לפני שאני ממשיכה, זה פוסט שנכתב ביותר מיום אחד ובכל יום תיקנתי את עצמי מחדש, שבוע כזה שלא באמת מאפשר לי לכתוב הוא מעט מתסכל. אני מוצאת את עצמי כועסת שלא ישנתי קצת פחות וכתבתי קצת יותר, אבל זה מה יש - ממשיכים.
ובכלל היום הוא היום השני של 2015 ואני בכלל לא רוצה לסכם את השנה שחלפה או לפתח ציפיות לשנה שהתחילה, כי שוב הדיסוננס הזה בין העובדה שטוב לי בחיים מול כל מה שרע במסביב. ולא מתחשק לי לסכם. לפחות כנראה שמלחמה לא תהיה, בשנת בחירות (למרות שב- 1955 היה מבצעון בעזה וגם בחירות, אבל המבצע היה לפני הבחירות) לרוב אין מלחמות. אולי זו רק תקווה שהשנה האזרחית הזו תהיה צבאית פחות, אבל אני יודעת שזה גם זה לא נכון.
אז כן, אני יכולה לכתוב היום פוליטיקה, רק שזה מחזיר אותי לנושא התקליט השבור ואין לי כוח לחזור על עצמי שוב ושוב משל הייתי אולפן פתוח השוחר לדרמה ואין. אבל אני אכתוב פוליטיקה בכל זאת כי אני חרדה היום יותר מתמיד לעתיד ילדיי.
אני יכולה לכתוב על ליברמן שפתאום מציע ממשלת אחדות אחרי הבחירות, כי מה יקרה פתאום אחרי הבחירות? ולמה אי אפשר היה לכונן ממשלת אחדות לפני כל תרגיל הבחירות היקר והמיותר הזה? אבל זה כבר כל כך לא רלוונטי. ובחיי שחשבתי השבוע לכתוב על ש"ס אבל אני לא מוצאת בזה טעם. חבורה של שרלטנים חובבי דרמה שמזמן שכחו את האינטרסים של הציבור השבוי שממשיך להצביע להם. משתמשים במר"ן לצרכים פוליטיים, מבזים את זכרו, מכנסים מסיבת עיתונאים על קברו ואז מלינים "מה עשו לך אבא" - נדמה לי שהם קצת התבלבלו בין "עשו" ל"עשינו".
ואפשר לכתוב על דחיית הבקשה הפלסטינית באו"ם, או על החתימה של אבו מאזן על אמנת רומא והבקשה שהגיש בבית הדין בהאג לחקור חשדות על פשעי מלחמה ש(לכאורה) עשתה ישראל מיוני 2014. אבל פרשנים מדיניים ממילא יכתבו זאת טוב ממני ויתרה תגובתי ברורה - הפלסטינים פונים עכשיו לכל אפיק אפשרי, הם הבינו את חוקי המשחק, את העובדה שאין להם פרטנר ובין אם אני חושבת שזה נכון ובין אם לא, זו האופציה שהם בוחרים למממש ובעיני זו עוד הוכחה שאבו מאזן מחד חלש ומאידך מאמין בפעילות לא אלימה בדרך למדינה פלסטינית. אבל יותר מזה, אני מקווה שהמהלך הזה יגרום לישראל לחשוב פעמיים, גם לגבי פעולות צבאיות וגם לגבי המשך המפעל ההרסני הזה שנקרא התנחלויות.
יש כמובן את הסאגה של הפריימריז בליכוד שפרסום תוצאותיהן התמשך כמו מסטיק וכל חצי שניה בערך דווח על עדכון שלא חידש כלום כי זה באמת נורא דרמטי וכדאי לדבר על זה במקום לחכות לתוצאות הסופיות וצריך לראיין ולטחון את זה עד דק כי זה נורא מעניין. אבל בואו בכל זאת רגע נתעכב על הרשימה:
בנימין, נתניהו (טוב, עליו כבר דיברתי הרבה יותר מדי, המחשבה שהציבור בישראל מספיק מטומטם כדי לאפשר לו להיות ראש ממשלה אחרי שנות ההרס האחרונות היא בלתי נתפסת)
גלעד ארדן (ה"הו כה ממלכתי", אני אבטל את רשות השידור, בואו נהרוג את כל הכלבים המשוטטים, יש לי וילה בסביון אבל אני מוכר אותה ובואו לא נדבר על עוני כי אין יש רק בעיות ביטחוניות - יוהו)
יולי אדלשטיין (שלא מכניס סממנים של דתות אחרות לכנסת, כי הכנסת היא יהודית וטהרנית, שמאמין בהתנחלויות ובחידון התנ"ך)
ישראל כץ (שמאז שהיה סטודנט מאמין שאם משהו לא הולך בהרבה כוח הוא ילך בהמון כוח, או "אם תלכו נגדי, אני אפתח את קופת השרצים שיש לי פה על כולם", או "לפיד נמוך", אבל מזל שמצב התחבורה הציבורית לא היה מעולם יותר טוב, אה - הוא לא)
מירי רגב (כפיים, מלכת הביבים שולטת)
אני יכולה להמשיך, אגב, אבל אין שום סיבה, הרשימה הזו מראה את פני הליכוד האמיתיות, קבוצת אנשים שלא תשים לא את הכלכלה ולא את התהליך המדיני בראש מעייניה. המדיניות שלה תמשיך לכתוש את מה שנשאר מהאנשים שכן מצליחים עוד איכשהו לגמור את החודש ולהגדיל את מספר האנשים שמחטטים בפחים או מתלבטים בין כסף לתרופות או לאוכל ותוסיף לומר שאין עוני, שתמשיך להגדיל את לימודי המורשת עד שהילדים שלנו יוכלו למלמל בתום 12 שנות לימוד שהם קודם כל ישראלים, שקידוש זה הכי חשוב ובואו לצבא, שוב תוקפים בעזה. כן, קבוצה מצויינת, הוכיחה את עצמה בשש האחרונות, אין ספק ששווה להיות בליכוד ושווה שכל מי שנדפק מהם ימשיך להצביע להם.
לא שאם היתה לליכוד נבחרת אחרת הייתי מצביעה להם, אבל למרות שהם לא מייצגים אותי בשום אופן החבורה המופקפקת הזו, לא החמישיה הראשונה ולא אף אחד מאלה שבאים אחריהם, בעיניי הם מייצגים כל מה שרע. אם הייתי אשת ימין, אין לי ספק שאלה לא האנשים שהייתי רוצה לראות כנציגיי - חבורה של אינטרסנטים שאינם מכבדים את המהות הדמוקרטית ומנצלים את התהליך הדמוקרטי להתנהלות לא ראוייה. אם זו הרשימה שנתניהו חושב שתצליח לעזור לו להוביל את ישראל, אני תוהה מה היעד הסופי אליו מכוון נתניהו, עם "לעבר פי פחת" הוא יעד מקובל, הרי שנתניהו לגמרי נהג הקטר שלוקח לשם. וכשנתניהו אומר שבניגוד לדיקטטורה של מפלגות "האווירה" (בכלל לאחרונה נתניהו משתמש בשם התואר הזה לכל דבר, כנראה שנרות האווירה של שרה השתלטו לו על החיים), הליכוד מוכיח שדמוקרטיה מנצחת את הדיקטטורה, אני תוהה אם נתניהו בכלל מבין מהי דמוקרטיה, כי דילים ורשימות חיסול זה לא ממש דמוקרטיה.
לא מבינה איך הציבור בישראל ממשיך לקנות את התעמולה בגרוש הזאת. עומד לו ראש ממשלה שהביא את הציבור לכמעט פשיטת רגל, שלא מקדם שום מדיניות בונה, שתוקע במכוון את התהליך המדיני וחסר לגמרי אחריות ציבורית, וממשיך לגרוף קולות. עושה רושם שאם יש לך נוכחות, אם אתה יודע קצת לנאום ובעיקר אם אתה יודע לבוז לכל מה שמסביב, לא צריך יותר מזה כדי להיות מנהיג בישראל וגם אם כל מה שאתה עושה ממשיך לדפוק את קהל היעד שלך, העובדות האלה לא יבלבלו את המצביעים.
זה, כמו גם, החבורה שמתגבשת סביב נפתלי בנט, והידיעה שיש להניח ברמת סבירות גבוהה שאין לצפות מהציבור הישראלי להפתיע בבחירות הקרובות, הם אלה שכנראה יהיו בממשלה שתתגבש לאחר הבחירות, היא סיבה מצויינת מבחינתי לתהות אם ישראל פשוט דנה את עצמה להיות מפעל שדינו להיסגר. וזה מפחיד אותי. כשמסבירים לי שנכון שנתניהו ראש ממשלה גרוע אבל להרצוג אין כריזמה, אני מודה שאני קצת נבהלת. ה"כריזמה" (שאגב אני לא מוצאת אותה) של נתניהו ובנט נבנית על לאומנות זולה, הבעיה היא שלאומנות יוקדת שכזו היא סממן מובהק לתחילת הסוף. אני לא רוצה לראות בסופה של מדינת ישראל ובכל זאת אני היא זו הנתפסית כעוכרת ישראל.
יש המון דברים שאני רוצה שילדיי יהיו כשיהיו גדולים, הרשימה ארוכה, בוודאי ניתן לתמצת אותה. אני רוצה שהם יהיו בריאים, שמחים, בטוחים בעצמם, אוהבי אדם, הישגיים ומאושרים. אני רוצה לראות את עתידם בטוח ולמען האמת עם ה"נבחרת" המתגבשת הזו של הליכוד והבית היהודי יחד עם הידיעה שכנראה לא יהיה פה מהפך, אני מתחילה לחשוש מהעתיד שלהם. אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להעניק להם עתיד טוב יותר ובסוגיה הזו, אוזלת היד שלי היא פשוט מעציבה ומרפה ידיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה