה. אז קודם כל בואו ניקח כנקודת מוצא שהם יגיעו בכל מקרה לסוג המידע הזה, ולכן יש חשיבות מרובה לעובדה שהרשת לא תהיה מקור הידע העיקרי שלהם. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הילדים שלי היו בבית הספר. כי בסופו של דבר נושאים סקסיים עוברים בין התלמידים עוד לפני הגיעם לרדאר של המורה ובעצם יוצרים לפעמים רצף של פרשנויות המעוותות תפיסות. יש משהו שהוא רקוב נורא ולא תקין בכל כך הרבה רמות בחשיפה של ילדים לחומרים  וגם לסאבטקסט מגדרי ברור, שגוי ולרוב לא שוויוני ומבזה שיוצרת תפיסה מעוותת ולא נכונה של מה זה סקס ואני לא מאחלת לשום ילד שמרבית השכלתו בנושא תגיע מפורנו וגם לא של שותפותיו/שותפיו העתידיים. 


אני לא יודעת מה זה אומר כשאנחנו מעבירים את האוטומציה של התהליכיים החברתיים מידיים אנושיות לידי הטכנולוגיה ואמצעי מדיה שונים, אבל אני סקפטית לגבי התקדמויות חיוביות, שזה קצת כמו להגיד שזה לא מבשר טובות. שורה תחתונה מבחינתי היא שהילדים שלנו זקוקים ליותר זמן איתנו. זו מסקנה שעולה אצלי מתוך המון נושאים והיא נראית לי חיונית ומתבקשת. הילדים שלנו צריכים אותנו נוכחים בחיים שלהם, מתפקדים זה פשוט לא מספיק. אנחנו רוצים להאמין שבכל דבר הם יבואו אלינו, אבל ספק אם הם באמת יעשו את זה. אני יודעת שאני לא הרגשתי שאני באמת יכולה לבוא לאמא שלי ולספר לה כל דבר והיו דברים שלא סיפרתי לה, יש מצב שהיו יותר דברים שלא שיתפתי מאשר שיתפתי. הייתי רוצה למצב את עצמי בעיני ילדיי כאדם שאליו הם תמיד יכולים לפנות אליו אם הם רוצים בכל נושא שהוא.יותר מזה, אני רוצה לדעת שהענקנו להם יסודות בריאים בנושאים כמו תפיסת העצמי, מרחב, שוויון וגם סקס. 


כמו בנושאים של דמוקרטיה ומדינה, של חשיבה וביקורתיות, של ערכים ואמונות, כך גם בנושא כל כך טבעי כמו התבגרות וסקס, אני רוצה זה לתת לילדים שלי את הכלים שבסופו של דבר יעשו אותם מודעים לעצמם, לאחרים וגם בני זוג טובים יותר. לא צריך להסתתר תחת ציחקוקי מבוכה או לאקוניות, פשוט צריך גם בנושא הזה לדאוג שהחשיפה שלהם תהיה מבוקרת. מבוגרים הם אנשים של הרגלים, אבל כדי להקנות אותם, אנחנו צריכים לשים לב למינונים. ילדים הם בעיקר תולדה של מינונים נכונים ויאמר לכם כל מורה לשיקויים שהדיוק הוא חיוני וביננו כל ילד (כמעט) הוא קסם בפני עצמו


עכשיו מה שהכי הגיוני שיקרה, זה שתחושת האופוריה הזו שאני יודעת מה לעשות תימשך עד שיעבור מספיק זמן ואז השיחה הזו שוב תתפוס אותי לא מוכנה. ובגלל שפירסמתי את זה עכשיו לא יהיה לי בפני מי להתלונן. אבל יש להנח שזה לא ימנע ממני להתלונן בכל זאת. בכל מקרה, ההחלטה האופרטיבית שלי היא לא להתרגש מגיל ההתבגרות. נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד. אדווח